Le siman tient en une ligne et il porte trois désaccords. Ils ont l’air indépendants ; ils ne le sont pas. Chacun se résout par la réponse que l’on donne à une seule question : l’arrêté de compte fait-il quelque chose au droit — l’intérêt devient-il du capital —, ou n’est-il qu’une date que les Sages ont choisie pour marquer une rigueur ?
Sujet : La nature de la זקיפה במלוה, et la portée d’une תקנה fondée sur le renom
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״א · בבא מציעא ע״ב · טור · בית יוסף · ש״ך · ט״ז · באר היטב
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le seif fait dépendre tout le premier cas d’une date : celle de la זקיפה במלוה. Avant de demander quelles en sont les conséquences, il faut demander ce que cet acte fait.
« ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (טור יו״ד קע״א)
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (ט״ז יו״ד קע״א ס״ק א)
« וכתב הה״מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
דין עובד כוכבים שהלוה ברבית ונתגייר. ובו סעיף אחד:
ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים:
Première conséquence, et elle est débattue nommément. Lorsque l’arrêté de compte a précédé la conversion, recouvre-t-on aussi l’intérêt qui a couru après elle ?
« כתב מהרי״ק בשורש קל״ו דלהרא״ש כי זקפן עד שלא נתגייר דאמרינן דגובה רבית היינו דוקא רבית שעלה עד שלא נתגייר אבל לא רבית שעלה משנתגייר » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ובעל תרומת הדשן בסימן ש״ג חולק עליו דס״ל דלהרא״ש אף רבית שעלה משנתגייר גובה דמשעה שזקפו עליו במלוה הו״ל כוליה כקרן ולזה נוטין דברי רבינו » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« אפי׳ רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפו עליו במלוה ה״ל כולי׳ קרן כמו שנתבאר בסוף סי׳ הקודם. ת״ה והאחרונים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק א)
« ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח״כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל » (רמ״א יו״ד ק״ע:ב)
Deuxième conséquence. Le seif ne parle que du cas où il y a eu un arrêté de compte. Et s’il n’y en a jamais eu ?
« וכתב הה״מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« כ״נ מדברי ה״ה שכתב בפ״ה מה״מ די״מ דמן הדין גובה כל מה שעלה הרבית קודם שנתגייר אע״פ שלא זקפו עליו במלוה יכול לגבות אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ומ״ש אחר זקיפה להחמיר לרבותא קאמר וכ״ש לא זקפו כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ועט״ז ולא כהפרישה » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« וכתב הרב המגיד דמן הדין יוכל לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר וכתב הש״ך דלרבותא קאמר דכ״ש אם לא זקפה כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ולבוש ודלא כפרישה » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק א)
Troisième conséquence, et elle porte sur le second cas du seif. Le Mehaber écrit אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר — donc il suppose un arrêté de compte. Et s’il n’y en a pas eu ?
« וה״ה נמי לא זקפן כלל. טור ויש פוסקים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
« וה״ה נמי לא זקפן עליו במלוה כיון שלוה כשהיה עכו״ם צריך לפרוע הרבית » (טור יו״ד קע״א)
« כ״כ בנמק״י ובמגיד פ״ה בשם הרשב״א וכתב עוד המגיד שי״א שאם לא זקפן כלל אינו גובה אותם ושכן נראה מדברי הרמב״ם » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« אבל ה״ה כ׳ שי״א דלא זקפן לא וכ״נ דעת הרמב״ם ע״כ ולשון המחבר הועתק מהרמב״ם וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
« ואם לא זקפן כלל יש פלוגתא בין הפוסקים אי גובה או לא וטוב להחמיר » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק ב)
Reste une question que le seif tranche sans la nommer, et que le Tour et le Beit Yossef exposent longuement : le converti-emprunteur paie-t-il aussi l’intérêt qui a couru après sa conversion ?
« וכתב הרמ״ה שאינו נותן אלא רבית שעלה קודם שנתגייר אבל לא מה שעלה לאחר שנתגייר » (טור יו״ד קע״א)
« וא״א הרא״ש ז״ל כתב שנותן אפי׳ רבית שעלה לאחר שנתגייר עד שעת פרעון » (טור יו״ד קע״א)
« כן דעת הרמב״ם בפ״ה מה׳ מלוה ולוה וכ״נ שהוא דעת תלמידי הרשב״א » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ונתן טעם דאף ע״ג דאיסורא דאורייתא קא עביד יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואפי׳ במקום עבירה » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ולענין הלכה נקיטינן כהרמב״ם והרמ״ה ותלמידי הרשב״א דרבים נינהו וכל שכן דמסתבר טעמייהו » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
Reste à comprendre pourquoi les deux cas ne reçoivent pas le même traitement, alors que la braïta les traitait de la même façon.
« תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַנׇּכְרִי בְּרִבִּית, וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה, וְנִתְגַּיֵּיר. אִם קוֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. וְאִם לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« וְכֵן נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וְנִתְגַּיֵּיר, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. אִם מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו נִתְגַּיֵּיר זֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״א · ♥ Soutenir