שישה סעיפים: המשכנתא, שלוש צורותיה המותרות, והקו המבדיל בינן לבין הרבית
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, שינון מהיר
המחבר כותב את קו החלוקה בסוף סעיף א:
« שמאחר שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה אינו אלא שכירות » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וּמִשְׁכֵּן לוֹ שָׂדֵהוּ עַל מְנָת שֶׁיֹּאכַל פֵּרוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הַמַּשְׁכּוֹנָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם הֲרֵי זוֹ אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ז׳)
| סעיף | הדין | מי אומרו |
|---|---|---|
| א | משכנתא דסורא: שטר לזמן קצוב, תיפוק ארעא בלא כסף — מותר בכל שיעור | המחבר, על פי הרמב״ם |
| א | סילוק בחשבון בכל עת, עשר לשנה — מותר | המחבר, על פי הרמב״ם |
| א | משכנתא בנכייתא: ניכוי שנתי אפילו מועט — מותר | רמ״א, על פי רש״י והרא״ש |
| א | בלא ניכוי, באתרא דמסלקי — אבק רבית | רמ״א |
| א | בלא ניכוי, באתרא דלא מסלקי — מותר / אסור | רש״י ורא״ש / רשב״א |
| א | שדה, בית או מטלטלין: אין חילוק, בנכייתא | רמ״א, על פי רבינו תם |
| א | ספרים ומקומות בית הכנסת, אף בלא ניכוי — מותר, ו״טוב להחמיר״ | רמ״א, על פי מהרי״ל ; צ״ע לט״ז |
| א | אחריות על שאר נכסי הלווה — אסור | רמ״א, על פי הטור |
| א | לנכות בדיעבד את הפירות שנאכלו — אין מנכין, אלא לאחר מחאה | רמ״א, על פי הטור והראב״ד |
| ב | להשכיר את הנכס ללווה — שתי דעות ; ועל ידי אחר, מותר במשכנתא דסורא בלבד | המחבר ; הש״ך |
| ג | דבר מועט כנגד תיקון קל — מותר ; דבר קצוב כנגד סיכון נפילה ושריפה — יש מי שאוסר | המחבר, על פי הרמב״ן |
| ג | פדיון לחצאין — המלווה אוכל הכול עד הפדיון השלם | רמ״א ; והש״ך מגיה את הנוסח |
| ג | משכון על חוב קדום — אסור | רמ״א, על פי בעל העיטור |
| ג | בסתם — הולכים אחר מנהג העיר | רמ״א ; צ״ע לש״ך |
| ד | ״לא תמכרנה אלא לי בדמים אלו״ — אסור ; ״בשוויה״ — מותר | המחבר, על פי הרמב״ם |
| ה | חצר גוי שמושכנה ונמכרה לישראל — הממושכן דר בלא שכר | המחבר, על פי הרמב״ם |
| ו | החורבה הנבנית והנדורה עד שיכלו דמי ההוצאה, בחשבון שליש — מותר | המחבר |
| ו | מס הנפרע במעות — מותר ; הנגבה מן הפירות — אסור | רמ״א, על פי בעל התרומות |
| ו | בית ממושכן שאינו שלו — הלווה משיב קרן ושכר | רמ״א, על פי הרשב״א ; צ״ע לט״ז |
| הצורה | מה היא מצריכה | מה היא מתירה |
|---|---|---|
| משכנתא דסורא | שטר לשנים קצובות, ובו שתצא הארץ בלא כסף ; ואין המלווה גובה דבר | לאכול את כל הפירות, אף פי אלף מן ההלוואה |
| משכנתא בנכייתא | ניכוי שנתי מן החוב, ואפילו מועט ביותר | לאכול את הפירות ; והיא צורת המנהג שהעיד עליו הש״ך |
| אתרא דלא מסלקי בלא ניכוי | שלא יוכל הלווה לסלק את המלווה תוך הזמן | מותר לרש״י ולרא״ש בלבד ; והרשב״א אוסר |
« אם היא כמשכנתא דסורא דהיינו שממשכנה לו לשנים ידועות וכותב במשלם שנין אלין תיפוק ארעא בלא כסף » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« דזהו מקרי משכנתא בנכייתא שרי ואם לא מנכה ליה כלום אסור והוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« אפי׳ פחות מכדי שיעור שדה אחוזה שהוא לזרע חומר שעורים סלע ופונדיון לשנה » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק ו)
| הנכס | בלא ניכוי | בניכוי |
|---|---|---|
| חצר, מרחץ, חנות — פירות מצויים תדיר | רבית קצוצה | אבק רבית |
| שדה — פירות שאינם ודאיים | אבק רבית | מותר |
« נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁשָּׁלֹשׁ מַשְׁכּוֹנוֹת הֵן. מַשְׁכּוֹנָא שֶׁהִיא רִבִּית קְצוּצָה. וּמַשְׁכּוֹנָא שֶׁהִיא אֲבַק רִבִּית. וּמַשְׁכּוֹנָא שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ז׳)
« מִשְׁכֵּן לוֹ מָקוֹם שֶׁפֵּרוֹתָיו מְצוּיִין תָּדִיר כְּגוֹן חָצֵר אוֹ מֶרְחָץ אוֹ חֲנוּת וְאָכַל פֵּרוֹתֵיהֶן הֲרֵי זוֹ רִבִּית קְצוּצָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ז׳)
« וכל זה לא מיירי אלא כשאחריות המשכונות על המלוה אבל כשהלוה כותב לו אחריות על שאר נכסיו ולא יוכל להגיע למלוה שום הפסד אסור » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« אלא ר״ל לאפוקי כשכותב לו אחריות על שאר נכסיו דאז כשיתקלקל המשכון מיד יש לו משכון אחר » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק י)
« ואם נותן לו דבר קצוב לשנה כדי שיקבל אחריות מנפילה או שריפה יש מי שאוסר » (שו״ע יו״ד קע״ב:ג)
« שאני הכא דעיקר ההיתר של ענין זה בהא שהמקבל מקבל עליו אחריות מש״ה כל שהאחריות בטל ממנו אין כאן היתר שהרי מלוה ולוה יש כאן » (ט״ז יו״ד קע״ב ס״ק ח)
| המקרה | הניכוי |
|---|---|
| משכנתא שהיא אבק רבית, בלא מחאה | אין מנכין — שהמשכון היה ברשות המלווה מתחילה |
| לאחר מחאה מפורשת של הלווה | מנכין את מה שנאכל אחריה — שגזל הוא ולא רבית |
| משכנתא בנכייתא המותרת גמורה | אין מנכין אף לאחר מחאה, עד שיביאו את המעות |
| קודם הזמן, באתרא דלא מסלקי | ספיקא דדינא — והמוחזק גובר (ש״ך) |
| אכל המלווה יותר מכדי חובו | אין מוציאין ממנו, ואין מסלקין אותו בחינם |
« ובכל מקום דהמשכנתא הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« דאז אכלם בגזל לא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו » (ט״ז יו״ד קע״ב ס״ק ו)
« משמע דוקא היכא דהוי א״ר הוא דמנכינן ליה היכא דמיחה » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק ט״ז)
« אֲפִלּוּ אָכַל כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּלֹא כְּלוּם שֶׁאִם תְּסַלֵּק אוֹתוֹ בְּלֹא מָעוֹת הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה א׳)
| סעיף | הפתח | מה עושה בו הסימן |
|---|---|---|
| ב | להשכיר את הנכס למי שמישכנו | שתי דעות ; והש״ך מצמצם את ההיתר למשכנתא דסורא, והט״ז מפרק את תקנת הלבוש |
| ג | לשלם ללווה שיקבל עליו את סיכון הנפילה והשריפה | יש מי שאוסר: הנוטל את הסיכון נוטל את ההיתר |
| ג | ליטול את המשכון על חוב שכבר נולד | אסור ; והט״ז מורה קנין חזקה, והפתחי תשובה מביא שדי בשטר |
| ד | להתנות פדיון בדמים קצובים | אסור בדמים קצובים, ומותר בשווי השוק |
| ו | להטיל את המס על פירות השדה הממושכן | אסור ; ומותר כשהמס נפרע במעות |
« הממשכן בית או שדה ביד חבירו והיה בעל הקרקע הוא אוכל פירותיהן וא״ל המלוה לכשתמכור קרקע זו לא תמכרנה אלא לי בדמים אלו אסור » (שו״ע יו״ד קע״ב:ד)
« אבל אם א״ל אל תמכרנה אלא לי בשויה ועל מנת כן אני מלוה אותך הרי זה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ב:ד)
« אבל אם נותנין המס מפירות השדה כגון שנותנין חלק מן הפירות הגדילים אסור » (שו״ע יו״ד קע״ב:ו)
| המונח | תרגום | מה הוא מכריע |
|---|---|---|
| משכנתא | משכנתא | נכס הנמסר למלווה שהוא מוציא ממנו הכנסה — ולא חפץ ביטחון בלבד |
| אכילת פירות | אכילת פירות | ההכנסה היוצאת מן הנכס: תבואה, שכר דירה, דירה |
| משכנתא דסורא | משכנתא דסורא | הצורה שאין המלווה גובה בה דבר: מותרת בלא פקפוק |
| נכייתא | נכייתא | הניכוי השנתי מן החוב הקונה את הפירות |
| אתרא דמסלקי | אתרא דמסלקי | המנהג המאפשר ללווה להחזיר אליו את נכסו בכל עת |
| אחריות | אחריות | המבדיל בין קונה למלווה — ומכאן בין מותר לאסור |
| חוב קדום | חוב קדום | משכון הניתן על חוב שכבר נולד: אין לו על מה לחול |
| אבק רבית | אבק רבית | אסור, ואינו יוצא בדיינים |
| רבית קצוצה | רבית קצוצה | יוצאה בדיינים |
| אחריות טעות סופר | אחריות טעות סופר | הכלל המחזיק את האחריות ככתובה אף שלא נכתבה |
נ נכייתא — האם יש ניכוי? → מותר או אבק רבית
א אחריות — היכול המלווה להפסיד? → התיקון עומד או נופל
ס סילוק — היכול הלווה לסלק תוך הזמן? → דין רש״י או דין הרשב״א
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ב · 172 · ♥ תמיכה