Le Siman 179 tient en dix-neuf seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו י״ט סעיפים. Son titre nomme trois interdits, mais l’essentiel de ce qu’il apprend est ailleurs : dans la ligne, souvent très fine, qui sépare ce qui tombe sous ces interdits de ce qui n’y tombe pas. Un signe n’est pas un augure ; une incantation sur un homme en danger n’est pas un חובר חבר ; un verset lu pour se protéger n’est pas un verset lu pour guérir. Le siman pose cette ligne dix-neuf fois, et l’appareil — cinquante-trois entrées du Chakh, du Taz, du Baer Hetev et du Pit’hei Techouva — ne discute presque rien d’autre.
Sujet : Sorcellerie, augures et divination — כישוף, מעונן, מנחש, חובר חבר, דורש אל המתים, תמים תהיה
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ט
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman avance par blocs. Les seifim 1 à 4 : ce qu’on n’interroge pas, et la ligne entre l’augure et le signe. Les seifim 5 à 7 : le חובר חבר, et les deux cas où le danger ouvre une brèche. Les seifim 8 à 12 : les versets et les amulettes — guérir, protéger, écrire. Les seifim 13 et 14 : les morts. Les seifim 15 et 16 : l’illusion, le Séfer Yetsira et les démons. Les seifim 17 à 19 : la table, l’encens, et le cas le plus grave du siman.
שלא לכשף לעונן ולנחש. ובו י״ט סעיפים:
אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות: הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (ב״י בשם תוספות דע״פ ובשם ספרי) וכ״ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא״י סי׳ צ״ו):
נהגו שאין מתחילין בב׳ ובד׳ ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה: הגה ולכן נהגו ג״כ להתחיל ללמוד בר״ח כי אע״פ שאין ניחוש יש סימן (סמ״ק סימן קל״ו) במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה (תשובת רמב״ן סימן רפ״ו) כמו שנתבאר:
האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני שחרית הוא מוצאי שבת הוא מוצאי ר״ח הוא וכן האומר שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור: הגה י״א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב״י בשם הר״א והוא בתשו׳ מהרי״ל סימן קי״ח) וכן הוא המנהג:
בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן: הגה אם הצליח אחר זה ג׳ פעמים או לא (ב״י בשם רש״י) וכן מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך (טור) י״א דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבא לעתיד כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר״ד קמחי) ויש אוסרין (רמב״ם וסמ״ג) וההולך בתום ובוטח בה׳ חסד יסובבנו:
חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים:
מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו:
מי שרודפים אחריו נחש ועקרב מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו:
הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעוה״ב ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר: הגה וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקדש אבל בלשון לעז לא (רש״י בשם רבו) ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין בפרט אם מזכירין השם שאין לו חלק לעוה״ב (כן משמע מהטור לדעת ר״י):
תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס״ת:
הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין:
למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי׳ בשבת: הגה ועיין בא״ח סימן ש״ו וה״ה שאר לחשים ועיין בא״ח סי׳ ש״א איזה לחש וקמיע אסור:
מותר להתרפאות בקמיע אפי׳ יש בהם שמות וכן מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקי׳ ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי אבל לכתוב פסוקים בקמיעים אסור:
דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה:
להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר: (ויש מתירין אפי׳ לאחר מותו אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו) (כן משמע בהגהות מיימוני בשם רא״ם דלא כבית יוסף):
אוחז את העינים אסור וע״י ספר יצירה מותר (אפילו לעשות מעשה) (טור):
מעשה שדים אסור ויש מי שמתיר לישאל בהם על הגניבה: הגה וכיוצא בזה (ב״י והגהות מיי׳ פי״א מהלכות גזילה) וע״י השבעה שמשביע אותם ע״י שמות יש מתירין בכל ענין (ב״י בשם נ״י ושם בהג״ה הנ״ל) מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם (ב״י):
הנוהגים לערוך שלחן עם מיני מאכל בליל המילה ואומרים שהוא למזל התינוק אסור. (ועיין לעיל סוף סימן קע״ח):
לקטר הבית בעשב שיש לו ריח טוב יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע:
המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו חייב משום עובד עבודת כוכבים הלומד מן האמגושי אפילו דברי תורה חייב מיתה:
Le siman s’ouvre sur un interdit qui n’en est pas un. « On n’interroge pas » : le Rama en donne aussitôt la source, et c’est un verset qui ne défend aucun acte. Le Chakh, au premier ס״ק, sépare alors les deux registres — et cette séparation est l’outil dont on se sert dans tout le reste du siman.
« אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א)
« משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א)
« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
La conséquence est immédiate, et elle décide de presque tous les cas du siman. Interroger reste dans l’ordre de la parole ; ce que le siman traque ailleurs, c’est l’acte. C’est pourquoi le seif ט״ז peut permettre d’interroger des démons au sujet d’un vol — le Chakh en donne le motif en quatre mots — et pourquoi le seif י״ז peut interdire une table pour ce qui se dit autour.
« וכיוצא בזה מפני שאינו עושה מעשה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ)
« ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז)
Reste la question qui a le plus occupé les A’haronim : le malade. Puisque le seul obstacle est תמים תהיה, et non un interdit d’acte, pourrait-on consulter pour un malade ? Le Chakh rapporte la lecture qui le permettrait, puis la conclusion du Maharchal qui la referme, puis le Beit Yossef au nom du Zohar qui la referme plus étroitement encore.
« ומבואר מדבריו שם דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« והעלה דאסור לחולה לשאול בקוסמי׳ ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע״י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« וכ״כ ב״י בשם הזוהר דאיסו׳ גדול הוא לדרוש במכשפים אפי׳ לחולה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
Le Pit’hei Techouva rouvre la question au ס״ק ב, et c’est la seule entrée du siman qui discute le fondement même de la position du Zohar. Il en tire une ouverture, et il la referme aussitôt d’une clause de conduite — la même clause dont le Rama se sert au seif ט״ז.
« ועי׳ בתשובת משכנות יעקב סי׳ ל״ט שלמד זכית על הנוהגים היתר לדרוש במכשפים בשביל חולה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« א״כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיש בו סכנה ומ״מ שומר נפשו ירחק מהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
Le chapitre י״א des Hilkhot Avoda Zara ve-Houkot HaGoyim est la source directe de la plus grande partie de notre siman : il définit le מנחש, le קוסם, le מעונן, le חובר, le דורש אל המתים et le מכשף, et il se termine sur le verset dont le Rama fait le premier mot du siman.
« כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ. כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ד)
« כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר הוֹאִיל וְלֹא כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְלֹא נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶלָּא עָשָׂה זֶה סִימָן לְעַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ה)
« אָסוּר לִקְסֹם וְלִשְׁאל לְקוֹסֵם אֶלָּא שֶׁהַשּׁוֹאֵל לְקוֹסֵם מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אֲבָל הַקּוֹסֵם עַצְמוֹ אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה מִכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ז)
« וְכֵן הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם וּמְדַמֶּה בִּפְנֵי הָרוֹאִים שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה תִּמָּהוֹן וְהוּא לֹא עָשָׂה הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְעוֹנֵן וְלוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט)
« מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב אוֹ נָחָשׁ מֻתָּר לִלְחשׁ עַל מְקוֹם הַנְּשִׁיכָה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וּלְחַזֵּק לִבּוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״א)
« אֲבָל הַבָּרִיא שֶׁקָּרָא פְּסוּקִין וּמִזְמוֹר מִתְּהִלִּים כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עָלָיו זְכוּת קְרִיאָתָן וְיִנָּצֵל מִצָּרוֹת וּמִנְּזָקִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״ב)
« הַמְכַשֵּׁף חַיָּב סְקִילָה וְהוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. אֲבָל הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁעָשָׂה וְהוּא לֹא עָשָׂה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט״ו)
« וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים… תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה׳ אֱלֹהֶיךָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט״ז)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק י״א הלכה ד | שו״ע יו״ד קע״ט:ג | La définition du ניחוש, et la liste que le seif ג reprend |
| פרק י״א הלכה ה | שו״ע יו״ד קע״ט:ד | Le signe permis — la maison, la femme, le verset de l’enfant |
| פרק י״א הלכה ו | שו״ע יו״ד קע״ט:א | Qu’est-ce qu’un קוסם |
| פרק י״א הלכה ז | שו״ע יו״ד קע״ט:א | Interdit de pratiquer la divination et d’interroger un קוסם |
| פרק י״א הלכה ח | שו״ע יו״ד קע״ט:א | Qu’est-ce qu’un מעונן — ceux qui fixent les temps |
| פרק י״א הלכה ט | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו | L’astrologie, et l’אוחז את העינים rangé sous מעונן |
| פרק י״א הלכה י | שו״ע יו״ד קע״ט:ה | Qu’est-ce qu’un חובר, et ce qui le rend passible |
| פרק י״א הלכה י״א | שו״ע יו״ד קע״ט:ו | La morsure du scorpion, et l’incantation permise même le Chabbat |
| פרק י״א הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ט:ט | Les versets sur le malade, et les versets du bien-portant |
| פרק י״א הלכה י״ג | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג | דורש אל המתים |
| פרק י״א הלכה י״ד | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג | אוב וידעוני — que notre siman ne définit pas |
| פרק י״א הלכה ט״ו | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו | Le מכשף, et l’אוחז את העינים rangé cette fois sous מכשף |
| פרק י״א הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד קע״ט:א | תמים תהיה עם ה׳ אלהיך — le mot sur lequel le siman s’ouvre |
« משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א)
« ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ג)
« בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן » (שו״ע יו״ד קע״ט:ד)
« חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים » (שו״ע יו״ד קע״ט:ה)
« אֵיזֶהוּ מְעוֹנֵן אֵלּוּ נוֹתְנֵי עִתִּים שֶׁאוֹמְרִים בְּאִצְטַגְנִינוּת יוֹם פְּלוֹנִי טוֹב יוֹם פְּלוֹנִי רַע יוֹם פְּלוֹנִי רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְּלוֹנִית שָׁנָה פְּלוֹנִית אוֹ חֹדֶשׁ פְּלוֹנִי רַע לְדָבָר פְּלוֹנִי » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ח)
« אֵיזֶהוּ קוֹסֵם זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹם וְתִפָּנֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים עַד שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת וְיֹאמַר דָּבָר פְּלוֹנִי עָתִיד לִהְיוֹת אוֹ אֵינוֹ הוֹוֶה אוֹ שֶׁיֹּאמַר שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְהִזָּהֲרוּ מִכָּךְ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ו)
« אוחז את העינים אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו)
« מותר להתרפאות בקמיע אפי׳ יש בהם שמות » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב)
« ולא לענין סגולה או רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« אך שיש חשש בזה משום דרכי האמורי ואין לעשות כן » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« הלומד מן האמגושי אפילו דברי תורה חייב מיתה » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט)
| Le cas | Interdit / permis | Source |
|---|---|---|
| Interroger ceux qui scrutent les astres, ou des sorts | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:א |
| Interroger des devins, des diseurs d’augures, des sorciers | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ט:א |
| Consulter pour un malade, hors danger de mort | Interdit | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| Le même, lorsque le mal est venu par sorcellerie, par accident ou par un esprit mauvais | Permis | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| Ne pas commencer le lundi ni le mercredi ; se marier au croît de la lune | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ב |
| Enquêter sur ce qui serait contre son mazal | Interdit | רמ״א יו״ד קע״ט:ב |
| Régler sa conduite sur le pain tombé, le renard, le serpent, les oiseaux, les astres | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ג |
| Égorger la poule sans énoncer le motif | Permis | רמ״א יו״ד קע״ט:ג |
| Tenir la maison, l’enfant et la femme pour un signe | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ד |
| Dire à un enfant « récite-moi ton verset », et même agir sur cette foi | Permis | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה |
| Rassembler des bêtes par une incantation, même pour qu’elles ne nuisent pas | Interdit | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ז |
| Chuchoter sur une morsure de scorpion, même le Chabbat | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ו |
| « Lier » un serpent qui poursuit | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ז |
| Cracher, puis lire un verset sur la plaie | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| Chuchoter un verset sur la plaie sans cracher ni mentionner le Nom | Interdit | ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ז |
| Le même, en cas de danger de mort | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| Lire un verset ou poser un rouleau de la Torah sur l’enfant frappé | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ט |
| Le même, s’il y a danger de mort | Permis | ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח |
| L’adulte tombé malade qui se soigne par les paroles de Torah | Interdit | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ב |
| Le bien-portant qui lit des versets pour se protéger | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י |
| Mesurer la ceinture et chuchoter dessus, même le Chabbat | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״א |
| Se soigner par une amulette qui porte des Noms | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| Porter une amulette de versets pour ne pas tomber malade | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| S’en soigner quand on a déjà une plaie ou une maladie | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| Écrire des versets dans des amulettes | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| S’affamer et coucher au cimetière pour qu’un esprit repose sur soi | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג |
| Faire vœu d’aller au cimetière | Permis | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו |
| Adjurer le malade de revenir après sa mort | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד |
| אוחז את העינים, y compris par des tours et la vivacité de la main | Interdit | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ז |
| Agir par le Séfer Yetsira | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו |
| Le même, dans nos générations | Interdit | באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א |
| מעשה שדים | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ז |
| Les interroger au sujet d’un vol — parce qu’il n’accomplit aucun acte | Permis | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ |
| Dresser une table pour le mazal de l’enfant la nuit de la circoncision | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז |
| Encenser la maison d’une herbe odorante | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח |
| Le même, pour ôter une mauvaise odeur | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח |
| Encenser pour un démon afin de le contraindre | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט |
| Apprendre d’un sorcier, pour comprendre et pour enseigner | Permis | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג |
« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ומבואר מדבריו שם דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« והעלה דאסור לחולה לשאול בקוסמי׳ ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע״י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« וכ״כ ב״י בשם הזוהר דאיסו׳ גדול הוא לדרוש במכשפים אפי׳ לחולה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« עי׳ בא״ח סי׳ תרס״ד ס״א כ׳ הרב כיוצא בזה גבי צל הלבנה בהושענא רבה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« ועכשיו ראיתי המנהג שאומרים בפירוש שחטו התרנגולת שקרא׳ כתרנגול ושוחטין אותה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« פרש״י בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה אע״פ שאין ניחוש שאסור לנחש ולסמוך על הניחוש יש סי׳ סימנים בעלמא הוי » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« ואם לאו אל ירגיל יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« משמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ואליעזר ויונתן שאני כדאיתא בעט״ז וב״ח » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ואע״ג דמכוון שלא יזיקו ומחברן למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« דאסור להרבות בשיחה כמ״ש בא״ח סי׳ ש״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« לפי שאין מזכירין ש״ש על הרקיקה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י)
« משמע בקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י)
« אבל השם בל׳ הקדש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« הלכך אני אומר ודאי לכתחלה יש ליזהר בכל מה דאפשר וכמ״ש גם הרב אבל היכא דלא אפשר לא אפשר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדבסעיף שאח״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)
« סימן ש״ו. סעיף ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ג)
« סימן ש״א. סכ״ה ונ״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ד)
« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)
« והב״ח כתב לקמן ס״ס רי״ז שכבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)
« וא״כ ע״כ צ״ל דמה דעבד שמואל היינו לרוח ולא לגוף כדברי רא״ם » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)
« נ״ל שאינו מגומגם ע״פ חכמי קבלה ובזוהר בכמה מקומות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)
« עב״ח שכתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כשוף רק ע״י מראה ותחבולות ועל ידי קלות התנועה ביד אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ז)
« לעשות לכתחלה דשמות הקדש הם והש״י נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאי׳ והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הש״י » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« אך שיתעסקו בהם בקדושה ובטהר׳ ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעו״ה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« וכן נמצא בכמה מחברים דורשי רשומות שאין להשתמש בשמות הקדש כ״א לצורך מצוה רבה ודאשתמש בתגא חלף » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« עיין בב״י דברי רבינו ירוחם ותשובת הרמב״ן בזה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ט)
« וכיוצא בזה מפני שאינו עושה מעשה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ)
« מפני שנראה כמקטיר לשד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״א)
« וכתב ב״י ואיני יודע מה ענין בעל אוב לזה ונראה שצריך למחוק משום בעל אוב וחייב משום עבודת כוכבים קאמר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)
« ונפקא מיניה דאם חייב משום עבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה וכדלעיל סימן ג׳ וסימן קי״ט משא״כ אם חייב משום בעל אוב דלא הוי אלא מומר לדבר אחד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)
« ולפע״ד נראה עיקר בש״ס דשבת (פ׳ כלל גדול דף ע״ה עמוד א׳) דמותר ללמוד מאמגושי מכשף דברי תורה ועניני כישוף להבין ולהורות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)
« ודוקא ממין עובד כוכבים הלומד ממנו אפי׳ ד״ת חייב מיתה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)
« הטעם שהכוכבים הצומחים בהם הם קשים » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק א)
« לפי זה נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« אלא די״ל דשאני הכא כיון שיש שינוי טבע לפניו ויש מקצת חרדה על האדם הותר לו לעשות בלי אמירה משא״כ בהנך דלעיל שאין בהם שינוי טבע » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« דכשרואה שמזלו נגרע ח״ו אחר שנשא אשה זו או דר בבית זה לא ירבה בעסק עוד » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« ופסוק לי פסוקיך הוי כעין נבואה קטנה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה שכשעושה עבירה יכול להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« הטעם דכיון דמזכיר שם שמים על הרקיקה הוי בזיון ח״ו » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ועל כן אין להקשות ממה שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים דשם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגילולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים שמזכיר אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« וכן הוא ברש״י דדוקא לוחש אחר הרקיקה אסור אבל בטור כתוב ומזכיר שם שמים ורוקק משמע שהאיסור אפ׳ ברוקק אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« פי׳ בלוחש פסוק אפי׳ בלא הזכרת שם שמים על המכה וה״ה שאר חולי שאינו מכה כ״כ ב״י » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« דאז צריך לרפוא׳ ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« ודבר פשוט שאם יש סכנת נפשות בתינוק שנפגע שמותר אפילו להתרפאות בד״ת כמו שמוזכר בסעיף ח » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« הטעם כדאיתא ריש פרק כל כתבי כותבי ברכות כשורפי ס״ת לפי שאם תפול דליקה בשבת אסור להצילם ולהטריח עבורם בשבת » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« אבל אין בזה מלקות לפי שלא עשה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« ולע״ד נראה דהרמב״ם ס״ל דיש מלקות בלאו זה אף על פי שאין בו מעשה כיון שלעיני הרואים נחשב שעושה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« והחילוק שביניהם דאוחז את העינים היינו דמדמה שהוא עושה מעשה תמהון הוא בכלל לאו דמעונן אבל האוחז את העינים דמכשף היינו שמדמה להם שעי״ז האיש נעשה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« כתב הש״ך בשם מהרש״ל דאסור לחולה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפי׳ יש סכנת אבר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ובת׳ נ״ש סימן ט״ו יורה להתיר להמון עם השואלין ודורשין בזה״ז למכשפים ע״ד הגניבה או החולה אם יחיה או ימות » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א)
« כתב הט״ז לפ״ז נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« כתב הש״ך דמשמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ויסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« ואע״ג דמכוון שלא יזיקו ומחברן למקום מדבר שלא ימצאו בישוב ויזיקו אסור » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« כתב ט״ז משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה עד שעושה עבירה יוכל להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו העבירה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ורש״י פי׳ דדוקא לוחש אחר הרקיקה אבל הטור כתב דלאו דוקא אלא אפילו רוקק אחר שהזכיר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« והב״ח אוסר גם לשון לעז כמו לשון הקודש וחולק עליו הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדלקמן ומטעם זה קורין ק״ש על מטתו להגן עליו בלילה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« הב״ח כתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כישוף רק ע״י מראה ותחבולות ע״י קלות התנועה ביד אסור » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י)
« וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו״ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« מפני שאינו עושה מעשה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)
« עי׳ בתשובת רדב״ז החדשות סי׳ תפ״ה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ועי׳ בתשובת משכנות יעקב סי׳ ל״ט שלמד זכית על הנוהגים היתר לדרוש במכשפים בשביל חולה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« א״כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיש בו סכנה ומ״מ שומר נפשו ירחק מהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« ואם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע״י הנחשים האלה מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« משמע דלא כהש״ג וגם קשה מזה על הרמ״א בסעיף זה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« אודות מ״ש בבה״ט (של הרב מהרי״ט ז״ל) בשם צוואת ר״י חסיד שיש סכנה לבונה בית אבנים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים אלו וכיוצא בהם שלא הוזכרו בש״ס ופוסקים ולא רבי יהודה חסיד חתום עליהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« דאסור לעשות כן. וראייתו מרש״י חולין ד׳ ע״ז דכל שאין על החולה ממש אסור » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ומינה לכל הדברים שעושים רחוק מהחולה דאסור » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« דמותר להניח ס״ת על אשה המקשה לילד ולקרות עליה פסוקים משום שיש בה סכנת נפשות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« שכתב דאינו נכון לזלזל בכבוד הס״ת כל כך ולא יביאו הס״ת אלא בפתח חדר של היולדת שזכות התורה יגין עליה ולא לענין סגולה או רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ובספר עמודי כסף כ״י כ׳ בענין שנוהגים להפך כלי שיהא הנר בשבת דולק יפה אין חשש מחמת מבעיר כיון שאינו נוגע בנר אך שיש חשש בזה משום דרכי האמורי » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« וע׳ בספר חכמת אדם כלל ע״ה שהתרעם על הבדחנים שעושים אחיזת עינים על החתונות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« עש״ך ס״ק כ״ב וע׳ בשו״ת שער אפרים סי׳ פ״ט מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ח)
Le Tour ouvre le siman par un sommaire qui nomme tout ce que le bloc 178-181 va traiter, puis expose successivement le קוסם, le מעונן, le מנחש, le חובר חבר, l’אוב, le ידעוני, le דורש אל המתים et le מכשף, presque toujours en citant le Rambam. Plusieurs seifim de notre siman en sont la reprise abrégée.
« דיני קוסם ומעונן ומנחש ולשאול בשדים וכתובת קעקע והקפת הראש והזקן והעברת השער מהגוף » (טור יו״ד קע״ט)
« ואחד הקוסם ואחד השואלו אסורין אלא שהקוסם לוקה והשואלו אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות » (טור יו״ד קע״ט)
« מעונן זה האוחז העינים שמדמה כאילו עשה מעשה ואינו עושה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה » (טור יו״ד קע״ט)
« אבל בית אשה ותינוק מותר לעשותן סימן כגון שקנה בית ואומר מעת שקניתיו היה לי לסימן טוב » (טור יו״ד קע״ט)
« ור״י פירש דווקא בלוחש על המכה ומזכיר שם שמים ורוקק אותו הוא שאין לו חלק לעוה״ב אבל אם אינו רוקק לא חמיר כולי האי » (טור יו״ד קע״ט)
« ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחלה » (טור יו״ד קע״ט)
« וא״א הרא״ש ז״ל כתב שמותר לישאל בהן על הגניבה שאינו עושה מעשה » (טור יו״ד קע״ט)
C’est le seif א lui-même, et la glose y ajoute les devins et les sorciers. Le Chakh, au premier ס״ק, distingue : demander relève de תמים תהיה, faire relève d’un interdit de la Torah. Le Baer Hetev rapporte au ס״ק א un avis très large qui tient les pratiques de son temps pour vaines ; le Pit’hei Techouva, au ס״ק ב, examine le fondement de la position la plus stricte et conclut néanmoins par la clause de prudence. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Le Pit’hei Techouva traite exactement ce cas au ס״ק ה : on proposait, pour un enfant qui ne dormait pas, de couper ses ongles et un peu de ses cheveux, de les mettre dans un œuf et de le déposer dans un saule. Le Panim Meïrot l’interdit, et en tire un critère — ce qui se fait loin du malade. Le Pit’hei Techouva ajoute lui-même que la preuve tirée de Rachi demande examen. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Les seifim ט à י״ב sont tout entiers là-dessus, et la ligne est celle que le Taz pose au ס״ק ח : les paroles de Torah ne sont pas données pour guérir le corps. Protéger, oui — c’est le seif י, et c’est la raison du Chéma récité au coucher. Le Pit’hei Techouva, au ס״ק ו, rapporte le cas de la femme en couches, où le danger permet, et l’avis qui restreint néanmoins par égard pour l’honneur du rouleau. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Les seifim ב à ד tracent ici trois positions distinctes : un usage que le Choulhan Aroukh consigne et que le Taz explique au ס״ק א ; un signe qui n’est pas un augure, que le Chakh commente au ס״ק ד ; et une enquête que la glose défend. Le Pit’hei Techouva, au ס״ק ג, pose la question du for intérieur — celui qui ne dit rien mais s’abstient — et rapporte les Tossefot, qui semblent dire le contraire. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
Le seif ט״ו interdit l’אוחז את העינים, et le Chakh précise au ס״ק י״ז que même l’illusion produite sans sorcellerie — par un jeu d’apparence, par des tours, par la vivacité de la main — y entre ; le Baer Hetev le redit au ס״ק י. Le Pit’hei Techouva, au ס״ק ז, applique la règle aux animateurs de noces de son temps et en tire trois conséquences distinctes, jusqu’au fait de regarder. Pour la mise en pratique, consulte ton Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| 1 | « אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א) | On n’interroge pas — et c’est de la parole qu’il s’agit |
| 1 | « משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א) | La source est une exigence, non un interdit d’acte |
| 2 | « כי אע״פ שאין ניחוש יש סימן » (רמ״א יו״ד קע״ט:ב) | Un usage peut tenir sans être un augure |
| 3 | « ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ג) | Ce qui est interdit, c’est d’en faire une règle de conduite |
| 3 | « אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול » (רמ״א יו״ד קע״ט:ג) | Le motif énoncé fait basculer le même geste |
| 4 | « בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן » (שו״ע יו״ד קע״ט:ד) | Le signe est permis ; il n’oblige à rien |
| 5 | « זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:ה) | La définition du חובר חבר, sans égard à l’intention |
| 6 | « ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ו) | On permet une chose inutile, pour l’homme en danger |
| 7 | « מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ז) | Le sauvetage d’une vie écarte l’interdit |
| 8 | « ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ח) | Trois degrés, du plus grave au tout permis |
| 9 | « תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס״ת » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט) | Les versets ne sont pas donnés pour guérir le corps |
| 10 | « הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין » (שו״ע יו״ד קע״ט:י) | Mais ils sont donnés pour protéger |
| 11 | « למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי׳ בשבת » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״א) | Une pratique nommément permise, et deux renvois |
| 12 | « ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב) | Les amulettes de versets : protéger, non guérir |
| 13 | « זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג) | Trois gestes conjoints — et rien de moins |
| 14 | « להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד) | On adjure un vivant : c’est permis |
| 15 | « אוחז את העינים אסור וע״י ספר יצירה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו) | Onze mots, et quatre entrées d’appareil |
| 16 | « מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז) | La permission la plus large, refermée par le Rama lui-même |
| 17 | « ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז) | C’est la phrase qui est interdite, non la table |
| 18 | « יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח) | Une interdiction d’apparence, et sa sortie |
| 19 | « המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו חייב משום עובד עבודת כוכבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט) | Le cas le plus grave du siman |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ט · ♥ Soutenir