Siman 168 is a siman of qualification: it lays down almost no new prohibition, but asks each time whose the loan is. Yet the three instruments it uses to answer — agency, risk-bearing and sale — are each the subject of a dispute among the Rishonim that the Aharonim did not close. Nine are taken up here, and each is followed to its end.
Subject: pilpul on the nine disputes of the siman — שליחות, אחריות, מכר, אגר נטר, זכיה, חזקה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ח, and Bava Metzia, chapter איזהו נשך
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The twenty-seven seifim, clause by clause, in order. The Hebrew apparatus of this page is rigorously the same in all three languages: the source text is not translated but accompanied. Only the glosses, questions and answers change language.
« ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« ואפילו כתב ישראל שני שטר בשמו לעובד כוכבים ונתן משכונות וגם נתן הרבית לעובד כוכבים אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« וכל מה שנתן לעובד כוכבים מפקינן מישראל ראשון דהוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:א)
« והוא הדין אם הישראל היה חייב מעות בלא רבית יש לו דין זה » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« ואפילו העמידו אצל העובד כוכבים ואמר לו העובד כוכבים תנם לישראל זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב)
« וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ג)
« וי״א אם אמר העובד כוכבים ליתנם לישראל השני דרך פקדון ואחר כך יהא בידו הלואה דשרי הואיל ולא יצא מתחת הראשון בתורת הלואה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ג)
« ואם הישראל השני לא עשה הלואה עם ישראל הראשון רק עם העובד כוכבים והעובד כוכבים א״ל לקבלם מישראל ראשון והישראל ראשון אינו רק כשלוחו של עובד כוכבים מותר אפילו נותן הרבית לישראל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ג)
« עובד כוכבים שמלוה לישראל ברבית על מנת שיתן הרבית לישראל מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ד)
« אם ישראל הלוה לעובד כוכבים ברבית והעובד כוכבים מלוה אותם לישראל ברבית וחוזר ישראל הראשון ונוטל רבית מהעובד כוכבים אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ה)
« ודוקא אם העובד כוכבים הלוה לישראל השני בשליחות ישראל הראשון וכמאן דאמר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא » (רמ״א יו״ד קס״ח:ה)
« אבל אם אית ליה לעובד כוכבים משכון מישראל שני שאין צריך לכוף אותו ולא עשה בשליחות של ישראל ראשון לכולי עלמא שרי » (רמ״א יו״ד קס״ח:ה)
« עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« ואם העמידו אצל ישראל אע״פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« ויש מקילין ואפילו אם העמידו אצלו » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות ברבית מישראל בשמך והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר והלוה עושה איסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ז)
« ויש מקילין משום דאין שליחות לעובד כוכבים וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ז)
« ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מן העובד כוכבים ברבית והלך העובד כוכבים ולוה מישראל ברבית מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ח)
« ואם הוא יודע שהמשכון של ישראל אסור להלות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט)
« ואף אם אינו יודע בודאי אם ידוע שהוא של ישראל כגון שהוא מלבוש שאין העובדי כוכבים רגילים בו מכוער הדבר ליקח רבית » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט)
« וכל זה אינו אלא למאן דאית ליה שליחות לעובד כוכבים לחומרא אבל למאן דלית ליה מותר בכל ענין » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« אם הישראל פודהו אסור ליקח ממנו רבית ואם אחריות החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העובד כוכבים מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:י)
« אבל אסור לישראל השני לקבל מיד הראשון משום חומר רבית » (רמ״א יו״ד קס״ח:י)
« אבל לא יוכל לזכות לעובד כוכבים משכון ע״י אחר למאן דאמר אין זכיה לעובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״א)
« ואם העובד כוכבים אנס ואינו רוצה לפדות המשכון ולהחזירו לבעליו צריך ישראל המלוה ליתן לפדות המשכון לבעליו דהוי העובד כוכבים כגזלן שהשכין לו » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״א)
« יכול המלוה ליטול כל הרבית מהעובד כוכבים ואם העובד כוכבים יכוף את ראובן לפרוע הרבית בשביל שעכב מה נפקא ליה מינה » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ב)
« והוא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« ואם נתן העובד כוכבים המשכון לישראל קודם שהלוה הישראל השני אפילו היה אחריות המשכון על השליח מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחילה שאינו שלו » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« ויש אומרים דצריך הלוה לפרוע לו מכיסו אלא אם הזכיר לו שם העובד כוכבים תחילה אז פטור מלשלם לו מכיסו » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ו)
« אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי׳ עד מאה » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« אם אחריות העובד כוכבים על המשכון בלבד ולא על השליח כלל מותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ז)
« ועיין לקמן סי׳ ק״ע אם מותר לשליח להיות ערב » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« יש אומרים דמנהיגי הקהל מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« וי״א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא״ל דמי » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ואם התנו מתחילה שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו הכל כפי תנאם ואפשר דאפילו מסתמא הוי כאלו התנו בכך הואיל והמנהג כך » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים מותר להלוות עליו ישראל ברבית ויש אוסרין אלא אם כן אמר ישראל בעל המשכון קנה מעכשיו המשכון אם לא אתן לך עד יום פלוני » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ)
« מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העובד כוכבים מותר ליקח הרבית ואם היו באחריות ישראל אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״א)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
« ועובד כוכבים שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ג)
« עובד כוכבים שעשה לישראל אפוטרופוס על נכסיו מותר ללוות ממנו ברבית וישראל שעשה לעובד כוכבים אפוטרופוס על נכסיו אסור ללוות ממנו ברבית וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
« ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ה)
« משכון שביד ישראל מישראל חבירו וא״ל הלוה לך ומשכנו לעובד כוכבים ברבית ועלי לפרוע קרן ורבית מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ו)
« אין ראובן חייב לפדות המשכונות אבל חייב הוא להעמיד את שמעון אצל העובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ז)
« בִּשְׁלָמָא סֵיפָא, לְחוּמְרָא. אֶלָּא רֵישָׁא: כֵּיוָן דְּאֵין שְׁלִיחוּת לְגוֹי, אִיהוּ נִיהוּ דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ רִבִּיתָא » (בבא מציעא ע״א ע״ב)
The Shach gives the second reading its most explicit formulation, and states its mechanism: this agency is not instituted by the Torah but by the Sages, and for stringency alone.
« כלומר דשלוחו של אדם כמותו ואע״ג דקי״ל דהיינו דוקא בישראל אבל לא בעובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״א)
« היינו מדאורייתא אבל חכמים החמירו דהשליח עובד כוכבים הוא כישראל עצמו המשלחו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״א)
« ולמאן דאמר אין שליחות לעובד כוכבים אפילו מדרבנן א״כ העובד כוכבים עצמו אינו כמו הישראל עצמו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״א)
« פירש רש״י שהעובד כוכבים נעשה שליח הראשון ליתנם לשני ואסור » (טור יו״ד קס״ח)
« ור״ת פי׳ כיון שאין שליחות לעובד כוככים לא נעשה שליח הישראל ושרי » (טור יו״ד קס״ח)
« וכן הוא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קס״ח)
« לא ידעתי מנ״ל לרבינו דסבר הרא״ש הכי שהרי בפסקים כתב ב׳ הסברות ולא הכריע » (בית יוסף יו״ד קס״ח)
« ובתשובה כלל ק״ח סי׳ י״א כתב דמי יעלה להכריע לקולא כר״ת » (בית יוסף יו״ד קס״ח)
« ויש מקילין ואפילו אם העמידו אצלו » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ויש מקילין משום דאין שליחות לעובד כוכבים וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ז)
« כלומר לרש״י אבל לר״ת אפילו עשה בשליחות הישראל שרי כדלקמן סעיף ט׳ בהג״ה דאין שליחות לעובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« ולכן כתבו בשם ר״ת דמותר ליתן לכתחלה משכנות לעובד כוכבים אפילו לעבדו ושפחתו למשכנם אצל ישראל אחר אפילו הם ספריו והמלוה מכירן » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« הואיל ויד עובד כוכבים באמצע אין שליחות לעובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
Seif 3 copies Rav Huna bar Manoah’s ukimta, but removes one word from it and adds another. Here are the two texts side by side.
« הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דַּאֲמַר לֵיהּ: הַנִּיחֵם עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהִיפָּטֵר » (בבא מציעא ע״א ע״ב)
« וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ג)
The Beit Yosef holds the third reading, and proves it from silence: neither the Tur nor the Rambam repeats the word.
« ורבינו לא הזכיר והפטר וגם הרמב״ם לא הזכירו בפ״ה מה״מ משמע דס״ל דוהפטר דקאמר תלמודא לאו דוקא » (בית יוסף יו״ד קס״ח)
« ולי נראה דוהפטר דוקא » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ז)
« ועוד דהא אפי׳ א״ל זרוק לי חובי הרי הוא באחריות הלוה עד שיאמר והפטר » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ז)
And he sets aside the argument from the Rambam’s silence by a reasoning worth following: the Rambam did not omit the word but the whole case — because the gemara itself dismissed it as obvious and replaced it with Rav Papa’s ukimta.
« שהרי לא הזכיר כלל דין זה דהניחם ע״ג קרקע שיוקשה עליו למה לא הזכיר והפטר » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ז)
« ועוד שמצאתי בטור ישן היה כתוב והפטר ופשוט הוא לדעתי שחסרון הוא בשאר ספרים » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ז)
« לא נתכוונו להפטר מן האחריות דלא אכפת לן בזה אלא לאפוקי שלא יניחנו על מנת שיחזור ויקחם » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« פירוש תפטור עצמך מכאן ואילך והמעות יהיה מונח » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« וזהו שכתב הטור והש״ע וכן עשה ונסתלק דלכאורה האי ונסתלק מיותר הוא » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« דדוקא בעינן שילך משם אבל כל זמן שעומד שם הוה כאלו עדיין בידו דאפשר שיחזור ויקח » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« כתב הש״ך דצ״ל ג״כ והפטר » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ה)
« אבל אם הלך משם ונסתלק אז אפילו לא אמר העובד כוכבים והפטר שרי » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ה)
Seif 6 and seif 1 resemble each other feature for feature; seif 6 too forbids its last branch. But the gravity of the prohibition is not the same, and here the Rambam parts from everyone.
« ואם העמידו אצל ישראל אע״פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« וְאִם הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הָעַכּוּ״ם הַמָּעוֹת בְּיָדוֹ הוֹאִיל וּמִדַּעַת יִשְׂרָאֵל נָתַן הֲרֵי זוֹ רִבִּית קְצוּצָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ד׳)
« הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו)
« ומשמע דבכה״ג לא הוי ר״ק וכ״כ הדרישה וב״ח ודוקא ביצאו מידו דרך הלואה אבל דרך פקדון שרי » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« וכל מה שנתן לעובד כוכבים מפקינן מישראל ראשון דהוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:א)
« כיון דבשכר ההלואה נותן לעובד כוכבים הרבית על פי המלוה הוי רבית קצוצה » (טור יו״ד קס״ח)
« כיון דבשכר הלואה נותן לעובד כוכבים הרבית על פי המלוה הוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ב)
The Rama adds a second gloss to seif 3, in the name of the Hagahot Mordechai. It is brief, it is broad, and the whole apparatus rejects it.
« ואם הישראל השני לא עשה הלואה עם ישראל הראשון רק עם העובד כוכבים והעובד כוכבים א״ל לקבלם מישראל ראשון והישראל ראשון אינו רק כשלוחו של עובד כוכבים מותר אפילו נותן הרבית לישראל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ג)
« והב״ח השיג על הרב בזה וכתב דט״ס הוא בהגהת מרדכי » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט)
« ואינו מתיר אלא כשנסתלק הישראל הראשון מן העובד כוכבים ולקח הישראל השני שרי אפילו נותן הרבית לישראל » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט)
The Shach not only agrees but adds two further proofs: a corrected copy of the Mordechai, and a reading of the gemara.
« וכן מצאתי בספר גדולת מרדכי הוגה כמו שכתב הב״ח » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט)
« וגם צ״ע בהגמ״ר דלא כ״כ אלא לס״ד דש״ס ולא למסקנא » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט)
« משא״כ הכא דהעובד כוכבים אומר בפירוש לישראל הראשון הנה אחריות המעות מהיום יהיה עלי ואתה תהיה אפטרופוס שלי » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ה)
« ואפ״ה לא אשכחן היתרא בגמרא בפי׳ הברייתא אלא בהניחם ע״ג קרקע או שנשא ונתן ביד » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ה)
« ולית נגר דליפרקיני׳ להא מילתא והך הג״ה לאו הילכתא היא » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ה)
« ואף שבלבוש נגרר אחריו אין מזה ראיה דלא ירד לעומקו של דבר בזה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ה)
« אבל בכה״ג שכתב רמ״א איסור גמור הוא והסכים עמו הש״ך גם הט״ז כתב דהך הג״ה לאו הלכתא היא » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ו)
From seif 10 onwards the siman asks only one thing. Seif 16 gives it its purest form, and seif 24 states it in a line.
« אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי׳ עד מאה » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
The Shach decides by the Sefer HaTerumot, and his formulation is remarkably precise in law.
« דוקא בעינן שילוה אותם העובד כוכבים מיד הישראל ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
« אבל אם קבל עליו אחריות כשאר שומרי׳ ואפי׳ חייב עצמו מאונסים לכשיאבדו כל זמן שיעמדו בעין אסור ולא נעשה עליהם לוה מעתה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
« אבל לא סגי שיקבל עליו אחריות כשומרין אפי׳ כשואל הואיל ולא נעשה עליהם לוה מעתה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״א)
The Shach at once applies the same rule to seif 22, and draws from it the line on the guarantor — the one that explains the Rama’s reference to siman 170.
« היינו דוקא באומר לעובד כוכבים אני אלוה אותם לישראל ברבית באחריותי שאם יאבדו החובות אני אפרעם לך » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט)
« אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט)
« ועיין לקמן סי׳ ק״ע אם מותר לשליח להיות ערב » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« מבואר בב״י בשם בעה״ת דגם בעד הרבית לחוד » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״א)
« דכיון שכל זמן שלא יתן לו העובד כוכבים קרן חייב לפרוע זה הרבית נמצא גם אחריות הקרן עליו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״א)
Seif 18 is the economic heart of the siman, and its permission rests on a single word: sale.
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
The Rama lightens by one degree: the sale need not be stated, it is presumed. Then by a second degree, and there everything turns.
« וי״א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא״ל דמי » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ואם התנו מתחילה שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו הכל כפי תנאם ואפשר דאפילו מסתמא הוי כאלו התנו בכך הואיל והמנהג כך » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« דהא עיקר ההיתר בדין זה הוא שאנו תופסין אותו למכירה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« וכל מכירה שהיא בתנאי שהוא מחוייב להחזיר לו כשיחזיר לו הדמים » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« אני מוכר לך כל המשכון ולא תענני עוד ממנו אם אתה רוצה ואני פוטרך » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« ואם יש היתר בדבר אם התנו היה לו ג״כ להתנות ולמה גרע זכותו בחנם » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« ותמיה לי כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתן לו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« אין זה מכר ואסור ליקח ממנו רבית כדכתב הרשב״א בתשוב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« משכונו של עובד כוכבים ביד ישראל ברבית מותר למשכנו לישראל אחר באותו הרבית אע״פ שלא העמידו אצל העובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« ולא אמרינן אשתכח דישראל הוא דקשקיל רבית דהא לא קנייה ליה אלא היכא דא״ל מעכשיו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« האריך וסיום דבריו להחמיר וכבר כתבתי בש״ך טעם נכון למנהגנו שהוא ע״פ דברי הרא״ש ובעל העיטור שאין חולק עליהם » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« מיהו כל זה כשהמשכון הוא ברשות ישראל דהיינו שא״ל קני מעכשיו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« וכן מה שכתבו רוב הפוסקים והמחבר דבעינן שיאמר הישראל בפירוש אני מוכרו לך » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
The Levush, relying on the sale of seif 18, permitted one further arrangement. The Taz reports it, then demolishes it — and it is the most closely argued page of the siman.
« כתב בלבוש מטעם זה דהוה כמכר נ״ל שמותר לישראל להשכין משכון של עובד כוכבים אצל ישראל אחר » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« דאמרינן מכר כל המשכון להשני ומה שהלוה לזה יותר הלוה לו בחנם בלא רבית » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« ותמהתי מאד על דברים אלו דהיאך תאמר שהמותר הוא הלואה בחנם » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« אלא ע״כ בשביל מה שהלוה לו יותר ממה שהלוה הוא לעובד כוכבים ויש כאן רבית גמור » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« אמר רב פפא טרשא דידי שרי » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« כיון שיש צד אחד שהיה יכול להרויח והוא לא עשה לאותו צד חשבינן ליה לאגר נטר » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« ק״ו כאן שהוא בהלואה שאיסורו מן התורה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« ע״כ נראה לענ״ד דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ואין חולקין כבוד לרב וישתקע היתר זה ולא יעשה כן בישראל » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ד)
« דבריו תמוהים ודברי העט״ז ברורים דכיון דהוי כמוכר לו משכון » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« והראיה שהביא מטרשא דרב פפא אינה ענין לכאן כלל דהתם מוכר להן השכר ביותר ממה שהוא שוה עכשיו והוי רבית » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« אבל הכא כיון שמכר לו המשכון נמצא עכשיו דמי משכונו הוא נוטל דהוי כחוזר ולוקחו ממנו וזה ברור וכן המנהג פשוט » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
The gemara, having set aside agency, attempts a last route: failing agency, there may be acquisition on another’s behalf, as with a minor.
« רָבִינָא אָמַר: נְהִי דִּשְׁלִיחוּת לְגוֹי לֵית לֵיהּ, זְכִיָּה מִדְּרַבָּנַן אִית לֵיהּ, מִידֵּי דְּהָוֵי אַקָּטָן » (בבא מציעא ע״א ע״ב)
« אבל לא יוכל לזכות לעובד כוכבים משכון ע״י אחר למאן דאמר אין זכיה לעובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״א)
The Shach marks its practical limit: what is forbidden is to convey to a non-Jew through a third party; one route remains open, and it is simple.
« אבל אם העובד כוכבים השואל אומר לישראל המשאיל תנהו לפלוני עובד כוכבים שילוה לי עליו מישראל ברבית וכשתמסרנו בידו מיד אני חייב לך להחזיר המשכון מותר » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק כ״ט)
« ועל מ״ש המרדכי שמזכה לו בשביל העובד כוכבים תמה ב״י דהא קיי״ל אין זכייה לעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« תמהתי על פה קדוש יאמר כן דודאי עיקר סמיכות המלוה הוא על המשכון של ישראל » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« אבל זהו ודאי אינו שיועיל לאפקועי איסורא בשביל שקר שלו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« אם יעלה על הדעת שעל ידי זה יהיה מותר למלוה ליקח הרבית » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« אלא דכאן מיירי שהממשכן נותן דרך מכירה להמלוה את המשכון הזה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« ואין כאן שום הלואה על הממשכן ועל כן קרי ליה מזכה המשכון דמורה שהקנה אותו לו באופן זה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק י״ד)
« דכיון שהודה הודאתו כק׳ עדים וזכי ליה העובד כוכבים בהודאתו » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחילה שאינו שלו » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
The siman ends on a question of proof, and the rule governing it is not a rule of law but a presumption about people.
« ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ה)
« דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ובודאי בהיתר עשה כל מה שהיה יכול לעשות » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״ה)
« דלא שביק אינש היתירא ועביד איסורא » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ה)
The Taz chooses the second, and proves it from a precedent the sugya of the prozbul supplies: the Rosh, he says, denied his contemporaries the presumption “I had a prozbul and lost it,” because they no longer knew what a prozbul was.
« שכ׳ בשם הרא״ש שמעולם לא זכה אדם לפניו בטענה זו פרוזבול היה לי ואבד לפי שלא היו יודעים ענין פרוזבול כלל » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ו)
« דאנו רואים שרבים פורצים באיסור רבית ולא נחשב בעיניהם למאומה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ו)
« עד שכמעט לא שייך לומר לא שביק היתירא כו׳ דאינו חושש לעשות בהיתר כלל » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ו)
« שצריך לכל הפחות לחקור אותו היאך נעשה בהיתר ואם יראה הדיין שאינו ברור ישביענו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ו)
« אבל אם נתברר שלקח רבית אין היתר אלא שטוען מעות של יתומים או צדקה היה אין המלוה נאמן » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״ז)
On the last branch — a lender holding a bond — the Shach leaves the question open, and says so. He sets against the Beit Yosef the principle אין אדם משים עצמו רשע, which would prevent the borrower from being believed, and ends with a צ״ע. The Nekudot HaKesef, for their part, send the Taz back to the Beit Yosef.
« דהא י״ל מטעמא דאין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״ט)
« זה אינו דרמ״א כתב כן בד״מ בשם הב״י » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)