אשה הרואה דם מחמת תשמיש — נעשית נדה, ואם נשנה שלוש פעמים, החשש שמא בא מן המקור (אסורה לבעל זה) ; להבחין בין מקור למכה / לצדדין ; בדיקת שפופרת דאז ובירור רפואי דהאידנא ; נאמנות « מכה יש לי » ; וקולת הרמ״א, « אין אנו נוהגין להוציאה » (שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ז — י״ד סעיפים). עניין הלכתי ורפואי: פנייה אל הרב ואל הרופא.
אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְרוֹאָה, וְאַחַר כָּךְ אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עִם בַּעְלָהּ זֶה, מִפְּנֵי הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הַדָּם בָּא מִן הַמָּקוֹר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אָנוּ נוֹהֲגִין עַכְשָׁו לְהוֹצִיאָהּ.
אשה שראתה דם מחמת תשמיש — לאחר שאירע שלוש פעמים, נעשית אסורה לבעל זה, מפני החשש שמא דם זה בא מן המקור (הרחם). הגהת הרמ״א: יש אומרים שאין אנו נוהגין עכשיו להוציאהּ (אין כופין עוד את הגירושין).
שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ז:א (קטע, עם הגהת הרמ״א)רמה 01
לשון י״ד הסעיפים עם ביאור בעברית. אשה הרואה מחמת תשמיש (אסורה לבעל זה לאחר שלוש פעמים), ההבחנה בין מקור / מכה / צדדין, בדיקת השפופרת והבירור הרפואי דהאידנא, נאמנות « מכה יש לי » וקולת הרמ״א — מבוארים בכובד ראש ובצניעות, עם מקרים מעשיים הפונים אל הרב ואל הרופא.
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: מקור מול צדדין / מכה, לב הסימן ; מכניקת בדיקת השפופרת (ט״ז ס״ק ה, שיעור אבר בינוני) ; מה תולין (וסת, מכה) וסברת ספק ספיקא של הרמ״א (סעיף ה) ; נאמנות « מכה יש לי » (סעיף ו) ; חזקת ג׳ פעמים וסדר הבעלים (« אין כל האצבעות שוות », ט״ז) ; דקדוקי הנודע ביהודה (פת״ש — וסת קבוע שלאחר מכן, שפע דם, עיבור / הנקה).
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (מקור / מכה / צדדין, מה תולין, וסת קבוע או לא והספק ספיקא, הנאמנות), כללי זהב, מכשולים נפוצים ומראי מקומות (סים. קפ״ד, קפ״ו, קפ״ח, ק״צ, קצ״ו) ; שינון י״ד סעיפי הרואה מחמת תשמיש.
📖 ללמודרמה 04
שני חלקים: דרך חב״ד ושיטת הצמח צדק (דעת הרב, בעיקרון), ואחר כך ההלכה למעשה לשאר הפוסקים — בית יוסף, רמ״א (« אין אנו נוהגין להוציאה »), ש״ך, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, נודע ביהודה, טהרת הבית, שבט הלוי, נשמת אברהם (הצד הרפואי) — תמיד תוך פנייה אל הרב ואל הרופא.
📖 ללמודהסימן עוסק, בכובד ראש, באשה הרואה דם מחמת תשמיש. שני עניינים נכרכים בו: מצד אחד נעשית נדה ; ומצד שני, אם נשנה שלוש פעמים רצופות, מתעורר החשש שמא דם זה בא מן המקור (הרחם), ובכך תיעשה אסורה לבעל זה (שולחן ערוך קפ״ז:א). לפיכך כל עיקרו של הסימן הוא לברר את המקור: אם הדם מן המקור — יש איסור ; אם הוא מן המכה (פצע) או מן הצדדין (הדפנות) — אין בו איסור זה. הבחנה זו היא המאפשרת, על פי רוב, להקל. אין מכריעים בכך לבד: מחייב הדבר פנייה אל הרב ואל רופא מומחה.
השולחן ערוך (קפ״ז:ב) מתאר את בדיקת השפופרת: שפופרת ובתוכה מכחול שעליו מוך, מוכנסת עד מקום שהשמש דש ; אם נמצא דם בראשו — תולין במקור והיא אסורה ; ואם לאו — תולין בצדדין והיא מותרת. זהו אביו של תהליך שנותר תקף בעיקרו: לקבוע מהיכן בא הדם. דהאידנא בירור זה שייך אל הרפואה: רופא (גינקולוג) מחפש סיבה בצוואר או בדפנות — פוליפ, שחיקה, פצע זעיר — היינו מכה / צדדין ולא מקור, ומכאן, פעמים רבות, ההיתר. לעולם לא באבחון עצמי: המקור נקבע עם רופא, וההלכה הנובעת מכך — עם הרב.
על העיקרון הקדום — שלוש ראיות רצופות המחייבות את האשה להיפרד מבעל זה — פוסק הרמ״א: « יש אומרים שאין אנו נוהגין להוציאה » — אין המנהג עוד לכוף את הגירושין. הדרך למעשה עוברת אז דרך בירור המקור וליווי בני הזוג על ידי רב. ועוד, השולחן ערוך (קפ״ז:ו) מכיר בנאמנות האשה: אם אומרת « מכה יש לי » באותו מקום, או « ברי לי » שאין דם זה מן המקור — נאמנת ונשארת טהורה. קולות אלו אמתיות הן, אך נוהגות בגבול: יישומן נחתך עם הרב, לאחר שהמקור הואר על ידי רופא.