סימן קע״ד עומד על שמונה סעיפים — והשולחן ערוך עצמו מכריז : ובו ח׳ סעיפים. אדם מוכר את שדהו ומוסיף משפט אחד : “תחזירנו לי כשיהיו לי מעות”. לא נשתנה דבר, ואף על פי כן אין כאן מכר : יש הלוואה, יש משכון, ויש פירות שהם רבית. וכל הסימן אינו אלא מלאכת גילוי ההלוואה החבויה בצורת המכר — ואחר כך אמירת התנאים שבהם אין הלוואה כלל.
נושא : המוכר על מנת להחזיר — מכר על מנת להחזיר, רבית קצוצה, מחילה בטעות, פטומי מילי, שליש, אנכה
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ד
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בשלושה חלקים. סעיפים א–ג דנים בפה : מפי מי יצא תנאי החזרה, ואימתי נאמר ? סעיפים ד–ו דנים בחלוקה : כשלא נתן אלא מקצת הדמים, של מי הפירות בזמן שהמקח תלוי ועומד ? סעיפים ז–ח חותמים בשני הקצוות — מכר שהדין מבטלו מאליו, וחוזה שכל סימניו כהלוואה ואינו הלוואה.
דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר. ובו ח׳ סעיפים:
מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים: הגה ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר ואסור ללוקח לאכול הפירות (ב״י בשם תשובת הרשב״א): אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר הואיל שלא עשאו המוכר שהיה לו לעשותו: הגה וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל (טור):
מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר ע״ז בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו (תשובת הרשב״א הג״א בשם ר״ח וב״י בח״ה סי׳ ר״ז סי״א לדעת הרמב״ם):
האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל (ועיין בח״ה סימן ר״ז איזה תנאי מבטל מקח):
מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו:
אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש אם יביא שאר המעות יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם למוכר והוא יחזיר המעות שקבל ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר וה״ה אם המוכר אומר כן: הגה ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו (טור):
אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו:
זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי זביני וכן בזבין ארעא אדעת׳ למיסק לארעא דישראל ולא סליק או לא איתדר ליה הדרי זביני א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני:
השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה והתנו שאחר שנה או שנתים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע:
המכר מעביר חפץ תמורת דמים, והדמים אבודים למי שנתנם : יש לו החפץ תחתיהם. והתנאי “תחזירנו לי כשיהיו לי מעות” שובר את זה בדיוק. המוכר לא סילק את שדהו מידו אלא העמידו בהמתנה ; והלוקח לא הוציא את מעותיו אלא ממתין להן. והטור אומרו במשפט אחד, והוא משפט המפתח של הסימן.
« אסור ללוקח לאכול הפירות שאין כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזירן לכשירצה ונמצא שאוכל הפירות בשכר המתנת המעות » (טור יו״ד קע״ד)
ונשארה שאלת הדרגה, וכאן מתחיל הסימן להיות קשה : הרבית הזאת — רבית קצוצה היא, שבית דין מוציאה, או אבק רבית בלבד ? והשולחן ערוך פוסק כצד הראשון כבר בסעיף א.
« וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
והטור כותב את ההיפך ממש בסעיף ג, והמחלוקת הזאת מנהלת את כל רמה 2.
« וצריך להחזירו ופירות שאכל הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין » (טור יו״ד קע״ד)
הש״ך פותח את הסימן בהודעה שהשאלה פתוחה, והט״ז מוציא ממנה דווקא מסקנה עקרונית.
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
ואף על פי כן מסיים הש״ך במסקנה מעשית שהכל מודים בתוצאתה, והיא שיש לזכור מרמה 1.
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« נהי דר״ק לא הוי מ״מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
חומרו של הסימן בא מפרק חמישי דבבא מציעא, איזהו נשך. שתי משניות מונחות שם זו בצד זו, וההפרש שביניהן הוא כל הסימן : הראשונה אוסרת, השנייה מתירה, ומילה אחת מבדילה.
« מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: ״לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת הַחְזִירֵם לִי״ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« לִכְשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אַחֲזִירֵם לָךְ״ – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָבָא: רֵישָׁא – דְּלָא אֲמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ. סֵיפָא – דְּאָמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
המשנה השנייה שבדף פותחת את עניינם של סעיפים ד–ו : שדה מכור, דמים שנתנו מקצתם, והשאלה מי אוכל בינתיים.
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ: אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטוֹל אֶת שֶׁלְּךָ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מִי אוֹכֵל פֵּירוֹת? רַב הוּנָא אָמַר: מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַב עָנָן אָמַר: מְשַׁלְּשִׁין אֶת הַפֵּירוֹת. וְלָא פְּלִיגִי » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי. הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתֵית קְנִי מֵעַכְשָׁיו » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי כְּשִׁיעוּר זוּזָךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי מֵעַכְשָׁיו וְזוּזַאי לִהְווֹ הַלְוָאָה גַּבָּךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מַאן תָּנָא שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה)
| הלשון שנאמרה | מי אוכל | מקור |
|---|---|---|
| המוכר אומר : “תחזירנו לי כשיהיו לי מעות” | לא זה ולא זה — ומה שאכל הלוקח חוזר | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| הלוקח אומר מדעתו : “אחזיר לך כשיהיו לך מעות” | הלוקח — והמכר שלם | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| הלוקח אמר, והמוכר חלטו וחזקו | תנאי הוא — וחוזר לדין הראשון | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| “קנה מעכשיו” והדמים נשארו חוב | הלוקח ; והמוכר אסור | רמ״א יו״ד קע״ד:א |
| שטר חזרה שנעשה לאחר המכר | הלוקח — מכר גמור, וההבטחה חסד | שו״ע יו״ד קע״ד:ב |
| תנאי שהתנה המוכר עם השליח | השדה חוזר והפירות יוצאים | שו״ע יו״ד קע״ד:ג |
| “קנה כשיעור מעותיך” | כל אחד לפי מעותיו | שו״ע יו״ד קע״ד:ד |
| “לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו” | לא זה ולא זה — ביד שליש | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| כנ״ל, בתנאי “אנכה” | מי שאמרו | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| כנ״ל, בתנאי “אשלם” | אסור | רמ״א יו״ד קע״ד:ה |
| “לכשתביא שאר המעות תקנה” — בלא “מעכשיו” | המוכר ; ומה שאכל הלוקח יוצא | שו״ע יו״ד קע״ד:ו |
| מכר שלם, אלא שעשוי לחזור | אין אדם אוכל כל זמן שהספק עומד | שו״ע יו״ד קע״ד:ז |
| שכר שהוקדם, וחזרה בניכוי | השוכר — שכירות היא ולא הלוואה | שו״ע יו״ד קע״ד:ח |
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)
« וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« ע׳ בתשו׳ מבי״ט ח״ב סימן כ״ו הביא תשובת רב עמרם גאון שהאריך בדינים אלו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« כלומר שהמוכר אומר אוכלם ואם יגמר המקח אנכה לו דמי הפירות מהמותר מותר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« כמ״ש בח״מ סי׳ ר״ז ס״ג ע״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« בדבר מועט בשנה והקדים. שזה מותר כדלקמן סי׳ קע״ו ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ט)
« ול״ד למוכר שדה וא״ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר״ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י)
« משא״כ במשכנתא לעיל סימן קע״ב ס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י״א)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)
« קודם שנגמר המקח אומר כן וס״ד דהכי אמר להו אתם חברים תתרצו ביניכם אבל אני איני קונה ע״מ קמ״ל דלא סמכא דעתי׳ ולא מכר אלא על דעת כן » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכאן לא בא אלא להודיע שאין כאן איסור מצד רבית ונ״מ היכא דלא שייכא מחילה בטעות » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« פי׳ משעה שנולד הספק ומ״ש אפי׳ בתנאי נראה דה״ק אפי׳ אם אומר אנכה לו אח״כ מן החשבון שזה מהני לעיל בסעיף ה׳ הכא לא מהני » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« הטעם כיון שלא היתה כאן שום הלואה מעולם » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« כ׳ הש״ך ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סי׳ קע״ב ה״ה הכא » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק א)
« כיון שלא התנה המוכר וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« וגם בעיקר הדין נ״ל דהכא אפילו למ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« ולענין הלכה כיון דרבית ע״מ להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל ומהני תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« הטעם כיון שלא היה כאן שום הלואה מעולם וגם ל״ד למוכר שדה לחבירו ואומר לכשיהיה לי מעות תחזיר לי דאסור » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« משא״כ במשכנתא דלעיל סי׳ קע״ב ס״ג עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« דדוקא בלשון זה דמשמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהיו המעות הלואה בידו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א)
« דהכא מיירי בלא קבע זמן נחזרה אלא כל אימת שיהיו לו מעות יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« והשיב שהדין עם הלוה וצריך ליתן לו לפדות המשכון דלא מכר לו אלא לענין היתר רווחים אבל לא לקנות ממש » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
הרמב״ם דן בענייננו בפרק ו מהלכות מלווה ולווה, בהלכות ה ו‑ו — והוא מעמידו מיד לאחר האסמכתא שבהלכה ד, ובזה עצמו טענה : המכר על מנת להחזיר ממשפחת המכר שלא קנה מעולם הוא.
« וְכֵן הַמּוֹכֵר שָׂדֶה אוֹ חָצֵר בְּאַסְמַכְתָּא הוֹאִיל וְלֹא קָנָה הַגּוּף הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית וּמַחֲזִיר אוֹתָן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה א׳)
« הַמּוֹכֵר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה וְאָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת תַּחְזִיר לִי קַרְקָעִי לֹא קָנָה וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית קְצוּצָה וּמוֹצִיאִין אוֹתָם בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אֲנִי אַחְזִיר לְךָ קַרְקַע זֶה מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיַּחְזִיר לוֹ מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)
« מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה וְנָתַן לוֹ מִקְצָת הַדָּמִים אִם אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ קְנֵה כְּשִׁעוּר מְעוֹתֶיךָ כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹכֵל פֵּרוֹת כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה מֵעַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לֶאֱכל הַפֵּרוֹת מִיָּד » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« לְפִיכָךְ מַנִּיחִין אֶת הַפֵּרוֹת עַל יְדֵי שָׁלִישׁ עַד שֶׁיִּנָּתְנוּ לְאֶחָד מֵהֶן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
« אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לִכְשֶׁתָּבִיא שְׁאָר הַמָּעוֹת תִּקְנֶה הֲרֵי הַמּוֹכֵר אוֹכֵל פֵּרוֹת עַד שֶׁיָּבִיא הַלּוֹקֵחַ וְאִם אָכַל הַלּוֹקֵחַ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ו׳)
| הרמב״ם | השולחן ערוך | הנושא |
|---|---|---|
| פרק ו׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | מכר שלא קנה את הגוף : הפירות רבית |
| פרק ו׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:א | המוכר המתנה, והלוקח המציע |
| פרק ו׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קע״ד:ד · קע״ד:ה · קע״ד:ו | שלוש הלשונות שבמקצת דמים, והנחה ביד שליש |
| פרק ו׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קס״ד:ד | אסמכתא — ונידונה בסימן קס״ד |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | מרבין על השכר — הפניית הש״ך בס״ק ט |
אדם נצרך למעות ומכר את דירתו לחבירו, והשטר קובע שיוכל לפדותה באותם דמים כשיוכל. זהו סעיף א מילה במילה, והשכר שיגבה הלוקח בינתיים הוא מה שקורא לו השולחן ערוך רבית קצוצה. והפתחי תשובה (ס״ק א) מביא פתח מן הנודע ביהודה בלשון שנאמרה, ובס״ק ג תשובה הדנה במקרה זה ממש. ולמעשה — שאל את רבך.
המכר נעשה, ולאחר שלושה ימים כותב הלוקח שברצון ימכור חזרה למוכר אם יצטרך. סעיף ב מפורש : חסד הוא ולא תנאי, והמכר מכר — ואף אם הכתב חמור. וכל הקושי לדעת אם ההתחייבות נעשתה באמת לאחר מכן, או שהוסכמה קודם ולא נכתבה אלא אחר כך. שאלת רב.
נכס נמכר, הקונה נתן שלושים אחוז, והשאר לזמן שקבעו, והנכס מכניס בינתיים. סעיפים ד–ו נותנים שלושה דינים לפי הלשון, ואינם מתחלפים : “כשיעור מעותיך” מחלק, “מעכשיו” מעמיד בספק, והיעדר “מעכשיו” משאיר הכל למוכר. ולפיכך יש לברר תחילה מה נאמר. שאלת רב.
זכרון הדברים קובע שאם לא תושלם המכירה יחזיר הקונה את הנכס, וההכנסות שקיבל ינוכו מן הסכום שיוחזר לו. זהו בדיוק תנאי אנכה שבסעיף ה, והוא מותר ; והלשון הסמוכה — “ההכנסות יוחזרו” — היא שההגהה אוסרת. והט״ז (ס״ק ד) והבאר היטב (ס״ק ו) מסיקים שתנאי הניכוי מועיל אף בדין סעיף ז. שאלת רב.
שכר עשרים שנה ניתן ביום הראשון, ובידי המשכיר לקחת נכסו קודם לכן ולהחזיר את שלא נאכל. סעיף ח מתירו, והש״ך (ס״ק י) אומר מפני מה : מפני שמנכה שכר הזמן שעבר. והט״ז (ס״ק ה) מוסיף טעם שני : לא היתה כאן הלוואה מעולם, וכל שנה שכירות בפני עצמה. ונשאר תנאי סוף הסעיף — שהאחריות תישאר על בעל הקרקע. שאלת רב.
| סעיף | הלשון | מה היא מכריעה |
|---|---|---|
| א | « מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | מכר שהתנה בו המוכר אינו קונה |
| א | « אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | הבטחת הלוקח אינה נוגעת במכר |
| א | « וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל » (רמ״א יו״ד קע״ד:א) | “מעכשיו” : המוכר הוא שנאסר |
| ב | « אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב) | זמן התנאי הוא הקובע את טיב המעשה |
| ג | « והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:ג) | תשובה נעימה אינה מבטלת תנאי |
| ד | « אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ד) | חלוקה ממש : כל אחד נהנה מחלקו |
| ה | « אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה) | קנין תלוי ועומד אוסר על שניהם |
| ה | « ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה) | לנכות — כן ; לשלם — לא |
| ו | « אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ו) | בלא “מעכשיו” לא זז השדה ממקומו |
| ז | « א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז) | אין אוכלים על כח שאינו ברור |
| ח | « ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | שכר הזמן שנאכל מתנכה : שכירות היא ולא הלוואה |
| ח | « ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | האחריות על בעל הקרקע — סימנה של שכירות |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ד · ♥ תמיכה