Le Siman 176 tient en huit seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ח׳ סעיפים. Son titre ne demande pas si la location est permise, mais laquelle l’est. Car louer et prêter se ressemblent trait pour trait : une somme est remise, une autre revient plus tard. Le siman apprend à les distinguer par une seule question — quelque chose s’est-il usé ? — et il la pose successivement à l’argent, aux ustensiles, à un navire, à une vache, à un champ et à un ouvrier.
Sujet : Quelle location est permise — השכרה, אגר נטר, פחת, אחריות אונסין, צאן ברזל, נדוניא
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ו
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman avance par objets loués, du moins louable au plus louable. Le seif 1 : l’argent, qui ne se loue pas — et les conditions étroites auxquelles il pourrait le faire. Les seifim 2 à 4 : les choses mobilières — ustensiles, navire, marmite, vache —, où le loyer paie une usure réelle. Le seif 5 : la somme remise au locataire, selon qu’elle entre dans le bien ou dans le commerce. Le seif 6 : le bien-fonds, où le loyer n’est dû qu’à la fin, ce qui permet la remise. Les seifim 7 et 8 : le travail d’un homme, qui suit une autre règle.
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה. ובו ח׳ סעיפים:
אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר: הגה ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור (ב״י בשם בעל התרומות) ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי׳ משכיר לו להוציאם (ת״ה סי׳ ש״ב) כדלקמן סי׳ קע״ז ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן (ב״י בשם תוס׳ והגהמ״יי פ״ה וסמ״ג וריב״ש סי׳ ש״ה וש״ח ות״ה שם וע״פ) מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה (ריב״ש שם):
כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה (לשון רמב״ם פ״ח מה״מ די״א):
מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה: הגה וי״א דוקא כלים כאילו דאפי׳ מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה (ב״י בשם התוספות וכן כ׳ רבינו ירוחם והגהות אשיר״י וכן משמע לשון הטור):
מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות (וי״א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה) (רמב״ן ורבינו ירוחם והטור):
המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי תשמישה ואני אעלה לך י״ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. (הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות) (טור) אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור:
מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב״ם פ״ז מה״מ דין ח׳) כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג״כ מותר: הגה אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות (ב״י בשם תלמידי הרשב״א) וכ״ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר״י והג״מ פ׳ א״נ ובהגמי״י פ״ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר (רשב״א סימן תקכ״ט וריב״ש סימן תק״ב) ועיין לקמן סימן קע״ז):
אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים:
השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו:
« אסור לאדם להשכיר מעותיו בלשון שכירות שיאמר אשכיר לך עשר דינרין בדינר לחדש » (טור יו״ד קע״ו)
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
Le Tour emploie une formule remarquable : louer son argent « en langage de location ». C’est dire que l’interdit ne porte pas sur les mots mais sur la chose : appeler cela un loyer ne change rien, parce que l’argent n’a pas ce qu’un loyer paie. Le Taz, au premier ס״ק, formule le yessod et le pousse jusqu’à sa conséquence extrême.
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« אבל בסעיף ב׳ בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
Le seif 3 pousse le principe à sa limite, et le Tour l’explique longuement : ce n’est pas seulement l’ustensile qui ne s’abîme qu’à la fin, c’est aussi celui qui commence à s’user dès le premier instant.
« ואם כן כיון ששם אותו בדמים ומתחייב באונסין הרי הדמים בהלואה אצלו והשכר שנותן לו מיחזי כרבית » (טור יו״ד קע״ו)
« אפ״ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אלא א״כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות הבעלים לזולא וגם הוא נפחת » (טור יו״ד קע״ו)
« ולא מיבעיא כלי שאינו נפחת מיד ע״י תשמיש ואין ההלואה נעשה מיד דשרי אלא אפי׳ יורה שמתחלת ליפחות מיד מותר לשוכרה » (טור יו״ד קע״ו)
« ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
« מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א)
La michna oppose deux opérations qui, à l’œil, sont la même : dans les deux, on offre un prix plus bas contre un paiement immédiat. L’une est permise, l’autre interdite — et c’est le seif 6 de notre siman.
« מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם שֶׁל חוֹדֶשׁ בַּחוֹדֶשׁ – סֶלַע לַחוֹדֶשׁ״, מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגּוֹרֶן – בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה״, אָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי כֵּיוָן דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ לְמִיגְבֵּא – לָאו אֲגַר נְטַר לֵיהּ, מִשְׁווֹא הוּא דְּהָכִי שָׁוְיָא » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« וְהַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ ״אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לְשָׁנָה״ – אוֹזוֹלֵי הוּא דְּקָא מוֹזֵיל גַּבֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« סֵיפָא: כֵּיוָן דִּזְבִינֵי נִינְהוּ וּבָעֵי לְמִשְׁקַל דְּמֵי מֵעַכְשָׁיו, הִלְכָּךְ אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא, וְאָסוּר » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה״ל י״ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« והאי דא״ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי׳ סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)
« ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
| Ce qui est loué, et à quelles conditions | Permis ? | Source |
|---|---|---|
| De l’argent, pour être dépensé | Non | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| De l’argent, pour s’exercer ou pour montrer, rendu en nature | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| Idem, mais le preneur assume toute responsabilité | Non | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| Pour être dépensé, le bailleur assumant toute responsabilité | Certains permettent | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| Pour être dépensé, responsabilité partagée à moitié | Non — poussière d’intérêt | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| Un ustensile, même avec autorisation de vendre | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ב |
| Un navire, avec paiement de la dépréciation en cas de bris | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| Une marmite de cuivre, avec paiement du poids perdu | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ג |
| Un ustensile qui ne s’use pas, risque au preneur | Non — comme de l’argent | ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א |
| Une vache évaluée d’avance « si elle meurt » | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ד |
| Une somme investie dans le champ, la boutique, le navire | Oui, avec loyer majoré | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| Une somme employée au commerce | Non | שו״ע יו״ד קע״ו:ה |
| Remise sur le loyer pour paiement immédiat, avant la prise de possession | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ו |
| Idem, après la prise de possession | Non | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| Idem, le loyer étant déjà exigible | Non — à plus forte raison | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| Un supplément sur la dot, stipulé avant les noces | Oui | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| Le même, stipulé après | Non — salaire d’attente | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| Un jour de travail contre deux jours plus tard | Non | שו״ע יו״ד קע״ו:ז |
| Un salaire d’hiver avancé pour un travail d’été | Non | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
| Le même, l’ouvrier commençant aujourd’hui | Oui | שו״ע יו״ד קע״ו:ח |
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורין משום רבית » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק א)
« וב״י כתב דמשמע מדברי ת״ה דמ״מ אין לעשות מעשה להיתר וליתא דל״ק התם הכי » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« אסור לשוכרן להוציאן כצ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסין » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ול״ד לצאן ברזל דלקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« נמצא מעלה לו שכירות ספינה טובה יותר מספינה רעה » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י׳ סלעים » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« סימן קע״ז. סעיף ט״ו » (ש״ך יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ואע״פ שיחזיר אותם בעין אח״כ מ״מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק א)
« או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ״ל » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« דין הכלים כמו במעות דסעיף א׳ כדי להתלמד ונתבאר שם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« ול״נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ״מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו׳ וקאי ברשות הבעלים לענין זול » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק ב״י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« מיהו אם הוציא המעות אע״פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורים משום רבית » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק א)
« כתב הש״ך דב״י כתב דמדברי הת״ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ״ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ג)
« וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע״פ שמן הדין שוכר פטור מאונסים » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ד)
« כ׳ הש״ך ול״ד לצאן ברזל לקמן ר״ס קע״ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ה)
« והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ״כ חשובות » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ו)
« לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ״ש בח״מ סי׳ שי״ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ז)
« נראה פשוט דזה הוי ר״ק ואפי׳ בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו׳ נסתפק הב״י אי הוה ר״ק » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ח)
« וה״ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד׳ פשיטים בחדש » (באר היטב יו״ד קע״ו ס״ק ט)
« ומשמע דמסקנת הד״מ כהר״ש בן אדרת ולא כהגמ״י בשם רשב״א בעל תוספות » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« דטעמא דמסתבר הוא דדווקא בפועל שאין גופו קנוי לו שהרי יכול לחזור בו מה שאין כן בחצר שמיד נקנה לו גוף החצר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« ומה לי שדר בו או לא הרי יכול לעשות בו מעתה מה שירצה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« עיין בב״י דלא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא על ידי הלואה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ו)
« וכתב דאין זה דומה לנדונית חתנים כיון שכבר היתה האם חייבת לבנה חוב זה ע״פ צוואת אביו וזה הוי ר״ק כדברי הש״ך בסי׳ קס״ו סק״ח » (פתחי תשובה יו״ד קע״ו ס״ק א)
Ce siman puise à deux chapitres. Le chapitre 7 donne le bien-fonds, la somme investie, le salaire d’un homme et l’ouvrier payé d’avance ; le chapitre 8 donne le navire, la marmite et la vache. Le Choulhan Aroukh recopie d’ailleurs deux fois la langue du Rambam en le disant expressément — au seif 2 et au seif 6.
« אָסוּר לְהַשְׂכִּיר הַדִּינָרִין שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דִּינָרִין אֲחֵרוֹת וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ז)
« מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הַקַּרְקַע. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵר וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים בְּכָל שָׁנָה. וְאִם תִּתֵּן שְׂכַר חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ הֲרֵי הִיא בְּסֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ. הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ח׳)
« הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹרִים לְשָׁנָה. וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאֲפַרְנֵס בָּהֶן אֶת הַשָּׂדֶה וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאִם יְפַרְנֵס אֶת הַשָּׂדֶה בְּדִינָרִין אֵלּוּ יִהְיֶה שְׂכָרָהּ יוֹתֵר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן בַּחֲנוּת אוֹ אוֹצִיאֵם בִּסְחוֹרָה שֶׁל סְפִינָה אוֹ אֶשְׂכֹּר בָּהֶן מַלָּחִין וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ בְּשָׂכָר הֲרֵי זֶה אָסוּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה ט׳)
« אָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הָאָדָם. כֵּיצַד. לֹא יֹאמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כֶּסֶף וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ בְּשָׁבוּעַ אַחֵר מְלָאכָה שֶׁהִיא שָׁוָה שְׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י׳)
« הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל בִּימֵי הַחֹרֶף לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּימֵי הַקֹּר בְּדִינָר בְּכָל יוֹם וְנָתַן לוֹ הַשָּׂכָר וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁוֶה בִּימֵי הַחֹרֶף סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַלְוֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיּוֹזִיל לוֹ בִּשְׂכָרוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מֵהַיּוֹם וְעַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וְהוּא מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מֵעַתָּה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ז׳ הלכה י״ב)
« מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׂכֹּר הַסְּפִינָה וְלִטּל שְׂכָרָהּ וְאִם נִשְׁבְּרָה שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁפָּחֲתָה וּמְשַׁלֵּם יֶתֶר עַל שְׂכָרָהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר סִיר שֶׁל נְחשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנוֹטֵל הַשָּׂכָר וּדְמֵי מַה שֶּׁפָּחַת מִמִּשְׁקָלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״א)
« הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם מֵתָה הֲרֵי הִיא עַתָּה עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ סֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ מֻתָּר לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ מֵחַיִּים דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ג)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק ה׳ הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד קע״ו:א | L’argent ne se loue pas — la raison, et l’écart avec l’ustensile |
| פרק ז׳ הלכה ח׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ו | Augmenter le loyer d’un bien-fonds |
| פרק ז׳ הלכה ט׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ה | Les deux cents zouz : dans le bien, ou dans le commerce |
| פרק ז׳ הלכה י׳ | שו״ע יו״ד קע״ו:ז | Interdit d’augmenter le salaire d’un homme |
| פרק ז׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ו:ח | L’ouvrier d’hiver pour l’été, et celui qui commence aujourd’hui |
| פרק ח׳ הלכה י״א | שו״ע יו״ד קע״ו:ג | Le navire et la marmite de cuivre |
| פרק ח׳ הלכה י״ג | שו״ע יו״ד קע״ו:ד | La vache évaluée pour après sa mort |
| פרק ח׳ הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ז | צאן ברזל — le siman suivant |
Louer un outil, un véhicule, un appareil : le loyer paie l’usage et l’usure, et le propriétaire garde le risque — c’est le seif 2. Mais le Taz avertit au ס״ק א : un objet qui ne s’use pas, remis à la manière d’un prêt et dont le preneur répond en toutes circonstances, n’est plus un objet loué. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Un bailleur propose douze mois payés d’avance à un tarif inférieur au tarif mensuel. C’est le seif 6, et c’est permis — avant que le locataire n’ait pris possession, parce que le loyer n’est encore dû à aucun titre. Une fois la possession prise, la glose l’interdit ; et une fois le loyer exigible, c’est interdit à plus forte raison. Question de Rav.
Le locataire avance une somme pour améliorer le local et le loyer est augmenté d’autant. Le seif 5 permet, à une condition précise que le Tour formule : que l’argent soit dépensé בגוף השדה — dans le bien lui-même. S’il sert au fonds de commerce ou aux salaires, le supplément de loyer ne paie plus qu’un délai, et c’est interdit. Question de Rav.
On avance à un artisan le prix de son travail pour l’été, à un tarif inférieur à celui de l’été. Le seif 8 l’interdit, parce que le rabais est le prix de l’avance. La sortie est dans le seif lui-même : qu’il commence à travailler dès aujourd’hui. Les Nekoudot HaKessef expliquent pourquoi cette condition ne se retrouve pas pour la location d’un local. Question de Rav.
La glose du seif 6 permet de convenir qu’une dot laissée chez le gendre porte un supplément — à condition que la stipulation précède les noces. Le Taz précise encore qu’il s’agit du premier engagement, celui des תנאים ; une fois la dot due, on est devant une dette ordinaire. Le Pit’hei Techouva rapporte un cas où cette limite décide de tout. Question de Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| 1 | « אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | L’argent ne se loue pas |
| 1 | « והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | Sauf s’il n’est pas dépensé et revient en nature |
| 1 | « מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | Le degré d’interdit suit le partage du risque |
| 2 | « כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה » (שו״ע יו״ד קע״ו:ב) | Le loyer paie l’usage d’une catégorie, non la garde d’un objet |
| 3 | « וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ג) | Même l’ustensile qui s’use dès le premier usage se loue |
| 4 | « מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ד) | Une bête évaluée pour après sa mort reste une bête |
| 5 | « המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | L’argent investi dans le bien améliore la chose louée |
| 5 | « אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | L’argent employé au commerce ne paie plus qu’un délai |
| 6 | « כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ו) | Avant la prise de possession, la remise est licite |
| 6 | « אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | Après, elle ne l’est plus |
| 6 | « ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח״כ דהוי אגר נטר » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | La dot : avant les noces oui, après non |
| 7 | « אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים » (שו״ע יו״ד קע״ו:ז) | Le travail ne s’échange pas contre un travail plus grand |
| 8 | « אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח) | Commencer aujourd’hui : l’avance n’achète plus de temps |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ו · ♥ Soutenir