Siman 176 runs to eight seifim — the Shulhan Arukh announces it itself: ובו ח׳ סעיפים. Its title does not ask whether hiring is permitted, but which hiring is. For hiring and lending look alike feature for feature: a sum is handed over, another returns later. The siman teaches how to tell them apart by a single question — has something worn out? — and it puts that question in turn to money, to vessels, to a ship, to a cow, to a field and to a worker.
Subject: Which hiring is permitted — השכרה, אגר נטר, פחת, אחריות אונסין, צאן ברזל, נדוניא
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ו
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman proceeds by the objects hired, from the least hireable to the most. Seif 1: money, which cannot be hired — and the narrow conditions under which it might. Seifim 2–4: movable things — vessels, ship, pot, cow — where the rent pays for real wear. Seif 5: the sum handed to the tenant, according to whether it enters the property or the trade. Seif 6: land, where rent falls due only at the end, which is what permits the discount. Seifim 7–8: a man’s labour, which follows another rule.
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה. ובו ח׳ סעיפים:
אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר: הגה ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור (ב״י בשם בעל התרומות) ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי׳ משכיר לו להוציאם (ת״ה סי׳ ש״ב) כדלקמן סי׳ קע״ז ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן (ב״י בשם תוס׳ והגהמ״יי פ״ה וסמ״ג וריב״ש סי׳ ש״ה וש״ח ות״ה שם וע״פ) מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה (ריב״ש שם):
כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה (לשון רמב״ם פ״ח מה״מ די״א):
מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה: הגה וי״א דוקא כלים כאילו דאפי׳ מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה (ב״י בשם התוספות וכן כ׳ רבינו ירוחם והגהות אשיר״י וכן משמע לשון הטור):
מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות (וי״א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה) (רמב״ן ורבינו ירוחם והטור):
המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי תשמישה ואני אעלה לך י״ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. (הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות) (טור) אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור:
מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב״ם פ״ז מה״מ דין ח׳) כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג״כ מותר: הגה אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות (ב״י בשם תלמידי הרשב״א) וכ״ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר״י והג״מ פ׳ א״נ ובהגמי״י פ״ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר (רשב״א סימן תקכ״ט וריב״ש סימן תק״ב) ועיין לקמן סימן קע״ז):
אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים:
השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו:
« אסור לאדם להשכיר מעותיו בלשון שכירות שיאמר אשכיר לך עשר דינרין בדינר לחדש » (טור יו״ד קע״ו)
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
The Tur uses a remarkable phrase: to hire out one’s money “in the language of hire”. That is to say the prohibition bears not on words but on the thing: calling it rent changes nothing, because money does not have what rent pays for. The Taz, in his first ס״ק, formulates the yesod and pushes it to its extreme consequence.
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« אבל בסעיף ב׳ בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
Seif 3 pushes the principle to its limit, and the Tur explains it at length: not only the vessel that deteriorates only at the end, but also the one that begins to wear from the first moment.
« ואם כן כיון ששם אותו בדמים ומתחייב באונסין הרי הדמים בהלואה אצלו והשכר שנותן לו מיחזי כרבית » (טור יו״ד קע״ו)
« אפ״ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אלא א״כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות הבעלים לזולא וגם הוא נפחת » (טור יו״ד קע״ו)
« ולא מיבעיא כלי שאינו נפחת מיד ע״י תשמיש ואין ההלואה נעשה מיד דשרי אלא אפי׳ יורה שמתחלת ליפחות מיד מותר לשוכרה » (טור יו״ד קע״ו)
« ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
« מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
The mishna sets against each other two transactions that look identical: in both, a lower price is offered for immediate payment. One is permitted, the other forbidden — and this is seif 6 of our siman.
« מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם שֶׁל חוֹדֶשׁ בַּחוֹדֶשׁ – סֶלַע לַחוֹדֶשׁ״, מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגּוֹרֶן – בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה״, אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי כֵּיוָן דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ לְמִיגְבֵּא – לָאו אֲגַר נְטַר לֵיהּ, מִשְׁווֹא הוּא דְּהָכִי שָׁוְיָא » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לְשָׁנָה״ – אוֹזוֹלֵי הוּא דְּקָא מוֹזֵיל גַּבֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« סֵיפָא: כֵּיוָן דִּזְבִינֵי נִינְהוּ וּבָעֵי לְמִשְׁקַל דְּמֵי מֵעַכְשָׁיו, הִלְכָּךְ אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא, וְאָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה״ל י״ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« והאי דא״ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי׳ סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)
« ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
| What is hired, and on what conditions | Permitted? | Source |
|---|---|---|
| Money, to be spent | No | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| Money, to practise or display, returned in kind | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| The same, but the taker assumes all liability | No | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| To be spent, the lessor assuming all liability | Some permit | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| To be spent, liability split in half | No — dust of interest | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| A vessel, even with permission to sell | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ב |
| A ship, with payment of depreciation if broken | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| A copper pot, with payment for the weight lost | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| A vessel that does not wear, risk on the taker | No — like money | ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א |
| A cow valued in advance “if it dies” | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ד |
| A sum invested in the field, the shop, the ship | Yes, with increased rent | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| A sum used for trade | No | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| A rent discount for immediate payment, before taking possession | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ו |
| The same, after taking possession | No | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| The same, the rent being already due | No — all the more so | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| A supplement on the dowry, stipulated before the wedding | Yes | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| The same, stipulated afterwards | No — a wage of waiting | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| A day’s work against two days later | No | שו״ע יו״ד קע״ו:ז |
| A winter wage advanced for summer work | No | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
| The same, the worker beginning today | Yes | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורין משום רבית » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק א)
« וב״י כתב דמשמע מדברי ת״ה דמ״מ אין לעשות מעשה להיתר וליתא דל״ק התם הכי » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסין » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« נמצא מעלה לו שכירות ספינה טובה יותר מספינה רעה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י׳ סלעים » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« סימן קע״ז. סעיף ט״ו » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« דין הכלים כמו במעות דסעיף א׳ כדי להתלמד ונתבאר שם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« ול״נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ״מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו׳ וקאי ברשות הבעלים לענין זול » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק ב״י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורים משום רבית » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק א)
« כתב הש״ך דב״י כתב דמדברי הת״ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ״ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסים » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« כ׳ הש״ך ול״ד לצאן ברזל לקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ״כ חשובות » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ״ש בח״מ סי׳ שי״ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוי ר״ק ואפי׳ בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק הב״י אי הוה ר״ק » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« וה״ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד׳ פשיטים בחדש » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ומשמע דמסקנת הד״מ כהר״ש בן אדרת ולא כהגמ״י בשם רשב״א בעל תוספות » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« דטעמא דמסתבר הוא דדווקא בפועל שאין גופו קנוי לו שהרי יכול לחזור בו מה שאין כן בחצר שמיד נקנה לו גוף החצר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« ומה לי שדר בו או לא הרי יכול לעשות בו מעתה מה שירצה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« עיין בב״י דלא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא על ידי הלואה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« וכתב דאין זה דומה לנדונית חתנים כיון שכבר היתה האם חייבת לבנה חוב זה ע״פ צוואת אביו וזה הוי ר״ק כדברי הש״ך בסי׳ קס״ו סק״ח » (פתחי תשובה יו״ד קע״ו ס״ק א)
This siman draws on two chapters. Chapter 7 gives the land, the invested sum, a man’s wage and the worker paid in advance; chapter 8 gives the ship, the pot and the cow. The Shulhan Arukh indeed copies the Rambam’s language twice while saying so expressly — at seif 2 and at seif 6.
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
« מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הַקַּרְקַע. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵר וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים בְּכָל שָׁנָה. וְאִם תִּתֵּן שְׂכַר חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ הֲרֵי הִיא בְּסֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ. הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ח׳)
« הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹרִים לְשָׁנָה. וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאֲפַרְנֵס בָּהֶן אֶת הַשָּׂדֶה וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאִם יְפַרְנֵס אֶת הַשָּׂדֶה בְּדִינָרִין אֵלּוּ יִהְיֶה שְׂכָרָהּ יוֹתֵר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן בַּחֲנוּת אוֹ אוֹצִיאֵם בִּסְחוֹרָה שֶׁל סְפִינָה אוֹ אֶשְׂכֹּר בָּהֶן מַלָּחִין וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ בְּשָׂכָר הֲרֵי זֶה אָסוּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הָאָדָם. כֵּיצַד. לֹא יֹאמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כֶּסֶף וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ בְּשָׁבוּעַ אַחֵר מְלָאכָה שֶׁהִיא שָׁוָה שְׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י׳)
« הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל בִּימֵי הַחֹרֶף לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּימֵי הַקֹּר בְּדִינָר בְּכָל יוֹם וְנָתַן לוֹ הַשָּׂכָר וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁוֶה בִּימֵי הַחֹרֶף סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַלְוֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיּוֹזִיל לוֹ בִּשְׂכָרוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מֵהַיּוֹם וְעַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וְהוּא מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מֵעַתָּה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׂכֹּר הַסְּפִינָה וְלִטּל שְׂכָרָהּ וְאִם נִשְׁבְּרָה שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁפָּחֲתָה וּמְשַׁלֵּם יֶתֶר עַל שְׂכָרָהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר סִיר שֶׁל נְחשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנוֹטֵל הַשָּׂכָר וּדְמֵי מַה שֶּׁפָּחַת מִמִּשְׁקָלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״א)
« הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם מֵתָה הֲרֵי הִיא עַתָּה עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ סֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ מֻתָּר לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ מֵחַיִּים דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ג)
| The Rambam | The Shulhan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק ה׳ הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד קע״ו:א | Money cannot be hired — the reason, and the gap with a vessel |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | Increasing the rent of land |
| פרק ז׳ הלכה ט׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ה | The two hundred zuz: into the property, or into trade |
| פרק ז׳ הלכה י׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ז | Forbidden to increase a man’s wage |
| פרק ז׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ו:ח | The winter worker for the summer, and the one who begins today |
| פרק ח׳ הלכה י״א | שו״ע יו״ד קע״ו:ג | The ship and the copper pot |
| פרק ח׳ הלכה י״ג | שו״ע יו״ד קע״ו:ד | The cow valued for after its death |
| פרק ח׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ז | צאן ברזל — the next siman |
Hiring out a tool, a vehicle, an appliance: the rent pays for the use and the wear, and the owner keeps the risk — this is seif 2. But the Taz warns at ס״ק 1: an object that does not wear, handed over in the manner of a loan and for which the taker answers in all circumstances, is no longer a hired object. For practice, consult your Rav.
A landlord offers twelve months paid up front at a rate lower than the monthly one. This is seif 6, and it is permitted — before the tenant has taken possession, because the rent is not yet owed on any account. Once possession is taken, the gloss forbids it; and once the rent is due, all the more so. A question for a Rav.
The tenant advances a sum to improve the premises and the rent is raised accordingly. Seif 5 permits it, on a precise condition the Tur formulates: that the money be spent בגוף השדה — on the property itself. If it serves working capital or wages, the extra rent pays only for a delay, and it is forbidden. A question for a Rav.
A craftsman is advanced the price of his summer work at a rate lower than the summer rate. Seif 8 forbids it, because the discount is the price of the advance. The way out is in the seif itself: let him begin working today. The Nekudot HaKesef explain why this condition is not required for hiring premises. A question for a Rav.
The gloss of seif 6 permits agreeing that a dowry left with the son-in-law bears a supplement — provided the stipulation precedes the wedding. The Taz specifies further that it means the first undertaking, that of the תנאים; once the dowry is owed, we face an ordinary debt. The Pit’hei Teshuva reports a case in which this boundary decides everything. A question for a Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| 1 | « אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | Money cannot be hired out |
| 1 | « והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | Unless it is not spent and returns in kind |
| 1 | « מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | The degree of prohibition follows the division of risk |
| 2 | « כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה » (שו״ע יו״ד קע״ו:ב) | Rent pays for the use of a class, not the keeping of an object |
| 3 | « וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ג) | Even a vessel that wears from the first use may be hired |
| 4 | « מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ד) | A beast valued for after its death remains a beast |
| 5 | « המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | Money invested in the property improves the thing hired |
| 5 | « אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | Money used in trade pays only for a delay |
| 6 | « כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ו) | Before possession is taken, the discount is lawful |
| 6 | « אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | Afterwards, it is not |
| 6 | « ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | The dowry: before the wedding yes, after no |
| 7 | « אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים » (שו״ע יו״ד קע״ו:ז) | Work is not exchanged for greater work |
| 8 | « אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח) | Beginning today: the advance no longer buys time |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״ו · ♥ Support