Le Siman 174 tient en huit seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ח׳ סעיפים. Un homme vend son champ et ajoute une phrase : « tu me le rendras quand j’aurai de l’argent ». Rien d’autre n’a changé, et pourtant il n’y a plus de vente : il y a un prêt, un gage, et des récoltes qui sont un intérêt. Tout le siman consiste à retrouver, sous la forme d’une vente, le prêt qui s’y cache — puis à dire à quelles conditions il n’y en a pas.
Sujet : La vente à charge de rendre — מכר על מנת להחזיר, רבית קצוצה, מחילה בטעות, פטומי מילי, שליש, אנכה
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ד
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman se lit en trois temps. Les seifim 1 à 3 posent la question de la bouche : de qui vient la clause de retour, et quand a-t-elle été dite ? Les seifim 4 à 6 posent celle du partage : lorsque le prix n’a été versé qu’en partie, à qui sont les fruits pendant que la vente reste en suspens ? Les seifim 7 et 8 ferment l’étude par les deux extrêmes — une vente que la loi défait toute seule, et un contrat qui ressemble en tout à un prêt sans en être un.
דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר. ובו ח׳ סעיפים:
מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים: הגה ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר ואסור ללוקח לאכול הפירות (ב״י בשם תשובת הרשב״א): אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר הואיל שלא עשאו המוכר שהיה לו לעשותו: הגה וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל (טור):
מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר ע״ז בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו (תשובת הרשב״א הג״א בשם ר״ח וב״י בח״ה סי׳ ר״ז סי״א לדעת הרמב״ם):
האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל (ועיין בח״ה סימן ר״ז איזה תנאי מבטל מקח):
מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו:
אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש אם יביא שאר המעות יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם למוכר והוא יחזיר המעות שקבל ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר וה״ה אם המוכר אומר כן: הגה ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו (טור):
אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו:
זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי זביני וכן בזבין ארעא אדעת׳ למיסק לארעא דישראל ולא סליק או לא איתדר ליה הדרי זביני א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני:
השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה והתנו שאחר שנה או שנתים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע:
Une vente transfère un bien contre un prix, et le prix est perdu pour celui qui l’a versé : il a le bien à la place. La clause « tu me le rendras quand j’aurai de l’argent » brise exactement cela. Le vendeur ne s’est pas dessaisi de son champ, il l’a mis en attente ; l’acheteur n’a pas dépensé son argent, il attend qu’on le lui rende. Le Tour le dit d’une phrase, et c’est la phrase-clé du siman.
« אסור ללוקח לאכול הפירות שאין כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזירן לכשירצה ונמצא שאוכל הפירות בשכר המתנת המעות » (טור יו״ד קע״ד)
Reste alors la question de degré, et c’est là que le siman devient difficile : cet intérêt est-il un intérêt fixé — que le tribunal fait restituer — ou une simple poussière d’intérêt ? Le Choulhan Aroukh tranche dans le premier sens dès le seif 1.
« וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
Le Tour, lui, écrit exactement le contraire au seif 3, et cette divergence commande tout le niveau 2.
« וצריך להחזירו ופירות שאכל הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין » (טור יו״ד קע״ד)
Le Chakh ouvre le siman en signalant que la question est ouverte, et le Taz en tire au contraire une conclusion de principe.
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
Le Chakh finit pourtant par une conclusion pratique qui met tout le monde d’accord sur le résultat, et c’est elle qu’il faut retenir du niveau 1.
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« נהי דר״ק לא הוי מ״מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
La matière du siman vient du cinquième chapitre de Bava Metzia, איזהו נשך. Deux michnayot y sont mises côte à côte, et c’est leur écart qui fait tout le siman : la première interdit, la seconde permet, et un seul mot les sépare.
« מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: ״לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת הַחְזִירֵם לִי״ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« לִכְשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אַחֲזִירֵם לָךְ״ – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָבָא: רֵישָׁא – דְּלָא אֲמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ. סֵיפָא – דְּאָמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
La seconde michna de la page ouvre la matière des seifim 4 à 6 : un champ vendu, un prix versé en partie, et la question de savoir qui récolte pendant ce temps.
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ: אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטוֹל אֶת שֶׁלְּךָ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מִי אוֹכֵל פֵּירוֹת? רַב הוּנָא אָמַר: מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַב עָנָן אָמַר: מְשַׁלְּשִׁין אֶת הַפֵּירוֹת. וְלָא פְּלִיגִי » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי. הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי מֵעַכְשָׁיו » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי כְּשִׁיעוּר זוּזָךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי מֵעַכְשָׁיו וְזוּזַאי לִהְווֹ הַלְוָאָה גַּבָּךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאן תָּנָא שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה)
| La formule employée | Qui mange | Source |
|---|---|---|
| Le vendeur dit : « tu me le rendras quand j’aurai de l’argent » | Ni l’un ni l’autre — et ce que l’acheteur a mangé est repris | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| L’acheteur dit seul : « je te le rendrai quand tu auras de l’argent » | L’acheteur — la vente est entière | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| L’acheteur l’a dit, et le vendeur l’a affermi | C’est une condition — retour au premier cas | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| « Acquiers dès maintenant » et le prix reste dû | L’acheteur ; le vendeur ne le peut pas | רמ״א יו״ד קע״ד:א |
| Acte de rachat fait après la vente | L’acheteur — vente accomplie, la promesse est une bonté | שו״ע יו״ד קע״ד:ב |
| Condition posée par le vendeur au mandataire | Le champ revient et les fruits sont repris | שו״ע יו״ד קע״ד:ג |
| « Acquiers à la mesure de ton argent » | Chacun, à proportion de son argent | שו״ע יו״ד קע״ד:ד |
| « Quand tu apporteras le reste, tu acquerras dès maintenant » | Aucun des deux — dépôt chez un tiers | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| Idem, avec la clause « je déduirai » | Celui qui l’a dite | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| Idem, avec la clause « je paierai » | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ד:ה |
| « Quand tu apporteras le reste, tu acquerras » — sans « dès maintenant » | Le vendeur ; ce que l’acheteur a mangé est repris | שו״ע יו״ד קע״ד:ו |
| Vente pleine, mais susceptible de revenir | Personne, tant que le doute dure | שו״ע יו״ד קע״ד:ז |
| Loyer payé d’avance, restitution avec déduction | Le locataire — c’est un bail, non un prêt | שו״ע יו״ד קע״ד:ח |
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« ע׳ בתשו׳ מבי״ט ח״ב סימן כ״ו הביא תשובת רב עמרם גאון שהאריך בדינים אלו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« כלומר שהמוכר אומר אוכלם ואם יגמר המקח אנכה לו דמי הפירות מהמותר מותר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« כמ״ש בח״מ סי׳ ר״ז ס״ג ע״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« בדבר מועט בשנה והקדים. שזה מותר כדלקמן סי׳ קע״ו ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ט)
« ול״ד למוכר שדה וא״ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר״ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י)
« משא״כ במשכנתא לעיל סימן קע״ב ס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י״א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« קודם שנגמר המקח אומר כן וס״ד דהכי אמר להו אתם חברים תתרצו ביניכם אבל אני איני קונה ע״מ קמ״ל דלא סמכא דעתי׳ ולא מכר אלא על דעת כן » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכאן לא בא אלא להודיע שאין כאן איסור מצד רבית ונ״מ היכא דלא שייכא מחילה בטעות » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« פי׳ משעה שנולד הספק ומ״ש אפי׳ בתנאי נראה דה״ק אפי׳ אם אומר אנכה לו אח״כ מן החשבון שזה מהני לעיל בסעיף ה׳ הכא לא מהני » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« הטעם כיון שלא היתה כאן שום הלואה מעולם » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« כ׳ הש״ך ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סי׳ קע״ב ה״ה הכא » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כיון שלא התנה המוכר וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« וגם בעיקר הדין נ״ל דהכא אפילו למ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« ולענין הלכה כיון דרבית ע״מ להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל ומהני תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« הטעם כיון שלא היה כאן שום הלואה מעולם וגם ל״ד למוכר שדה לחבירו ואומר לכשיהיה לי מעות תחזיר לי דאסור » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« משא״כ במשכנתא דלעיל סי׳ קע״ב ס״ג עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« דדוקא בלשון זה דמשמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהיו המעות הלואה בידו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א)
« דהכא מיירי בלא קבע זמן נחזרה אלא כל אימת שיהיו לו מעות יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« והשיב שהדין עם הלוה וצריך ליתן לו לפדות המשכון דלא מכר לו אלא לענין היתר רווחים אבל לא לקנות ממש » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
Le Rambam traite notre matière au chapitre 6 des הלכות מלווה ולווה, aux halakhot 5 et 6 — et il l’y place juste après la אסמכתא de la halakha 4, ce qui est déjà une thèse : la vente à charge de rendre est de la même famille que la vente qui n’a jamais acquis.
« וְכֵן הַמּוֹכֵר שָׂדֶה אוֹ חָצֵר בְּאַסְמַכְתָּא הוֹאִיל וְלֹא קָנָה הַגּוּף הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית וּמַחֲזִיר אוֹתָן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה א׳)
« הַמּוֹכֵר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה וְאָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת תַּחְזִיר לִי קַרְקָעִי לֹא קָנָה וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית קְצוּצָה וּמוֹצִיאִין אוֹתָם בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אֲנִי אַחְזִיר לְךָ קַרְקַע זֶה מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיַּחְזִיר לוֹ מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה וְנָתַן לוֹ מִקְצָת הַדָּמִים אִם אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ קְנֵה כְּשִׁעוּר מְעוֹתֶיךָ כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹכֵל פֵּרוֹת כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה מֵעַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לֶאֱכל הַפֵּרוֹת מִיָּד » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« לְפִיכָךְ מַנִּיחִין אֶת הַפֵּרוֹת עַל יְדֵי שָׁלִישׁ עַד שֶׁיִּנָּתְנוּ לְאֶחָד מֵהֶן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה הֲרֵי הַמּוֹכֵר אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיָּבִיא הַלּוֹקֵחַ וְאִם אָכַל הַלּוֹקֵחַ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק ו׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | La vente qui n’a pas acquis le corps du bien : les fruits sont un intérêt |
| פרק ו׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | Le vendeur qui pose la condition, et l’acheteur qui la propose |
| פרק ו׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:ד · קע״ד:ה · קע״ד:ו | Les trois formules du prix partiel, et le dépôt chez un tiers |
| פרק ו׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קס״ד:ד | L’אסמכתא — traitée au siman 164 |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | L’augmentation du loyer — le renvoi du Chakh au ס״ק ט |
Un homme a besoin de liquidités et vend son appartement à un ami, l’acte prévoyant qu’il pourra le racheter au même prix dès qu’il le pourra. C’est le seif 1 mot pour mot, et le loyer que l’acheteur percevra entre-temps est ce que le Choulhan Aroukh appelle רבית קצוצה. Le Pit’hei Techouva (ס״ק א) rapporte une ouverture du Noda BiYehouda sur la formule employée, et le ס״ק ג du même une responsa qui juge exactement ce cas. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
La vente est faite, et trois jours plus tard l’acheteur écrit qu’il revendra volontiers au vendeur s’il en a besoin. Le seif 2 est formel : c’est une bonté, non une condition, et la vente reste une vente — même si l’écrit est solennel. Toute la difficulté est de savoir si l’engagement a réellement été pris après, ou s’il avait été convenu avant et seulement écrit ensuite. Question de Rav.
Un bien est vendu, l’acquéreur verse trente pour cent, le solde étant dû à une date convenue, et le bien produit un revenu dans l’intervalle. Les seifim 4 à 6 donnent les trois régimes possibles selon la formule employée, et ils ne sont pas interchangeables : « à la mesure de ton argent » partage, « dès maintenant » suspend, et l’absence de « dès maintenant » laisse tout au vendeur. Il faut donc d’abord établir ce qui a été dit. Question de Rav.
Le compromis prévoit que si la vente n’aboutit pas, l’acquéreur restitue le bien et que les revenus perçus viendront en déduction de la somme qu’on lui rendra. C’est exactement la clause אנכה du seif 5, permise ; la formule voisine — « les revenus perçus seront remboursés » — est celle que la glose interdit. Le Taz (ס״ק ד) et le Baer Hetev (ס״ק ו) concluent que la clause de déduction opère aussi dans le cas du seif 7. Question de Rav.
Vingt ans de loyer versés le premier jour, avec faculté pour le bailleur de reprendre son bien plus tôt en remboursant la part non consommée. Le seif 8 le permet, et le Chakh (ס״ק י) dit pourquoi : parce qu’on déduit le loyer du temps écoulé. Le Taz (ס״ק ה) ajoute la seconde raison : il n’y a jamais eu de prêt, et chaque année est un bail à part entière. Reste la condition de la fin du seif — la responsabilité du bien doit demeurer au propriétaire. Question de Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| 1 | « מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | La vente conditionnée par le vendeur n’acquiert pas |
| 1 | « אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | La promesse de l’acheteur ne touche pas la vente |
| 1 | « וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל » (רמ״א יו״ד קע״ד:א) | « Dès maintenant » : c’est le vendeur qui devient l’interdit |
| 2 | « אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב) | La date de la clause fait la nature de l’acte |
| 3 | « והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:ג) | Une réponse aimable ne lève pas une condition |
| 4 | « אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ד) | Le partage réel : chacun jouit de sa part |
| 5 | « אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה) | L’acquisition suspendue interdit aux deux |
| 5 | « ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה) | Déduire, oui ; rembourser, non |
| 6 | « אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ו) | Sans « dès maintenant », le champ n’a pas bougé |
| 7 | « א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז) | Un titre incertain ne nourrit pas |
| 8 | « ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | Le loyer consommé se déduit : c’est un bail, non un prêt |
| 8 | « ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | La responsabilité reste au propriétaire — la marque du bail |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ד · ♥ Soutenir