✦ ❖ ✦

D A A T · L E V E L 4 — H A L A K H A L E M A ’ A S S E

Siman 179 — Sorcery, auguries and divination

סימן קע״ט

שלא לכשף לעונן ולנחש

The line of psak, entry by entry

⚖️ Halakha lema’asse · הלכה למעשה

✦ ❖ ✦

שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ט · י״ט סעיפים
ש״ך כ״ג · ט״ז י׳ · באר היטב י״ב · פתחי תשובה ח׳

DAAT · הרב יוסף חיים סממה
daattorah.com

📑 Table of contents

הדין העולה — the rule that emerges from the siman
שאלה — consultation, and the question of the sick man
ניחוש וסימן — what one may follow
לחש במקום סכנה — the two breaches
פסוקים וקמיעות — healing, protecting, writing
המתים — the cemetery and the adjuration
אחיזת עינים וספר יצירה
שדים, הקטרה ולימוד — the last three seifim
The apparatus of this siman — and what is not in it
מקרים בני זמננו — contemporary cases

1. הדין העולה — the rule that emerges from the siman

The siman’s line of psak, in one sentence. The siman separates two acts — asking and doing — and the A’haronim’s line never loosens the prohibition of doing, while it loosens that of asking only at the threshold of danger to life. Wherever a permission remains — the sign, the incantation over a man in danger, the amulet, Sefer Yetzira, the question about a theft — the same A’haronim close it with a rule of bearing, and not with a new limit in law.

« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)

« מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז)

« וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו״ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א)

« וההולך בתום ובוטח בה׳ חסד יסובבנו » (רמ״א יו״ד קע״ט:ד)

2. שאלה — consultation, and the question of the sick man

What the seif and the gloss forbid Four categories: those who gaze at the stars, lots, and — in the gloss — diviners, readers of omens and sorcerers. The source is single: תמים תהיה.

« אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א)

« וכ״ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים » (רמ״א יו״ד קע״ט:א)

The question of the sick man — and it remains open. The Shakh reports four positions and does not explicitly decide. The Ba’er Hetev sums up the strictest; the Pit’hei Teshuva defends the most lenient and nevertheless closes with a clause of caution. The Maharshal’s two exceptions are the only genuinely operative formulations of the siman on this point.

« ומבואר מדבריו שם דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)

« והעלה דאסור לחולה לשאול בקוסמי׳ ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע״י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)

« וכ״כ ב״י בשם הזוהר דאיסו׳ גדול הוא לדרוש במכשפים אפי׳ לחולה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)

« א״כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיש בו סכנה ומ״מ שומר נפשו ירחק מהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)

« כתב הש״ך בשם מהרש״ל דאסור לחולה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפי׳ יש סכנת אבר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א)

3. ניחוש וסימן — what one may follow

The situation	What the sources hold	Source
To consult, with no illness	Forbidden	שו״ע יו״ד קע״ט:א
For a sick man, short of danger to life	Forbidden per the Maharshal, even where a limb is in danger	ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א
Illness that came through sorcery, accident or an evil spirit	Permitted per the Maharshal	ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א
Even for a sick man, per the Zohar reported by the Beit Yosef	A great prohibition	בית יוסף יו״ד קע״ט
To perform oneself an act of divination, augury or sorcery	A Torah prohibition — no view lightens it	ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א

What is permitted, and on whose authority. Seif ד permits treating house, child and wife as a sign; the Shakh explains at sק 4 that these are markers and not auguries, and adds a measure of caution drawn from Rashi — if one does not succeed, let him not make too much of a habit of it. At sק 5 he goes further and permits even acting on the verse recited by the child, and the Taz says the same at sק 3. The Ba’er Hetev, at sק 3, repeats the Shakh without reservation.

« ואם לאו אל ירגיל יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ד)

« משמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה)

« דכשרואה שמזלו נגרע ח״ו אחר שנשא אשה זו או דר בבית זה לא ירבה בעסק עוד » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ג)

What remains disputed: the stated reason, and the inner court. The gloss of seif ג permits the act if the reason is not stated; the Shakh observes at sק 3 that the custom goes further still. The Taz considers at sק 2 extending the permission to the earlier cases and draws back. And the Pit’hei Teshuva, at sק 3, leaves open the question of one who says nothing but refrains: he brings a view that permits it and a source that seems to contradict it, and raises the difficulty against the Rama himself.

« ועכשיו ראיתי המנהג שאומרים בפירוש שחטו התרנגולת שקרא׳ כתרנגול ושוחטין אותה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ג)

« משמע דלא כהש״ג וגם קשה מזה על הרמ״א בסעיף זה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ג)

« אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים אלו וכיוצא בהם שלא הוזכרו בש״ס ופוסקים ולא רבי יהודה חסיד חתום עליהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ד)

4. לחש במקום סכנה — the two breaches

The two breaches, and they are not of equal force. Seif ו permits an incantation over a scorpion’s bite, even on Shabbat, because the man is in danger and his mind is feared to become deranged — and the seif itself says the thing avails nothing. Seif ז permits “binding” a pursuing snake, and the Shakh there invokes the general rule of saving a life. The Taz draws a consequence wider than the case: where the saving of a life depends on a transgression, a man may perform it himself.

« ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ו)

« דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט)

« משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה שכשעושה עבירה יכול להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ד)

« דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ה)

What the breach does not cover. The Shakh, at sק 7, expressly sets aside a protective intention as a ground of permission: one who gathers beasts by an incantation, even so that they do no harm and even directing them to a desert place, is forbidden. The difference from seifim ו and ז lies in one point: there, a man is in danger at that moment.

« ואע״ג דמכוון שלא יזיקו ומחברן למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ז)

5. פסוקים וקמיעות — healing, protecting, writing

The principle, and it governs five seifim. Words of Torah were not given to heal the body but to heal the soul. The Taz states it at sק 8 and draws two consequences: the healthy man may read for protection — hence the bedtime Shema — and danger to life permits even being healed by them. The Shakh extends the rule to a sick adult.

« דאז צריך לרפוא׳ ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)

« ודבר פשוט שאם יש סכנת נפשות בתינוק שנפגע שמותר אפילו להתרפאות בד״ת כמו שמוזכר בסעיף ח » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)

« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדבסעיף שאח״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)

« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדלקמן ומטעם זה קורין ק״ש על מטתו להגן עליו בלילה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ח)

The three regimes of the amulet, and they are in the seif’s source. Seif י״ב copies a responsum of the Rashba which the Beit Yosef gives in full, and the division is explicit there. (1) Healing by an amulet containing Names: permitted. (2) Carrying an amulet containing verses: permitted for protection, not for healing one who already has a wound or an illness. (3) Writing verses in an amulet: forbidden, and the Taz gives the reason at sק 9.

« תשובה ודאי מותר להתרפאות בהם אפי׳ יש בהם שמות » (בית יוסף יו״ד קע״ט)

« וכ״ש שהוא מותר לישא קמיעים שיש בהם פסוקים ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי » (בית יוסף יו״ד קע״ט)

« אבל הקמיעין מסתברא שבאיסורן הן עומדין כל שיש בהם פסוקים » (בית יוסף יו״ד קע״ט)

« הטעם כדאיתא ריש פרק כל כתבי כותבי ברכות כשורפי ס״ת לפי שאם תפול דליקה בשבת אסור להצילם ולהטריח עבורם בשבת » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ט)

What the Pit’hei Teshuva adds, and he is closest to us. At sק 6 he reports that one permits placing a Torah scroll on a woman in hard labour and reading verses over her, because there is danger to life; then the view that restricts — not because the prohibition stands, but out of regard for the honour of the scroll, which is to be brought only to the door of the chamber. At sק 5 he reports a responsum forbidding a remedy performed far from the sick person, and himself notes that the proof requires study. For practical application, consult your Rav.

« דמותר להניח ס״ת על אשה המקשה לילד ולקרות עליה פסוקים משום שיש בה סכנת נפשות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)

« שכתב דאינו נכון לזלזל בכבוד הס״ת כל כך ולא יביאו הס״ת אלא בפתח חדר של היולדת שזכות התורה יגין עליה ולא לענין סגולה או רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)

« ומינה לכל הדברים שעושים רחוק מהחולה דאסור » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ה)

6. המתים — the cemetery and the adjuration

The cemetery, and why the custom stands. The definition of seif י״ג holds in three joint acts: to starve oneself, to spend the night in the cemetery, and to do so for that precise purpose. The Shakh reports at sק 15 that a responsum of the Maharah saw something of this order in vows to go to the cemetery, and that the Bach replied that the custom has long been established and there is no prohibition in the matter. The Ba’er Hetev, at sק 9, brings both without adding.

« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)

« והב״ח כתב לקמן ס״ס רי״ז שכבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)

« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים והב״ח כתב שכבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ט)

The adjuration: what is permitted, and what is permitted only per some. To adjure the sick man in his lifetime to return after his death: permitted, says the seif without reservation. To adjure after death: the parenthesis reports views permitting it provided the adjuration is addressed to the spirit and not to the body, against the Beit Yosef. The Shakh brings the Darkhei Moshe, who sets aside the Beit Yosef’s objection, and defends the distinction against the Levush. The seif itself does not make a ruling of it: it gives it in parentheses, as a view.

« להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד)

« ויש מתירין אפי׳ לאחר מותו אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד)

« וא״כ ע״כ צ״ל דמה דעבד שמואל היינו לרוח ולא לגוף כדברי רא״ם » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)

7. אחיזת עינים וספר יצירה

Illusion: the prohibition and its real reach. The seif forbids without reservation. And the practical point is the one the Shakh stresses at sק 17, repeated by the Ba’er Hetev at sק 10: the prohibition presupposes no sorcery. Appearance, tricks, quickness of hand are all included. This is what makes this seif the most current in the siman.

« עב״ח שכתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כשוף רק ע״י מראה ותחבולות ועל ידי קלות התנועה ביד אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ז)

« הב״ח כתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כישוף רק ע״י מראה ותחבולות ע״י קלות התנועה ביד אסור » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י)

« וע׳ בספר חכמת אדם כלל ע״ה שהתרעם על הבדחנים שעושים אחיזת עינים על החתונות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)

Sefer Yetzira: an entire permission, and a bearing that closes it. The Tur writes that it is permitted to act ab initio, and the seif adds that this holds even for performing an act. The Shakh, at sק 18, gives the ground — these are holy Names — then the conditions: holiness, purity, and the need of a sanctification of the Name or of a great mitzva; and he writes that this is not found in our generations. The Ba’er Hetev sums up at sק 11 and concludes: he who refrains shall be blessed. To quote the permission without that clause is to quote half the source.

« ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחלה » (טור יו״ד קע״ט)

« אך שיתעסקו בהם בקדושה ובטהר׳ ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעו״ה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)

« וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו״ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א)

8. שדים, הקטרה ולימוד — the last three seifim

Demons: the narrowest permission in the siman, and its clause. The work of demons is forbidden. There is one who permits enquiring of them about a theft, and the Shakh gives the ground at sק 20: because he performs no act — the Ba’er Hetev repeats it at sק 12. The gloss then reports a still wider view, permitting by adjuration in every case, and closes it on its own authority, citing the Beit Yosef.

« וכיוצא בזה מפני שאינו עושה מעשה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ)

« מפני שאינו עושה מעשה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)

« וע״י השבעה שמשביע אותם ע״י שמות יש מתירין בכל ענין » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז)

« מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז)

The incense, and why seif י״ח depends on seif י״ט. Seif י״ח reports a view forbidding fumigation of the house with a fragrant herb, except to remove a bad smell. The Shakh gives the reason in four words at sק 21: it appears like fumigating for a demon. It is therefore a prohibition of appearance, and the way out the seif leaves removes it by giving the act its ordinary purpose.

« יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח)

« מפני שנראה כמקטיר לשד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״א)

The last seif, and the two clauses the Shakh works on. (1) One who fumigates to a demon: the Shakh concludes, after a long discussion, that he is liable as an idolater, and draws a consequence of status — he is then a מומר for the whole Torah, and not for a single matter. The Pit’hei Teshuva refers to this sק. (2) One who learns from the אמגושי: the Shakh writes that in his view one may learn from a sorcerer in order to understand and to rule, and that the severity of the seif aims at a narrower case. It is the last line of his commentary on the siman.

« ונפקא מיניה דאם חייב משום עבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה וכדלעיל סימן ג׳ וסימן קי״ט משא״כ אם חייב משום בעל אוב דלא הוי אלא מומר לדבר אחד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)

« עש״ך ס״ק כ״ב וע׳ בשו״ת שער אפרים סי׳ פ״ט מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ח)

« ולפע״ד נראה עיקר בש״ס דשבת (פ׳ כלל גדול דף ע״ה עמוד א׳) דמותר ללמוד מאמגושי מכשף דברי תורה ועניני כישוף להבין ולהורות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)

« ודוקא ממין עובד כוכבים הלומד ממנו אפי׳ ד״ת חייב מיתה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)

9. The apparatus of this siman — and what is not in it

The siman is served by four commentaries, and by them alone: the Shakh places twenty-three sק in it, the Taz ten, the Ba’er Hetev twelve and the Pit’hei Teshuva eight — fifty-three entries for nineteen seifim. Two seifim receive none: seif י, which permits the healthy man to read verses, and seif י״ז, on the table of the night of the circumcision.

10. מקרים בני זמננו — contemporary cases

An astrologer, a drawing of lots, a “reading”

This is seif א in its letter: the stars and lots are named there, and the gloss adds diviners. The question of the sick man alone remains open in the sources, and the Pit’hei Teshuva closes it with a clause of caution. For practical application, consult your Rav.

A remedy no physician recognises

The Pit’hei Teshuva treats a case of this shape at sק 5, and the responsum he reports forbids it, drawing out a criterion: what is done far from the sick person. He himself notes that the proof requires study — the source therefore does not give a closed rule. For practical application, consult your Rav.

A psalm for a sick person, an amulet worn

The line is the Taz’s at sק 8 and the Shakh’s at sק 12: words of Torah protect and do not heal. Danger to life overturns this entirely. And for amulets, the Rashba’s responsum given by the Beit Yosef separates the three regimes cleanly. For practical application, consult your Rav.

A conjuring act at a celebration

The Pit’hei Teshuva treats exactly this case at sק 7, and draws three distinct consequences from it: the performer, the one who commissions, and the one who watches. The Shakh, at sק 17, had already set aside the argument that it is not sorcery. For practical application, consult your Rav.

A practice received from a family

The Pit’hei Teshuva treats one at sק 4, and the manner of his answer is what should be retained: the Hatam Sofer first explains the reasoning of those who follow it, which removes it from pure augury, and nevertheless concludes that it is better not to attach oneself to what is mentioned neither in the Talmud nor among the poskim. For practical application, consult your Rav.