Le siman est court — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ג׳ סעיפים — et il porte pourtant le principe de tout le bloc qui suit. Il ne demande pas quels vêtements sont beaux, mais à quelle condition un usage devient un ‘hok qu’il est interdit de suivre. Le seif 1 énumère : le vêtement, la chevelure, la construction. Le seif 2 donne l’exception de celui qui approche le pouvoir. Le seif 3 quitte le vêtement pour la table, et interdit d’y poser un pain entier à côté des miettes.
Sujet : Les usages des nations — חוקות העכו״ם · בלורית · דרכי האמורי · העורכים לגד שלחן
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ח
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman se lit en trois temps. Le seif 1 énumère les formes de ressemblance interdites — le vêtement qui leur est propre, deux manières de porter les cheveux, et la construction d’édifices d’assemblée à leur manière — puis la glose du Rama dit à quelle condition un usage tombe sous l’interdit. Le seif 2 lève tout cela pour celui qui doit paraître devant le pouvoir. Le seif 3 passe à un autre ordre de choses : non plus l’imitation des nations, mais un geste de superstition — poser un pain entier sur la table après le repas.
שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים. ובו ג׳ סעיפים:
אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים : הגה אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם) וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר (מהרי״ק שורש פ״ח) לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר״ן פ״ק דעבודת כוכבים):
מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל:
מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: הגה יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן (תא״ו ני״ז) אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין (כ״כ האחרונים):
« משום שנאמר העורכים לגד שלחן פירוש לשם עבודת כוכבים אבל בפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו)
Le siman ne cite pas de verset ; le Tour et le Rambam, eux, en citent trois. Le Tour ouvre les lois des usages des nations en distinguant aussitôt deux couches : ce que la Torah a nommé expressément — la divination, l’augure, la consultation des morts — et ce qu’elle n’a pas nommé, c’est-à-dire l’usage simple.
« אסור ללכת בחוקות העובדי כוכבים וא״צ לומר שלא לקסום ולנחש ולעונן » (טור יו״ד קע״ח)
« אלא אפי׳ מנהג שנהגו אסור לילך בו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו » (טור יו״ד קע״ח)
Le Rambam, au premier chapitre de ses lois des usages des nations, donne les trois versets et en tire une conclusion positive — non pas seulement ne pas leur ressembler, mais être reconnaissable.
« אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶן לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« אֶלָּא יִהְיֶה הַיִּשְׂרָאֵל מֻבְדָּל מֵהֶן וְיָדוּעַ בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מֵהֶן בְּמַדָּעוֹ וּבְדֵעוֹתָיו. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
La glose est bâtie en trois clauses, et il faut les lire dans l’ordre : deux cas où l’usage est interdit, puis un cas où il ne l’est pas. Le Rama l’emprunte au Maharik, racine 88.
« וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעו׳ והכנעה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ד)
| Terme | Sens |
|---|---|
| חוקות העכו״ם | Les usages propres aux non-Juifs — non ce qu’ils font, mais ce qui leur est propre en tant que règle. |
| ציצת הראש | La touffe de cheveux du sommet. Trois lectures s’affrontent sur ce qu’elle désigne — voir le niveau 2. |
| בלורית | La coiffure obtenue en rasant les côtés et en laissant les cheveux au milieu ; le Rambam la nomme ainsi. |
| פרע | La chevelure laissée longue derrière, quand le devant est rasé d’une oreille à l’autre. |
| היכלות | Les édifices de culte ; le seif interdit d’en bâtir sur le même plan pour rassembler du monde. |
| דרכי האמורי | La catégorie des usages superstitieux — un geste qui compte sur une puissance, sans raison qui le porte. |
| פריצות | Le dévergondage : le premier des deux signes qui rendent un usage interdit chez le Rama. |
| לתועלת | « Pour l’utilité » : la porte de sortie du Rama — un usage qui sert n’est pas un ‘hok. |
| העורכים לגד שלחן | Dresser une table pour la fortune ; le motif du seif 3. |
| שורפין על המלכים | Brûler pour les rois ; le Taz explique qu’il s’agit de leurs ustensiles, par honneur. |
| קרוב למלכות | Celui qui approche le pouvoir — le cas du seif 2, où tout est permis. |
| Le cas | Verdict | Source |
|---|---|---|
| Porter le vêtement qui leur est propre | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Laisser pousser la touffe de la tête comme la leur | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Raser les côtés et laisser les cheveux au milieu | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Bâtir un lieu d’assemblée sur le plan de leurs temples | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Bâtir un lieu de conseil ou de justice sur leur plan | Sans interdit — le Bah | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ב |
| Un usage adopté par dévergondage | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| Un usage sans raison | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| Un usage adopté pour l’utilité — l’habit du médecin | Permis | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| Ce qui se fait par honneur | Permis | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| Celui qui est proche du pouvoir | Tout est permis | שו״ע יו״ד קע״ח:ב |
| Apporter un pain entier auprès des miettes | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ח:ג |
| Un pain entier qui était déjà là | Pas besoin de l’ôter — le Chakh | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה |
| Laisser les miettes seules sur la table | Mitzva — le Taz | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו |
| Dresser une table de mets la nuit avant la circoncision | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| Un repas cette nuit-là | Sans interdit — le Chakh | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ו |
| Dresser un lit pour la fortune de l’enfant | Certains permettent | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| Le pain entier de la nuit de Chabbat | Permis — le Taz contre le Levouch | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז |
Le siman porte vingt-deux entrées d’appareil pour trois seifim : six ס״ק du Chakh, huit du Taz, six du Baer Hetev et deux du Pit’hei Techouva. Elles sont toutes données ici, dans l’ordre.
« והיינו שלא יגלח מהצדדים כו׳. כ״כ העט״ז ונמשך אחר מ״ש » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק א)
« אבל הב״ח חלק עליו וכתב דמלתא באפי נפשה היא דלא יגדל ציצת ראשו הוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה וכ״כ הפרישה: » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק א)
« אבל כגון אותם העשוים לועד שלהם להתיעץ על עסקיהם ולמשפט אין איסור לבנות כתבנית אותם היכלות. » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעו׳ והכנעה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ע״ש במהרי״ק שהאריך בזה ומביא כמה ראיות וראיה א׳ שהביא מרש״י פרק כל הבשר » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« מים הראשונים האכילו בשר חזיר שפירש״י שהיה חנווני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ונבלה לעובד כוכבים ובא יהודי א׳ לאכול ולא נטל ידיו והאכילו חזיר אלמא שאין הישראל. צריך להיות מובדל במלבושיו עכ״פ עכ״ד. » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ואמר הגאון א״א ז״ל שהוא תמוה דמעשה זה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« בצנעא ונט״י היה סימן לחנוני ולא סימן » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« אחר ובשעת השמד ודאי מותר לשנות בגדיו כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי וכמ״ש מהרי״ק » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« משמע דוקא להביא שם ולהניחו אצל הפתיתין אסור משום העורכים לגד שלחן אבל אם היה שם א״צ להסירו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« דוקא מביא אבל אם היתה מתחלה ע״ד זה לברך על השלם כדאיתא בזוהר פ׳ תרומה ש״ד אין להסירם מעל השלחן בשעת ברכה עכ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« שכתב שיש להסיר פת שלם מעל השלחן כשמברכין ברכת המזון כו׳ אינה השגה כ״כ דר״ל כשמביאין אחר שאכל פת שלם במקרה יש להסירו ואף על » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« מכל מקום מה שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק (שקוריך ווא״ך) אין איסור דדוקא לשום מיני מאכל על השלחן ולהניחם כך אסור משום דהוי כעורך לגד שלחן אבל בסעודה) אין איסור: » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ו)
Au ס״ק ד, le Chakh rapporte l’objection de son père et maître sur la preuve du Maharik, et conclut וצ״ע après avoir renvoyé au siman 157, seif 2 — le siman des temps de persécution.
« זה דברי רמב״ם נראה דאף בלא שום גילוח נאמר איסור זה דהיינו שדרך העובדי כוכבים בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל לא יעשה כן ישראל » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ואף זה בכלל מגדלי בלורית שאסרו חכמים » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« טעמא הוא שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם מה לי בכך ומה לי בכך » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« כי המדינות חלוקות במנהגם בזה והב״י כתב דמ״ש אח״כ ולא יגלח מהצדדים הוא פי׳ על הרישא שאמר הרמב״ם ולא יגדל כו׳ והוא דחוק מאד וכ״כ בפרישה ומו״ח ז״ל: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ויניח הפרע מלאחריו. כצ״ל וכן הוא ברמב״ם פרק י״א דעבודת כוכבים: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« כתב על זה הראב״ד איני יודע מהו זה אם שלא יעשה צורות כמו שהם עושים או שלא ישים סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושים עכ״ל על כן יש לאסור בשניהם: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ואע״ג דכל הנזכר בסי׳ זה הוא בכלל ובחוקותיהם לא תלכו ואין כח לחכמים לעקור דבר מן התורה מ״מ הכא שאני כיון שלא פירשה התורה שום דבר ומסרה לחכמים והם ראו להתיר לקרובים למלכות. ב״י: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« משום שנאמר העורכים לגד שלחן פירוש לשם עבודת כוכבים אבל בפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו)
« בלבוש כ׳ שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת לערוך השלחן בלילי שבת בפת שלם כל הלילה שנתפשט מחוק העורכים לגד שלחן ולא » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« ולא נהירא לע״ד דדוקא בלילה שקודם המילה שעושים כן למזל התינוק יש בו שייכות העורכים לגד כי גד הוא לשון מזל משא״כ בלילי שבת שמניחים הפת לחם משנה הוא בשביל כבוד השבת שכבודו בלחם משנה ואין בזה משום מזל ואין בזה איסור כלל » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« דהא גם קודם השבת מיד שמוציאין אותן מהתנור מניחים אותן על השלחן משום כבוד השבת: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« לערוך מטה כו׳. כיון דשלחן כתיב בקרא בהדיא: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ח)
« פי׳ הב״ח דהיינו שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה והט״ז » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
« וגבי לא יניח הפרע חסר תיבת מלאחריו וכן הוא ברמב״ם: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ע״כ יש לאסור בשניהם והב״ח כתב אבל כגון אותם העשוים לועד שלהם להתיעץ על עסקיהם ולמשפט אין איסור לבנות כתבנית אותם היכלות: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« המלכים. פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« כתב הש״ך משמע דוקא להביא שם ולהניחו אצל הפתיתין אסור משום העורכים לגד שלחן אבל אם היה שם א״צ להסירו » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ובפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« כתב הש״ך ומ״מ מה שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק שקורין (וואך נאכט) אין איסור דדוקא לשום מיני מאכל על השלחן ולהניחם כך אסור משום דהוי כעורך לגד שלחן אבל בסעודה אין איסור » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« וכתב הט״ז שבלבוש כתוב שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת לערוך השלחן בלילי שבת בפת שלם כל הלילה שנתפשט מחוק העורכים לגד שלחן ול״נ לע״ד » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« מטה. כיון דשלחן כתיב בקרא בהדיא. ט״ז: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ו)
« לא יביא פת שלמה. עי׳ בתשובת רדב״ז ח״א » (פתחי תשובה יו״ד קע״ח ס״ק א)
La suite du ס״ק א renvoie à la responsa du Radbaz, première partie, siman 201.
« איסור עבה״ט בשם ש״ך. ומשמע דמצוה ודאי לית ביה ואינו נקרא סעודת צמוה וכ״כ » (פתחי תשובה יו״ד קע״ח ס״ק ב)
Le ס״ק ב poursuit en renvoyant à la responsa ‘Havot Yaïr, siman 70, à la responsa Chevout Yaakov, troisième partie, siman 36, et aux Chaareï Techouva sur Orah Haïm, siman 551 ס״ק לג. Le mot qui porte sa décision est le premier : le repas de cette nuit-là n’a certainement pas rang de mitzva.
Le seif 1 est la langue du Rambam, reprise par le Tour et abrégée par le Choulhan Aroukh. La correspondance est littérale : la première halakha du chapitre onze donne la liste entière, et la troisième donne le cas de celui qui approche le pouvoir.
« לֹא יִלְבַּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶן. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלֵּחַ מִן הַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וְזֶה הַנִּקְרָא בְּלוֹרִית. וְלֹא יְגַלֵּחַ הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע מִלְּאַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הֵן. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עַכּוּ״ם כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן רַבִּים כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין. וְכָל הָעוֹשֶׂה אַחַת מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לוֹקֶה: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְצָרִיךְ לֵישֵׁב לִפְנֵי מַלְכֵיהֶם וְהָיֳה לוֹ גְּנַאי לְפִי שֶׁלֹּא יִדְמֶה לָהֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְבּשׁ בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּלְגַלֵּחַ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ג)
« וכל העושה אחד מאלו וכיוצא בו לוקה. מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם מותר בכל: » (טור יו״ד קע״ח)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק י״א הלכה א | שו״ע יו״ד קע״ח:א | La liste entière : vêtement, touffe, bellorite, chevelure, édifices |
| פרק י״א הלכה א | רמ״א יו״ד קע״ח:א | יהיה הישראל מובדל — la première ligne de la glose |
| פרק י״א הלכה ג | שו״ע יו״ד קע״ח:ב | Celui qui approche le pouvoir |
| פרק י״א הלכה ב | — | Le non-Juif qui se fait couper les cheveux par un Juif — non repris dans le siman |
« ויניח הפרע מלאחריו. כצ״ל וכן הוא ברמב״ם פרק י״א דעבודת כוכבים: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« וגבי לא יניח הפרע חסר תיבת מלאחריו וכן הוא ברמב״ם: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
La glose donne deux questions et une seule suffit rarement : ce vêtement porte-t-il une marque de licence, et a-t-il une raison ? Un uniforme professionnel, une tenue de travail, un vêtement adopté pour le froid ou pour la convenance relèvent de לתועלת et le Rama les permet expressément. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Le seif ne vise pas la longueur mais deux formes nommées : les côtés rasés avec les cheveux laissés au milieu, et le devant rasé d’une oreille à l’autre avec la chevelure derrière. Le Taz y ajoute une troisième lecture — la chevelure longue jamais coupée, qui était la marque des combattants. Les trois lectures du ס״ק א sont exposées au niveau 2. Question de Rav.
Le seif interdit d’élever un lieu conçu comme leurs édifices de culte pour y rassembler du monde. Le Bah, rapporté par le Chakh et par le Baer Hetev, écarte de cet interdit les bâtiments de conseil et de justice. Le Taz, sur la parole du Raavad, tient les deux lectures possibles et conclut qu’il faut interdire selon l’une et l’autre. Question de Rav.
Le seif 3 interdit un geste précis : apporter un pain entier pour le poser auprès des miettes, après le repas. Le Chakh écarte deux cas voisins — si le pain était déjà là, il n’y a pas à l’ôter, et le Zohar veut même qu’on bénisse sur un pain entier. Le Taz ajoute que les miettes elles-mêmes, laissées seules, sont une mitzva : elles restent prêtes pour un pauvre. Question de Rav.
La glose interdit d’y dresser une table garnie de mets ; le Chakh précise aussitôt que le repas fait cette nuit-là dans ces pays n’a rien d’interdit, l’interdit ne portant que sur des mets posés et laissés. Le Pit’hei Techouva ajoute la conséquence : ce repas n’a pas rang de mitzva. Dresser un lit pour la fortune de l’enfant, la glose rapporte que certains le permettent. Question de Rav.
Le Levouch voulait étendre l’interdit du seif 3 à l’usage de laisser le pain entier sur la table toute la nuit du vendredi. Le Taz s’y oppose en deux mots : « Gad » est un terme de fortune, et le pain de Chabbat est posé pour l’honneur du jour, non pour un sort — d’autant qu’on le pose déjà sur la table à la sortie du four. Question de Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| א | « אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | L’interdit général de suivre leurs usages |
| א | « ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | Le vêtement et la touffe de la tête |
| א | « ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | Les deux coiffures nommées |
| א | « ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | Les édifices d’assemblée |
| א | « אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | Le devoir positif : être distinct |
| א | « וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | Premier signe : la licence |
| א | « או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | Second signe : l’usage sans raison |
| א | « אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | La sortie : ce qui sert |
| א | « וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | Et ce qui se fait par honneur |
| ב | « מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ב) | Celui qui approche le pouvoir : tout lui est permis |
| ג | « מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ג) | Le pain entier qu’on n’apporte pas |
| ג | « יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | La table de la nuit d’avant la circoncision |
| ג | « אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | Le lit, que certains permettent |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ח · ♥ Soutenir