The Rabbinic decree, the ke-gris measure, the attributions, and the heter of colored garments
יורה דעה · סימן ק״צ
דִּינֵי כְּתָמִים וּבְדִיקַת הָאִשָּׁה
🌱 Foundations Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
A first approach to Siman 190, the largest of the Laws of Niddah: its 54 seifim, one by one in the order of the book, with the verbatim Hebrew text and a fluent English translation. Why does a stain of blood (כֶּתֶם) render impure when the Torah only forbids through the הַרְגָּשָׁה (the sensation)? The role of the Sages decree (כתם דרבנן), of the כְּגְרִיס וְעוֹד measure, of the place and shape of the stain, of an object שאינו מקבל טומאה, of the attributions (תליות), and of the great heter of colored garments (בגדי צבעונים).
Subject: Stains (כתמים) — the Sages decree, the כגריס measure, attributions, colored garments Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״צ
Compilation: הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 Study plan
1.The Shulchan Arukh text: the 54 seifim, one by one, in the order of the book
2.Context: why stains come after the הרגשה (183) and the מראות (188)
4.The שיעור כגריס ועוד: the table of the measure and the non-combination of drops
5.The Shach and the Taz: who they are, a few key entries (the Taz is very developed here)
6.The glosses of the Rama (הגה)
7.בגדי צבעונים: the great heter and its practical reach today
8.Modern practical cases: colored undergarments, showing the stain to a Rav, תליות, surfaces not concerned
9.Synthesis and comprehension questions
1. The text of the Shulchan Arukh — the 54 seifim in the order of the book
Siman 190 is the longest of the Laws of Niddah: 54 seifim. They are given here one by one, in the order of the book, each with its verbatim Hebrew text and its English translation. The governing principle is laid down in seif 1: the Torah renders impure only through הרגשה; the Sages decreed over the stain found on the body or the garment, even without any sensation. The whole siman flows from that גזרה דרבנן — and it is because it is rabbinic that so many קולות are possible within it: the measure, the place, the attributions, the color of the fabric. The reading by thematic families is found at level 3.
Seif 1 — The siman’s heading; the Torah’s הרגשה, the Sages’ decree on the stain, and the conduct that follows
דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים: דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאלו ראתה ודאי וכמו שיתבאר לקמן סימן קצ"ו) ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה:
Heading of the siman:Laws of stains and of the woman’s examination. And it contains fifty-four seifim (דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים).
By Torah law (דבר תורה) a woman does not become impure and is not forbidden to her husband until she feels that blood has come out of her flesh (עד שתרגיש שיצא דם מבשרה). But the Sages decreed over the stain (וחכמים גזרו על כתם) found on her body or her garments that she is impure and forbidden to her husband — even if she felt nothing (אפילו לא הרגישה), and even if she examined herself and found herself pure (ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה).
She therefore requires a הפסק טהרה — to examine herself and find herself pure — and afterwards to count seven clean days (ואח"כ תמנה שבעה נקיים), the day of the finding not being counted (חוץ מיום המציאה) — as though she had certainly seen, as will be explained below in siman 196.
And if she felt that her source opened to emit blood (שנפתח מקורה להוציא דם), then examined herself and found nothing — there is one who says that she is impure (יש מי שאומר שהיא טמאה).
The founding idea of the whole siman: two levels must be distinguished. The נדה דאורייתא of siman 183 presupposes a הרגשה — the woman feels the flow. The כתם of siman 190 is something else entirely: a stain discovered without any sensation; it renders impure only by a גזרת חכמים. Seif 1 already states the decree’s practical consequence: הפסק טהרה, then seven clean days counted from the day after the finding.
Seif 2 — On whom the decree was not imposed: the girl not yet of an age to see
לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דהיינו שהיא פחותה מי"ב אפילו הביאה שתי שערות וכן אפי' היתה יתירה מי"ב אם בדקוה ולא הביאה ב' שערות בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה ואפילו אם ראתה כבר ב"פ אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם:
They did not decree regarding a תינוקת who has not yet reached the age to see (לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות) — that is, one under twelve years old (פחותה מי"ב), even if she has already produced two hairs (אפילו הביאה שתי שערות); and likewise one over twelve, if she was examined and had not produced two hairs — whether virgin or not (בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה) — and even if she has already seen twice. But once she has seen three times, she is bound by the concern for a stain (אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם).
Seif 3 — A continuous flow counts as a single sighting; the presumption of three times, and the Rama’s gloss
היתה שופעת כמה ימים או שהית' מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה שלש פעמים אפילו ביום א' הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא ויש מי שאומר שאין כתמה טמא אלא א"כ ראתה דם שלשה וסתות (ויש להחמיר כסברא הראשונה) (היא סברת רש"י ורשב"א והטור):
If she was flowing for several days (היתה שופעת כמה ימים) or dripping drop after drop without cessation (מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק), it is only as a single sighting until she stops (אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק). But if she stopped a little and then saw again three times — even in a single day (אפילו ביום א') — she is established as one who sees blood (הרי זו מוחזקת בדמים) and her stain is impure. And there is one who says that her stain is impure only if she saw blood at three וסתות (אלא א"כ ראתה דם שלשה וסתות). Gloss (Rama):and one should be stringent like the first opinion (ויש להחמיר כסברא הראשונה) — this is the view of Rashi, the Rashba and the Tur.
Seif 4 — How a girl who had seen three times returns to her former status: three עונות, ninety days
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג"פ ופסקה מלראות שיעור שלש עונות שהם צ' יום חוזרת לקדמותה וכתמה טהור עד שתחזור ותראה שלש פעמים:
A תינוקת who is not of an age to see and who saw three times (וראתה ג"פ), and then ceased seeing for the measure of three עונות, which are ninety days (שיעור שלש עונות שהם צ' יום) — returns to her former status, and her stain is pure (חוזרת לקדמותה וכתמה טהור) — until she sees three times again (עד שתחזור ותראה שלש פעמים).
Seif 5 — The measure of the decree: כגריס ועוד, nine lentils in a square; below it, one attributes to a louse
לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אף על פי שלא הרגה כנה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו:
They decreed over the stain only if it has כגריס ועוד (לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד). The measure of the גריס is that of nine lentils (כט' עדשים) — gloss of the Rama: three by three (ג' על ג') (Tur) — and the measure of a lentil is twenty-four hairs (ושיעור עדשה כ"ד שערות) — gloss of the Rama: the Agur in the name of the Maharil, that it is thirty-six hairs, as they are set in a man’s body (responsum of the Mahariv, siman 22). As long as it does not have this measure, we attribute it, saying it is the blood of a louse (אנו תולין לומר דם כנה הוא) — and this even if she did not kill a louse (אף על פי שלא הרגה כנה). But once it has this measure, one no longer attributes it to a louse (אין תולין בכנה), whether it is square or elongated (בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך). And if a גריס larger than this measure came to hand, one measures by it (משערין בו).
Two readings of the measure, and this page does not decide. The printed text before us reads כ"ד שערות — twenty-four hairs. The Shakh, at ס״ק ו, holds the correct reading to be כד’ — FOUR hairs — and the printed twenty-four to be a printer’s error: « כצ"ל דלא כמו שנדפס בספרים » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ו). And at ס״ק ז he explains that the Agur’s thirty-six describe the גריס — six by six — not the lentil: « כלומר שהגריס הוא ל"ו שערות דהיינו ו’ על ו’ » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ז). The practical measure is for the Rav.
The threshold of the decree: a stain smaller than כגריס ועוד does not render impure. The “ועוד” is not decorative: it leaves room for the drop attributable to a louse (כינה), and seifim 8, 27 and 28 rely on it. Note the measure as the text gives it — nine lentils, a lentil being twenty-four hairs for the Mehaber, thirty-six according to the Agur cited by the Rama.
Seif 6 — Does the measure apply to a stain found on the body too? The view of the וי"א
הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור:
This requirement of a measure applies both to a stain found on her garment and to one found on her flesh (בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה). And some say that it was said only of a stain found on her garment (וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה); but a stain found on her flesh alone, in the places one is concerned about, has no measure (במקומות שחוששין להם אין לו שיעור).
Seif 7 — Attribution to a bedbug: up to the size of a כתורמוס
אם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולה בו עד כתורמוס (פירוש מין ממיני הקטניות שהוא מר ובלע"ז לופינ"ו):
If she killed a bedbug (אם הרגה פשפש) or smelled its odor (או הריחה ריחו), she attributes the stain to it up to the size of a כתורמוס (תולה בו עד כתורמוס) — explanation: a kind of legume which is bitter, in the vernacular lupino.
Seif 8 — Separate drops are not combined; and the contrary view for a stain on the flesh
אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד אע"פ שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד וי"א דהני מילי כשנמצאו על חלוקה אבל אם נמצאו על בשרה מצטרפין לכגריס ועוד:
If the stain does not have כגריס ועוד in one place (אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד), even though there are many drops there close to one another (אע"פ שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה) such that, were they combined, they would amount to more than a גריס — she is pure: for we attribute each drop to a louse (שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה), until there is כגריס ועוד in one place (במקום אחד). And some say that this applies when they were found on her garment; but if they were found on her flesh, they do combine to make כגריס ועוד (מצטרפין לכגריס ועוד).
Seif 9 — A stain found opposite בית תורפה: neither its shape nor its look saves it
כתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טיפין טיפין או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה הואיל והוא כנגד בית תורפה (פי' גנאי הוא והוא כנוי לערוה) טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה:
A stain found on her flesh (כתם הנמצא על בשרה), whether long like a strap, or round, or in scattered drops (או שהיו טיפין טיפין), or whose length runs across the width of her thigh (על רוחב יריכה), or which looks as though it runs from below upward (כאילו הוא ממטה למעלה) — since it is opposite בית תורפה — explanation: a term of modesty, a euphemism for the genital area — she is impure. And we do not say: had it dripped from the body it would not look like this (ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה).
Seif 10 — What is not receptive to טומאה, and the dyed garment: where the decree does not reach
כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):
A stain found on something not receptive to טומאה — they did not decree (כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו). How so? If she examined the bare ground (בדקה קרקע עולם) — gloss of the Rama: or the privy, which is not receptive to טומאה (Mordechai, Hilkhot Niddah, in the name of the Smag and the Smak) — or anything not receptive to טומאה, and she sat on it and found a stain on it; and likewise a stain found on a dyed garment (על בגד צבוע) — she is pure. Gloss (Rama):therefore a woman should wear colored garments, in order to save her from stains (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) — the Rambam, and the Gemara, chapter האשה.
דבר שאינו מקבל טומאה — “a thing not receptive to טומאה”: the decree of stains applies only to what can contract טומאה. On the bare ground (קרקע עולם), and, by the Rama’s gloss, on the privy, there is no concern of a stain. The same seif adds the dyed garment (בגד צבוע), whence the Rama’s counsel to wear colored garments.
Seif 11 — Only where the stain could have come מן המקור: heel, legs, hands; the overturned woman; the wound
לא בכ"מ שימצא שם כתם טמאה אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור כיצד נמצא על עקבה טמאה וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה (וכ"ש על רגליה ממש) (ב"י בשם רשב"א) וכן אם נמצא על ידיה אפילו על קשרי אצבעותיה שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מצד חוץ או אפילו מהצדדין ואצ"ל למעלה מאותו מקום טהורה ואם יודעת שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה טמאה בכ"מ שתמצאנו אפי' למעלה מהחגור בין מלפניה בין מלאחריה אפילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים ודוקא כשנמצא על בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה וגם על חלוקה אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים תולה בו בין שנמצא למטה מהחגור או שהגביהה רגליה ונמצא למעלה מהחגור (הרמב"ן ורשב"א) בד"א שכשנמצא הכתם על בשרה בלבד אינה תולה כשאין לה לתלות אלא בעסק הכתמים או בשוק של טבחים אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה שאפשר שיבא הדם ממנה תולה בה וטהור' ואם המכה בכתפה והכתם על יריכה במקום שאי אפשר לבא מהמכה טמאה:
It is not in every place where a stain is found that she is impure (לא בכ"מ שימצא שם כתם טמאה), but in a place where it is possible that it came there from the source (אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור). How so? Found on her heel (על עקבה) — impure; and likewise if found along the whole length of her lower leg and her feet on the inner side (מבפנים), which are the places that press against one another when she stands and joins foot to foot and leg to leg; and likewise if found on the top of her big toe (על ראש גודל רגליה) — gloss of the Rama: and all the more so on her feet themselves (Beit Yosef in the name of the Rashba); and likewise if found on her hands, even on the knuckles of her fingers (על קשרי אצבעותיה), for hands are busy (שהידים עסקניות הן) and perhaps they touched that place. But if it is found on her legs and her feet on the outer side, or even on the sides — and needless to say above that place — she is pure. And if she knows that she was overturned and raised her legs upward (שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה) — she is impure wherever she finds it, even above the belt, in front or behind, and even if she passed through the butchers’ market or busied herself with stains. And this specifically when it is found on her flesh alone; but if it is found on her flesh and also on her garment, then if she passed through the butchers’ market or busied herself with stains, she attributes it to that — whether it was found below the belt, or she raised her legs and it was found above the belt (the Ramban and the Rashba). In what case was it said that when the stain is found on her flesh alone she does not attribute? When she has nothing to attribute to but the handling of stains or the butchers’ market; but if she has a wound on her body to which she can attribute it (אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה), such that the blood could come from it — she attributes to it and it is pure. And if the wound is on her shoulder and the stain on her thigh, in a place where it cannot have come from the wound — she is impure.
The logic of place: the decree applies only if the stain could have come מן המקור. The heel, the inner side of the legs, the top of the big toe, the “busy” hands — there is concern. The outer side of the legs, and all the more so above that place — there is none. Two reversals: a woman who was נזדקרה (who raised her legs) gives concern everywhere; and a מכה on the body reopens the attribution where the butchers’ market did not suffice.
Seif 12 — The stain on the garment: below the belt, impure; above it, pure
נמצא הכתם על חלוקה למטה מהחגור או במקום החגור עצמו טמאה אפי' נמצא לצד חוץ (ואין חילוק בין נמצא בחלוק לפניה או מאחריה או מן הצדדין מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) (ב"י בשם הראב"ד בס' בע"הנ ורשב"א בת"ה) ואם עברה בשוק של טבחים טהורה אפילו נמצא לצד פנים ועל בשרה ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה טהורה אפילו נזדקרה והגביהה רגליה ואפילו לא עברה בשוק של טבחים שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה:
A stain found on her garment below the belt, or at the place of the belt itself — she is impure, even if it is found on the outer side (אפי' נמצא לצד חוץ). Gloss of the Rama: and there is no difference whether it is found on the garment in front of her, behind her, or on the sides, because garments turn this way and that (מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) (Beit Yosef in the name of the Raavad in Sefer Baalei HaNefesh, and the Rashba in Torat HaBayit). And if she passed through the butchers’ market — she is pure, even if it is found on the inner side and on her flesh. And if it is found on her garment alone, from the belt upward — she is pure, even if she was overturned and raised her legs, and even if she did not pass through the butchers’ market: for had it come from the source it would have been found on her flesh (שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה).
Seif 13 — A stain on the sleeve: it all depends on what the sleeve can reach
נמצא על בית יד של חלוקה אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה טמאה אפי' אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה ואם אינה יכולה ליגע שם כלל טהורה:
If it was found on the sleeve of her garment (על בית יד של חלוקה): if the place on the sleeve where the blood was found reaches as far as בית תורפה — she is impure, and this even if she can only bring it there by bending a great deal (אפי' אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה). And if she cannot touch there at all — she is pure.
Seif 14 — The garment she covers herself with at night, and the מעפורת: concern everywhere, unless the knot held
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שימצא בו טמאה מפני שהוא (חוזר) הילך והילך וכן הדין אם נמצא במעפורת שמכסה ראשה או שחוגרת בו (רמב"ם) ואם קשרה בו ראשה היטב וכשנעורה גם כן מצאתו קשור יפה אינה חוששת:
If she would take it off and cover herself with it at night (היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה) — wherever the stain is found on it she is impure, because it (turns) this way and that (מפני שהוא (חוזר) הילך והילך). And the same law applies if it was found on the מעפורת with which she covers her head, or with which she girds herself (או שחוגרת בו) — the Rambam. And if she tied it well upon her head, and on waking likewise found it well tied — she need not be concerned (אינה חוששת).
Seif 15 — Two women and one garment: which of them covered her head with it?
שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות ואם אחת כיסתה והאחרת לא כיסתה אף על פי ששתיהן לבשו החלוק ונמצא הכתם למעלה מהחגור אותה שכיסתה טמאה והאחרת טהורה:
Two women who covered their heads with one garment — both are impure (שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות). And if one covered her head and the other did not — although both wore the garment — and the stain was found above the belt: the one who covered her head is impure, and the other is pure.
Seif 16 — A wound on the neck and a stain below the belt: the garment turned over
אם יש לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוק אפילו למטה מהחגור שאי אפשר ליגע שם מהמכה אם פושטתו ומתכסה בו תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לו שם:
If she has a wound on her neck (מכה בצוארה) and the stain was found on the garment, even below the belt, where the wound could not have reached — if she takes it off and covers herself with it, she attributes the stain to her wound (תולה במכתה), for I say: it turned over and came there (שאני אומר נתהפך ובא לו שם).
Seif 17 — Two stains, one above and one below the belt: when the upper explains the lower
מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה ממנו ויודעת שלא נזדקרה טהורה שאני אומר כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר שודאי מעלמא בא שהרי אין לתלותו בכנה אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין אותו מעלמא דשמא דם כנה הוא ואם יש בתחתון כגריס ועוד שאין לתלות בכנה טמאה:
She found a stain above the belt and a stain below it, and she knows she was not overturned — she is pure, for I say: just as the upper one came from elsewhere, so the lower one came (כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון). In what case? When the upper one has כגריס ועוד or more, for it certainly came from elsewhere, since it cannot be attributed to a louse. But if it does not have כגריס ועוד, we do not attribute it to an outside cause, for perhaps it is a louse’s blood (דשמא דם כנה הוא). And if the lower one has כגריס ועוד, which cannot be attributed to a louse — she is impure.
Seif 18 — Since stains are rabbinic: one attributes to any possible cause on the garment; and for the flesh, a wound
כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה אפילו לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא אפילו בתחתון טהורה אבל אם נמצא על בשרה אינה תולה אלא א"כ יש לה מכה בגופה אז תולה בה אפילו על בשרה אם הוא במקום שאפשר לדם לנטף משם ואפילו נתרפאת אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת (רשב"א ומרדכי וסה"ת וסמ"ג):
Since stains are rabbinic, one is lenient with them, and she attributes to anything she can attribute to (כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות). How so? She slaughtered a domestic animal, a wild animal or a bird (שחטה בהמה חיה או עוף), or busied herself with stains, or sat beside those who busy themselves with them, or passed through the butchers’ market, and blood was found on her garments — she attributes to it and she is pure. And even if she wears three garments one over another and it was found even on the lowest — she is pure. But if it was found on her flesh she does not attribute — unless she has a wound on her body: then she attributes to it even on her flesh, if it is in a place from which blood can drip there. And even if it has healed (ואפילו נתרפאת), if it can open up and emit blood through rubbing — she attributes to it, even though a scab has now formed over it and it no longer drips (ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת) — the Rashba, the Mordechai, the Sefer HaTerumah and the Smag.
The heart of the chapter of attributions: the wording of seif 18 — since stains are rabbinic, one is lenient and she attributes to anything she can attribute to — governs what follows. A wound (מכה), external blood (slaughtering, the butchers’ market), a cause on the husband or the child (seif 19): all of these can attach the stain to a non-uterine origin. The following seifim set out its conditions — among them the matching of colors (seifim 23, 24, 30) and the reality of the cause (seifim 22, 25, 26).
Seif 19 — She also attributes to her son and her husband; and the Rama’s gloss on women in the same bed
כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל' אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה לפי שדרכם ליגע בה אבל אם היו עסוקים בדם ולא נמצא בהם דם אינו תולה בהם אא"כ היו עסוקי' בדבר שדרכו לינתז כגון שחיט' וכיוצא בה: הגה וה"ה אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן תולה בהן כמו בבנה ובבעלה (מרדכי הלכות נדה ובש"ד):
Just as she attributes to herself, so she attributes to her son and to her husband (כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל'), if they busied themselves with stains or if they have a wound, since it is their way to touch her (לפי שדרכם ליגע בה). But if they were occupied with blood and no blood was found on them, she does not attribute to them — unless they were occupied with something whose way is to spatter (בדבר שדרכו לינתז), such as slaughtering and the like. Gloss (Rama):and the same applies if she lay in a bed with women who have wounds on their bodies: she attributes to them as to her son and her husband (Mordechai, Hilkhot Niddah, and Shaarei Dura).
Seif 20 — A husband subject to bleeding: she attributes to him the blood found on her עד
מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה:
One who habitually emits blood through the urinary tract (מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה), and at the time of marital relations blood was found on the woman’s עד — she attributes it to her husband (תולה בבעלה).
Seif 21 — A stain at the hem and at the back, a wound in front: the panel came round
היכא דאשתכח כתם בשיפולה ומאחורה ומכה איכא מקמא תליא בה דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה:
Where a stain was found at the hem of her garment and at the back (בשיפולה ומאחורה), and there is a wound in front — she attributes it to the wound (מקמא תליא בה): for it is possible that while she was sitting, the rear panel came round to her front and blood dripped onto it from that wound (דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה).
Seif 22 — When the cause itself is in doubt: a town where the butchers have a fixed place, and one where they do not
ספק אם עברה בשוק של טבחים או אם ישבה בצד המתעסקים בכתמים אינה תולה בהם במה דברים אמורים בעיר שהטבחים או המתעסקים בכתמים יושבים במקום ידוע אבל אם דרכם להתעסק כאן וכאן תולין אפילו מספק שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה:
If it is doubtful whether she passed through the butchers’ market, or whether she sat beside those who busy themselves with stains — she does not attribute to them (אינה תולה בהם). In what case was this said? In a town where the butchers, or those who busy themselves with stains, sit in a known place (במקום ידוע). But if their way is to busy themselves here and there, we attribute even out of doubt (תולין אפילו מספק): perhaps they busied themselves at the place she passed and she did not notice (ולא הרגישה).
Seif 23 — The color must match: red on red, black on black — and an approximate likeness suffices
נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור או איפכא אין תולין בו במה דברים אמורים אדום בשחור ושחור באדום אבל אדום באדום ושחור בשחור אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו כגון שנתעסקה במי תלתן או במי בשר או בקילור אדום קצת תולה בו האדום:
If she busied herself with something red and a black stain was found on her, or the reverse — one does not attribute to it (אין תולין בו). In what case was this said? Red against black and black against red (אדום בשחור ושחור באדום). But red on red and black on black — even if it is not really recognizable as resembling it — she does attribute to it (אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו): for example, if she busied herself with fenugreek-water, or meat juice, or a somewhat red eye-salve — she attributes the red to it.
Seif 24 — The hen: three kinds of blood, and therefore three colors of stain
נתעסקה בתרנגולת תולה בו אדום ושחור וכרכומי לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי:
If she busied herself with a hen, she attributes to it red, black and saffron-colored (אדום ושחור וכרכומי) — for the blood of slaughter is red, the blood of its limbs is black, and the blood of its innards is saffron (לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי).
Seif 25 — One bird, two women, and two stains the size of a סלע: the cause cannot cover both
שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחת כסלע שתיהן טמאות:
Two women who busied themselves with a single bird which has only a סלע’s worth of blood (שאין בו דם אלא כסלע), and a סלע’s worth was found on each of them — both are impure (שתיהן טמאות).
Seif 26 — Two גריסין where the cause explains only one: one to the blood, one to the louse — and the Rama’s gloss
נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כשני גריסין הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת אבל אם נמצא הכתם יותר מכשני גריסין טמאה: (רמב"ם פ"ט ורשב"א ורא"ה בב"ה וה"ה) ויש מחמירין ומטמאין בכל זה (הרא"ש והטור) ומכל מקום נראה דיש לסמוך אמקילין דבכתמים שומעין להקל:
If she busied herself with blood from which only a גריס-sized stain could result, and two גריסין were found on her — she attributes one גריס to the blood she busied herself with, and one גריס to a louse (וכגריס במאכולת). But if the stain was found to be larger than two גריסין — she is impure (the Rambam, chapter 9; the Rashba; the Ra’ah in Bedek HaBayit; the Maggid Mishneh). Gloss (Rama):and some are stringent and declare impure in all of this (the Rosh and the Tur); and nevertheless it appears that one may rely on those who are lenient, for in the matter of stains we listen to the lenient view (דבכתמים שומעין להקל).
Seif 27 — A cause smaller than the stain: a louse’s blood joins in — and the Rama’s gloss
נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה שאני אומר כתם זה מעסק הכתמים הוא וכבר היה שם דם מאכולת (פירוש דם כינה) שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כשני גריסין טהורה: הגה ויש מחמירין ומטמאין ומכל מקום אם נתעסקה בדם ואינה יודעת בכמה אזלינן לקולא ואמרינן שהיה בדם כשיעור הכתם (בית יוסף וכן כתב הרשב"א ורא"ש וטור ובל"ח כתב דדעת הרב דהכא מחמירין כ"ע וכמ"ש בס"ק ל"ז):
If she busied herself with less than a גריס and כגריס ועוד was found on her — she is pure: for I say that this stain comes from the handling of stains, and that there was already there the blood of a מאכולת — explanation: a louse’s blood — which joined to it until it became more than a גריס (שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס). And likewise, if she busied herself with less than a גריס and two גריסין were found on her — she is pure. Gloss (Rama):and some are stringent and declare impure. And nevertheless, if she busied herself with blood and does not know how much — we go leniently, and say that the blood was the measure of the stain (Beit Yosef; so wrote the Rashba, the Rosh and the Tur; and the Lechem Chamudot wrote that the Rav’s view is that here all are stringent, as written at ס״ק ל״ז).
Seif 28 — Two גריסין with a crushed louse in them: one to the crushed louse, the other to another louse
האשה שמצא' על חלוקה כשני גריסין וכינה מעוכה בו טהורה שהגריס הא' ודאי מכינה המעוכה בו והגריס השני אנו תולין אותו בכינה אחרת כיון שאין בו כגריס ועוד:
A woman who found on her garment two גריסין with a crushed louse in it — she is pure (וכינה מעוכה בו טהורה): for the first גריס certainly comes from the louse crushed in it, and the second גריס we attribute to another louse (אנו תולין אותו בכינה אחרת), since it does not itself have כגריס ועוד (כיון שאין בו כגריס ועוד).
Seif 29 — When a bedbug has been killed, the כתורמוס takes the place of the גריס in every reckoning
הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמס חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו:
If she killed a bedbug, to which we attribute up to a כתורמס (שאנו תולין בו עד כתורמס) — the כתורמס becomes the measure of the גריס for all the laws we have stated (חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו).
Seif 30 — She need not compare the stain with its cause; she attributes as a matter of course
אינה צריכה להקיף (פי' ענין הקפה הוא לדמות דבר לדבר) הכתם לדבר שהיא תולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
She need not compare (אינה צריכה להקיף) — explanation: the meaning of הקפה is to compare one thing with another — the stain with the thing to which she attributes it; rather she attributes as a matter of course (אלא תולה מן הסתם), unless she knows that this one is black and that one is red (עד שתדע שזה שחור וזה אדום).
Seif 31 — The doubt of blood or dye: the seven סמנים, and why they are no longer used
מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע מעברת עליו ז' סמנים אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה ואם אינה מעברת עליו טמאה מספק ועכשיו אין לנו העברת ז' סמנים מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם:
She found a stain, has nothing to attribute it to, and the matter is in doubt: is it blood or dye? (מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע). She passes the seven סמנים over it (מעברת עליו ז' סמנים): if it stood as it was — it is dye, and she is pure (אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה). And if she does not pass them over it — she is impure out of doubt (טמאה מספק). And nowadays we no longer have the passing of the seven סמנים, because we are not expert in some of their names (מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם).
Examination is a matter for a Rav. Seif 31 says so in its own way: the test of the seven סמנים, which once decided between blood and dye, is no longer available to us — “we are not expert in some of their names”. What remains is the color (cf. the מראות of siman 188), the size, the place, the material. In a case of doubt one never decides alone: one shows the stain to a Rav.
Seif 32 — Retracing the course of her work: the test that decides a stain found along the way
האשה שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום שעברה על דבר שהיה בדוק לה מתחילה (והוא מקבל טומאה) (ד"ע בד"מ וכ"ה ברא"ש פרק האשה ורשב"א סוף שער ד' ותוספות ריש דף נ"ח) תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם טמאה ואם לאו טהורה:
A woman who was engaged in her work, and blood was found at a place she passed, on something that had been examined for her at the outset (על דבר שהיה בדוק לה מתחילה) — gloss of the Rama: and which is receptive to טומאה — let her go back and do the work as she did it (תחזור להתעסק כמו שעשתה): if it happens that she passes over the place where the blood was found — she is impure; and if not — she is pure.
Seif 33 — The עד הבדוק: the least drop renders impure, and a crushed louse does not help
האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה:
A woman who examined herself with an עד — explanation: a cloth, from the sense of “and all our righteousness is as a garment of cloths” (Isaiah 64:5) — that had been examined for her, and there was found on it even a drop like a mustard seed (אפי' טיפה כחרדל), whether round or drawn out — she is impure. And not only that, but even if a crushed louse was found upon the stain — she is impure (אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה). And the same law applies when she examined herself with it, put it in a box, and an hour later examined it and found on it blood of any amount at all, drawn out or round — she is impure.
A found stain (כתם) and an active examination (עד הבדוק): these must be distinguished. A chance stain falls under the lenient regime of stains — measure, place, attributions. But when the woman examines herself with a verified cloth and finds blood on it, seif 33 is categorical: a drop like a mustard seed suffices, and even a crushed louse found on the stain does not exempt her. Seif 54 draws the consequence: such stains count as genuine sightings.
Seif 34 — The עד placed under the pillow: drawn out or round, and the Rama’s gloss
בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקתו מהקינוח ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר: הגה וה"ה אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו (ב"י כמו שנתבאר לעיל באיזה דבר תלינן כתם):
She examined herself with an עד that was examined for her, placed it under the pillow or under the bolster (תחת הכר או תחת הכסת), and the next day blood was found on it: if it is drawn out — she is impure, for its presumption is that it comes from the wiping (שחזקתו מהקינוח); and if it is round and does not have כגריס ועוד — she is pure, for this is only the blood of a louse killed under the pillow (שנהרגה תחת הכר). Gloss (Rama):and the same applies if it is larger than a גריס and there is something to attribute it to (Beit Yosef, as explained above regarding what a stain may be attributed to).
Seif 35 — The עד wiped on the thigh: the dispute over the round stain, and the Rama decides
בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה אפילו בכל שהוא ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא הגה וכן עיקר:
She examined herself with an עד that was examined for her, wiped it on her thigh (וטחתו בירכה), and the next day blood was found on it: if it is drawn out — she is impure, and that in any amount at all (אפילו בכל שהוא); and if it is round — she is pure, if it does not have כגריס ועוד. And some say that even a round one is impure in any amount at all (ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא). Gloss (Rama):and so is the main ruling (וכן עיקר).
Seif 36 — The עד that was not examined: the גריס measure returns — and the Rama’s gloss on a cloth presumed soiled
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם (אינה) טמאה (אלא) אם יש בו כגריס ועוד (טור בשם הרא"ש וע"פ): הגה ודוקא בעד בינוני דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך (ד"ע) אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצויין שם שחזקתו שכבר היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם טהורה אפילו יותר מכגריס (כן משמע מהריטב"א שהביא ב"י):
She examined herself with an עד that was not examined for her — even if she had kept it guarded in her box (אפילו הניחתו שמור בתיבתה) — and found blood on it: (she is not) impure (unless) it has כגריס ועוד (Tur in the name of the Rosh). Gloss (Rama):and this specifically with a middling עד, that is, one whose presumption is neither examined nor soiled (his own view); but if she examined herself with an עד whose presumption is that it is soiled — for example that she took an עד from a place where blood is common, whose presumption is that there were already stains on it — and she examined herself with it and a stain was found on it: she is pure, even with more than a גריס (so it is implied from the Ritva cited by the Beit Yosef).
Seif 37 — An unexamined עד wiped on the thigh: pure even at כגריס ועוד — and the Rama’s gloss
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה וטחתו בירכה ואח"כ נמצא עליו דם אפילו כגריס ועוד טהורה: הגה וכל שכן אם הניחתו אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם דטהור אפילו ביותר מכגריס (ד"ע וב"י) אבל הניחתו במקום שאין דם שכיח טמאה אם הוא יותר מכגריס:
She examined herself with an עד that was not examined for her, wiped it on her thigh (וטחתו בירכה), and afterwards blood was found on it — even כגריס ועוד — she is pure (אפילו כגריס ועוד טהורה). Gloss (Rama):and all the more so if, after the examination, she placed it in a place where there is something to attribute the stain to: it is pure even with more than a גריס (his own view and the Beit Yosef); but if she placed it in a place where blood is not common — she is impure if it is more than a גריס.
Seif 38 — The definition of the עד הבדוק: what suffices to presume it examined
איזהו עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים הרי זה בחזקת בדוק:
What is an עד הבדוק? Any cloth that she examined — whether she herself or her companion examined it (בין היא בין חברתה) — and of which it is not known that a stain entered it (ולא נודע שנכנס בו כתם), and which she did not pass through the butchers’ market nor beside those who busy themselves with stains — that one is in the presumption of being examined (הרי זה בחזקת בדוק).
Seif 39 — A garment not examined before being worn: no stain on it renders impure
אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה:
A woman is not impure on account of a stain found on her garment unless it had been examined for her before she put it on (אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו). But if it was not examined before she put it on, and she wore it without examination and found a stain on it — she is pure.
Seif 40 — A garment lent after examination: the second is impure, the first pure
בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה והשאילה לחברתה ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניה טמאה:
She examined her garment, took it off and found it clean (ומצאה טהורה), and lent it to her companion, who wore it and found a stain on it: the first is pure and the second is impure (הראשונה טהורה והשניה טמאה).
Seif 41 — Lent to a נדה or to a non-Jewish woman: she attributes to them, even during her seven clean days
לבשה חלוקה הבדוק לה ופשטתו והשאילתו לישראלית נדה או לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות וראת' פעם א' אע"פ שאינה רואה בימי השאלת החלוק ואחר כך נמצא בו כתם תולה בהן וטהורה והוא הדין אם בדקתו והשאילתו להן ואח"כ לבשתו היא ומצאה בו כתם שתולה בהן (זהו פי' רש"י ורמב''ם וטור) ואפילו היא בספירת שבעה נקיים (וע"ל סי' קצ"ו דבג' ימים הראשונים של ז' נקיים אין מקילין בכתמים לתלות בדבר אחר):
She wore her garment that had been examined for her, took it off and lent it to a Jewish נדה, or to a non-Jewish woman who has reached the age to see and has seen once (שהגיע זמנה לראות וראת' פעם א') — even though she is not seeing during the days of the loan of the garment — and afterwards a stain was found on it: she attributes it to them and she is pure. And the same applies if she examined it, lent it to them, and afterwards wore it herself and found a stain on it: she attributes to them — such is the explanation of Rashi, the Rambam and the Tur. And this even if she is in the counting of the seven clean days (ואפילו היא בספירת שבעה נקיים). Gloss (Rama):and see below in siman 196, that during the first three days of the seven clean days we are not lenient with stains to attribute them to another cause.
Seif 42 — Lent to a minor, a נערה, one sitting on דם טוהר, one counting seven: she attributes, and her companion is left מקולקלת
השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה או שהשאילתו לנערה שלא ראתה ולבשתו תוך ארבעה לילות לבעילתה או שהשאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בהן ואפילו בזמן הזה (ראב"ד וטור בשם י"א וה"ה ור' ירוחם לדעת רמב"ם ורא"ה בב"ה) וכן אם השאילתו לסופרת ז' שלא טבלה תולה בה ובעלת החלוק טהורה וחברתה ששאלתו מקולקלת:
She lent it to a minor who has never seen, and this minor wore it after she had had relations, before the wound had healed (קודם שחיתה המכה); or she lent it to a נערה who has not seen, and she wore it within the four nights of her first relations; or she lent it to a woman sitting on דם טוהר — she attributes the stain to them, and this even nowadays (ואפילו בזמן הזה) — the Raavad, the Tur in the name of the yesh omrim (י״א), the Maggid Mishneh, Rabbenu Yeruham according to the Rambam, and the Ra’ah in Bedek HaBayit. And likewise if she lent it to a woman counting her seven days who has not yet immersed — she attributes to her: the owner of the garment is pure, and her companion who borrowed it is מקולקלת (her count is spoiled).
Seif 43 — Lent to a woman who already has a stain: neither attributes to the other, and both must be concerned
השאילתו לבעלת הכתם בין שהיתה יושבת כבר על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה אין תולות זו בזו ולא זו בזו ושתיהן צריכות לחוש וכל שכן אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו ששתיהן צריכות לחוש (טור וכן מורים בפשיטות בש"ס ופוסקים טובי זימני):
She lent it to a woman who already has a stain (לבעלת הכתם) — whether she was already sitting on the stain before the loan, or she saw a stain on another garment after borrowing this one — they do not attribute the stain to one another, neither this one to that nor that one to this, and both must be concerned (ושתיהן צריכות לחוש). And all the more so if she lent it to a pure woman and then took it back and wore it: both must be concerned — the Tur; and so they rule plainly in the Talmud and among the poskim, many times over.
Seif 44 — The garment worn during her days of נדה: the stain is attributed to those days
לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם תולה שמימי נדותה הוא:
She wore a garment during her days of נדה and did not examine it, then wore it during her days of purity, and a stain was found on it — she attributes the stain to her days of נדה (תולה שמימי נדותה הוא).
Seif 45 — She attributes to her own earlier days: the pregnant woman, the nursing woman — and the Rama’s gloss on the old woman
לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה (וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה) (ב"י בשם הרשב"א):
She wore a garment before she was pregnant, and after becoming pregnant wore it without examination and found a stain on it — she attributes the stain to the wearing of the earlier days, when she was not pregnant (תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת). And likewise a nursing woman attributes the stain to herself, just as she attributes it to her companion (וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה). Gloss (Rama):and likewise an old woman attributes the stain to herself, to the days when she was not old (Beit Yosef in the name of the Rashba).
Seif 46 — The garment laundered in the meantime: who laundered it, and the test of מקדיר against מגליד
חלוק שלבשתה בימי נדתה ונתכבס וחזרה ולבשתו בזמן שהיא טהורה בלא בדיקה אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול חזקה בדקתו בשעת כיבוס ואינה תולה בה ואם היא בפנינו ואומרת שלא בדקתו תולה לומר שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס ואם נתכבס ע"י שפחה או עובדת כוכבים אפילו אינה לפנינו תולה לומר שמתחילה היה ואם אפשר לעמוד על הברור כגון שמכרת במראיתו אם מקדיר דהיינו שנכנס לתוך הבגד בידוע שקודם כיבוס היה ואם מגליד דהיינו שאינו נכנס לתוך הבגד בידוע שאחר כיבוס היה ואם אינה בקיאה בכך חוששת להחמיר (דעת הראב"ד):
A garment she wore during her days of נדה, which was laundered, and which she wore again while she is pure, without examination:
• if it was laundered by a Jewish woman who is not before us to be asked — the presumption is that she examined it at the time of laundering (חזקה בדקתו בשעת כיבוס), and the wearer does not attribute the stain to her;
• and if she is before us and says that she did not examine it — she attributes, saying that it was there from the outset and did not come out in the laundering (שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס);
• and if it was laundered by a maidservant or by a non-Jewish woman — even if she is not before us, she attributes, saying that it was there from the outset. And if it is possible to establish the matter clearly — for example that she recognizes it by its appearance: if the stain is מקדיר, that is, it has penetrated into the fabric, it is known that it was there before the laundering; and if it is מגליד, that is, it does not penetrate into the fabric, it is known that it came after the laundering. And if she is not expert in this — she must be concerned and act stringently (חוששת להחמיר) — the view of the Raavad.
Seif 47 — The same test applied to two women: מגליד points to the second, מקדיר to the first
לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחבירתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמהראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה:
She wore a garment that was examined for her, took it off, laundered it and lent it to her companion, and a stain was found on it: if it is מגליד, it is known that it comes from the second: she is impure and the first is pure; and if it is מקדיר, it is known that it comes from the first: she is impure and the second is pure.
Seif 48 — Two women and one examined garment: each one’s belt decides, and so does her height
ב' נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם אם הוא מהחגור ולמטה לשתיהן שתיהן טמאות ואם הוא למעלה מהחגור לשתיהן שתיהן טהורות היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם הוא מהחגור ולמטה לארוכה כשם שהוא לקצרה שתיהן טמאות ואם הוא מהחגור ולמטה לקצרה ולמעלה מהחגור לארוכה קצרה טמאה וארוכה טהורה במה דברים אמורים כשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן אבל אם כיסו בו את ראשן שתיהן טמאות כיסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה אותה שכיסתה את ראשה טמאה וחבירתה טהורה:
Two women who wore one examined garment and a stain was found on it:
• if it is from the belt and below for both of them — both are impure;
• and if it is above the belt for both of them — both are pure;
• if one was tall and the other short: if it is from the belt and below for the tall one just as it is for the short one — both are impure; and if it is from the belt and below for the short one but above the belt for the tall one — the short one is impure and the tall one is pure. In what case was this said? When they did not take it off at night to cover their heads with it; but if they covered their heads with it — both are impure. If one of them covered her head and not the second — the one who covered her head is impure and her companion is pure.
Seif 49 — Three women, one garment or one bench: all impure — unless one of them is likelier to see
שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו ואח"כ נמצא עליו כתם כולן טמאות והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה במה דברים אמורים בזמן שכולן שוות אבל אם היתה אחת מהן ראויה לראות יותר מחברתה כגון שהיא זקנה או מעוברת או מניקה או שלא ראתה דם מימיה אע"פ שנשואה אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה:
Three women who wore one garment, or who sat on one bench one after another, and afterwards a stain was found on it — all are impure; and that is provided the bench is of something receptive to טומאה (והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה). In what case was this said? When they are all equal (בזמן שכולן שוות). But if one of them was likelier to see than her companion — for example that she is old, or pregnant, or nursing, or that she has never seen blood in her life although she is married — the one who is not likely to see attributes the stain to the one who is (אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה).
Seif 50 — Three women in one bed: legs intertwined or not, and the upper sheet
שלש נשים שישנות במטה אחת ומשולבות (פי' תכופות ודבוקות יחד כשליבות הסולם) שרגליהן מעורות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ואם אינן משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות נמצא תחת הפנימית היא והאמצעית טמאה והחיצונה טהורה. נמצא תחת החיצונה היא והאמצעית טמאה והפנימית טהורה במה דברים אמורים כשעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עלו דרך החיצונה כולן טמאות שאולי דרך עברתה נטף ממנה והני מילי כשלא נמצא על סדין העליון (טור בשם הרא"ש) אבל אם נמצא בו בין כך ובין כך כולן טמאות מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך:
Three women who sleep in one bed and are משולבות — explanation: pressed and stuck together like the rungs of a ladder — whose legs are intertwined with one another, and blood was found beneath one of them — all are impure. And if they are not intertwined with one another:
• blood found beneath the middle one — all are impure;
• found beneath the inner one — she and the middle one are impure, and the outer one is pure;
• found beneath the outer one — she and the middle one are impure, and the inner one is pure. In what case was this said? When they climbed in by way of the foot of the bed (דרך מרגלות המטה); but if they climbed in past the outer one — all are impure, for perhaps as she passed blood dripped from her. And all this when the blood was not found on the upper sheet (Tur in the name of the Rosh); but if it was found on it — either way all are impure, because that sheet is apt to turn this way and that (מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך).
Seif 51 — What an examination changes: who purifies whom, and why a wiping’s delay ruins it all
כל זה מיירי שלא בדקה שום אחת מהן או שבדקו שלשתן ומצאו טהורות אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות הן טהורות והאחרת שלא בדקה טמאה ואם בדקה גם השלישית ומצאה טהורה כולן טמאות ואם בדקה אחת ומצאה טמאה האחרות שלא בדקו תולות בה והן טהורות בדקו שתים ומצאו טמאות הן טמאות והג' טהורה מפני שתולה בהן והא דתלינן באותה שמצא טמאה לטהר האחרת וכן הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה דוקא שקנחה עצמה בעד שבידה מיד תיכף למציאת הדם אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקים אין הבדיקה מועלת לטמאה לטהר האחרת ולא לטהורה לטהר עצמה:
All of this speaks of a case where none of them examined herself, or where all three examined themselves and found themselves pure. But if one or two examined themselves and found themselves pure — they are pure, and the other, who did not examine, is impure. And if the third also examined herself and found herself pure — all are impure. And if one examined herself and found herself impure — the others, who did not examine, attribute the stain to her and they are pure. If two examined themselves and found themselves impure — they are impure and the third is pure, because she attributes the stain to them. And this attributing to the one who found herself impure in order to purify the other, as well as the purifying of the one who found herself pure — apply only if she wiped herself with the עד in her hand immediately, right at the finding of the blood (מיד תיכף למציאת הדם). But if she delayed the measure of an examination — that is, enough time to wipe in the crevices and folds (כדי שתקנח בחורין ובסדקים) — the examination avails nothing: neither for the impure one to purify the other, nor for the pure one to purify herself.
Seif 52 — Which of them is likelier to see: the four pairs of cases, attribution to oneself, and the places in the bed
במה דברים אמורים כשכולן שוות אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחבירתה שאינה ראויה תולה בראויה כיצד אחת זקנה שעברו עליה שלשה עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה שלא ראתה טהורה ושראתה טמאה אחת מניקה ואחת שאינה מניקה מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה שאם לבשה חלוק בזמן שאינה מעוברת ואח"כ לבשתו בזמן שהיא מעוברת ונמצא עליו דם תולה בימים הראשונים שלא היתה מעוברת וכן מניקה וזקנה וטהורה ואם היו כולן שוות מניקות או זקנות או אחת זקנה ואחת מניקה אין תולות זו בזו היו שלשתן (ערומות) [ערות] ושוכבות על המטה או יושבות על הספסל כאחת ונמצא דם תחת אחת מהן אפילו תחת האמצעית כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם טהורה ואם נמצא ביניהן השתים שנמצא ביניהן טמאות והאחרת טהורה ואם עלו דרך החיצונה ונמצא תחת החיצונה כולן טמאות תחת האמצעי' אמצעית ופנימית טמאות והחיצונות טהורה תחת הפנימית היא לבדה טמאה ושתים החיצונות טהורות ואם היו להן עסק לצד פנים שדרכן לקרב לצד הפנימי כגון שהן טוחנות ברחיים ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות ואם נמצא תחת החיצונה היא טמאה ופנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה:
In what case was this said? When they are all equal. But if one is likelier to see than her companion who is not likely — the latter attributes the stain to the likely one (תולה בראויה). How so?
• one old, over whom three עונות have passed without her seeing, and one young: the old one is pure and the young one impure;
• one pregnant whose pregnancy is recognizable and one not pregnant: the pregnant one is pure and the non-pregnant one impure;
• one a בתולת דמים who has never seen and one who has seen: the one who has not seen is pure and the one who has seen is impure;
• one nursing and one not nursing: the nursing one is pure and the one not nursing is impure. And just as she attributes the stain to her companion, so she attributes it to herself: if she wore a garment at a time when she was not pregnant, and afterwards wore it at a time when she is pregnant and blood was found on it — she attributes the stain to the earlier days, when she was not pregnant; and likewise the nursing woman and the old woman — and she is pure. And if they were all equal — all nursing, or all old, or one old and one nursing — they do not attribute the stain to one another. If the three of them were (naked) [awake] and lying on the bed, or sitting together on the bench, and blood was found beneath one of them — even beneath the middle one — since each one recognizes her own place, the one who says “it is clear to me that I did not come to the place where the blood was found” is pure. And if it was found between them: the two between whom it was found are impure, and the other is pure. And if they climbed in past the outer one: found beneath the outer one — all are impure; beneath the middle one — the middle and the inner are impure and the outer is pure; beneath the inner one — she alone is impure and the two outer ones are pure. And if they had work toward the inner side, so that their way is to draw near to the inner side — as when they grind at the mill (שהן טוחנות ברחיים) — and blood was found beneath the inner one: the two inner ones are impure; and if it was found beneath the outer one: she is impure and the inner one is pure, for the inner one does not push to come toward the outer side.
Seif 53 — One of them busied herself with stains: all of them come out pure
הא דאמרינן נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל כולן טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים:
That which we said — blood found on a garment, a bed or a bench, all are impure — if one of them busied herself with stains, all are pure: for they all attribute the stain to her, and she attributes it to the stains she busied herself with (שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים).
Seif 54 — Stains do not establish a וסת — except those of the עד הבדוק, which count as sightings
אין בכתמים משום וסת כיצד מצאה כתם בר"ח אפילו שלש פעמים לא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:
Stains do not establish a וסת (אין בכתמים משום וסת). How so? She found a stain on ראש חודש — even three times — she has neither established it nor uprooted it (לא קבעתו ולא עוקרתו) — except for the stains of an עד הבדוק of hers, which render impure in any amount whatsoever, and which are like sightings in every respect (שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר).
The principle running through the siman: because stains are rabbinic, the siman is on the whole lenient — hence the measure (seifim 5-8), the place (seifim 9, 11-17), the surfaces outside the decree (seif 10), the attributions (seifim 18-30) and the presumptions of the lent or laundered garment (seifim 39-53). The great exception is the עד הבדוק: there it is no longer a stain but a sighting, and the last seif says so in so many words.
2. Context — where this siman stands
The Laws of Niddah open (Siman 183) with niddah de-oraita: a woman becomes impure when she senses (הרגשה) the flow of blood. The following simanim deal with the blood itself: its colors (the מראות, Siman 188), the blood of union (Siman 187), the doubt (Siman 185). Siman 190 then addresses a question of an entirely different order: the stain (כתם) discovered without any sensation. It is no longer the Torah that speaks, but a rabbinic decree (גזרת חכמים). And because the decree is rabbinic, it is accompanied by a whole system of leniencies — the proper subject of this siman, the longest of the Laws of Niddah (simanim 183-200), both by number of seifim and by extent of text.
The cross-cutting idea: everything flows from the rabbinic nature of the decree. Measure, place, surface, external cause, color of the fabric — so many doors the law leaves open so as not to render impure, except at an active examination with an עד הבדוק.
3. The key concepts of this siman
To understand Siman 190, one must master a small vocabulary that describes what renders impure, how a stain is measured, and under what conditions it can be set aside.
הרגשה — The sensation: the physical perception of the flow of blood. It is what renders impure by Torah law (דאורייתא), as laid down in Siman 183. Without it, one is only at the rabbinic level of the stain.
כתם — The stain: a blood stain discovered on the body or the garment without a הרגשה. It renders impure only by a rabbinic decree (גזרת חכמים) — hence all the leniencies of the siman.
כגריס ועוד — The minimum measure: "like a גריס bean and a little more" — about 9 lentils arranged in a square (3×3). Below it, the decree does not apply. The "ועוד" serves to absorb the drop attributable to a louse (seifim 5-8).
תליה — The attribution: attaching the stain to a possible external cause (wound/מכה, blood from the butchers market, insect/כינה…). Broadly permitted "since stains are דרבנן," conditioned on matching color and a real cause (seifim 16-31).
מן המקור — "from the source": the stain causes concern only if it could have come from the womb — opposite בית התורפה, below the belt, etc. Elsewhere, uterine origin being impossible, the concern falls away (seifim 9, 11-15).
דבר שאינו מקבל טומאה — An object not subject to טומאה: the floor, the toilet bowl and similar surfaces are not reached by the decree; a stain noticed there does not render impure (seif 10).
בגדי צבעונים — Colored garments: they only decreed over white; on a colored fabric the stain does not render impure. Hence the custom of wearing colored undergarments (seif 10, the Rama’s gloss).
עד הבדוק — The verified cloth: a cloth examined before the internal examination. A stain found on it is not a כתם but counts as a ראיה: the slightest drop renders impure (seifim 33, 54).
The great axis to retain: the chance stain (כתם) falls under a lenient regime — measure, place, תליות, color of the fabric. The active examination with an עד הבדוק falls under a strict regime — every drop counts. Holding this distinction is to keep the thread of the entire siman.
4. The שיעור כגריס ועוד — the measure and the combination
Seifim 5-8 sum up in a table. The question is: does the stain reach כגריס ועוד in one continuous piece? — and can a part be attributed to an insect?
Situation
Reasoning
Result
Stain < כגריס ועוד (in one piece)
Below the threshold of the decree
🟢 Pure (no decree)
Stain ≥ כגריס ועוד in one piece
The decree applies
🔴 Impure (unless תליה / place / color)
Several separate drops (combined > גריס)
Each drop תלויה בכינה
🟢 Pure (not combined)
Louse (פשפש) crushed / smelled
תליה up to כתורמוס (lupine)
🟢 Attributed to the insect
Stain on the body (per יש אומרים)
In places of concern
🟡 May have no minimum measure
The logic in one sentence: the decree only bites from כגריס ועוד in one continuous piece. Below that, or in scattered drops, or attributable to an insect → pure. The "ועוד" and the תליה לכינה are the two levers by which the law avoids, as far as it can, rendering impure.
5. The Shach and the Taz — the great commentators
In Yoreh De'ah, the Shulchan Aruch is never read alone. Two great commentaries accompany it on every page: the Shach and the Taz (the standard nossei kelim in Yoreh De'ah; there is no Mishna Berura here, which only comments on Orach Chaim). On our siman, the Taz is especially developed (on the measure, the place, the תליות, the צבעונים, the מקבל טומאה).
The Shach (ש״ך) — an abbreviation of שפתי כהן, Siftei Kohen, by Rabbi Shabtai haCohen (Lithuania, 17th century). It is the standard commentary on Yoreh De'ah, of great analytical depth; in Niddah it is often complemented by the Sidrei Tahara and the Chochmat Adam.
The Taz (ט״ז) — an abbreviation of טורי זהב, Turei Zahav, by Rabbi David haLevi Segal (Poland, 17th century). Often in dialogue — and sometimes in disagreement — with the Shach. On Siman 190 he details the measure (כגריס), the תליות and the reach of the heter of colored garments.
The rabbinic character of the כתם — DAAT’s exposition
the rabbinic nature of the stain and the scope of the leniencies
exposition — DAAT’s own teaching formulation, not the words of the Shulchan Arukh nor of a commentator
כֶּתֶם — כֻּלּוֹ מִדִּבְרֵיהֶם, וְלָכֵן הֵקֵלּוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכַמָּה דְּבָרִים: בְּשִׁעוּר, בְּמָקוֹם, בִּתְלִיָּה, וּבְצִבְעוֹנִים. וְכָל סְפֵקָא דְּרַבָּנָן — לְקֻלָּא.
The Taz stresses the guiding principle: the stain being entirely rabbinic (מדבריהם), the Sages introduced many leniencies — in the measure (כגריס), the place (מן המקור), the attribution (תליה) and the color of the garment (צבעונים) — according to the general rule ספקא דרבנן לקולא (a rabbinic doubt is decided leniently).
The עד הבדוק is not a כתם — DAAT’s exposition
the עד הבדוק is not a stain
exposition — DAAT’s own teaching formulation, not the words of the Shulchan Arukh nor of a commentator
כִּתְמֵי עֵד הַבָּדוּק לָהּ אֵינָם בִּכְלַל גְּזֵרַת כְּתָמִים, אֶלָּא מְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי הֵם כִּרְאִיּוֹת לְכָל דָּבָר; וְלָכֵן אֵין בָּהֶם דִּין שִׁעוּר וְלֹא תְּלִיָּה.
The Shach clarifies the boundary of the siman: the stains of an עד הבדוק do not fall under the decree of stains; they render impure in any amount and count as real sightings in every respect. No law of measure nor of תליה for them — this is the strict counterpart to the whole lenient system of the siman (cf. seif 54). In Niddah one complements this with the Sidrei Tahara and the Pitchei Teshuva (responsa of the Acharonim).
One sees the method: the Shach and the Taz do not repeat the Mehaber — they draw out the principle (כתם דרבנן → leniencies; but עד בדוק → ראיה) and mark out the conditions. This is exactly what is deepened at the Lamdan level, and what contemporary poskim (Sidrei Tahara, Chochmat Adam, Taharat haBayit, Shevet haLevi) apply in practice.
6. The glosses of the Rama (הגה)
The Rama (Rabbi Moshe Isserles) adds to the Mehaber's text glosses that reflect Ashkenazi custom and refine the practice. Here are his most striking interventions in our siman.
On the measure and the color — stringencies and refinements
The Rama refines the contours of the measure (כגריס ועוד) and of the color of garments. He recalls, regarding the examination of the עד, that once one examines with an עד הבדוק, the slightest stain renders impure (seifim 33, 35: וכן עיקר) — the stringency of the active examination.
On the floor and the toilet — דבר שאינו מקבל טומאה
On seif 10, the Rama (in the name of the Mordechi, citing the Sma"g and the Sma"k) includes the toilet bowl (בית הכסא) among the objects not subject to טומאה: a stain noticed there does not fall under the decree. This is a heter of great practical reach.
On the תליות — tilting the doubt toward leniency
On seifim 16-31, the Rama follows and refines the general movement: כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם — one readily attributes to a wound, to external blood, to an insect, as soon as the color matches and the cause is real. He frames the borderline cases (two women, a lent עד, מגליד/מקדיר).
The Rama carefully distinguishes the lenient reach of the decree (measure, place, תליות, צבעונים, surfaces) from the stringency of the active examination (עד הבדוק, which renders impure in any amount). This is the very balance of the siman — and the reason the practice always requires a Rav.
7. בגדי צבעונים — the most current heter
The heter of the dyed garment (seif 10, the Rama’s gloss) deserves a pause, for it is the one with the greatest practical reach today. Why does a colored garment remove most stain problems?
The reasoning is simple: the decree targeted the stain that is sharp and recognizable on white. On a colored fabric, a blood stain is not distinct → there is no matter for the decree. Hence:
A stain found on a colored undergarment does not, as a rule, render impure.
Hence the very widespread custom of wearing colored undergarments and liners day to day.
This heter removes from the outset most chance stain questions.
But beware the limits: this heter applies to the chance stain. It does not apply to the days when the halacha specifically requires a well-examined white cloth — the הֶפְסֵק טָהֳרָה and the בדיקות of the seven days (cf. Siman 196), which call for a white, clean, verified fabric. Regulating the concrete use of colors (when yes, when no) therefore belongs to the Rav.
8. Modern practical cases
How do these rules apply today? Here are four common situations illuminated by our siman.
Case 1 — Wearing colored undergarments (בגדי צבעונים)
This is the major practical application of the siman. Since they only decreed over the stain for white, wearing colored undergarments and liners removes most chance stain questions. But the days of הפסק טהרה and of בדיקה require, on the contrary, examined white (cf. 196). To set concretely when to wear color and when not, consult your Rav.
Case 2 — Showing a doubtful stain to a Rav
Before a stain, three parameters intersect: the size (does it reach כגריס ועוד?), the color (blood or dye? cf. the מראות of Siman 188), the location (could it have come מן המקור?). These criteria are not judged alone: one shows the stain to the Rav, who examines the support, the color and the place, and rules. For the halacha lema'asse, consult your Rav.
Case 3 — Attributing a stain to an external cause (תליות)
A wound (מכה), a passage through the kitchen or the butchers market, the handling of meat or fowl, a crushed insect: so many possible תליות, "since stains are דרבנן." Still, the color must match and the cause must be real. The validity of a תליה is verified case by case. For the halacha lema'asse, consult your Rav.
Case 4 — Surfaces not concerned (the floor, the toilet)
A stain noticed on the floor or on the toilet bowl falls under the category דבר שאינו מקבל טומאה: the decree of stains does not apply. This does not allow one to conclude on one's own in every case (a cloth, a movable seat, etc. differ). For the halacha lema'asse, consult your Rav.
The common thread of the four cases: before fearing, ask the questions of the siman — what size? what color? what place? what support? is there a תליה? But, since stains are דרבנן, the practice holds many leniencies — and their application always requires a Rav, who knows the details of fact.
9. Synthesis of Siman 190
The essence of Siman 190 in a few sentences:
The Torah only renders impure through the הרגשה; the כתם is only a rabbinic decree (דרבנן), hence its many leniencies (seif 1).
Basic exemptions: תינוקת/קטנה, a continuous flow = a single ראיה, שלש עונות שהם צ' יום (90 days).
The decree only bites at כגריס ועוד in one piece; drops are not combined; תליה ל-פשפש up to כתורמוס (seifim 5-8).
It only applies where the stain could come מן המקור (כנגד בית התורפה, below the belt) (seifim 9, 11-17).
The floor and the toilet (שאינו מקבל טומאה) are outside the decree → pure (seif 10).
One attributes (תליות) to an external cause — מכה, blood from the butchers market, insect — if the color matches (seifim 18-30).
בגדי צבעונים: they only decreed over white → wearing color removes most questions (seif 10, the Rama’s gloss).
The examination (עד הבדוק) is strict: the slightest drop renders impure (seif 33); an unexamined cloth, and a garment lent and then laundered, bring distinct presumptions into play (seifim 36-47).
Additional laws: איש שיוצא ממנו דם, stains do not establish a וסת — and the great principle: כתמים דרבנן → לקולא (seifim 20, 54).
Memory table
Situation
Typical status
Stain < כגריס ועוד (in one piece)
🟢 Pure (below the threshold of the decree)
Stain on a colored garment (צבעוני)
🟢 Pure (לא גזרו אלא בלבן)
Stain on the floor / the toilet
🟢 Pure (אינו מקבל טומאה)
Stain attributable (color + real cause)
🟢 תליה → pure
Stain ≥ כגריס, white, מן המקור, no תליה
🔴 Impure (show to the Rav)
Blood on an עד הבדוק (active examination)
🔴 Impure in any amount (ראיה)
Comprehension questions
Check your understanding:
What is the difference between הרגשה (Torah) and כתם (Sages)? Why does the כתם allow so many leniencies (seif 1)?
Who is exempt from the decree: the תינוקת/קטנה? What does שלש עונות שהם צ' יום (90 days) mean (seifim 2-4)?
What is the measure כגריס ועוד? Why are separate drops not combined (seifim 5-8)?
What is the תליה ל-פשפש up to כתורמוס (seif 7)?
Why does the stain cause concern only מן המקור (כנגד בית התורפה)? And below the belt (seifim 9, 11-15)?
Why are the floor and the toilet outside the decree (seif 10)?
Under what conditions does a תליה to an external cause hold (color, real cause) (seifim 16-31)?
Explain the heter of בגדי צבעונים and its limits (הפסק טהרה, 196).
Why is the עד הבדוק strict (every drop) while the כתם is lenient (seifim 33, 54)?
What is the cross-cutting principle of the siman, and what does the Taz say on the rabbinic nature of stains?
To go further
If you wish to deepen this siman:
📚 Level 2 — Lamdan: the pilpul, the nature of the decree (כתם דרבנן vs הרגשה דאורייתא), the logic of the שיעור כגריס (כינה), the hierarchy of the תליות and the reach of the heter of צבעונים, anchored in the sugyot of Niddah
✨ Level 3 — Synthesis: the comparative tables (measure, place, surfaces, תליות, colors), the rules of thumb and the quick memorization of the 54 seifim grouped into 9 families
⚖️ Level 4 — Daat HaRav (Chabad) & Halacha lema'asse: the Chabad mesorah (the Tzemach Tzedek of Lubavitch) and the practical ruling (Beit Yosef, Rama, Shach, Taz, Sidrei Tahara, Chochmat Adam, Aruch haShulchan, Taharat haBayit, Shevet haLevi) on stains and colored garments
The sources for this level can be consulted on Sefaria: