Le titre du siman le dit : דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה — les choses interdites au titre du verset. Le Choulhan Aroukh annonce ובו ו׳ סעיפים, et les six ne parlent presque pas de vêtement : quatre traitent du poil qu’un homme ôte de son corps, le cinquième seul traite du vêtement de l’autre sexe, et le sixième revient au poil — le cheveu blanc arraché, la teinture — pour finir sur le miroir.
Sujet : לא ילבש גבר · מעביר שער · תיקוני אשה · טומטום ואנדרוגינוס · מראה
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ב
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman se lit en deux blocs. Les seifim 1 à 4 portent sur le poil du corps : l’interdit et sa mesure, le cas de celui qui se rase entièrement, le grattement avec la main ou avec le vêtement, et celui qui souffre. Les seifim 5 et 6 portent sur l’apparence : le vêtement et la parure de l’autre sexe, puis trois gestes d’un homme sur lui-même — arracher un cheveu blanc, teindre en noir, se regarder dans un miroir.
דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ובו ו׳ סעיפים:
המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות בד״א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: הגה ואפילו לכתחילה שרי (ר״ן פ״ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ״מ (שם ובב״י בשם נ״י) (וע״ל סימן קנ״ו): ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום :
מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י״א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה:
אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו:
מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו:
לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) (טור) או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: הגה ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה (ב״י) טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה:
אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) (ב״י) שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה (וע״ל סימן קנ״ו):
Le verset ne parle que d’un vêtement. Le Chakh explique dès sa première note comment le siman en tire six seifim dont un seul porte sur le vêtement : les sages ont lu le verset non comme une règle sur l’habit mais comme une règle sur l’arrangement.
« משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« היו מכין. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק א)
Le Rambam range ces règles dans les lois des usages des nations, au chapitre douze, immédiatement après les coins de la tête et de la barbe. Sa halakha 9 est le seif 1 du siman ; sa halakha 10 est les seifim 5 et 6.
« הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׂעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שְׂעַר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט)
« לֹא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֲדִי אִישׁ לוֹקִין. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« הַמְלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעֲרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה. וְכֵן אִם צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִּצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« ואפילו באחד מן הבגדים כו׳. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא״כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
Le Tour, enfin, est la source directe des seifim 1 à 4 et il y rapporte trois avis là où le seif n’en garde qu’un. C’est l’objet du niveau 2.
« העברת תער בשאר הגוף ובית השחי ובית הערוה פר״ת שדינן שוה שאסורין בתער ומותרין במספריים וי״א דוקא בשאר הגוף מותר במספריים אבל של בית השחי ושל בית הערוה אסורין אפי׳ במספריים וכן הוא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קפ״ב)
« אסור לחככו בידו כדי להסירו אבל מותר לחככו בבגדו להסירו » (טור יו״ד קפ״ב)
« כתבו הגאונים מי שמגלח כל שער שבו מראשו ועד רגלו שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה דכיון שמגלח כל גופו אין זה יפוי אדרבה ניוול הוא אלא שלשם רפואה מגלח » (טור יו״ד קפ״ב)
« כתב הרמב״ם שלא אסרו העברת שער אלא במקום שאין מעבירין אותו אלא הנשים שלא יתקן עצמו בתיקון נשים אבל במקום שמעבירים האנשים השער אם העבירו אין מכין אותו: » (טור יו״ד קפ״ב)
« לא תלבש אשה בגדים המיוחדין לאיש לפי מנהג המקום לא תגלח אשה כאיש לא ילבש איש בגדי אשה » (טור יו״ד קפ״ב)
« ואם ליקט שער לבן מתוך השחור חייב משום ולא ילבש גבר שמלת אשה ואפי׳ בשער אחד ומטעם זה אסור להסתכל במראה לפי שהוא תכשיט בנשים אם לא לצורך כדפרי׳ לעיל » (טור יו״ד קפ״ב)
« וכ״כ הרמב״ם גבי צבע מי ששערו שחור וצבעו לבן חייב אפי׳ בשער אחד: » (טור יו״ד קפ״ב)
| Terme | Sens |
|---|---|
| לא ילבש גבר שמלת אשה | Le verset dont le siman porte le nom ; les sages l’étendent à tout arrangement de femme. |
| מעביר שער | Ôter le poil — le sujet des quatre premiers seifim. |
| בית השחי ובית הערוה | L’aisselle et le pubis, les deux endroits que le seif nomme. |
| כעין תער | « À la manière d’un rasoir » : des ciseaux qui coupent au ras — le Chakh précise au ס״ק ג que le rasoir même reste interdit. |
| מכת מרדות | La peine des interdits rabbiniques ; sa mention dit le degré de l’interdit du seif 1. |
| תיקוני אשה | Les arrangements de femme : le terme du Chakh pour ce que le verset vise réellement. |
| חברים | Ceux qui se sont astreints à une conduite plus stricte ; la glose dit qu’ils s’abstiennent en tout lieu. |
| חטטין | Des croûtes ou plaies ; leur présence, avec la souffrance, permet d’ôter le poil. |
| עדי האיש · עדי אשה | La parure de l’homme, la parure de la femme — le mot du seif 5 : se parer, non simplement porter. |
| טומטום ואנדרוגינוס | Deux cas de doute sur le sexe ; la glose leur interdit de s’envelopper comme une femme, et le Chakh ajoute la seconde moitié de la règle. |
| מראה | Le miroir ; le seif 6 l’interdit à un homme et renvoie au siman 156. |
| Le cas | Verdict | Source |
|---|---|---|
| Ôter le poil de l’aisselle ou du pubis là où seules les femmes le font | Interdit — makat mardout | שו״ע יו״ד קפ״ב:א |
| Le même geste là où les hommes le font aussi | Permis, même a priori | רמ״א יו״ד קפ״ב:א |
| Les ‘havérim, en tout lieu | S’en abstiennent | רמ״א יו״ד קפ״ב:א |
| Ôter le poil des autres membres avec des ciseaux | Permis partout | שו״ע יו״ד קפ״ב:א |
| Le rasoir lui-même | Interdit — le Chakh | ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ג |
| Celui qui rase tout son corps | Certains permettent | שו״ע יו״ד קפ״ב:ב |
| Gratter avec la main pour faire tomber le poil | Interdit | שו״ע יו״ד קפ״ב:ג |
| Gratter avec le vêtement | Permis | שו״ע יו״ד קפ״ב:ג |
| Celui qui a des plaies et souffre du poil | Permis d’ôter | שו״ע יו״ד קפ״ב:ד |
| La femme qui met un vêtement d’homme pour se parer | Interdit | שו״ע יו״ד קפ״ב:ה |
| L’homme qui met un vêtement de femme pour se parer | Interdit | שו״ע יו״ד קפ״ב:ה |
| Un seul vêtement, alors qu’on reste reconnaissable | Interdit | רמ״א יו״ד קפ״ב:ה |
| Le faire contre le froid, la chaleur ou la pluie | Le Taz : sans interdit ; le Bah interdit | ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד |
| Un toumtoum ou un androgyne qui s’enveloppe comme une femme | Interdit | רמ״א יו״ד קפ״ב:ה |
| Arracher un cheveu blanc parmi les noirs | Interdit, même une seule | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
| Teindre du blanc en noir | Interdit, même une seule | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
| Teindre du noir en blanc | Permis, même a priori — le Taz | ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ז |
| Un homme qui se regarde dans un miroir | Interdit | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
Vingt entrées d’appareil pour six seifim : huit ס״ק du Chakh, sept du Taz et cinq du Baer Hetev. Elles sont toutes données ici, dans l’ordre.
« משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« נתבאר דאסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« ואפילו לכתחלה שרי. במקום שמעבירים אותו גם האנשים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« במספרים. כעין תער אבל לא בתער: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« מראשו כו׳. ל״ד דהא נתבאר בסי׳ שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר״ל מראש גופו עד סוף גופו. פרישה: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« שמותר כו׳. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפילו במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד. ב״י וכ״כ הב״ח אלא שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« בבגדו כו׳. והב״ח כתב דמפירש״י משמע דוק׳ בית השחי אבל בית הערוה אסור אפילו על ידי בגד כדאמר רבי טרפון בריש פ׳ כל היד דכל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« ולא משמע מידי והא דנקט שם רש״י בית השחי ה״ה בית הערוה וכ״כ התוספות שם דאבית השחי ובית הערוה קאי ומההיא דר״פ כל היד אין ראיה דאדרבה הא אמרינן התם דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« כ׳ הב״ח דיש היתר בב׳ דברים הא׳ שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר. » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« הב׳ דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט כו׳ » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ע״ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ״כ ומ״מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« וכ״כ הרא״מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ״ל » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב״ח כאן » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב״ם פרק י״ב מהלכות עבודת כוכבים דין י׳ והוא מפ״ד דבכורים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ח)
Le ס״ק א renvoie au siman 156, seif 2, où l’interdit du miroir est déjà exposé ; le ס״ק ז termine en renvoyant à Orah Haïm, siman 696, pour la question de Pourim.
« לפי מה שכתב בית יוסף בשם הר״ר יונה העתקתיו סוף סימן קודם לזה משמע דבכל מקום בגוף אסור בתער והוא דלא כמאן בדעות שהביא הטור כאן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« שאר אברים במספרים. פי׳ כעין תער: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« גם בתוספות פרק שני נזירים שם כתוב דין זה בבית השחי ובבית הערוה אלא שברש״י שם כתוב בבעיא זו מהו לחוך דהיינו בבית השחי ולא זכר בית הערוה » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« וכ׳ מו״ח ז״ל הטעם דבבית הערוה בלא״ה אסור מטעם הרהור כדאשכחן בפ׳ כל היד רבי טרפון אומר כל המכניס דו למטה מטבורו תקצץ » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ואין נראה מפירש״י שום ראיה דלעיל מיניה שם בבעי׳ מהו לגלח פירש״י ג״כ בבית השחי ושם ודאי הוה הבעי׳ גם אבית הערוה אע״כ דרש״י חדא מנייהו נקט » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ומההיא דר׳ טרפון ג״כ לאו ראיה דע״כ ההיא למטה מטבורו לאו ממש קאמר דא״כ תקשה לך מפ׳ כל כתבי ברבינו הקדוש שהיה נקרא כן משום שלא הכניס ידו למטה מאבנטו ואי דינא בכל אדם כן מאי רבותיה דרבינו הקדוש » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ודוחק לומר שהיה נזהר למטה מאבנטו שהוא טפי מלמטה מטבורו דזה אינו סברא כלל אלא פשוט לי דההוא דנקט לישנא מעליא » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« וכן משמע שם בתוס׳ במקום שאמרו שם כריסו נבקעת כתבו הם מילתו נבקעת עכ״ל וכן אין נזהרין מזה רוב העולם רק שרבינו הקדוש היה קדוש ביותר ונזהר גם בזה » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ואסור לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור ואפי׳ מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« הרי חלק אותם לב׳ בבות תחילה כתב אסור ובתחת טבורו כתב לא יכניס ולא כתב אסור אלא דבזה אין איסור רק מצד תוספת קדושה ואזהרה יתירה שמא יאחז ג״כ באמה וע״כ כ׳ תחילה שלא יבא לידי הרהור ואח״כ כתב שמא יבוא לידי הרהור: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« רמ״א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« ומו״ח ז״ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר״א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« אלא נשים. מו״ח ז״ל כתב בשם רש״ל שאם הוא במקום שאין מעבירין אותו אפילו הנשים שאם הוא העביר אינו לוקה עכ״ל: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« ואפילו באחד מן הבגדים כו׳. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא״כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« שערות לבנות שיהיו שחורות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י ובטור יש כאן טעות סופר: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« היו מכין. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« שרי. במקום שמעבירין אותו גם האנשים: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« שמותר. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפי׳ במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד ב״י וכ״כ הב״ח רק שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש ש״ך: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« עדי. כ׳ הט״ז משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה וגשמים אין איסור והב״ח כ׳ שיש לאסור את זה והשומע לו תע״ב כי יש הרבה מכשולות ח״ו ע״י זה כשהולכים יחד בלי היכר איש ואשה ולענין » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« לבנות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק י״ב הלכה ט | שו״ע יו״ד קפ״ב:א | Le poil du corps : rabbinique, makat mardout, et la mesure locale |
| פרק י״ב הלכה י | שו״ע יו״ד קפ״ב:ה | La parure de l’autre sexe, selon l’usage du pays — et l’on est fouetté |
| פרק י״ב הלכה י | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו | Le cheveu blanc arraché et la teinture en noir |
| פרק י״ב הלכה י | רמ״א יו״ד קפ״ב:ה | Le toumtoum et l’androgyne — le Chakh renvoie expressément à cette halakha |
« אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב״ם פרק י״ב מהלכות עבודת כוכבים דין י׳ והוא מפ״ד דבכורים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ח)
« טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה: » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה)
Le seif 1 pose une règle et la glose en donne l’application : tout dépend de savoir si, dans ce lieu, ce geste est le fait des femmes seules. Le Rama écrit qu’où les hommes le font aussi, c’est permis même a priori, et ajoute que les ‘havérim s’en abstiennent partout. Le Chakh rappelle au ס״ק ג que la permission du seif porte sur des ciseaux à la manière d’un rasoir, non sur le rasoir. Question de Rav.
Le seif 4 permet à qui souffre, et le seif 2 permet à qui se rase entièrement. Le Chakh donne au ס״ק ה la raison, et elle est forte : dans un tel rasage on vise certainement le soin, car pour la beauté ce serait au contraire un enlaidissement — et il ajoute que même s’il déclare le faire pour la beauté, peut-être n’écoute-t-on pas sa déclaration. Question de Rav.
Le seif 5 mesure l’interdit à l’usage du lieu, et la glose ajoute qu’un seul vêtement suffit, même si l’on reste par ailleurs reconnaissable. Le Taz au ס״ק ו explique pourquoi cette clause est plus grave que celle du poil : la différence entre un homme et une femme y est visible. Question de Rav.
La question est ancienne et l’appareil ne la tranche pas d’une seule voix. Le Taz au ס״ק ד rapporte que le Rama, en Orah Haïm, écrit que l’usage permet même à cause de la joie de Pourim, bien que certains interdisent ; puis il rapporte le Bah, qui interdit et qui appuie sur le Yereim, et le Taz conclut que celui qui écoute d’interdire, la bénédiction viendra sur lui. Le Chakh, au ס״ק ז, cite le Yereim dans le même sens et renvoie à Orah Haïm 696. Question de Rav.
Le Taz au ס״ק ד tient que la clause vise la parure — דרך עידוי וקישוט — et que ce qui est mis contre la chaleur, le froid ou la pluie n’est pas visé. Le Bah, qu’il rapporte, interdit tout de même ; le Chakh au ס״ק ז écrit que les distinctions du Bah « ne sont pas forcées », et pose en tout cas une limite : des vêtements véritablement de l’autre sexe, au point qu’on ne reconnaisse plus qui les porte, sont interdits en toute manière. Question de Rav.
Le seif 6 interdit à un homme d’arracher un cheveu blanc et de teindre le blanc en noir, fût-ce un seul cheveu. Le Taz au ס״ק ז et le Baer Hetev au ס״ק ה donnent le revers : du noir vers le blanc, c’est permis même a priori, car ce n’est pas là un agrément de femme. Quant au miroir, le seif l’interdit et renvoie au siman 156, où le Taz rappelle qu’on a permis de se faire couper les cheveux devant un miroir lorsqu’il y a nécessité. Question de Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| א | « המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | L’interdit, et son degré : makat mardout |
| א | « בד״א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | Sa mesure : là où seules les femmes le font |
| א | « ואפילו לכתחילה שרי (ר״ן פ״ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ״מ » (רמ״א יו״ד קפ״ב:א) | Là où les hommes le font aussi : permis même a priori |
| א | « ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | Les autres membres, avec des ciseaux : permis partout |
| ב | « מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י״א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ב) | Celui qui se rase entièrement : certains permettent |
| ג | « אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ג) | La main interdite, le vêtement permis |
| ד | « מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ד) | Les plaies et la souffrance permettent |
| ה | « לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | La femme qui se pare de la parure de l’homme |
| ה | « (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | Et tout selon l’usage du lieu |
| ה | « או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | L’homme qui se pare de la parure de la femme |
| ה | « ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה) | Un seul vêtement suffit |
| ה | « טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה: » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה) | Le toumtoum et l’androgyne |
| ו | « אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | Le cheveu blanc arraché, même un seul |
| ו | « וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | La teinture du blanc |
| ו | « שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | En noir — et le miroir |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קפ״ב · ♥ Soutenir