סוגיה, מקורות, חקירה יסודית, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה וניתוח השיטות
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ע (ב׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (י׳ ס״ק), ט״ז (ח׳ ס״ק), באר היטב (י׳ ס״ק), פתחי תשובה (ג׳ ס״ק), נקודות הכסף (ה׳), בית יוסף, טור
יסוד הסוגיה בתלמוד:
בבא מציעא ע״א ע״א–ע״ב (הברייתא ״אבל אתה נעשה לו ערב״, וסוגיית ערב למאן)
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
אין מעות עוברות מיד ליד. אדם שלישי חותם על שטר, והתורה רואה בזה רבית. כל הסימן נובע מן האופן שבו מיישבים את התמיהה הזאת.
« תָּנוּ רַבָּנַן: ״אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית״ – אֲבָל אַתָּה נַעֲשֶׂה לוֹ עָרֵב » (בבא מציעא ע״א ע״א)
« אֶלָּא לְגוֹי וְכֵיוָן דְּדִינֵיהּ דְּגוֹי דְּאָזֵיל בָּתַר עָרְבָא, אִיהוּ נִיהוּ דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ רִבִּיתָא » (בבא מציעא ע״א ע״ב)
« אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל » (בבא מציעא ע״א ע״ב)
« הוי כאילו העכו״ם מלוה לישראל הערב והוא חוזר ומלוה לישראל » (טור יו״ד ק״ע)
שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל שלוה מן העובד כוכבים ברבית. ובו ב׳ סעיפים:
ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב שכיון שבדיניהם תובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד כוכבים לפיכך אם קבל עליו העובד כוכבים שלא יתבע את הערב תחלה הרי זה מותר: הגה והאידנא מסתמא הוי כאילו קבל עליו הכי דסתם ערבות כך הוא (טור) ודוקא במקום שהמנהג כך שתובעין הלוה תחלה: וי״א שאינו אסור אלא בערב שלוף דוץ (פי׳ ערב שמנקה את הלוה מדין המלוה כשלוף דוץ שהוא מין עשב שמיבשין אותו ורוחצין בו את הידים להעביר הזוהמא) דהיינו שאין דין המלוה עם הלוה כלל שהוא יכול לדחותו אצל הערב: הגה ואם עבר ונעשה ערב בעדו צריך לשלם כל הפסד המגיע לו על ידו אבל אינו צריך לתת רבית שנותן בשבילו דאין אומרים ליתן רבית (טור) ואי כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית (סברת הרב):
וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית אסור לישראל להיות לו ערב: הגה אלא אם התנה עם העובד כוכבים שכל זמן שיש לו לפרוע לא ידיחנו אצל הערב אז שרי לקבל הקרן והרבית מישראל אם לא יפרע העובד כוכבים (טור) ואם הישראל ערב לו בעד הקרן ולא בעד הרבית אלא יש לו ליקח הרבית מן העובד כוכבים או להיפך שערב לו בעד הרבית ולא בעד הקרן מותר ודוקא שהעובד כוכבים לוקח המעות מיד המלוה אבל אם ישראל ערב ולקחן מידו אע״פ שעושה בשביל העובד כוכבים אסור (ת״ה סי׳ ש״א) ודוקא בלא משכון אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן יכול לערב לו בעד הרבית דעיקר הלואה על המשכון אע״ג דהוא נטלן מיד ישראל המלוה וכאילו הלוה ליד עובד כוכבים דמי (סברת הרב) . ואם היה לישראל משכון מעובד כוכבים או ערב עובד כוכבים ובא ישראל וא״ל למלוה שיחזור לעובד כוכבים משכון שלו או שיפטור ערב העובד כוכבים והוא ערב לו צריך לשלם לו כל הקרן והרבית שעלה עליו עד אותו היום אבל לא הרבית שיעלה עליו מכאן ואילך (מרדכי פ׳ א״נ בשם ראבי״ה) אם לא שהמשכון היה שוה יותר דאז צריך להעלות לו רבית עד כדי דמיו של המשכון או להחזיר לו משכונו (ב״י וב״ז סימן שס״ד) ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח״כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל (מרדכי ולדעת ת״ה אף הרא״ש סובר כך ומהרי״ק שורש קל״ו) אפילו לא היה המשכון שוה או אפילו לא היה לו משכון כלל אלא פטר ערב עובד כוכבים שהיה לו:
המחבר מתיר ״אם קיבל עליו הגוי שלא לתבוע את הערב תחילה״. ונשאר לברר מה עניין ״תחילה״: קודם כל תביעה מן הלווה, או רק שלא יתבענו מאליו?
« דרש״י ס״ל לחומרא דאין היתר לישראל להיות ערב בעד עובד כוכבים אלא דוקא אם קיבל עליו המלוה שלא ליתבע הערב כלל » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק א)
« ורשב״א ושאר פוסקים ס""ל בזה מותר ואין איסור אלא בערב שלוף דוץ » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק א)
« וכתב ב״י דלכתחלה מורים דכל שיכול לתבוע לערב תחלה אסור עד שיקבל עליו שלא לתבעו עד שיתבע הלוה תחלה » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ב)
« אבל בדיעבד סמכינן אהי״א והיכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמע״ה » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ב)
« ולענין הלכה כ׳ ב״י דלכתחלה מורין כדעת רש״י ודיעבד היכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק א)
בשעת החתימה אין דבר ודאי: שמא יפרע הלווה, ולא ייגמר האיסור לעולם. ל״שמא״ הזה יש שם בחטיבת הריבית, ובו תלוי כל השאר.
« ונראה היכא דלא קביל עליה שלא לתבוע לערב תחלה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד » (טור יו״ד ק״ע)
« ואינו נראה דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור » (טור יו״ד ק״ע)
« ונ״ל דהאי איסור דערבות אם נעשה באיסור מקרי צד אחד ברבית » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ב)
« משא״כ לדעת הטור דהוה רבית קצוצה ואה״נ אפילו כבר פרע לו הערב הרבית דמפקינן מיניה » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ב)
הרמ״א חותם את סעיף א במשפט של שש תיבות, המובא בשם סברת הרב. ממנו נולדה אחת המחלוקות החריפות שבחטיבת הריבית.
« ואי כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« מבואר מדבריו דבערב שלוף דוץ אפי׳ כבר פרע לו הרבית מוציאין מידו שלא כדעת הרב » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ב)
« על כן נראה לע״ד ברור דרבית דאורייתא יש כאן כל שיש איסור ברור בהאי ערבות » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק א)
« ונלפע״ד דהר״י קרקוז״א גופי׳ לא הקיל בזה אלא בערב קבלן אבל לא בערב שלוף דוץ » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ב)
« להקשות על רמ״א והר״י קורקז״א מהש״ס וכבר קדמו בעל תשובת משאת בנימין בזה ובשפתי כהן כתבתי דלא קשה מידי » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)
« ודעת כל הפוסקים אינו כן ונ״ל דהר״י קורקסא גופא לא הקיל בזה אלא בערב קבלן אבל לא בערב שלוף דוץ » (באר היטב יו״ד ק״ע ס״ק ב)
הרמ״א מתיר בסעיף ב לערוב על הקרן בלא הרבית, או על הרבית בלא הקרן. הט״ז מקדיש לתיבות מועטות אלו אחד הס״ק הארוכים שביורה דעה כולו, ומניחו בצ״ע.
« ואם הישראל ערב לו בעד הקרן ולא בעד הרבית אלא יש לו ליקח הרבית מן העובד כוכבים או להיפך שערב לו בעד הרבית ולא בעד הקרן מותר » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« צ״ע דעת רמ״א בזה דמשמע אפילו באיסור כגון שלוף דוץ ולפי הנראה שזה אסור » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ה)
« ע״כ צ״ע אם לעשות מעשה כהיתר זה של רמ״א » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ה)
« דמה איסור יש לישראל להיות ערב בעד הרבית אפי׳ בערב דשלוף דוץ ודאי ליכא איסורא כלל » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)
« ובכל הסי׳ דקאמרינן אסור לישראל להיות ערב היינו אסור לקיים ערבות שלו דהיינו שישלם הרבית אבל ודאי בערבות גרידא ליכא איסורא כלל » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)
« ובנה״כ השיג עליו וכתב דמה איסור יש לישראל להיות ערב בעד הרבית אפילו בשלוף דוץ ודאי ליכא איסורא כלל » (באר היטב יו״ד ק״ע ס״ק ו)
ערבות על הרבית לבדה נראית ההתחייבות הקלה שבכולן. הלבוש, בשם בעל התרומות, מראה שהיא באמת הכבדה שבהן.
« והרי זה כלוה מעות מישראל וא״ל כ״ז שאני נותן לך דינר רבית לחודש לא יהא לך רשות לכופני לפרוע לך הקרן » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ז)
« אבל היכא דאין אחריות הקרן כלל על הישראל שרי כדכתב בד״מ דהוי כהילך זוז והלוה לפלוני דשרי » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ז)
« ובאמת קושיא היא על הרב רמ״א היאך כ׳ כאן מסברא דנפשיה נגד בה״ת שהוא פוסק קדמון » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ו)
« לדידי נראה דלא התיר הרמ״א אלא לזמן ידוע שלוה העובד כוכבים מישראל לשנה או לשנתים בסך רבית ידוע » (פתחי תשובה יו״ד ק״ע ס״ק ג)
« אבל אם אין קצבה לדבר וכל זמן שלא יפרע העובד כוכבים יתחייב הערב זה אסור » (פתחי תשובה יו״ד ק״ע ס״ק ג)
הרמ״א מוסיף היתר שני, אף הוא בשם סברת עצמו: אם ביד המלווה משכון של הגוי, יכול הישראל לערוב על הרבית. הב״ח והט״ז חולקים ; והש״ך רואה בזה מנהג קבוע.
« ודוקא בלא משכון אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן יכול לערב לו בעד הרבית דעיקר הלואה על המשכון » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« ודוקא כשערב לו בעד הרבית אבל כשערב לו בעד הקרן ג״כ אסור » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ח)
« וכן עיקר לענ״ד » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ז)
« ולע״ד ל״ד כלל. דבמשכון שאני דעיקר הלואה על המשכון » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)
« וכן המנהג פשוט שהישראל נותן משכון של עובד כוכבים בעד הקרן וערב בעד הרבית » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)
« שכן המנהג פשוט שישראל נותן משכון של עובד כוכבים בעד הקרן וערב בעד הרבית » (באר היטב יו״ד ק״ע ס״ק ח)
הפרט האחרון שבסימן הוא הטכני שבהם, והכבד שבתוצאותיו: ישראל גורם שיוחזר המשכון או שייפטר הערב הגוי, ובא תחתיהם. במה הוא חייב?
« צריך לשלם לו כל הקרן והרבית שעלה עליו עד אותו היום אבל לא הרבית שיעלה עליו מכאן ואילך » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« אם לא שהמשכון היה שוה יותר דאז צריך להעלות לו רבית עד כדי דמיו של המשכון או להחזיר לו משכונו » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח״כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« ובמשכון אפילו לא קנו מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון ה״ל כערב בשעת מתן מעות » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ט)
« ולפ״ז אם היה עושה זה הישראל קנין על זה היה חייב לשלם הכל דערב שלא בשעת מתן מעות מתחייב בקנין » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ח)
« אפילו קנו מידו » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק י)
« כתב הט״ז דאם היה עושה זה הישראל קנין על זה היה חייב לשלם הכל אף הרבית שיעלה מכאן ואילך » (באר היטב יו״ד ק״ע ס״ק י)
« אודות ישראל הלוה ברבית מעובד כוכבים זוקף מיד הרבית על הקרן היינו שלוה עשר ומחייב עצמו מיד בשנים עשר אי שרי לישראל חבירו להיות ערב בעדו » (פתחי תשובה יו״ד ק״ע ס״ק א)
« אך בלוה מעובד כוכבים מיד שמודה שחייב לו מאתים הרי חייב לו באמת והוי קרן גמור ושוב נכנס ישראל ערב בעד קרן ולא בעד רבית » (פתחי תשובה יו״ד ק״ע ס״ק א)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״ע · 170 · ♥ תמיכה