סימן קע״ו עומד על שמונה סעיפים — והשולחן ערוך עצמו מכריז : ובו ח׳ סעיפים. ושמו אינו שואל אם השכירות מותרת אלא איזו מותרת. שהשכירות וההלוואה דומות בכל סימניהן : סכום נמסר וסכום חוזר לאחר זמן. והסימן מלמד להבדיל ביניהן בשאלה אחת — האם נשחק דבר ? — והוא שואלה בזו אחר זו במעות, בכלים, בספינה, בפרה, בשדה ובפועל.
נושא : איזה השכרה מותרת — השכרה, אגר נטר, פחת, אחריות אונסין, צאן ברזל, נדוניא
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ו
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן מתקדם לפי החפצים הנשכרים, מן הפחות שבהם לענין השכירות אל היותר. סעיף א : המעות, שאינן נשכרות — ותנאיהן הצרים אילו נשכרו. סעיפים ב–ד : המטלטלין — כלים, ספינה, סיר, פרה — ששכרם משלם על בלאי ממשי. סעיף ה : הסכום הנמסר לשוכר, לפי אם הוא נכנס בגוף הנכס או בסחורה. סעיף ו : הקרקע, ששכרה אינו משתלם אלא לבסוף, ומכאן ההנחה. סעיפים ז–ח : מלאכת אדם, שדינה אחר.
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה. ובו ח׳ סעיפים:
אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר: הגה ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור (ב״י בשם בעל התרומות) ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי׳ משכיר לו להוציאם (ת״ה סי׳ ש״ב) כדלקמן סי׳ קע״ז ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן (ב״י בשם תוס׳ והגהמ״יי פ״ה וסמ״ג וריב״ש סי׳ ש״ה וש״ח ות״ה שם וע״פ) מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה (ריב״ש שם):
כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה (לשון רמב״ם פ״ח מה״מ די״א):
מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה: הגה וי״א דוקא כלים כאילו דאפי׳ מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה (ב״י בשם התוספות וכן כ׳ רבינו ירוחם והגהות אשיר״י וכן משמע לשון הטור):
מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות (וי״א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה) (רמב״ן ורבינו ירוחם והטור):
המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי תשמישה ואני אעלה לך י״ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. (הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות) (טור) אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור:
מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב״ם פ״ז מה״מ דין ח׳) כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג״כ מותר: הגה אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות (ב״י בשם תלמידי הרשב״א) וכ״ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר״י והג״מ פ׳ א״נ ובהגמי״י פ״ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר (רשב״א סימן תקכ״ט וריב״ש סימן תק״ב) ועיין לקמן סימן קע״ז):
אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים:
השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו:
« אסור לאדם להשכיר מעותיו בלשון שכירות שיאמר אשכיר לך עשר דינרין בדינר לחדש » (טור יו״ד קע״ו)
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
הטור נוקט לשון מיוחדת : להשכיר מעותיו “בלשון שכירות”. כלומר שאין האיסור בשמות אלא בגוף הדבר : קריאתו שכר אינה משנה כלום, שאין למעות את מה שהשכר משלם עליו. והט״ז, בס״ק הראשון, מנסח את היסוד ומוליכו עד קצהו.
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« אבל בסעיף ב׳ בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
סעיף ג מוליך את הכלל עד גבולו, והטור מבארו בארוכה : לא רק הכלי שאינו נפחת אלא לבסוף, אלא אף זה שמתחיל להישחק מן הרגע הראשון.
« ואם כן כיון ששם אותו בדמים ומתחייב באונסין הרי הדמים בהלואה אצלו והשכר שנותן לו מיחזי כרבית » (טור יו״ד קע״ו)
« אפ״ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אלא א״כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות הבעלים לזולא וגם הוא נפחת » (טור יו״ד קע״ו)
« ולא מיבעיא כלי שאינו נפחת מיד ע״י תשמיש ואין ההלואה נעשה מיד דשרי אלא אפי׳ יורה שמתחלת ליפחות מיד מותר לשוכרה » (טור יו״ד קע״ו)
« ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
« מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
המשנה מעמידה זו כנגד זו שתי פעולות שלמראית העין אחת הן : בשתיהן מציעים מחיר נמוך תמורת תשלום מיידי. האחת מותרת והשנייה אסורה — והיא סעיף ו שבסימננו.
« מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם שֶׁל חוֹדֶשׁ בַּחוֹדֶשׁ – סֶלַע לַחוֹדֶשׁ״, מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגּוֹרֶן – בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה״, אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי כֵּיוָן דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ לְמִיגְבֵּא – לָאו אֲגַר נְטַר לֵיהּ, מִשְׁווֹא הוּא דְּהָכִי שָׁוְיָא » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לְשָׁנָה״ – אוֹזוֹלֵי הוּא דְּקָא מוֹזֵיל גַּבֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« סֵיפָא: כֵּיוָן דִּזְבִינֵי נִינְהוּ וּבָעֵי לְמִשְׁקַל דְּמֵי מֵעַכְשָׁיו, הִלְכָּךְ אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא, וְאָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה״ל י״ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« והאי דא״ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי׳ סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)
« ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
| מה נשכר, ובאילו תנאים | מותר ? | מקור |
|---|---|---|
| מעות, להוציאן | לא | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| מעות, להתלמד או ליראות, ומחזירן בעין | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| כנ״ל, והמקבל קיבל כל אחריות | לא | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| להוציאן, והמשכיר קיבל כל אחריות | יש מתירין | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| להוציאן, והאחריות חלוקה למחצה | לא — אבק רבית | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| כלי, ואפילו ברשות למכרו | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ב |
| ספינה, ותשלום הפחת אם נשברה | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| סיר נחושת, ותשלום המשקל שאבד | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| כלי שאין בו פחת, והאחריות על המקבל | לא — כמעות | ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א |
| פרה שנישומה מראש “אם תמות” | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ד |
| סכום המושקע בשדה, בחנות, בספינה | כן, בתוספת שכר | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| סכום המשמש לסחורה | לא | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| הנחה בשכר בעד תשלום מיידי, קודם שהחזיק | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ו |
| כנ״ל, לאחר שהחזיק | לא | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| כנ״ל, וכבר הגיע זמן השכר | לא — כל שכן | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| תוספת על הנדוניא, שהותנתה קודם הנישואין | כן | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| אותה תוספת, שהותנתה לאחר מכן | לא — אגר נטר | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| יום מלאכה כנגד שני ימים לאחר זמן | לא | שו״ע יו״ד קע״ו:ז |
| שכר חורף שהוקדם על מלאכת קיץ | לא | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
| אותו דבר, והפועל מתחיל היום | כן | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורין משום רבית » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק א)
« וב״י כתב דמשמע מדברי ת״ה דמ״מ אין לעשות מעשה להיתר וליתא דל״ק התם הכי » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסין » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« נמצא מעלה לו שכירות ספינה טובה יותר מספינה רעה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י׳ סלעים » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« סימן קע״ז. סעיף ט״ו » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« דין הכלים כמו במעות דסעיף א׳ כדי להתלמד ונתבאר שם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« ול״נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ״מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו׳ וקאי ברשות הבעלים לענין זול » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק ב״י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורים משום רבית » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק א)
« כתב הש״ך דב״י כתב דמדברי הת״ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ״ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסים » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« כ׳ הש״ך ול״ד לצאן ברזל לקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ״כ חשובות » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ״ש בח״מ סי׳ שי״ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוי ר״ק ואפי׳ בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק הב״י אי הוה ר״ק » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« וה״ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד׳ פשיטים בחדש » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ומשמע דמסקנת הד״מ כהר״ש בן אדרת ולא כהגמ״י בשם רשב״א בעל תוספות » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« דטעמא דמסתבר הוא דדווקא בפועל שאין גופו קנוי לו שהרי יכול לחזור בו מה שאין כן בחצר שמיד נקנה לו גוף החצר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« ומה לי שדר בו או לא הרי יכול לעשות בו מעתה מה שירצה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« עיין בב״י דלא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא על ידי הלואה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« וכתב דאין זה דומה לנדונית חתנים כיון שכבר היתה האם חייבת לבנה חוב זה ע״פ צוואת אביו וזה הוי ר״ק כדברי הש״ך בסי׳ קס״ו סק״ח » (פתחי תשובה יו״ד קע״ו ס״ק א)
סימן זה שואב משני פרקים. פרק ז נותן את הקרקע, את הסכום המושקע, את שכר האדם ואת הפועל שהוקדם שכרו ; ופרק ח נותן את הספינה, את הסיר ואת הפרה. והשולחן ערוך אף מעתיק פעמיים את לשון הרמב״ם ואומרו בפירוש — בסעיף ב ובסעיף ו.
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
« מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הַקַּרְקַע. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵר וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים בְּכָל שָׁנָה. וְאִם תִּתֵּן שְׂכַר חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ הֲרֵי הִיא בְּסֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ. הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ח׳)
« הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹרִים לְשָׁנָה. וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאֲפַרְנֵס בָּהֶן אֶת הַשָּׂדֶה וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאִם יְפַרְנֵס אֶת הַשָּׂדֶה בְּדִינָרִין אֵלּוּ יִהְיֶה שְׂכָרָהּ יוֹתֵר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן בַּחֲנוּת אוֹ אוֹצִיאֵם בִּסְחוֹרָה שֶׁל סְפִינָה אוֹ אֶשְׂכֹּר בָּהֶן מַלָּחִין וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ בְּשָׂכָר הֲרֵי זֶה אָסוּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הָאָדָם. כֵּיצַד. לֹא יֹאמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כֶּסֶף וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ בְּשָׁבוּעַ אַחֵר מְלָאכָה שֶׁהִיא שָׁוָה שְׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י׳)
« הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל בִּימֵי הַחֹרֶף לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּימֵי הַקֹּר בְּדִינָר בְּכָל יוֹם וְנָתַן לוֹ הַשָּׂכָר וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁוֶה בִּימֵי הַחֹרֶף סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַלְוֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיּוֹזִיל לוֹ בִּשְׂכָרוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מֵהַיּוֹם וְעַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וְהוּא מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מֵעַתָּה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׂכֹּר הַסְּפִינָה וְלִטּל שְׂכָרָהּ וְאִם נִשְׁבְּרָה שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁפָּחֲתָה וּמְשַׁלֵּם יֶתֶר עַל שְׂכָרָהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר סִיר שֶׁל נְחשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנוֹטֵל הַשָּׂכָר וּדְמֵי מַה שֶּׁפָּחַת מִמִּשְׁקָלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״א)
« הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם מֵתָה הֲרֵי הִיא עַתָּה עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ סֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ מֻתָּר לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ מֵחַיִּים דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ג)
| הרמב״ם | השולחן ערוך | הנושא |
|---|---|---|
| פרק ה׳ הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד קע״ו:א | אין המעות נשכרות — הטעם, וההפרש מן הכלי |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | להרבות בשכר הקרקע |
| פרק ז׳ הלכה ט׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ה | מאתים הזוז : בגוף הנכס או בסחורה |
| פרק ז׳ הלכה י׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ז | אסור להרבות בשכר האדם |
| פרק ז׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ו:ח | פועל החורף לימות הקיץ, והמתחיל היום |
| פרק ח׳ הלכה י״א | שו״ע יו״ד קע״ו:ג | הספינה וסיר הנחושת |
| פרק ח׳ הלכה י״ג | שו״ע יו״ד קע״ו:ד | הפרה השומה לאחר מיתה |
| פרק ח׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ז | צאן ברזל — הסימן הבא |
להשכיר כלי, רכב, מכשיר : השכר משלם על השימוש ועל הבלאי, והבעלים משייר לעצמו את הסיכון — זהו סעיף ב. אלא שהט״ז מזהיר בס״ק א : חפץ שאין בו פחת, שנמסר דרך הלוואה והמקבל אחראי לו בכל אופן, שוב אינו חפץ מושכר. ולמעשה — שאל את רבך.
משכיר מציע שנים עשר חודש מראש בתעריף נמוך מן החודשי. זהו סעיף ו, ומותר — קודם שהחזיק השוכר, שאין השכר חייב עדיין בשום צד. משהחזיק, ההגהה אוסרת ; ומשהגיע זמן הפירעון, כל שכן. שאלת רב.
השוכר מקדים סכום להשביח את הנכס, והשכר עולה כנגדו. סעיף ה מתיר, בתנאי מדויק שהטור מנסחו : שיוציא את המעות בגוף השדה. ואם משמשות להון החוזר או לשכר עובדים, שוב אין תוספת השכר משלמת אלא על זמן, ואסור. שאלת רב.
מקדימים לאומן את דמי מלאכתו לימות הקיץ, בתעריף נמוך מתעריף הקיץ. סעיף ח אוסר, שההנחה דמי ההקדמה היא. והפתח בגוף הסעיף : שיתחיל לעשות מהיום. ונקודות הכסף מבארות מפני מה אין תנאי זה נצרך בשכירות מקום. שאלת רב.
הגהת סעיף ו מתירה להתנות שנדוניא המונחת אצל החתן תישא תוספת — ובלבד שיקדים התנאי לנישואין. והט״ז מדייק עוד שהכוונה להתקשרות הראשונה, היא התנאים ; ומשנתחייב בנדן, הרי לפנינו חוב רגיל. והפתחי תשובה מביא מקרה שגבול זה מכריע בו הכל. שאלת רב.
| סעיף | הלשון | מה היא מכריעה |
|---|---|---|
| א | « אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | אין המעות נשכרות |
| א | « והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | אלא אם אינן מוצאות וחוזרות בעין |
| א | « מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | דרגת האיסור הולכת אחר חלוקת האחריות |
| ב | « כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה » (שו״ע יו״ד קע״ו:ב) | השכר משלם על שימוש במין ולא על שמירת חפץ |
| ג | « וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ג) | אף כלי שנפחת מן השימוש הראשון נשכר |
| ד | « מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ד) | בהמה שנישומה לאחר מיתה בהמה היא |
| ה | « המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | המעות המושקעות בנכס משביחות את המושכר |
| ה | « אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | המעות המשמשות לסחורה משלמות על זמן בלבד |
| ו | « כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ו) | קודם שהחזיק, ההנחה מותרת |
| ו | « אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | ומשהחזיק — שוב לא |
| ו | « ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | הנדוניא : קודם הנישואין כן, לאחריהם לא |
| ז | « אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים » (שו״ע יו״ד קע״ו:ז) | אין המלאכה מתחלפת במלאכה גדולה ממנה |
| ח | « אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח) | מתחיל היום : שוב אין ההקדמה קונה זמן |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ו · ♥ תמיכה