Trois seifim, et le siman qui montre que l’intérêt n’est pas une affaire d’argent. Le travail de l’esclave, l’habitation de la cour, le loyer sous-payé ; ce qui est interdit d’emblée, ce que le tribunal reprend, et ce qui se déduit de la dette
Révision structurée, tableaux de psak, mémorisation rapide
La michna le dit en trois mots, et le Mehaber ne les reprend même pas — il n’en a pas besoin :
« הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית » (בבא מציעא ס״ד ע״ב)
« ואי לא הלוה לו היה מותר דניחא למריה דההוא עבד שלא ילמוד דרך הבטלה כדאיתא בח״מ סימן שס״ג מ״מ הכא דהלוהו מחזי כרבית » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק א)
Trois questions à se poser dans l’ordre, et elles suffisent à situer n’importe quel cas.
| Seif | La clause | Ce qu’elle règle |
|---|---|---|
| א | לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל | Le prêteur ne fait pas travailler l’esclave de son débiteur, même oisif — même si nul n’y perd |
| א | ולא ידור בחצרו חנם | Il n’habite pas gratuitement dans sa cour |
| א | ולא ישכור ממנו בפחות | Il ne lui loue pas à moindre prix — la réduction est l’intérêt |
| א | אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר | Et cela même là où personne ne perd rien : l’interdit ne dépend pas du dommage |
| א | ואם דר בו כבר… אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים | Après coup, dans ce cas, rien n’est dû — pas même devant le Ciel (premier avis) |
| א | ולהרמב״ם… הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים | Le Rambam : c’est de l’אבק רבית, et il restitue s’il veut s’acquitter devant le Ciel |
| ב | אמר ליה הלוני ודור בחצרי… אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה | Le bénéfice stipulé sur une cour qui se loue : intérêt de la Torah, repris en justice |
| ב | ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית | Sur une cour qui ne se loue pas : אבק רבית, non repris |
| ב | אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה… הוי כרבית קצוצה | Rama : dès que le prêt est nommé comme contrepartie, la cour est réputée louée |
| ב | ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו… יש אומרים… ויש אומרים | Bénéfice concédé plus tard, au moment du délai : אבק ou קצוצה, deux avis |
| ג | יש אומרים… לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה | Le loyer déjà consommé se déduit-il de la dette qui reste ? Deux avis |
| ג | והסברא אחרונה היא עיקר | Rama : on déduit — c’est l’avis du Roch, du Tour, de Rabbénou Efraïm et du Rachba |
| ג | מי שקבל מעות בהלואה… ולומד עם בנו | Le service rendu au prêteur vaut la cour : interdit, même s’il l’aurait rendu sans prêt |
| ג | מי שאינו צריך ללות מעות רק לטובת מלוה | Là où il n’y a pas de prêt du tout, il n’y a pas d’intérêt : permis |
La ligne du haut est le cas ordinaire ; la ligne du bas est celle que l’on croit permise et qui ne l’est pas.
| La cour | Prêt, puis occupation הלוהו ודר בחצרו | Occupation stipulée הלוני ודור בחצרי |
|---|---|---|
| Se loue קיימא לאגרא | אבק רבית de l’avis de tous — non repris comme intérêt, mais le loyer reste dû comme dette ordinaire | רבית קצוצה — reprise en justice |
| Ne se loue pas לא קיימא לאגרא | Interdit d’emblée. Après coup : rien n’est dû (1er avis), אבק רבית (Rambam) | אבק רבית (Mehaber) · רבית קצוצה (Rambam) · ספיקא דדינא (Chakh) |
« אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא (פירוש שאינה עומדת להשתכר) וגברא דלא עביד למיגר » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
Les deux termes ne diffèrent ni par la gravité morale ni par la permission : les deux sont interdits. Ils diffèrent par une seule chose — ce que le tribunal peut faire.
| רבית קצוצה | אבק רבית | |
|---|---|---|
| Origine | Torah | Décret des Sages |
| Stipulée ? | Oui, entre les parties | Non — elle naît de l’usage |
| Le tribunal la reprend ? | Oui — יוצאה בדיינין | Non — אינה יוצאה בדיינין |
| Devant le Ciel | Il faut restituer | Il faut restituer selon le Rambam ; selon le premier avis du seif 1, dans le cas de la cour non louée, il n’y a même pas cela |
| Dans notre siman | Seif 2 : הלוני ודור בחצרי sur une cour qui se loue | Seif 1 après coup, et seif 2 sur une cour qui ne se loue pas |
« שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית בֵּין קְצוּצָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. קָדַם וְגָבָה הַכּל מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית קְצוּצָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
« אֲבָל אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
Le seif 1 se lit en deux moitiés qu’il ne faut jamais confondre.
« המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים ואפילו אם הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב״ם אפילו אם גברא דלא עביד למגר הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« כלומר אע״ג דלכתחלה בכל ענין אסור מיהו אם בדיעבד דר בו כיון דחצר לא קיימא לאגרא והוא בענין שאם לא הלוהו לא היה חייב לתת לו שכר מחמת שדר בו » (ש״ך יו״ד קס״ו ס״ק ב)
Le seif 2 pose deux questions successives : quoi a été dit, et quand.
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« ודוקא בסתם אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה אפי׳ לא קיימא לאגרא הוי כרבית קצוצה דמאחר שאמר לו בשכר מעותיך הוה ליה כאלו השכירו לו עכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי יש אומרים שאינו אלא אבק רבית ויש אומרים שהוא רבית קצוצה והוא שיאמר לו כן בשעה שמרויח לו זמן » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« וכן הוא הסכמת רוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״ו ס״ק ח)
Le seif 3 ne définit plus, il procède. Le loyer a été consommé, la dette n’est pas payée, et l’emprunteur demande la soustraction.
Deux raisonnements s’opposent. Déduire, dit le premier avis, c’est reprendre — or l’אבק רבית ne se reprend pas. Déduire, dit le second, ce n’est pas reprendre : le prêteur ne détient rien, on cesse seulement de le payer.
« היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« שאם אתה מנכה לו הוה כאילו אתה מוציא ממנו ודומה למשכנתא שבסי׳ קע״ב בהג״ה שאין לסלקו בלא מעות » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק ה)
Le Rama tranche pour le second, et la pratique suit. Le Pit’hei Techouva en donne la limite exacte.
« והסברא אחרונה היא עיקר (היא סברת הרא״ש והטור ור׳ אפרים ורשב״א) » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« עיין בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ ע״ו שכתב דדוקא בכה״ג שהלוה טוען שינכה לו בזה הכריע הרמ״א כסברא אחרונה כיון דהלוה נקרא מוחזק והמלוה בא להוציאה ממנו אבל נגד שאר בעלי חובות אין נקראים מוחזקים נגד בעל חוב זה ולא מנכינן ליה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ו ס״ק ג)
| Terme | Traduction | Ce qu’il décide |
|---|---|---|
| רבית קצוצה | l’intérêt stipulé | Interdit de la Torah, repris en justice |
| אבק רבית | la “poussière d’intérêt” | Interdit des Sages, non repris en justice |
| חצר דקיימא לאגרא | une cour destinée à la location | Le prêteur y prend une valeur : le tribunal peut agir |
| חצר דלא קיימא לאגרא | une cour non destinée à la location | Rien de tangible n’est pris : reste l’interdit, pas la reprise |
| גברא דעביד למיגר | un homme qui a coutume de louer | Le bénéfice reçu est un bénéfice qu’il aurait payé |
| גברא דלא עביד למיגר | un homme qui n’a pas coutume de louer | Il n’aurait rien payé : c’est le cas le plus léger, et il reste interdit |
| הלוהו ודר בחצרו | il lui a prêté, puis a habité | Bénéfice non stipulé — seif 1 |
| הלויני ודור בחצרי | prête-moi et habite dans ma cour | Bénéfice stipulé — seif 2 |
| לצאת ידי שמים | s’acquitter devant le Ciel | Ce que le tribunal ne peut exiger et la conscience oui |
| מנכינן ליה | on lui déduit | La soustraction du loyer sur la dette restante — seif 3 |
| רבית מאוחרת | l’intérêt tardif | Le bénéfice donné après le remboursement |
| דברים של פרהסיא | les choses qui se voient | Le critère du Chakh : la maison et l’esclave, non l’ustensile prêté |
ד דיבור — Le bénéfice a-t-il été dit ? → seif 1 ou seif 2
ק קיימא לאגרא — La chose se loue-t-elle ? → קצוצה ou אבק
נ ניכוי — La dette court-elle encore ? → on déduit, dit le Rama
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קס״ו · ♥ Soutenir