Le Siman 175 tient en huit seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ח׳ סעיפים. Le siman 162 avait interdit de prêter une mesure contre une mesure, parce que le prix bouge. Ici, la même opération est permise — on avance de l’argent, on recevra du blé plus tard, et si le blé monte on aura gagné. Toute la différence tient dans un fait extérieur aux parties : la denrée a, ce jour-là, un prix. Le siman définit ce qu’est ce prix, et ce qui l’empêche d’en être un.
Sujet : Fixer un prix au cours du marché — פוסק על הפירות, יצא השער, שער שבמדינה, לקוטות, מחוסר מלאכה, מי שפרע, אגר נטר
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman se lit en trois temps. Les seifim 1 à 3 définissent ce qu’est un cours : où on le prend, et ce qui l’empêche d’en être un. Les seifim 4 et 5 donnent les deux autres conditions : la possession du vendeur, et l’interdiction faite à l’acheteur de gagner quoi que ce soit au-delà de la marchandise. Les seifim 6 à 8 règlent l’exécution : ce que le vendeur peut substituer, le cours auquel il livre, et ce qu’il advient d’une transaction faite dans l’interdit.
דין הפוסק על הפירות כפי השער. ובו ח׳ סעיפים:
אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות: הגה וי״א דפוסקין על שער של עיירות (תוס׳ והרא״ש וטור והגהות אשיר״י) ויש להקל באיסור דרבנן (ד״ע):
היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן:
היו חטין של לקוטות (פי׳ עניים המלקטים לקט שכחה ופאה) ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית:
אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור:
הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן:
הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות: הגה ויכול לפסוק על שער שבשוק על פירות האחרות כאלו נותן לו מעות עכשיו ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות דאין פוסקין עליהם כשאין המעות בעין אלא כשיש לו (כך דקדק הב״י מלשון ר״ן ונ״י) כמו שנתבאר סי׳ קס״ג:
כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה כיצד היו החטין נמכרות ד׳ סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול אם עמדו אח״כ עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע:
מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי:
Le Tour ouvre le siman en expliquant d’abord l’interdit, avant de dire ce qui le lève — et sa formulation vaut d’être lue mot à mot, car elle contient déjà la permission.
« אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער פירוש אינו יכול להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו חטין כל השנה בשיעור מעותיו כפי מה ששוה עתה » (טור יו״ד קע״ה)
« שבשביל הקדמת המעות הוא מקבל עליו ליתן כפי זה הסכום אף אם יתייקרו » (טור יו״ד קע״ה)
Le Chakh, dès son premier ס״ק, expose l’un après l’autre l’interdit et sa levée — et il donne au passage la phrase qui, dans tout le bloc du ריבית, ouvre la porte.
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואין כאן רבית שיכול הלוקח לומר אם היה מעותי בידי הייתי יכול לקנות בשוק כשער של עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« והוי כאלו המוכר קנה אותם ללוקח וזכה בהם ללוקח ואע״פ שנתייקרו ברשות לוקח נתייקרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה ואע״ג דלא משך כיון דהוי דרך מקח וממכר לא גזרו בהו רבנן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« ויש להקל באיסור דרבנן » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)
La michna du cinquième chapitre de Bava Metzia donne la règle en six mots, et la guemara passe le reste de la page à dire ce qu’est un cours.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיָה הוּא תְּחִילָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« וּפוֹסֵק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל עֲיָירוֹת, דְּלָא קְבִיעִי תַּרְעַיְיהוּ » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« הָיוּ חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אָמַר רַב נַחְמָן: פּוֹסְקִין לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר הַלָּקוֹטוֹת » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« אֲמַר לֵיהּ: בַּעַל הַבַּיִת זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַף מִלָּקוֹט. אִיבָּעֵית אֵימָא: מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְבַעַל הַבַּיִת – אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב » (בבא מציעא ע״ב ע״ב)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« מיהו נ״ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע״פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
| La situation | Peut-on fixer ? | Source |
|---|---|---|
| Le cours est établi dans la grande ville | Oui — même si le vendeur n’a rien | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| Seuls les bourgs ont un prix, et il bouge | Non selon le Mehaber | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| Idem, selon les Tossefot et le Roch | Oui — et le Rama allège | רמ״א יו״ד קע״ה:א |
| Le cours est sorti dans une grande ville dont la localité s’approvisionne | Oui | ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב |
| Nouveau à quatre, vieux à trois | Non — deux prix, donc aucun | שו״ע יו״ד קע״ה:ב |
| Blé des glaneurs, au cours des glaneurs | Oui | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| Blé du maître de maison, au cours des glaneurs | Non | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| Le vendeur possède la marchandise, sans cours | Oui — à concurrence de ce qu’il a | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| Marchandise inachevée d’un ou deux travaux | Oui | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| Marchandise inachevée de trois travaux | Non | שו״ע יו״ד קע״ה:ד |
| L’acheteur échappe au salaire du courtier | Non — il doit le payer | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| Le déchet de conservation n’est pas déduit | Non — il faut le déduire | שו״ע יו״ד קע״ה:ה |
| Le vendeur substitue d’autres denrées | Oui | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| Le vendeur substitue de l’argent | Non pour le Mehaber ; permis pour l’avis rapporté | שו״ע יו״ד קע״ה:ו |
| Convenir du cours le plus favorable à l’acheteur | Oui, le cours étant établi | שו״ע יו״ד קע״ה:ז |
| Transaction déjà faite avec un prix majoré | Elle tient, au prix licite | שו״ע יו״ד קע״ה:ח |
« שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ללקוטות שיתן להם משל לקוטות כשער הלקוטות » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפי׳ משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא ב״ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב״ה שיתן לו ג׳ בסלע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« וכתב הטור בשם ר״י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה׳ בד » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« שראוין להתחסר כו׳. כמו שנתבאר בח״מ סימן רצ״ב » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« אפי׳ יצא השער אלא א״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ב)
« ואם היה שליח כו׳. עיין בח״מ סימן קפ״ב ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ג)
« ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ד)
« פירוש עיר גדולה והטעם דאמר ליה אילו היה לי מעותי הייתי יכול ליקח בזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק א)
« זה לשון הרמב״ם וכ׳ על זה המגיד משנה דמשמע שאפי׳ על הישנות בג׳ אין פוסקין » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« אפילו לרמב״ם דלעיל שהחמיר אפי׳ בישנות מג׳ דלא הוה שער קבוע כלל מודה הכא שיש לכל א׳ שער קבוע » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« מפ׳ בגמרא דבשלמא לקיט אי לית ליה יזיף מלקיט חברי׳ אבל ב״ה אי ל״ל זילא ביה מלתא למיזף מלקיט » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין כיון שמכר הוא דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« פירוש מחמת אכילת העכברים או מתפזרת » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« עמ״ש סוף סימן קס״ב בדין אסור ללוות חטין בדוחן » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« דין זה נתבאר סי׳ קס״ג סעיף ב » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אין להקשות הא הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דמהאי טעמא בעינן בסי׳ קע״ג סעיף י״ג שיקבל עליו אחריות הזול » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« השליח פשיטא דאין צריך לקבל דהא לאו דידיה הוא וגם המשלח אין צריך לקבל דיכול לומר לתיקוני שדרתי את שלוחי ולא לעוותי » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק י)
« פי׳ עיר גדולה והטעם דא״ל אלו היה לי מעותי הייתי לוקח בזול וחשבינן כאלו לקח התבואה ונתייקרה גביה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק א)
« ואם יצא השער בכרך אע״פ שכל העיירות הסמוכות לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« כלומר כיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע כלל » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ד)
« כתב הט״ז ול״ד לס״ב דצריך שער קבוע לחדש וישן דהתם שניהן מין א׳ ועתידין להשוות » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« שיתן לו אפילו משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא בע״ה פירי שפירי יהיב » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« אפילו יצא השער אא״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו היה יכול לקנות תבואה בזול » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (באר היטב יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« שכתב דהפסיקה על השער משיצא השער או שיש לו צריך שיהא במנהג מדת השער שעליו יצא הפסיקה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק א)
« שהרי הקפידו חז״ל שלא ירויח הלוקח כלום וצריך שינכה חסרונות הרגילים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« עי׳ בספר אשל אברהם להגאון מהר״א ברודא ז״ל ובס׳ פני יהושע שערערו על פסק זה והעלו הוראה להתיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ג)
Le chapitre 9 des הלכות מלווה ולווה est notre siman, du premier mot au dernier — et le siman 162 le signalait déjà : le chapitre 10, qui le suit, traite du prêt en nature, la forme prêteur-emprunteur du même mécanisme.
« אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« הָיָה הַשַּׁעַר לַחִטִּים קָבוּעַ לַשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מֵאָה סְאִין וְנוֹתֵן לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סְלָעִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« אֲבָל אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְסֹק עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה א׳)
« כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְחֻסַּר מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם פּוֹסֵק עִמּוֹ עָלָיו. הָיָה מְחֻסַּר שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא אִם כֵּן יָצָא הַשַּׁעַר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ב׳)
« אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁל עֲיָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשַּׁעַר קָבוּעַ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁבַּמְּדִינָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ הַחִטִּים הַחֲדָשׁוֹת בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וִישָׁנוֹת שָׁלֹשׁ בְּסֶלַע אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« הָיוּ חִטִּין שֶׁל לְקוּטוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שָׁלֹשׁ פּוֹסֵק לַלְּקוּטוֹת כְּשַׁעַר לְקוּטוֹת וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיִּקְבַּע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ד׳)
« כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר מֻתָּר לִפְסֹק עַל הַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת סְתָם וְלֹא פָּסַק עִמּוֹ בַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ וְהוּזְלוּ נוֹתֵן כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. וּמִי שֶׁחָזַר מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אִם הָיָה שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כַּשַּׁעַר הַזּוֹל אוֹ מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳ הלכה ה׳)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק ט׳ הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ד | Le cours sorti, et le vendeur qui possède |
| פרק ט׳ הלכה ב׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | Un ou deux travaux manquants, contre trois |
| פרק ט׳ הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:א · קע״ה:ב · קע״ה:ג | Bourgs et grande ville, nouveau et vieux, glaneurs et maître de maison |
| פרק ט׳ הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ז | Le cours le plus favorable, le mi chepara, le mandataire |
| פרק ט׳ הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קס״ג | Le blé dû par des tiers — le siman précédent |
| פרק ט׳ הלכה ג׳ | שו״ע יו״ד קע״ה:ד | Le lait, la tonte et le miel : vendre sans quantité, ou au cours du marché |
Un particulier verse aujourd’hui le prix d’une année de fournitures, à livrer au fil des mois. C’est exactement le seif 1 : si la marchandise a un cours établi et connu, l’opération est un achat, et la hausse ultérieure ne le concerne pas. Si elle n’en a pas et que le fournisseur n’a rien en stock, l’avance devient un prêt et la remise consentie devient un intérêt. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
C’est la forme la plus courante du problème. Le seif 5 est ici le texte décisif : celui qui fixe d’avance ne doit rien gagner. Une remise qui correspond à un coût réellement épargné au vendeur — un courtier qu’il n’a pas à payer, un stockage qu’il n’a pas à supporter — n’est pas un gain. Une remise qui n’a d’autre cause que l’avance en est un. Question de Rav.
Un produit rare, sur mesure, dont il n’existe aucune cotation. Le seif 1 ne s’applique pas, mais le seif 4 peut suffire : si le fabricant possède déjà la matière, l’avance est un achat, à concurrence de ce qu’il possède. Le Taz précise que « il en a un peu » ne suffit pas ici, à la différence du prêt en nature : il faut la quantité. Question de Rav.
Le blé a monté, le vendeur propose de régler autrement. Le seif 6 permet la substitution en nature et l’interdit en argent selon le Mehaber, un avis rapporté permettant l’argent. La glose du Rama ajoute la ligne à ne pas franchir : parler en mesures — « tant de blé est à moi chez toi, donne-m’en du vin » — et non en somme. Question de Rav.
C’est le seif 8, et il est rassurant : on ne défait pas la vente, on la ramène au prix licite — à condition qu’un mode d’acquisition ait opéré. Le Chakh ajoute que ce qui a déjà été versé en trop n’est pas repris des mains du vendeur ; et le Pit’hei Techouva rapporte que plusieurs A’haronim ont contesté ce dernier point. Question de Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| 1 | « אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | Où se prend le cours : la grande ville, non les bourgs |
| 1 | « אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | Une fois le cours sorti : ni la hausse ni le stock ne comptent |
| 1 | « וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א) | La glose : le cours des bourgs suffit |
| 2 | « היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב) | Deux prix pour une même espèce : pas de cours |
| 3 | « ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג) | Deux marchandises distinctes : chacune son cours |
| 4 | « אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | La possession du vendeur remplace le cours |
| 4 | « והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | Un ou deux travaux, oui ; trois, non |
| 5 | « הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | L’acheteur ne gagne rien : il paie le courtier |
| 5 | « וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | Et il déduit le déchet, selon la mesure et le temps |
| 6 | « הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו) | Substituer des denrées, pas de l’argent |
| 6 | « אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו) | Parler en mesures, jamais en somme |
| 7 | « כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | Le cours établi permet de stipuler le plus favorable |
| 7 | « ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | Le mandataire ne porte pas la faute de n’avoir pas stipulé |
| 8 | « מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח) | La vente irrégulière tient, ramenée au prix licite |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ה · ♥ Soutenir