Siman 175 runs to eight seifim — the Shulhan Arukh announces it itself: ובו ח׳ סעיפים. Siman 162 forbade lending a measure against a measure, because the price moves. Here the same transaction is permitted — money is advanced, wheat will be received later, and if wheat rises one will have gained. The whole difference lies in a fact external to the parties: the commodity has, that day, a price. The siman defines what that price is, and what stops it being one.
Subject: Fixing a price at the market rate — פוסק על הפירות, יצא השער, שער שבמדינה, לקוטות, מחוסר מלאכה, מי שפרע, אגר נטר
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman reads in three movements. Seifim 1–3 define what a rate is: where it is taken from, and what prevents it from being one. Seifim 4–5 give the two other conditions: the seller’s possession, and the bar on the buyer gaining anything beyond the goods. Seifim 6–8 govern performance: what the seller may substitute, at what rate he delivers, and what becomes of a transaction made in prohibition.
דין הפוסק על הפירות כפי השער. ובו ח׳ סעיפים:
אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות: הגה וי״א דפוסקין על שער של עיירות (תוס׳ והרא״ש וטור והגהות אשיר״י) ויש להקל באיסור דרבנן (ד״ע):
היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן:
היו חטין של לקוטות (פי׳ עניים המלקטים לקט שכחה ופאה) ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית:
אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור:
הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן:
הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות: הגה ויכול לפסוק על שער שבשוק על פירות האחרות כאלו נותן לו מעות עכשיו ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות דאין פוסקין עליהם כשאין המעות בעין אלא כשיש לו (כך דקדק הב״י מלשון ר״ן ונ״י) כמו שנתבאר סי׳ קס״ג:
כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה כיצד היו החטין נמכרות ד׳ סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול אם עמדו אח״כ עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע:
מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי:
The Tur opens the siman by first explaining the prohibition, before saying what lifts it — and his wording deserves a word-by-word reading, for the permission is already contained in it.
« אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער פירוש אינו יכול להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו חטין כל השנה בשיעור מעותיו כפי מה ששוה עתה » (טור יו״ד קע״ה)
« שבשביל הקדמת המעות הוא מקבל עליו ליתן כפי זה הסכום אף אם יתייקרו » (טור יו״ד קע״ה)
The Shakh, in his very first ס״ק, sets out one after the other the prohibition and its lifting — and gives in passing the sentence that, throughout the laws of interest, opens the door.
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואין כאן רבית שיכול הלוקח לומר אם היה מעותי בידי הייתי יכול לקנות בשוק כשער של עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« והוי כאלו המוכר קנה אותם ללוקח וזכה בהם ללוקח ואע״פ שנתייקרו ברשות לוקח נתייקרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה ואע״ג דלא משך כיון דהוי דרך מקח וממכר לא גזרו בהו רבנן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« ויש להקל באיסור דרבנן » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)
The mishna of the fifth chapter of Bava Metzia gives the rule in six words, and the gemara spends the rest of the page saying what a rate is.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיָה הוּא תְּחִילָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« וּפוֹסֵק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל עֲיָירוֹת, דְּלָא קְבִיעִי תַּרְעַיְיהוּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיוּ חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַב נַחְמָן: פּוֹסְקִין לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר הַלָּקוֹטוֹת » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אֲמַר לֵיהּ: בַּעַל הַבַּיִת זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַף מִלָּקוֹט. אִיבָּעֵית אֵימָא: מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְבַעַל הַבַּיִת – אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« מיהו נ״ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע״פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
| The situation | May one fix? | Source |
|---|---|---|
| The rate is established in the great city | Yes — even if the seller has nothing | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| Only the towns have a price, and it moves | No, per the Mehaber | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| The same, per Tosafot and the Rosh | Yes — and the Rama is lenient | רמ״א יו״ד קע״ה:א |
| The rate has come out in a city the locality is supplied from | Yes | ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב |
| New at four, old at three | No — two prices, hence none | שו״ע יו״ד קע״ה:ב |
| Gleaners’ wheat, at the gleaners’ rate | Yes | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| Householder’s wheat, at the gleaners’ rate | No | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| The seller possesses the goods, with no rate | Yes — up to the amount he has | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| Goods lacking one or two operations | Yes | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| Goods lacking three operations | No | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| The buyer escapes the broker’s fee | No — he must pay it | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| The storage wastage is not deducted | No — it must be deducted | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| The seller substitutes other produce | Yes | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| The seller substitutes money | No per the Mehaber; permitted per the view cited | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| Agreeing on the rate most favourable to the buyer | Yes, the rate being established | שו״ע יו״ד קע״ה:ז |
| A transaction already made at an inflated price | It stands, at the lawful price | שו״ע יו״ד קע״ה:ח |
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ללקוטות שיתן להם משל לקוטות כשער הלקוטות » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפי׳ משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא ב״ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב״ה שיתן לו ג׳ בסלע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« וכתב הטור בשם ר״י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה׳ בד » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« שראוין להתחסר כו׳. כמו שנתבאר בח״מ סימן רצ״ב » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« אפי׳ יצא השער אלא א״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ב)
« ואם היה שליח כו׳. עיין בח״מ סימן קפ״ב ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ג)
« ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ד)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« זה לשון הרמב״ם וכ׳ על זה המגיד משנה דמשמע שאפי׳ על הישנות בג׳ אין פוסקין » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו לרמב״ם דלעיל שהחמיר אפי׳ בישנות מג׳ דלא הוה שער קבוע כלל מודה הכא שיש לכל א׳ שער קבוע » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« מפ׳ בגמרא דבשלמא לקיט אי לית ליה יזיף מלקיט חברי׳ אבל ב״ה אי ל״ל זילא ביה מלתא למיזף מלקיט » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין כיון שמכר הוא דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« פירוש מחמת אכילת העכברים או מתפזרת » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« עמ״ש סוף סימן קס״ב בדין אסור ללוות חטין בדוחן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« דין זה נתבאר סי׳ קס״ג סעיף ב » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אין להקשות הא הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דמהאי טעמא בעינן בסי׳ קע״ג סעיף י״ג שיקבל עליו אחריות הזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« השליח פשיטא דאין צריך לקבל דהא לאו דידיה הוא וגם המשלח אין צריך לקבל דיכול לומר לתיקוני שדרתי את שלוחי ולא לעוותי » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק י)
« פי׳ עיר גדולה והטעם דא״ל אלו היה לי מעותי הייתי לוקח בזול וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך אע״פ שכל העיירות הסמוכות לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר כיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע כלל » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« כתב הט״ז ול״ד לס״ב דצריך שער קבוע לחדש וישן דהתם שניהן מין א׳ ועתידין להשוות » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפילו משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא בע״ה פירי שפירי יהיב » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אפילו יצא השער אא״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו היה יכול לקנות תבואה בזול » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« שכתב דהפסיקה על השער משיצא השער או שיש לו צריך שיהא במנהג מדת השער שעליו יצא הפסיקה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק א)
« שהרי הקפידו חז״ל שלא ירויח הלוקח כלום וצריך שינכה חסרונות הרגילים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« עי׳ בספר אשל אברהם להגאון מהר״א ברודא ז״ל ובס׳ פני יהושע שערערו על פסק זה והעלו הוראה להתיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ג)
Chapter 9 of הלכות מלווה ולווה is our siman from first word to last — and siman 162 already noted it: chapter 10, which follows, treats the loan in kind, the lender-borrower form of the same mechanism.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« הָיָה הַשַּׁעַר לַחִטִּים קָבוּעַ לַשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מֵאָה סְאִין וְנוֹתֵן לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סְלָעִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« אֲבָל אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְסֹק עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְחֻסַּר מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם פּוֹסֵק עִמּוֹ עָלָיו. הָיָה מְחֻסַּר שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא אִם כֵּן יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ב׳)
« אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁל עֲיָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשַּׁעַר קָבוּעַ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁבַּמְּדִינָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ הַחִטִּים הַחֲדָשׁוֹת בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וִישָׁנוֹת שָׁלֹשׁ בְּסֶלַע אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ חִטִּין שֶׁל לְקוּטוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שָׁלֹשׁ פּוֹסֵק לַלְּקוּטוֹת כְּשַׁעַר לְקוּטוֹת וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיִּקְבַּע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר מֻתָּר לִפְסֹק עַל הַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת סְתָם וְלֹא פָּסַק עִמּוֹ בַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ וְהוּזְלוּ נוֹתֵן כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. וּמִי שֶׁחָזַר מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם הָיָה שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כַּשַּׁעַר הַזּוֹל אוֹ מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
| The Rambam | The Shulhan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק ט׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ד | The rate that has come out, and the seller who possesses |
| פרק ט׳ הלכה ב׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | One or two missing operations, against three |
| פרק ט׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ב · קע״ה:ג | Towns and great city, new and old, gleaners and householder |
| פרק ט׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ז | The high rate, the mi shepara, the agent |
| פרק ט׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קס״ג | Wheat owed by others — the previous siman |
| פרק ט׳ הלכה ג׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | Milk, shearing and honey: selling without a quantity, or at the market rate |
A private individual pays today for a year’s supplies, to be delivered month by month. This is exactly seif 1: if the goods have an established and known rate, the transaction is a purchase, and the later rise does not concern him. If they have none and the supplier has nothing in stock, the advance becomes a loan and the discount granted becomes interest. For practice, consult your Rav.
This is the commonest form of the problem. Seif 5 is here the decisive text: one who fixes in advance must gain nothing. A discount matching a cost genuinely saved to the seller — a broker he need not pay, storage he need not bear — is not a gain. A discount whose only cause is the advance is one. A question for a Rav.
A rare, made-to-order product for which no quotation exists. Seif 1 does not apply, but seif 4 may suffice: if the maker already possesses the material, the advance is a purchase, up to the amount he possesses. The Taz specifies that “he has a little” does not suffice here, unlike a loan in kind: the quantity is required. A question for a Rav.
Wheat has risen, and the seller offers to settle differently. Seif 6 permits substitution in kind and forbids it in money according to the Mehaber, a cited view permitting money. The Rama’s gloss adds the line not to cross: speak in measures — “so much wheat is mine with you, give me wine for it” — and not in a sum. A question for a Rav.
This is seif 8, and it is reassuring: the sale is not undone, it is brought back to the lawful price — provided a mode of acquisition took effect. The Shakh adds that what has already been overpaid is not taken back from the seller; and the Pit’hei Teshuva reports that several Aharonim disputed this last point. A question for a Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| 1 | « אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | Where the rate is taken from: the great city, not the towns |
| 1 | « אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | Once the rate is out: neither the rise nor the stock matters |
| 1 | « וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א) | The gloss: the towns’ rate suffices |
| 2 | « היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב) | Two prices for one species: no rate |
| 3 | « ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג) | Two distinct goods: each has its rate |
| 4 | « אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | The seller’s possession replaces the rate |
| 4 | « והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | One or two operations, yes; three, no |
| 5 | « הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | The buyer gains nothing: he pays the broker |
| 5 | « וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | And he deducts the wastage, by measure and by time |
| 6 | « הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו) | Substitute produce, not money |
| 6 | « אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו) | Speak in measures, never in a sum |
| 7 | « כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | An established rate permits stipulating the more favourable one |
| 7 | « ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | The agent does not bear the fault of not having stipulated |
| 8 | « מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח) | An irregular sale stands, brought back to the lawful price |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״ה · ♥ Support