Sougya, sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et analyse des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ו (ח׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ט׳ ס״ק), ט״ז (ט׳ ס״ק), באר היטב (ט׳ ס״ק), נקודות הכסף (ב׳), פתחי תשובה (א׳), בית יוסף, טור
Fondement talmudique de la sougya :
בבא מציעא ס״ה ע״א (משנת מרבין על השכר) · ס״ט ע״א–ע״ב · בבא בתרא פ״ז ע״א
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« אבל בסעיף ב׳ בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« כ׳ הט״ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ״ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכמו שכתבתי בסמוך בשם התוס׳ דדבר שאינו פוחת אסור להשכירו ולהתחייב השוכר באונסין » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« כתב הריב״ש על האי עובדא דרב חמא בודאי היה עובר על רבית של תורה כיון שהיתה הלואה גמורה אלא שהיה משנה הלשון לומר בלשון שכירות » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« אבל אם היה הלואה גמורה אע״פ שאומר בלשון מכירה ודאי רבית קצוצה הוא שאין הלשון גורם » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« אסור לאדם להשכיר מעותיו בלשון שכירות שיאמר אשכיר לך עשר דינרין בדינר לחדש » (טור יו״ד קע״ו)
« וכתבו התוס׳ דאפי׳ אם המשכיר מקבל עליו אונסין אסור » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« כתוב בתה״ד סימן פ״ב בשם גליון התוס׳ שאם המשכיר מקבל עליו כל האחריות מותר » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« ומ״מ מדבריו משמע שאין לעשות מעשה להתיר » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי׳ משכיר לו להוציאם » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
« וב״י כתב דמשמע מדברי ת״ה דמ״מ אין לעשות מעשה להיתר וליתא דל״ק התם הכי » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« אלא כשהלוה מבטיחו ומתנה שלא יהיו נאמנים על הקרן שנאנס או נגנב או נאבד רק בש״ץ והשמש אבל כשאינו מתנה כלום פשיטא דשרי » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« כתב הש״ך דב״י כתב דמדברי הת״ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
« ול״נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ״מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« אבל בסיפא קמ״ל דאם יהיה זול אח״כ ישלם לו כפי אותו השער וכמ״ש רמ״א ס״ס ד׳ בשם י״א » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« וי״א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה » (רמ״א יו״ד קע״ו:ד)
« ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו׳ וקאי ברשות הבעלים לענין זול » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« אלא אפי׳ בסיר נחושת שמיד שמתחיל להשתמש בו מיד מתחיל הקלקול שהנחושת הולך ופוחת תמיד ממילא הוה תכף הלואה אפ״ה מותר ליקח שכר » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסין » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« אפ״ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אא״כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות בעלים לזולא וגם הוא נפחת » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ד)
« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם מֵתָה הֲרֵי הִיא עַתָּה עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ סֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ מֻתָּר לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ מֵחַיִּים דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ג)
« לפי שהיא ברשות בעלים עד שעת מיתה וגם נכחשת ובלבד שישומו אותה כפי מה ששוה בשעת מיתה » (טור יו״ד קע״ו)
« ונתן רבינו טעם להיתר לפי שהוא ברשות הבעלים עד שעת מיתה כלומר לענין יוקרא וזולא » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« וי״א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה » (רמ״א יו״ד קע״ו:ד)
« המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה)
« אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה)
« אע״פ שהמאה שלוקח ממנו בתורת הלואה לוקח אותם שהרי מחזירה לו בסוף ונמצא שמוסיף לו שני כורין בשכר הלואת המאה אפי׳ הכי מותר כיון שמוציא אותם בגוף השדה » (טור יו״ד קע״ו)
« הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה)
« נמצא מעלה לו שכירות ספינה טובה יותר מספינה רעה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ״כ חשובות » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי כֵּיוָן דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ לְמִיגְבֵּא – לָאו אֲגַר נְטַר לֵיהּ, מִשְׁווֹא הוּא דְּהָכִי שָׁוְיָא » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« סֵיפָא: כֵּיוָן דִּזְבִינֵי נִינְהוּ וּבָעֵי לְמִשְׁקַל דְּמֵי מֵעַכְשָׁיו, הִלְכָּךְ אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא, וְאָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה״ל י״ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« והאי דא״ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי׳ סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ״ש בח״מ סי׳ שי״ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו)
« וכ״ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו)
« כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י׳ סלעים » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק ב״י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« וכתבו תלמידי הרשב״א דבשכירות נמי משכחת לה דאסור כגון אם השכיר לו חצירו מעכשיו במנה והחזיק בה ואח״כ א״ל שאם ימתין לפרעון חדש בחדש יתן לו בשכירות סלע בחדש רבית גמור הוא » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« ומ״ש רבית גמור הוא נ״ל דלאו רבית קצוצה דהא כל שאינו דרך הלואה אינו רבית קצוצה » (בית יוסף יו״ד קע״ו)
« עיין בב״י דלא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא על ידי הלואה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« נראה פשוט דזה הוי ר״ק ואפי׳ בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק הב״י אי הוה ר״ק » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ח)
C’est la ma’hloket centrale du siman, et elle porte sur une question d’apparence mineure : la permission du seif 6 exige-t-elle que le locataire soit entré dans les lieux, ou suffit-il qu’il les ait acquis ?
« וכ׳ ב״י בשם הגהת מיימוני בשם רשב״א בעל התוס׳ דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך קרקע דאל״ה הוה אגר נטר » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« וכתב ד״מ אמנם במ״מ כתב בשם הרשב״א דאע״ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא״כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« ומשמע דמסקנת הד״מ כהר״ש בן אדרת ולא כהגמ״י בשם רשב״א בעל תוספות » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« דטעמא דמסתבר הוא דדווקא בפועל שאין גופו קנוי לו שהרי יכול לחזור בו מה שאין כן בחצר שמיד נקנה לו גוף החצר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« ומה לי שדר בו או לא הרי יכול לעשות בו מעתה מה שירצה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« וכיוצא בזה בשכר האדם ג״כ מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ו)
« אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ מֵהַיּוֹם בְּדִינָר לְיוֹם, וְלַגּוֹרֶן יָפֶה סֶלַע – מוּתָּר » (בבא בתרא פ״ז ע״א)
« מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו)
« ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו)
« הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« וה״ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד׳ פשיטים בחדש » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ונ״ל דמ״ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו נגד חתנו ליתן לו נדוניא דהיינו בשעת כתיבת התנאים לחתן כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« וכתב דאין זה דומה לנדונית חתנים כיון שכבר היתה האם חייבת לבנה חוב זה ע״פ צוואת אביו וזה הוי ר״ק כדברי הש״ך בסי׳ קס״ו סק״ח » (פתחי תשובה יו״ד קע״ו ס״ק א)
« אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים » (שו״ע יו״ד קע״ו:ז)
« השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח)
« אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח)
« אָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הָאָדָם. כֵּיצַד. לֹא יֹאמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כֶּסֶף וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ בְּשָׁבוּעַ אַחֵר מְלָאכָה שֶׁהִיא שָׁוָה שְׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י׳)
« הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל בִּימֵי הַחֹרֶף לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּימֵי הַקֹּר בְּדִינָר בְּכָל יוֹם וְנָתַן לוֹ הַשָּׂכָר וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁוֶה בִּימֵי הַחֹרֶף סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַלְוֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיּוֹזִיל לוֹ בִּשְׂכָרוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מֵהַיּוֹם וְעַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וְהוּא מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מֵעַתָּה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« דטעמא דמסתבר הוא דדווקא בפועל שאין גופו קנוי לו שהרי יכול לחזור בו מה שאין כן בחצר שמיד נקנה לו גוף החצר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« ומה לי שדר בו או לא הרי יכול לעשות בו מעתה מה שירצה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח)
« אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ מֵהַיּוֹם בְּדִינָר לְיוֹם, וְלַגּוֹרֶן יָפֶה סֶלַע – מוּתָּר » (בבא בתרא פ״ז ע״א)
« מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
| Ce qui est loué | Ce qui reste au propriétaire | Verdict |
|---|---|---|
| De l’argent à dépenser, sans responsabilité du bailleur | Rien — une créance | Intérêt fixé |
| De l’argent à dépenser, responsabilité partielle | Une part du risque | Poussière d’intérêt |
| De l’argent à dépenser, responsabilité entière | Tout le risque | Certains permettent |
| De l’argent pour s’exercer, rendu en nature | Les pièces mêmes | Permis |
| Un ustensile qui s’use | L’usure et la baisse de valeur | Permis |
| Un ustensile qui ne s’use pas, risque au preneur | Rien | Interdit |
| Une vache évaluée pour après sa mort | Le risque de baisse et l’amaigrissement | Permis |
| Une somme investie dans le bien loué | Le bien, amélioré | Permis |
| Une somme employée au commerce | Rien de plus qu’avant | Interdit |
| Une cour louée d’avance, avant possession | Aucune créance encore née | Permis |
| Une cour dont la possession est prise | Une créance de loyer | Interdit |
| Un ouvrier qui n’a pas commencé | Une créance, rien d’acquis | Interdit |
| Un ouvrier qui commence aujourd’hui | Un travail en cours | Permis |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ו · ♥ Soutenir