Siman 174 runs to eight seifim — the Shulhan Arukh announces it itself: ובו ח׳ סעיפים. A man sells his field and adds one sentence: “you will return it to me when I have money.” Nothing else has changed, and yet there is no sale left: there is a loan, a pledge, and crops that are interest. The whole siman consists in finding, beneath the form of a sale, the loan hidden inside it — and then saying under what conditions there is none.
Subject: The sale on condition of return — מכר על מנת להחזיר, רבית קצוצה, מחילה בטעות, פטומי מילי, שליש, אנכה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ד
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman reads in three movements. Seifim 1–3 raise the question of the mouth: from whom does the clause of return come, and when was it said? Seifim 4–6 raise that of the division: when only part of the price was paid, whose is the produce while the sale hangs? Seifim 7–8 close the study with the two extremes — a sale the law undoes by itself, and a contract that looks in every way like a loan without being one.
דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר. ובו ח׳ סעיפים:
מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים: הגה ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר ואסור ללוקח לאכול הפירות (ב״י בשם תשובת הרשב״א): אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר הואיל שלא עשאו המוכר שהיה לו לעשותו: הגה וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל (טור):
מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר ע״ז בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו (תשובת הרשב״א הג״א בשם ר״ח וב״י בח״ה סי׳ ר״ז סי״א לדעת הרמב״ם):
האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל (ועיין בח״ה סימן ר״ז איזה תנאי מבטל מקח):
מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו:
אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש אם יביא שאר המעות יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם למוכר והוא יחזיר המעות שקבל ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר וה״ה אם המוכר אומר כן: הגה ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו (טור):
אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו:
זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי זביני וכן בזבין ארעא אדעת׳ למיסק לארעא דישראל ולא סליק או לא איתדר ליה הדרי זביני א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני:
השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה והתנו שאחר שנה או שנתים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע:
A sale transfers a thing against a price, and the price is gone for the one who paid it: he has the thing instead. The clause “you will return it to me when I have money” breaks precisely that. The seller has not parted with his field, he has put it on hold; the buyer has not spent his money, he is waiting for it back. The Tur says it in one sentence, and it is the key sentence of the siman.
« אסור ללוקח לאכול הפירות שאין כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזירן לכשירצה ונמצא שאוכל הפירות בשכר המתנת המעות » (טור יו״ד קע״ד)
There remains the question of degree, and here the siman becomes hard: is this interest fixed — which the court recovers — or mere dust of interest? The Shulhan Arukh rules the first way already in seif 1.
« וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
The Tur writes exactly the opposite at seif 3, and that divergence governs the whole of level 2.
« וצריך להחזירו ופירות שאכל הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין » (טור יו״ד קע״ד)
The Shakh opens the siman by noting that the question is open, and the Taz draws from it, on the contrary, a conclusion of principle.
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
The Shakh nevertheless ends with a practical conclusion on which all agree as to the result, and that is what should be retained from level 1.
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« נהי דר״ק לא הוי מ״מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
The material of the siman comes from the fifth chapter of Bava Metzia, איזהו נשך. Two mishnayot are set side by side there, and the gap between them is the whole siman: the first forbids, the second permits, and one word separates them.
« מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: ״לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת הַחְזִירֵם לִי״ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« לִכְשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אַחֲזִירֵם לָךְ״ – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָבָא: רֵישָׁא – דְּלָא אֲמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ. סֵיפָא – דְּאָמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
The second mishna of the page opens the matter of seifim 4–6: a field sold, a price partly paid, and the question who harvests in the meantime.
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ: אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטוֹל אֶת שֶׁלְּךָ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מִי אוֹכֵל פֵּירוֹת? רַב הוּנָא אָמַר: מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַב עָנָן אָמַר: מְשַׁלְּשִׁין אֶת הַפֵּירוֹת. וְלָא פְּלִיגִי » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי. הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי מֵעַכְשָׁיו » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי כְּשִׁיעוּר זוּזָךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי מֵעַכְשָׁיו וְזוּזַאי לִהְווֹ הַלְוָאָה גַּבָּךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאן תָּנָא שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה)
| The formula used | Who eats | Source |
|---|---|---|
| The seller says: “you will return it to me when I have money” | Neither — and what the buyer ate is taken back | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| The buyer alone says: “I shall return it when you have money” | The buyer — the sale is entire | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| The buyer said it and the seller held him to it | It is a condition — back to the first case | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| “Acquire from now” with the price left owing | The buyer; the seller may not | רמ״א יו״ד קע״ד:א |
| Deed of repurchase drawn after the sale | The buyer — a completed sale, the promise a kindness | שו״ע יו״ד קע״ד:ב |
| Condition set by the seller to the agent | The field returns and the produce is recovered | שו״ע יו״ד קע״ד:ג |
| “Acquire according to your money” | Each, in proportion to his money | שו״ע יו״ד קע״ד:ד |
| “When you bring the rest you acquire from now” | Neither — deposited with a third party | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| The same, with the clause “I shall deduct” | Whoever said it | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| The same, with the clause “I shall pay” | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ד:ה |
| “When you bring the rest you acquire” — without “from now” | The seller; what the buyer ate is recovered | שו״ע יו״ד קע״ד:ו |
| A full sale, but liable to revert | Nobody, while the doubt lasts | שו״ע יו״ד קע״ד:ז |
| Rent paid in advance, return with deduction | The tenant — it is a lease, not a loan | שו״ע יו״ד קע״ד:ח |
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« ע׳ בתשו׳ מבי״ט ח״ב סימן כ״ו הביא תשובת רב עמרם גאון שהאריך בדינים אלו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« כלומר שהמוכר אומר אוכלם ואם יגמר המקח אנכה לו דמי הפירות מהמותר מותר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« כמ״ש בח״מ סי׳ ר״ז ס״ג ע״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« בדבר מועט בשנה והקדים. שזה מותר כדלקמן סי׳ קע״ו ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ט)
« ול״ד למוכר שדה וא״ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר״ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י)
« משא״כ במשכנתא לעיל סימן קע״ב ס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י״א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« קודם שנגמר המקח אומר כן וס״ד דהכי אמר להו אתם חברים תתרצו ביניכם אבל אני איני קונה ע״מ קמ״ל דלא סמכא דעתי׳ ולא מכר אלא על דעת כן » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכאן לא בא אלא להודיע שאין כאן איסור מצד רבית ונ״מ היכא דלא שייכא מחילה בטעות » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« פי׳ משעה שנולד הספק ומ״ש אפי׳ בתנאי נראה דה״ק אפי׳ אם אומר אנכה לו אח״כ מן החשבון שזה מהני לעיל בסעיף ה׳ הכא לא מהני » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« הטעם כיון שלא היתה כאן שום הלואה מעולם » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« כ׳ הש״ך ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סי׳ קע״ב ה״ה הכא » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כיון שלא התנה המוכר וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« וגם בעיקר הדין נ״ל דהכא אפילו למ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« ולענין הלכה כיון דרבית ע״מ להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל ומהני תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« הטעם כיון שלא היה כאן שום הלואה מעולם וגם ל״ד למוכר שדה לחבירו ואומר לכשיהיה לי מעות תחזיר לי דאסור » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« משא״כ במשכנתא דלעיל סי׳ קע״ב ס״ג עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« דדוקא בלשון זה דמשמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהיו המעות הלואה בידו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א)
« דהכא מיירי בלא קבע זמן נחזרה אלא כל אימת שיהיו לו מעות יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« והשיב שהדין עם הלוה וצריך ליתן לו לפדות המשכון דלא מכר לו אלא לענין היתר רווחים אבל לא לקנות ממש » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
The Rambam treats our matter in chapter 6 of הלכות מלווה ולווה, halakhot 5 and 6 — and he places it immediately after the אסמכתא of halakha 4, which is already a thesis: the sale on condition of return belongs to the same family as the sale that never acquired.
« וְכֵן הַמּוֹכֵר שָׂדֶה אוֹ חָצֵר בְּאַסְמַכְתָּא הוֹאִיל וְלֹא קָנָה הַגּוּף הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית וּמַחֲזִיר אוֹתָן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה א׳)
« הַמּוֹכֵר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה וְאָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת תַּחְזִיר לִי קַרְקָעִי לֹא קָנָה וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית קְצוּצָה וּמוֹצִיאִין אוֹתָם בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אֲנִי אַחְזִיר לְךָ קַרְקַע זֶה מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיַּחְזִיר לוֹ מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה וְנָתַן לוֹ מִקְצָת הַדָּמִים אִם אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ קְנֵה כְּשִׁעוּר מְעוֹתֶיךָ כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹכֵל פֵּרוֹת כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה מֵעַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לֶאֱכל הַפֵּרוֹת מִיָּד » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« לְפִיכָךְ מַנִּיחִין אֶת הַפֵּרוֹת עַל יְדֵי שָׁלִישׁ עַד שֶׁיִּנָּתְנוּ לְאֶחָד מֵהֶן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה הֲרֵי הַמּוֹכֵר אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיָּבִיא הַלּוֹקֵחַ וְאִם אָכַל הַלּוֹקֵחַ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
| The Rambam | The Shulhan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק ו׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | A sale that has not acquired the body of the property: the produce is interest |
| פרק ו׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | The seller who imposes the condition, and the buyer who offers it |
| פרק ו׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:ד · קע״ד:ה · קע״ד:ו | The three formulas of partial price, and the deposit with a third party |
| פרק ו׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קס״ד:ד | The אסמכתא — treated at siman 164 |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | Increasing the rent — the Shakh’s cross-reference at ס״ק 9 |
A man needs cash and sells his flat to a friend, the deed providing that he may buy it back at the same price whenever he can. This is seif 1 word for word, and the rent the buyer collects in the meantime is what the Shulhan Arukh calls רבית קצוצה. The Pit’hei Teshuva (ס״ק 1) reports an opening from the Noda BiYehuda regarding the wording used, and at ס״ק 3 a responsum judging precisely this case. For practice, consult your Rav.
The sale is done, and three days later the buyer writes that he will gladly sell back to the seller if he needs it. Seif 2 is explicit: it is a kindness, not a condition, and the sale remains a sale — even if the writing is solemn. The whole difficulty is knowing whether the undertaking was really made afterwards, or agreed beforehand and merely written later. A question for a Rav.
A property is sold, the purchaser pays thirty per cent, the balance falling due on an agreed date, and the property yields income in the meantime. Seifim 4–6 give the three possible regimes according to the formula used, and they are not interchangeable: “according to your money” divides, “from now” suspends, and the absence of “from now” leaves everything to the seller. One must therefore first establish what was said. A question for a Rav.
The agreement provides that if the sale does not go through the purchaser returns the property and the income received will be deducted from the sum repaid to him. This is exactly the אנכה clause of seif 5, permitted; the neighbouring formula — “the income received will be reimbursed” — is the one the gloss forbids. The Taz (ס״ק 4) and the Ba’er Hetev (ס״ק 6) conclude that the deduction clause operates also in the case of seif 7. A question for a Rav.
Twenty years of rent paid on the first day, with the lessor free to take his property back earlier by refunding the unconsumed part. Seif 8 permits it, and the Shakh (ס״ק 10) says why: because one deducts the rent for the time elapsed. The Taz (ס״ק 5) adds the second reason: there was never a loan, and each year is a lease in its own right. There remains the condition at the end of the seif — liability for the property must stay with the owner. A question for a Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| 1 | « מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | A sale conditioned by the seller does not acquire |
| 1 | « אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | The buyer’s promise does not touch the sale |
| 1 | « וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל » (רמ״א יו״ד קע״ד:א) | “From now”: it is the seller who becomes forbidden |
| 2 | « אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב) | The date of the clause makes the nature of the act |
| 3 | « והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:ג) | An amiable answer does not lift a condition |
| 4 | « אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ד) | A real division: each enjoys his share |
| 5 | « אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה) | A suspended acquisition forbids both |
| 5 | « ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה) | To deduct, yes; to reimburse, no |
| 6 | « אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ו) | Without “from now”, the field has not moved |
| 7 | « א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז) | An uncertain title does not feed |
| 8 | « ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | Consumed rent is deducted: it is a lease, not a loan |
| 8 | « ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | Liability stays with the owner — the mark of a lease |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״ד · ♥ Support