סימן קע״ה עומד על שמונה סעיפים — והשולחן ערוך עצמו מכריז : ובו ח׳ סעיפים. סימן קס״ב · 162 אסר להלוות סאה בסאה מפני שהמחיר נע. וכאן אותו עסק עצמו מותר — מקדימים מעות, ויקבל חטים לאחר זמן, ואם יתייקרו נמצא מרויח. וכל ההפרש נעוץ בעובדה שמחוץ לצדדים : יש לסחורה באותו יום מחיר. והסימן מגדיר מהו אותו מחיר, ומה מונע ממנו להיות מחיר.
נושא : הפוסק על הפירות כפי השער — פוסק על הפירות, יצא השער, שער שבמדינה, לקוטות, מחוסר מלאכה, מי שפרע, אגר נטר
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בשלושה חלקים. סעיפים א–ג מגדירים מהו שער : מהיכן נוטלים אותו, ומה מונע ממנו להיות שער. סעיפים ד–ה נותנים את שני התנאים האחרים : שיהא למוכר, ושלא ירויח הלוקח דבר מלבד הסחורה. סעיפים ו–ח דנים בקיום : מה רשאי המוכר להחליף, באיזה שער הוא מספק, ומה דינו של מקח שנעשה באיסור.
דין הפוסק על הפירות כפי השער. ובו ח׳ סעיפים:
אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות: הגה וי״א דפוסקין על שער של עיירות (תוס׳ והרא״ש וטור והגהות אשיר״י) ויש להקל באיסור דרבנן (ד״ע):
היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן:
היו חטין של לקוטות (פי׳ עניים המלקטים לקט שכחה ופאה) ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית:
אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור:
הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן:
הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות: הגה ויכול לפסוק על שער שבשוק על פירות האחרות כאלו נותן לו מעות עכשיו ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות דאין פוסקין עליהם כשאין המעות בעין אלא כשיש לו (כך דקדק הב״י מלשון ר״ן ונ״י) כמו שנתבאר סי׳ קס״ג:
כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה כיצד היו החטין נמכרות ד׳ סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול אם עמדו אח״כ עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע:
מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי:
הטור פותח את הסימן בביאור האיסור קודם שיאמר מה מתירו — ולשונו ראויה להיקרא מילה במילה, שכן ההיתר כבר טמון בה.
« אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער פירוש אינו יכול להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו חטין כל השנה בשיעור מעותיו כפי מה ששוה עתה » (טור יו״ד קע״ה)
« שבשביל הקדמת המעות הוא מקבל עליו ליתן כפי זה הסכום אף אם יתייקרו » (טור יו״ד קע״ה)
הש״ך, כבר בס״ק הראשון, מעמיד זה אחר זה את האיסור ואת היתרו — ונותן דרך אגב את המשפט הפותח את השער בכל בלוק דיני הריבית.
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואין כאן רבית שיכול הלוקח לומר אם היה מעותי בידי הייתי יכול לקנות בשוק כשער של עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« והוי כאלו המוכר קנה אותם ללוקח וזכה בהם ללוקח ואע״פ שנתייקרו ברשות לוקח נתייקרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה ואע״ג דלא משך כיון דהוי דרך מקח וממכר לא גזרו בהו רבנן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« ויש להקל באיסור דרבנן » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)
המשנה שבפרק חמישי דבבא מציעא נותנת את הכלל בשש מילים, והגמרא מבלה את שאר הדף בבירור מהו שער.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיָה הוּא תְּחִילָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« וּפוֹסֵק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל עֲיָירוֹת, דְּלָא קְבִיעִי תַּרְעַיְיהוּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיוּ חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַב נַחְמָן: פּוֹסְקִין לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר הַלָּקוֹטוֹת » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אֲמַר לֵיהּ: בַּעַל הַבַּיִת זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַף מִלָּקוֹט. אִיבָּעֵית אֵימָא: מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְבַעַל הַבַּיִת – אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« מיהו נ״ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע״פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
| המצב | מותר לפסוק ? | מקור |
|---|---|---|
| נקבע השער במדינה | כן — ואפילו אין למוכר כלום | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| אין מחיר אלא בעיירות, והוא נע | לא לדעת המחבר | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| כנ״ל, לדעת התוספות והרא״ש | כן — והרמ״א מקל | רמ״א יו״ד קע״ה:א |
| יצא השער בכרך שהעיירה מסתפקת ממנו | כן | ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב |
| חדשות בארבע וישנות בשלוש | לא — שני מחירים, ואין אף אחד | שו״ע יו״ד קע״ה:ב |
| תבואת לקוט, כשער הלקוטות | כן | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| תבואת בעל הבית, כשער הלקוטות | לא | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| הסחורה ביד המוכר, ואין שער | כן — עד כדי השיעור שיש לו | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| מחוסרת מלאכה אחת או שתים | כן | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| מחוסרת שלוש מלאכות | לא | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| הלוקח נפטר משכר הסרסור | לא — עליו לשלמו | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| אין מנכים את החסרון | לא — צריך לנכותו | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| המוכר נותן פירות אחרות | כן | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| המוכר נותן מעות | לא לדעת המחבר ; ומותר לדעה שהובאה | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| להתנות כשער המועיל ללוקח | כן, משנקבע השער | שו״ע יו״ד קע״ה:ז |
| מקח שנעשה בתוספת מחיר | קיים, בשער ההיתר | שו״ע יו״ד קע״ה:ח |
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ללקוטות שיתן להם משל לקוטות כשער הלקוטות » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפי׳ משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא ב״ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב״ה שיתן לו ג׳ בסלע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« וכתב הטור בשם ר״י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה׳ בד » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« שראוין להתחסר כו׳. כמו שנתבאר בח״מ סימן רצ״ב » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« אפי׳ יצא השער אלא א״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ב)
« ואם היה שליח כו׳. עיין בח״מ סימן קפ״ב ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ג)
« ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ד)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« זה לשון הרמב״ם וכ׳ על זה המגיד משנה דמשמע שאפי׳ על הישנות בג׳ אין פוסקין » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו לרמב״ם דלעיל שהחמיר אפי׳ בישנות מג׳ דלא הוה שער קבוע כלל מודה הכא שיש לכל א׳ שער קבוע » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« מפ׳ בגמרא דבשלמא לקיט אי לית ליה יזיף מלקיט חברי׳ אבל ב״ה אי ל״ל זילא ביה מלתא למיזף מלקיט » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין כיון שמכר הוא דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« פירוש מחמת אכילת העכברים או מתפזרת » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« עמ״ש סוף סימן קס״ב בדין אסור ללוות חטין בדוחן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« דין זה נתבאר סי׳ קס״ג סעיף ב » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אין להקשות הא הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דמהאי טעמא בעינן בסי׳ קע״ג סעיף י״ג שיקבל עליו אחריות הזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« השליח פשיטא דאין צריך לקבל דהא לאו דידיה הוא וגם המשלח אין צריך לקבל דיכול לומר לתיקוני שדרתי את שלוחי ולא לעוותי » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק י)
« פי׳ עיר גדולה והטעם דא״ל אלו היה לי מעותי הייתי לוקח בזול וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך אע״פ שכל העיירות הסמוכות לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר כיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע כלל » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« כתב הט״ז ול״ד לס״ב דצריך שער קבוע לחדש וישן דהתם שניהן מין א׳ ועתידין להשוות » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפילו משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא בע״ה פירי שפירי יהיב » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אפילו יצא השער אא״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו היה יכול לקנות תבואה בזול » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« שכתב דהפסיקה על השער משיצא השער או שיש לו צריך שיהא במנהג מדת השער שעליו יצא הפסיקה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק א)
« שהרי הקפידו חז״ל שלא ירויח הלוקח כלום וצריך שינכה חסרונות הרגילים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« עי׳ בספר אשל אברהם להגאון מהר״א ברודא ז״ל ובס׳ פני יהושע שערערו על פסק זה והעלו הוראה להתיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ג)
פרק ט מהלכות מלווה ולווה הוא סימננו מראשו ועד סופו — וסימן קס״ב · 162 כבר העיר על כך : פרק י שאחריו דן בהלוואת פירות, היא צורת המלווה־הלווה של אותו מנגנון עצמו.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« הָיָה הַשַּׁעַר לַחִטִּים קָבוּעַ לַשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מֵאָה סְאִין וְנוֹתֵן לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סְלָעִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« אֲבָל אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְסֹק עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְחֻסַּר מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם פּוֹסֵק עִמּוֹ עָלָיו. הָיָה מְחֻסַּר שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא אִם כֵּן יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ב׳)
« אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁל עֲיָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשַּׁעַר קָבוּעַ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁבַּמְּדִינָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ הַחִטִּים הַחֲדָשׁוֹת בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וִישָׁנוֹת שָׁלֹשׁ בְּסֶלַע אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ חִטִּין שֶׁל לְקוּטוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שָׁלֹשׁ פּוֹסֵק לַלְּקוּטוֹת כְּשַׁעַר לְקוּטוֹת וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיִּקְבַּע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר מֻתָּר לִפְסֹק עַל הַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת סְתָם וְלֹא פָּסַק עִמּוֹ בַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ וְהוּזְלוּ נוֹתֵן כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. וּמִי שֶׁחָזַר מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם הָיָה שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כַּשַּׁעַר הַזּוֹל אוֹ מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
| הרמב״ם | השולחן ערוך | הנושא |
|---|---|---|
| פרק ט׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ד | יצא השער, והמוכר שיש לו |
| פרק ט׳ הלכה ב׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | מחוסר מלאכה אחת או שתים כנגד שלוש |
| פרק ט׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ב · קע״ה:ג | עיירות ומדינה, חדש וישן, לקוטות ובעל הבית |
| פרק ט׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ז | שער הגבוה, מי שפרע, והשליח |
| פרק ט׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קס״ג | חטים שחייבים לו אחרים — הסימן הקודם |
| פרק ט׳ הלכה ג׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | החלב, הגזה והדבש : למכור בלא שיעור, או כשער שבשוק |
אדם נותן היום את דמי אספקת שנה, שתסופק חודש בחודשו. זהו סעיף א ממש : אם יש לסחורה שער קבוע וידוע, העסק קנייה הוא, ואין ההתייקרות שלאחר מכן נוגעת לו. ואם אין לה, ואין בידי הספק כלום — נעשית ההקדמה הלוואה וההנחה רבית. ולמעשה — שאל את רבך.
זו הצורה השכיחה שבבעיה. וסעיף ה הוא הלשון המכריעה כאן : הפוסק מראש לא ירויח כלום. הנחה שכנגדה הוצאה שנחסכה מן המוכר באמת — סרסור שאינו צריך לשלמו, אחסון שאינו צריך לסובלו — אינה ריוח. והנחה שאין לה טעם אלא ההקדמה — ריוח היא. שאלת רב.
מוצר נדיר, עשוי לפי הזמנה, שאין לו שער כלל. סעיף א אינו נוהג בו, אך סעיף ד עשוי להספיק : אם החומר כבר ביד היצרן, ההקדמה קנייה היא, עד כדי השיעור שיש לו. והט״ז מדייק ש“יש לו מעט” אינו מספיק כאן, שלא כהלוואת סאה בסאה : צריך את השיעור. שאלת רב.
נתייקרו החטים, והמוכר מציע לסלק בדרך אחרת. סעיף ו מתיר תמורה בפירות ואוסר במעות לדעת המחבר, ויש דעה שהובאה המתירה מעות. וההגהה מוסיפה את הקו שאין לעברו : לדבר במידות — “כך וכך חטין יש לי אצלך, תן לי בהם יין” — ולא בסכום. שאלת רב.
זהו סעיף ח, ויש בו נחמה : אין מבטלים את המקח אלא מעמידים אותו על שער ההיתר — ובלבד שנעשה קנין. והש״ך מוסיף שמה שכבר ניתן ביתר אין מוציאין אותו מיד המוכר ; והפתחי תשובה מביא שכמה אחרונים ערערו על נקודה אחרונה זו. שאלת רב.
| סעיף | הלשון | מה היא מכריעה |
|---|---|---|
| א | « אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | מהיכן נוטלים את השער : המדינה ולא העיירות |
| א | « אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | משיצא השער : לא ההתייקרות ולא המלאי מעכבים |
| א | « וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א) | ההגהה : שער העיירות מספיק |
| ב | « היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב) | שני מחירים למין אחד : אין שער |
| ג | « ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג) | שני מינים : לכל אחד שערו |
| ד | « אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | מה שביד המוכר בא במקום השער |
| ד | « והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | מלאכה אחת או שתים — כן ; שלוש — לא |
| ה | « הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | אין הלוקח מרויח : הוא נותן שכר הסרסור |
| ה | « וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | ומנכה את החסרון, לפי המדה ולפי הזמן |
| ו | « הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו) | תמורה בפירות ולא במעות |
| ו | « אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו) | לדבר במידות ולא בסכום |
| ז | « כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | שער שנקבע מתיר להתנות את המועיל |
| ז | « ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | אין השליח נושא באשמת מה שלא התנה |
| ח | « מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח) | מקח שנעשה באיסור קיים, ומועמד על שער ההיתר |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ה · ♥ תמיכה