גזרת חכמים, שיעור כגריס, התליות, והיתר בגדי הצבעונים
יורה דעה · סימן ק״צ
דִּינֵי כְּתָמִים וּבְדִיקַת הָאִשָּׁה
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦
מבוא ראשון לסימן ק״צ, הגדול שבהלכות נדה : 54 סעיפיו, אחד אחד כסדר הספר, לשון הסעיפים כלשונה וביאור בהיר. מדוע כֶּתֶם של דם מטמא אף שמן התורה אין טומאה אלא בהַרְגָּשָׁה ? עניין גזרת חכמים (כתם דרבנן), שיעור כְּגְרִיס וְעוֹד, מקום וצורת הכתם, דבר שאינו מקבל טומאה, התליות, והיתר בגדי הצבעונים.
נושא : דיני כתמים — גזרת חכמים, שיעור כגריס, התליות, בגדי הצבעונים מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״צ
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מתווה הלימוד
1.לשון השולחן ערוך : 54 הסעיפים, אחד אחד, כסדר הספר
2.הקשר : מדוע הכתמים באים אחר ההרגשה (183) והמראות (188)
3.מושגי היסוד : הרגשה דאורייתא, כתם דרבנן, כגריס ועוד, תליה, מקבל טומאה, צבעונים…
4.שיעור כגריס ועוד : טבלת השיעור ואי־צירוף הטיפות
5.הש״ך והט״ז : מי הם, וכמה הכרעות מרכזיות (הט״ז מפותח כאן מאוד)
6.הגהות הרמ״א (הגה)
7.בגדי צבעונים : ההיתר הגדול והנפקות המעשית כיום
8.מקרים מעשיים : בגדי צבעונים, הראיית הכתם לרב, תליות, שטחים שאינם בכלל
9.סיכום ושאלות הבנה
1. לשון השולחן ערוך — 54 הסעיפים כסדרם
סימן ק"צ הוא הארוך שבהלכות נדה : 54 סעיפים. כאן הם מובאים אחד אחד, כסדר הספר, כל אחד עם לשונו כלשונו ועם תרגומו. הכלל המנחה ניתן כבר בסעיף א : מן התורה אין טומאה אלא בהרגשה ; וחכמים גזרו על הכתם הנמצא בגופה או בבגדיה, אף בלא הרגשה. וכל הסימן נובע מאותה גזרה דרבנן — ומפני שהיא מדבריהם אפשרו בה קולות רבות : השיעור, המקום, התליות, וצבע הבגד. הקריאה לפי משפחות נמצאת ברמה השלישית.
סעיף א — כותרת הסימן ; הרגשה מן התורה, גזרת חכמים על הכתם, וההנהגה הנובעת ממנה
דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים: דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאלו ראתה ודאי וכמו שיתבאר לקמן סימן קצ"ו) ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה:
כותרת הסימן : דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ"ד סעיפים.
מדאורייתא אין האשה נטמאת ואינה נאסרת לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה — עד שתחוש ביציאת הדם. וחכמים גזרו על הכתם הנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה, אף על פי שלא הרגישה, ואף אם בדקה עצמה ומצאה טהורה.
ולפיכך צריכה הפסק טהרה — שתבדוק עצמה ותמצא טהורה — ואחר כך תמנה שבעה נקיים, חוץ מיום המציאה — (כאילו ראתה ודאי, וכמו שיתבאר לקמן סימן קצ"ו). ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם, ובדקה אחר כך ולא מצאה כלום — יש מי שאומר שהיא טמאה.
יסוד כל הסימן : שני מישורים לפנינו. נדה דאורייתא שבסימן קפ"ג תלויה בהרגשה — שהאשה חשה ביציאת הדם. הכתם שבסימן ק"צ אחר לגמרי : כתם הנמצא בלא הרגשה, ואינו מטמא אלא מכוח גזרת חכמים. וכבר סעיף א אומר את נפקותה המעשית של הגזרה : הפסק טהרה, ואחר כך שבעה נקיים מיום שלאחר המציאה.
סעיף ב — על מי לא גזרו : תינוקת שלא הגיע זמנה לראות
לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דהיינו שהיא פחותה מי"ב אפילו הביאה שתי שערות וכן אפי' היתה יתירה מי"ב אם בדקוה ולא הביאה ב' שערות בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה ואפילו אם ראתה כבר ב"פ אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם:
לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, דהיינו שהיא פחותה מי"ב שנה, ואפילו הביאה שתי שערות ; וכן אפילו היתה יתירה מי"ב, אם בדקוה ולא הביאה שתי שערות — בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה — ואפילו ראתה כבר שתי פעמים. אבל לאחר שראתה שלש פעמים — חוששת לכתם.
סעיף ג — שופעת ומזלפת אינה אלא כראיה אחת ; חזקת שלש פעמים, והגהת הרמ״א
היתה שופעת כמה ימים או שהית' מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה שלש פעמים אפילו ביום א' הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא ויש מי שאומר שאין כתמה טמא אלא א"כ ראתה דם שלשה וסתות (ויש להחמיר כסברא הראשונה) (היא סברת רש"י ורשב"א והטור):
היתה שופעת כמה ימים או שהיתה מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק — אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק. אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה שלש פעמים, ואפילו ביום אחד — הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא. ויש מי שאומר שאין כתמה טמא אלא אם כן ראתה דם שלשה וסתות. הגה :ויש להחמיר כסברא הראשונה — (היא סברת רש"י ורשב"א והטור).
סעיף ד — כיצד חוזרת התינוקת שראתה שלש פעמים לקדמותה : שלש עונות, תשעים יום
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג"פ ופסקה מלראות שיעור שלש עונות שהם צ' יום חוזרת לקדמותה וכתמה טהור עד שתחזור ותראה שלש פעמים:
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה שלש פעמים, ופסקה מלראות שיעור שלש עונות שהם תשעים יום — חוזרת לקדמותה וכתמה טהור, עד שתחזור ותראה שלש פעמים.
סעיף ה — שיעור הגזרה : כגריס ועוד, כט׳ עדשים ג׳ על ג׳ ; ובפחות מכן תולין בכינה
לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אף על פי שלא הרגה כנה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו:
לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד. ושיעור הגריס כט׳ עדשים — הגה : ג׳ על ג׳ (טור) — ושיעור עדשה כ"ד שערות — הגה : האגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות, כמו שהן קבועות בגופו של אדם (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב). וכל זמן שאין בו כשיעור הזה — אנו תולין לומר דם כינה הוא, ואף על פי שלא הרגה כינה. אבל כשיש בו כשיעור הזה — אין תולין בכינה, בין שהכתם מרובע בין שהוא ארוך. ואם נזדמן לה גריס גדול יותר מן השיעור הזה — משערין בו.
שתי גרסאות בשיעור, והדף אינו מכריע. הנוסח הנדפס שלפנינו: כ"ד שערות. והש״ך ס״ק ו כתב שהגרסה הנכונה היא כד’ — ארבע שערות — ושהכ״ד שנדפס טעות המדפיס היא: « כצ"ל דלא כמו שנדפס בספרים » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ו). ובס״ק ז ביאר שהל״ו של האגור נסבו על הגריס — ו’ על ו’ — ולא על העדשה: « כלומר שהגריס הוא ל"ו שערות דהיינו ו’ על ו’ » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ז). השיעור למעשה — לרב.
סף הגזרה : כתם פחות מכגריס ועודאינו מטמא. וה״ועוד״ אינו לתפארת : הוא המניח מקום לטיפה הנתלית בכינה, וסעיפים ח, כז וכח נסמכים עליו. ושים לב לשיעור כלשון הטקסט — כט׳ עדשים, והעדשה כ"ד שערות לדעת המחבר, ל"ו לדעת האגור שהביא הרמ״א.
סעיף ו — האם השיעור נוהג אף בכתם שעל בשרה ? דעת הוי"א
הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור:
הא דבעינן שיעורא — בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה. ויש אומרים שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה, אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד, במקומות שחוששין להם — אין לו שיעור.
סעיף ז — תליה בפשפש : עד כתורמוס
אם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולה בו עד כתורמוס (פירוש מין ממיני הקטניות שהוא מר ובלע"ז לופינ"ו):
אם הרגה פשפש או הריחה ריחו — תולה בו עד כתורמוס — (פירוש : מין ממיני הקטניות שהוא מר, ובלעז לופינ"ו).
סעיף ח — אין מצרפין טיפות זו לזו ; ודעת הוי"א בכתם שעל בשרה
אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד אע"פ שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד וי"א דהני מילי כשנמצאו על חלוקה אבל אם נמצאו על בשרה מצטרפין לכגריס ועוד:
אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד, אף על פי שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה, עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס — טהורה, שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכינה, עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד. ויש אומרים דהני מילי כשנמצאו על חלוקה, אבל אם נמצאו על בשרה — מצטרפין לכגריס ועוד.
סעיף ט — כתם הנמצא כנגד בית תורפה : אין צורתו ואין מראהו מצילין
כתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טיפין טיפין או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה הואיל והוא כנגד בית תורפה (פי' גנאי הוא והוא כנוי לערוה) טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה:
כתם הנמצא על בשרה — שהוא ארוך כרצועה, או עגול, או שהיו טיפין טיפין, או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה, או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה — הואיל והוא כנגד בית תורפה(פירוש : לשון גנאי הוא, וכינוי לערוה) — טמאה. ואין אומרים : אילו נטף מן הגוף לא היה כזה.
סעיף י — דבר שאינו מקבל טומאה ובגד צבוע : היכן לא גזרו
כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):
כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה — לא גזרו. כיצד ? בדקה קרקע עולם — הגה : או בית הכסא שאינו מקבל טומאה (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) — או כל דבר שאינו מקבל טומאה, וישבה עליו ומצאה בו כתם ; וכן כתם שנמצא על בגד צבוע — טהורה. הגה :לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים — (הרמב"ם, ובגמרא פרק האשה).
דבר שאינו מקבל טומאה — גזרת הכתמים אינה חלה אלא על מה שראוי לקבל טומאה. על קרקע עולם, ועל פי הגהת הרמ״א אף על בית הכסא, אין חשש כתם. ואותו סעיף מוסיף את הבגד הצבוע, ומכאן עצת הרמ״א ללבוש בגדי צבעונין.
סעיף יא — רק במקום שאפשר שבא מן המקור : עקב, שוק, ידים ; נזדקרה ; ותליה במכה
לא בכ"מ שימצא שם כתם טמאה אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור כיצד נמצא על עקבה טמאה וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה (וכ"ש על רגליה ממש) (ב"י בשם רשב"א) וכן אם נמצא על ידיה אפילו על קשרי אצבעותיה שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מצד חוץ או אפילו מהצדדין ואצ"ל למעלה מאותו מקום טהורה ואם יודעת שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה טמאה בכ"מ שתמצאנו אפי' למעלה מהחגור בין מלפניה בין מלאחריה אפילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים ודוקא כשנמצא על בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה וגם על חלוקה אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים תולה בו בין שנמצא למטה מהחגור או שהגביהה רגליה ונמצא למעלה מהחגור (הרמב"ן ורשב"א) בד"א שכשנמצא הכתם על בשרה בלבד אינה תולה כשאין לה לתלות אלא בעסק הכתמים או בשוק של טבחים אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה שאפשר שיבא הדם ממנה תולה בה וטהור' ואם המכה בכתפה והכתם על יריכה במקום שאי אפשר לבא מהמכה טמאה:
לא בכל מקום שימצא שם כתם טמאה, אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור. כיצד ? נמצא על עקבה — טמאה ; וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים, והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק ; וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה — הגה : וכל שכן על רגליה ממש (ב"י בשם רשב"א) ; וכן אם נמצא על ידיה, אפילו על קשרי אצבעותיה, שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום. אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מצד חוץ, או אפילו מן הצדדין, ואין צריך לומר למעלה מאותו מקום — טהורה. ואם יודעת שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה — טמאה בכל מקום שתמצאנו, אפילו למעלה מן החגור, בין מלפניה בין מלאחריה, ואפילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים. ודוקא כשנמצא על בשרה לבד ; אבל אם נמצא על בשרה וגם על חלוקה, אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים — תולה בו, בין שנמצא למטה מן החגור, בין שהגביהה רגליה ונמצא למעלה מן החגור (הרמב"ן ורשב"א). במה דברים אמורים שכשנמצא הכתם על בשרה בלבד אינה תולה ? כשאין לה לתלות אלא בעסק הכתמים או בשוק של טבחים ; אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה, שאפשר שיבוא הדם ממנה — תולה בה וטהורה. ואם המכה בכתפה והכתם על יריכה, במקום שאי אפשר לבוא מן המכה — טמאה.
היגיון המקום : אין הגזרה חלה אלא אם אפשר שבא הכתם מן המקור. העקב, פנים השוק והפרסות, ראש גודל הרגל, והידים שהן עסקניות — חוששין. צד חוץ של השוקיים, וכל שכן למעלה מאותו מקום — אין חוששין. ושני היפוכים : נזדקרה — חוששין בכל מקום ; ומכה שבגופה פותחת תליה במקום ששוק של טבחים לא הועיל בו.
סעיף יב — כתם שעל החלוק : למטה מן החגור טמאה, למעלה ממנו טהורה
נמצא הכתם על חלוקה למטה מהחגור או במקום החגור עצמו טמאה אפי' נמצא לצד חוץ (ואין חילוק בין נמצא בחלוק לפניה או מאחריה או מן הצדדין מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) (ב"י בשם הראב"ד בס' בע"הנ ורשב"א בת"ה) ואם עברה בשוק של טבחים טהורה אפילו נמצא לצד פנים ועל בשרה ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה טהורה אפילו נזדקרה והגביהה רגליה ואפילו לא עברה בשוק של טבחים שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה:
נמצא הכתם על חלוקה למטה מן החגור, או במקום החגור עצמו — טמאה, ואפילו נמצא לצד חוץ. הגה : ואין חילוק בין נמצא בחלוק לפניה או מאחריה או מן הצדדין, מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה (ב"י בשם הראב"ד בספר בעלי הנפש ורשב"א בתורת הבית). ואם עברה בשוק של טבחים — טהורה, אפילו נמצא לצד פנים ועל בשרה. ואם נמצא על חלוקה בלבד מן החגור ולמעלה — טהורה, אפילו נזדקרה והגביהה רגליה, ואפילו לא עברה בשוק של טבחים, שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה.
סעיף יג — כתם שעל בית יד של חלוק : הכל לפי מה שיכול בית היד להגיע
נמצא על בית יד של חלוקה אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה טמאה אפי' אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה ואם אינה יכולה ליגע שם כלל טהורה:
נמצא על בית יד של חלוקה : אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה — טמאה, ואפילו אינה יכולה להגיע שם אלא אם כן תשחה הרבה. ואם אינה יכולה ליגע שם כלל — טהורה.
סעיף יד — חלוק שמתכסה בו בלילה והמעפורת : חוששין בכל מקום, אלא אם כן נשאר הקשר
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שימצא בו טמאה מפני שהוא (חוזר) הילך והילך וכן הדין אם נמצא במעפורת שמכסה ראשה או שחוגרת בו (רמב"ם) ואם קשרה בו ראשה היטב וכשנעורה גם כן מצאתו קשור יפה אינה חוששת:
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה — בכל מקום שימצא בו טמאה, מפני שהוא (חוזר) הילך והילך. וכן הדין אם נמצא במעפורת שמכסה בה ראשה או שחוגרת בו(רמב"ם). ואם קשרה בו ראשה היטב, וכשנעורה גם כן מצאתו קשור יפה — אינה חוששת.
סעיף טו — שתי נשים בחלוק אחד : מי שכיסתה בו את ראשה
שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות ואם אחת כיסתה והאחרת לא כיסתה אף על פי ששתיהן לבשו החלוק ונמצא הכתם למעלה מהחגור אותה שכיסתה טמאה והאחרת טהורה:
שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק אחד — שתיהן טמאות. ואם אחת כיסתה והאחרת לא כיסתה, אף על פי ששתיהן לבשו החלוק, ונמצא הכתם למעלה מן החגור — אותה שכיסתה טמאה והאחרת טהורה.
סעיף טז — מכה בצוארה וכתם למטה מן החגור : נתהפך הבגד ובא לו שם
אם יש לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוק אפילו למטה מהחגור שאי אפשר ליגע שם מהמכה אם פושטתו ומתכסה בו תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לו שם:
אם יש לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוק, אפילו למטה מן החגור, שאי אפשר ליגע שם מן המכה — אם פושטתו ומתכסה בו — תולה במכתה, שאני אומר : נתהפך ובא לו שם.
סעיף יז — שני כתמים, אחד למעלה מן החגור ואחד למטה : אימתי העליון מיישב את התחתון
מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה ממנו ויודעת שלא נזדקרה טהורה שאני אומר כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר שודאי מעלמא בא שהרי אין לתלותו בכנה אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין אותו מעלמא דשמא דם כנה הוא ואם יש בתחתון כגריס ועוד שאין לתלות בכנה טמאה:
מצאה כתם למעלה מן החגור וכתם למטה ממנו, ויודעת שלא נזדקרה — טהורה, שאני אומר : כמו שהעליון בא מעלמא, כך בא התחתון. במה דברים אמורים ? כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר, שודאי מעלמא בא, שהרי אין לתלותו בכינה. אבל אם אין בו כגריס ועוד — אין תולין אותו מעלמא, דשמא דם כינה הוא. ואם יש בתחתון כגריס ועוד, שאין לתלות בכינה — טמאה.
סעיף יח — כיון שכתמים דרבנן : תולה בכל דבר שיכולה, בחלוק ; ובבשרה — במכה
כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה אפילו לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא אפילו בתחתון טהורה אבל אם נמצא על בשרה אינה תולה אלא א"כ יש לה מכה בגופה אז תולה בה אפילו על בשרה אם הוא במקום שאפשר לדם לנטף משם ואפילו נתרפאת אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת (רשב"א ומרדכי וסה"ת וסמ"ג):
כיון שכתמים דרבנן — מקילין בהם, ותולה בכל דבר שיכולה לתלות. כיצד ? שחטה בהמה חיה או עוף, או נתעסקה בכתמים, או ישבה בצד המתעסקים בהם, או שעברה בשוק של טבחים, ונמצא דם בבגדיה — תולה בה וטהורה. ואפילו לובשת שלשה חלוקים זה על זה ונמצא אפילו בתחתון — טהורה. אבל אם נמצא על בשרה — אינה תולה, אלא אם כן יש לה מכה בגופה : אז תולה בה אפילו על בשרה, אם הוא במקום שאפשר לדם לנטוף משם. ואפילו נתרפאת, אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם על ידי חיכוך — תולה בה, ואף על פי שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת(רשב"א ומרדכי וספר התרומה וסמ"ג).
לב פרק התליות : לשון סעיף יח — כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות — מושלת בכל הבא אחריו. מכה, דם חיצוני (שחיטה, שוק של טבחים), סיבה בבעל או בבן (סעיף יט) — כל אלו תולים את הכתם במקור שאינו רחמי. והסעיפים הבאים קובעים את תנאיה — ובכללם התאמת הצבע (סעיפים כג, כד, ל) וממשות הסיבה (סעיפים כב, כה, כו).
סעיף יט — תולה אף בבנה ובבעלה ; והגהת הרמ״א בנשים ששכבו עמה במטה
כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל' אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה לפי שדרכם ליגע בה אבל אם היו עסוקים בדם ולא נמצא בהם דם אינו תולה בהם אא"כ היו עסוקי' בדבר שדרכו לינתז כגון שחיט' וכיוצא בה: הגה וה"ה אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן תולה בהן כמו בבנה ובבעלה (מרדכי הלכות נדה ובש"ד):
כשם שתולה בה, כך תולה בבנה ובבעלה, אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה, לפי שדרכם ליגע בה. אבל אם היו עסוקים בדם ולא נמצא בהם דם — אינה תולה בהם, אלא אם כן היו עסוקים בדבר שדרכו לינתז, כגון שחיטה וכיוצא בה. הגה :והוא הדין אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן — תולה בהן כמו בבנה ובבעלה (מרדכי הלכות נדה ובשערי דורא).
סעיף כ — בעל שרגיל לצאת ממנו דם : תולה בו את הדם שנמצא בעדה
מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה:
מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה, ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם — תולה בבעלה.
סעיף כא — כתם בשיפולה ומאחוריה ומכה מלפניה : חזר הבגד לפניה
היכא דאשתכח כתם בשיפולה ומאחורה ומכה איכא מקמא תליא בה דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה:
היכא דאשתכח כתם בשיפולה ומאחורה, ומכה איכא מקמא — תליא בה, דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה — כלומר : בעת שישבה, נהפך השולי שמאחוריה ובא לפניה, ונטף עליו דם מן המכה.
סעיף כב — כשעצם הסיבה בספק : עיר שהטבחים יושבים בה במקום ידוע, ועיר שאין להם מקום
ספק אם עברה בשוק של טבחים או אם ישבה בצד המתעסקים בכתמים אינה תולה בהם במה דברים אמורים בעיר שהטבחים או המתעסקים בכתמים יושבים במקום ידוע אבל אם דרכם להתעסק כאן וכאן תולין אפילו מספק שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה:
ספק אם עברה בשוק של טבחים, או אם ישבה בצד המתעסקים בכתמים — אינה תולה בהם. במה דברים אמורים ? בעיר שהטבחים או המתעסקים בכתמים יושבים במקום ידוע. אבל אם דרכם להתעסק כאן וכאן — תולין אפילו מספק, שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה.
סעיף כג — הצבע צריך להתאים : אדום באדום ושחור בשחור — ודי בדמיון שאינו ניכר ממש
נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור או איפכא אין תולין בו במה דברים אמורים אדום בשחור ושחור באדום אבל אדום באדום ושחור בשחור אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו כגון שנתעסקה במי תלתן או במי בשר או בקילור אדום קצת תולה בו האדום:
נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור, או איפכא — אין תולין בו. במה דברים אמורים ? אדום בשחור ושחור באדום. אבל אדום באדום ושחור בשחור — אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו — תולה בו, כגון שנתעסקה במי תלתן או במי בשר או בקילור אדום קצת — תולה בו האדום.
סעיף כד — התרנגולת : שלשה מיני דם, ולפיכך שלשה מראות כתם
נתעסקה בתרנגולת תולה בו אדום ושחור וכרכומי לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי:
נתעסקה בתרנגולת — תולה בו אדום ושחור וכרכומי, לפי שדם שחיטה אדום, ודם איבריה שחור, ודם בני מעיה כרכומי.
סעיף כה — צפור אחד, שתי נשים, ושני כתמים כסלע : אין הסיבה מספקת לשתיהן
שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחת כסלע שתיהן טמאות:
שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו דם אלא כסלע, ונמצא על כל אחת כסלע — שתיהן טמאות.
סעיף כו — שני גריסין וסיבה שאינה מסבירה אלא אחד : אחד בדם ואחד במאכולת — והגהת הרמ״א
נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כשני גריסין הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת אבל אם נמצא הכתם יותר מכשני גריסין טמאה: (רמב"ם פ"ט ורשב"א ורא"ה בב"ה וה"ה) ויש מחמירין ומטמאין בכל זה (הרא"ש והטור) ומכל מקום נראה דיש לסמוך אמקילין דבכתמים שומעין להקל:
נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס, ונמצא עליה כשני גריסין — הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת. אבל אם נמצא הכתם יותר מכשני גריסין — טמאה (רמב"ם פ"ט ורשב"א ורא"ה בבדק הבית והמגיד משנה). הגה :ויש מחמירין ומטמאין בכל זה (הרא"ש והטור) ; ומכל מקום נראה דיש לסמוך אמקילין, דבכתמים שומעין להקל.
סעיף כז — סיבה קטנה מן הכתם : דם מאכולת מצטרף אליה — והגהת הרמ״א
נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה שאני אומר כתם זה מעסק הכתמים הוא וכבר היה שם דם מאכולת (פירוש דם כינה) שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כשני גריסין טהורה: הגה ויש מחמירין ומטמאין ומכל מקום אם נתעסקה בדם ואינה יודעת בכמה אזלינן לקולא ואמרינן שהיה בדם כשיעור הכתם (בית יוסף וכן כתב הרשב"א ורא"ש וטור ובל"ח כתב דדעת הרב דהכא מחמירין כ"ע וכמ"ש בס"ק ל"ז):
נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד — טהורה, שאני אומר : כתם זה מעסק הכתמים הוא, וכבר היה שם דם מאכולת(פירוש : דם כינה)שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס. וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כשני גריסין — טהורה. הגה :ויש מחמירין ומטמאין ; ומכל מקום אם נתעסקה בדם ואינה יודעת בכמה — אזלינן לקולא, ואמרינן שהיה בדם כשיעור הכתם (בית יוסף, וכן כתב הרשב"א והרא"ש והטור ; ובלחם חמודות כתב דדעת הרב דהכא מחמירין כולי עלמא, וכמו שכתב בס"ק ל"ז).
סעיף כח — שני גריסין וכינה מעוכה בתוכם : אחד בכינה המעוכה ואחד בכינה אחרת
האשה שמצא' על חלוקה כשני גריסין וכינה מעוכה בו טהורה שהגריס הא' ודאי מכינה המעוכה בו והגריס השני אנו תולין אותו בכינה אחרת כיון שאין בו כגריס ועוד:
האשה שמצאה על חלוקה כשני גריסין וכינה מעוכה בו — טהורה, שהגריס האחד ודאי מן הכינה המעוכה בו, והגריס השני אנו תולין אותו בכינה אחרת, כיון שאין בו כגריס ועוד.
סעיף כט — הרגה פשפש : חזר כתורמוס לשיעור הגריס לכל הדינים
הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמס חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו:
הרגה פשפש, שאנו תולין בו עד כתורמס — חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו.
סעיף ל — אינה צריכה להקיף את הכתם לדבר שתולה בו ; תולה מן הסתם
אינה צריכה להקיף (פי' ענין הקפה הוא לדמות דבר לדבר) הכתם לדבר שהיא תולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
אינה צריכה להקיף(פירוש : ענין הקפה הוא לדמות דבר לדבר)את הכתם לדבר שהיא תולה בו, אלא תולה מן הסתם, עד שתדע שזה שחור וזה אדום.
סעיף לא — ספק דם או צבע : שבעה סמנים, ומדוע אין לנו היום
מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע מעברת עליו ז' סמנים אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה ואם אינה מעברת עליו טמאה מספק ועכשיו אין לנו העברת ז' סמנים מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם:
מצאה כתם ואין לה במה לתלות, והדבר מסופק אם הוא דם או צבע — מעברת עליו שבעה סמנים : אם עמד בעיניו — הרי זה צבע וטהורה. ואם אינה מעברת עליו — טמאה מספק. ועכשיו אין לנו העברת שבעה סמנים, מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם.
הבדיקה היא ענין לרב. סעיף לא אומר זאת בדרכו : העברת שבעה סמנים, שהיתה מכרעת בין דם לצבע, אינה בידינו עוד — ״שאין אנו בקיאים בקצת משמותם״. ונשארו המראה (ועיין מראות שבסימן קפ"ח), השיעור, המקום, והדבר שעליו נמצא. ובמקום ספק אין מכריעים לבד — אלא מראין את הכתם לרב.
סעיף לב — לחזור ולעשות את המלאכה : הבדיקה המכרעת בכתם שנמצא בדרך עבודתה
האשה שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום שעברה על דבר שהיה בדוק לה מתחילה (והוא מקבל טומאה) (ד"ע בד"מ וכ"ה ברא"ש פרק האשה ורשב"א סוף שער ד' ותוספות ריש דף נ"ח) תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם טמאה ואם לאו טהורה:
האשה שהיתה עוסקת במלאכתה, ונמצא דם במקום שעברה, על דבר שהיה בדוק לה מתחילה — הגה : והוא מקבל טומאה — תחזור להתעסק כמו שעשתה : אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם — טמאה ; ואם לאו — טהורה.
סעיף לג — עד הבדוק : טיפה כחרדל מטמאה, ואף מאכולת מעוכה אינה מצילה
האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה:
האשה שבדקה עצמה בעד(פירוש : סמרטוט, מעניין ״וכבגד עדים כל צדקותינו״ [ישעיהו סד:ה])הבדוק לה, ונמצא עליו אפילו טיפה כחרדל, בין עגול בין משוך — טמאה. ולא עוד, אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה — טמאה. וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא, ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא, בין משוך בין עגול — טמאה.
כתם מול עד הבדוק : יש להבחין. כתם מקרי נדון בקולות הכתמים — שיעור, מקום, תליות. אבל כשהאשה בודקת עצמה בעד הבדוק ומוצאת בו דם, סעיף לג חותך : טיפה כחרדל מטמאה, ואף מאכולת מעוכה שנמצאה על הכתם אינה מצילה. וסעיף נד מסיק את המסקנה : כתמים אלו הרי הן כראיות לכל דבר.
סעיף לד — עד שהונח תחת הכר : משוך או עגול, והגהת הרמ״א
בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקתו מהקינוח ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר: הגה וה"ה אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו (ב"י כמו שנתבאר לעיל באיזה דבר תלינן כתם):
בדקה עצמה בעד הבדוק לה, והניחתו תחת הכר או תחת הכסת, ולמחר נמצא עליו דם : אם משוך — טמאה, שחזקתו מן הקינוח ; ואם עגול ואין בו כגריס ועוד — טהורה, שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר. הגה :והוא הדין אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו (ב"י, כמו שנתבאר לעיל באיזה דבר תלינן כתם).
סעיף לה — עד שטחתו בירכה : מחלוקת בכתם העגול, והרמ״א מכריע
בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה אפילו בכל שהוא ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא הגה וכן עיקר:
בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה, ולמחר נמצא עליו דם : אם משוך — טמאה אפילו בכל שהוא ; ואם עגול — טהורה, אם אין בו כגריס ועוד. ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא. הגה :וכן עיקר.
סעיף לו — עד שאינו בדוק : חוזר שיעור הגריס — והגהת הרמ״א בעד שחזקתו מלוכלך
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם (אינה) טמאה (אלא) אם יש בו כגריס ועוד (טור בשם הרא"ש וע"פ): הגה ודוקא בעד בינוני דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך (ד"ע) אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצויין שם שחזקתו שכבר היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם טהורה אפילו יותר מכגריס (כן משמע מהריטב"א שהביא ב"י):
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה — אפילו הניחתו שמור בתיבתה — ומצאה עליו דם : (אינה) טמאה (אלא) אם יש בו כגריס ועוד (טור בשם הרא"ש). הגה :ודוקא בעד בינוני, דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך (דעת עצמו) ; אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך — כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצויין שם, שחזקתו שכבר היו בו כתמים — ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם : טהורה, אפילו יותר מכגריס (כן משמע מהריטב"א שהביא ב"י).
סעיף לז — עד שאינו בדוק שטחתו בירכה : טהורה אף בכגריס ועוד — והגהת הרמ״א
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה וטחתו בירכה ואח"כ נמצא עליו דם אפילו כגריס ועוד טהורה: הגה וכל שכן אם הניחתו אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם דטהור אפילו ביותר מכגריס (ד"ע וב"י) אבל הניחתו במקום שאין דם שכיח טמאה אם הוא יותר מכגריס:
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה וטחתו בירכה, ואחר כך נמצא עליו דם — אפילו כגריס ועוד — טהורה. הגה :וכל שכן אם הניחתו אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם — דטהור אפילו ביותר מכגריס (דעת עצמו וב"י) ; אבל הניחתו במקום שאין דם שכיח — טמאה אם הוא יותר מכגריס.
סעיף לח — הגדרת עד הבדוק : מה שדי בו להעמידו בחזקת בדוק
איזהו עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים הרי זה בחזקת בדוק:
איזהו עד הבדוק ? כל שבדקתו, בין היא בין חברתה, ולא נודע שנכנס בו כתם, ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים — הרי זה בחזקת בדוק.
סעיף לט — חלוק שלא נבדק קודם לבישה : אין כתם שבו מטמא
אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה:
אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה, אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו. אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו, ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם — טהורה.
סעיף מ — חלוק שהושאל לאחר בדיקה : השניה טמאה והראשונה טהורה
בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה והשאילה לחברתה ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניה טמאה:
בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה, והשאילה לחברתה, ולבשה ומצאה בו כתם — הראשונה טהורה והשניה טמאה.
סעיף מא — השאילתו לנדה או לעובדת כוכבים : תולה בהן, ואפילו בספירת שבעה נקיים
לבשה חלוקה הבדוק לה ופשטתו והשאילתו לישראלית נדה או לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות וראת' פעם א' אע"פ שאינה רואה בימי השאלת החלוק ואחר כך נמצא בו כתם תולה בהן וטהורה והוא הדין אם בדקתו והשאילתו להן ואח"כ לבשתו היא ומצאה בו כתם שתולה בהן (זהו פי' רש"י ורמב''ם וטור) ואפילו היא בספירת שבעה נקיים (וע"ל סי' קצ"ו דבג' ימים הראשונים של ז' נקיים אין מקילין בכתמים לתלות בדבר אחר):
לבשה חלוקה הבדוק לה ופשטתו, והשאילתו לישראלית נדה או לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות וראתה פעם אחת — אף על פי שאינה רואה בימי השאלת החלוק — ואחר כך נמצא בו כתם : תולה בהן וטהורה. והוא הדין אם בדקתו והשאילתו להן ואחר כך לבשתו היא ומצאה בו כתם — שתולה בהן(זהו פירוש רש"י ורמב"ם וטור). ואפילו היא בספירת שבעה נקיים. הגה :ועיין לקמן סימן קצ"ו, דבשלשה ימים הראשונים של שבעה נקיים אין מקילין בכתמים לתלות בדבר אחר.
סעיף מב — השאילתו לקטנה, לנערה, ליושבת על דם טוהר, לסופרת ז׳ : תולה בהן, וחברתה מקולקלת
השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה או שהשאילתו לנערה שלא ראתה ולבשתו תוך ארבעה לילות לבעילתה או שהשאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בהן ואפילו בזמן הזה (ראב"ד וטור בשם י"א וה"ה ור' ירוחם לדעת רמב"ם ורא"ה בב"ה) וכן אם השאילתו לסופרת ז' שלא טבלה תולה בה ובעלת החלוק טהורה וחברתה ששאלתו מקולקלת:
השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם, ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה ; או שהשאילתו לנערה שלא ראתה, ולבשתו תוך ארבעה לילות לבעילתה ; או שהשאילתו ליושבת על דם טוהר — תולה בהן, ואפילו בזמן הזה(ראב"ד וטור בשם י"א, והמגיד משנה, ור' ירוחם לדעת רמב"ם, ורא"ה בבדק הבית). וכן אם השאילתו לסופרת שבעה שלא טבלה — תולה בה, ובעלת החלוק טהורה, וחברתה ששאלתו מקולקלת.
סעיף מג — השאילתו לבעלת הכתם : אין תולות זו בזו, ושתיהן צריכות לחוש
השאילתו לבעלת הכתם בין שהיתה יושבת כבר על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה אין תולות זו בזו ולא זו בזו ושתיהן צריכות לחוש וכל שכן אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו ששתיהן צריכות לחוש (טור וכן מורים בפשיטות בש"ס ופוסקים טובי זימני):
השאילתו לבעלת הכתם — בין שהיתה יושבת כבר על הכתם קודם שאלה, בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה — אין תולות זו בזו ולא זו בזו, ושתיהן צריכות לחוש. וכל שכן אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו — ששתיהן צריכות לחוש(טור, וכן מורים בפשיטות בש"ס ופוסקים טובי זימני).
סעיף מד — חלוק שלבשתו בימי נדתה : תולה שמימי נדותה הוא
לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם תולה שמימי נדותה הוא:
לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו, ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם — תולה שמימי נדותה הוא.
סעיף מה — תולה בעצמה בימים הראשונים : מעוברת ומניקה — והגהת הרמ״א בזקנה
לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה (וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה) (ב"י בשם הרשב"א):
לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת, ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם — תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת. וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה. הגה :וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה (ב"י בשם הרשב"א).
סעיף מו — חלוק שנתכבס בינתיים : מי כיבסו, ומבחן המקדיר מול המגליד
חלוק שלבשתה בימי נדתה ונתכבס וחזרה ולבשתו בזמן שהיא טהורה בלא בדיקה אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול חזקה בדקתו בשעת כיבוס ואינה תולה בה ואם היא בפנינו ואומרת שלא בדקתו תולה לומר שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס ואם נתכבס ע"י שפחה או עובדת כוכבים אפילו אינה לפנינו תולה לומר שמתחילה היה ואם אפשר לעמוד על הברור כגון שמכרת במראיתו אם מקדיר דהיינו שנכנס לתוך הבגד בידוע שקודם כיבוס היה ואם מגליד דהיינו שאינו נכנס לתוך הבגד בידוע שאחר כיבוס היה ואם אינה בקיאה בכך חוששת להחמיר (דעת הראב"ד):
חלוק שלבשתו בימי נדתה ונתכבס, וחזרה ולבשתו בזמן שהיא טהורה בלא בדיקה :
• אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול — חזקה בדקתו בשעת כיבוס, ואינה תולה בה ;
• ואם היא בפנינו ואומרת שלא בדקתו — תולה לומר שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס ;
• ואם נתכבס על ידי שפחה או עובדת כוכבים — אפילו אינה לפנינו, תולה לומר שמתחילה היה. ואם אפשר לעמוד על הברור, כגון שמכרת במראיתו : אם מקדיר — דהיינו שנכנס לתוך הבגד — בידוע שקודם כיבוס היה ; ואם מגליד — דהיינו שאינו נכנס לתוך הבגד — בידוע שאחר כיבוס היה. ואם אינה בקיאה בכך — חוששת להחמיר(דעת הראב"ד).
סעיף מז — אותו מבחן בשתי נשים : מגליד מורה על השניה, ומקדיר על הראשונה
לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחבירתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמהראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה:
לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכיבסתו והשאילתו לחברתה, ונמצא עליו כתם : אם מגליד — בידוע שמהשניה היא, והיא טמאה והראשונה טהורה ; ואם הוא מקדיר — בידוע שמהראשונה היא, והיא טמאה והשניה טהורה.
סעיף מח — שתי נשים בחלוק בדוק : חגור כל אחת מכריע, וכן קומתן
ב' נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם אם הוא מהחגור ולמטה לשתיהן שתיהן טמאות ואם הוא למעלה מהחגור לשתיהן שתיהן טהורות היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם הוא מהחגור ולמטה לארוכה כשם שהוא לקצרה שתיהן טמאות ואם הוא מהחגור ולמטה לקצרה ולמעלה מהחגור לארוכה קצרה טמאה וארוכה טהורה במה דברים אמורים כשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן אבל אם כיסו בו את ראשן שתיהן טמאות כיסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה אותה שכיסתה את ראשה טמאה וחבירתה טהורה:
שתי נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם :
• אם הוא מן החגור ולמטה לשתיהן — שתיהן טמאות ;
• ואם הוא למעלה מן החגור לשתיהן — שתיהן טהורות ;
• היתה אחת ארוכה ואחת קצרה : אם הוא מן החגור ולמטה לארוכה כשם שהוא לקצרה — שתיהן טמאות ; ואם הוא מן החגור ולמטה לקצרה ולמעלה מן החגור לארוכה — קצרה טמאה וארוכה טהורה. במה דברים אמורים ? כשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן ; אבל אם כיסו בו את ראשן — שתיהן טמאות. כיסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה — אותה שכיסתה את ראשה טמאה וחברתה טהורה.
סעיף מט — שלש נשים בחלוק או בספסל : כולן טמאות — אלא אם כן אחת ראויה לראות יותר
שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו ואח"כ נמצא עליו כתם כולן טמאות והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה במה דברים אמורים בזמן שכולן שוות אבל אם היתה אחת מהן ראויה לראות יותר מחברתה כגון שהיא זקנה או מעוברת או מניקה או שלא ראתה דם מימיה אע"פ שנשואה אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה:
שלש נשים שלבשו חלוק אחד, או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו, ואחר כך נמצא עליו כתם — כולן טמאות ; והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה. במה דברים אמורים ? בזמן שכולן שוות. אבל אם היתה אחת מהן ראויה לראות יותר מחברתה — כגון שהיא זקנה או מעוברת או מניקה, או שלא ראתה דם מימיה אף על פי שנשואה — אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה.
סעיף נ — שלש נשים במטה אחת : משולבות או לא, וסדין העליון
שלש נשים שישנות במטה אחת ומשולבות (פי' תכופות ודבוקות יחד כשליבות הסולם) שרגליהן מעורות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ואם אינן משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות נמצא תחת הפנימית היא והאמצעית טמאה והחיצונה טהורה. נמצא תחת החיצונה היא והאמצעית טמאה והפנימית טהורה במה דברים אמורים כשעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עלו דרך החיצונה כולן טמאות שאולי דרך עברתה נטף ממנה והני מילי כשלא נמצא על סדין העליון (טור בשם הרא"ש) אבל אם נמצא בו בין כך ובין כך כולן טמאות מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך:
שלש נשים שישנות במטה אחת ומשולבות(פירוש : תכופות ודבוקות יחד כשליבות הסולם), שרגליהן מעורות זו בזו, ונמצא דם תחת אחת מהן — כולן טמאות. ואם אינן משולבות זו בזו :
• נמצא דם תחת האמצעית — כולן טמאות ;
• נמצא תחת הפנימית — היא והאמצעית טמאה והחיצונה טהורה ;
• נמצא תחת החיצונה — היא והאמצעית טמאה והפנימית טהורה. במה דברים אמורים ? כשעלו דרך מרגלות המטה ; אבל אם עלו דרך החיצונה — כולן טמאות, שאולי דרך עברתה נטף ממנה. והני מילי כשלא נמצא על סדין העליון (טור בשם הרא"ש) ; אבל אם נמצא בו — בין כך ובין כך כולן טמאות, מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך.
סעיף נא — מה מועילה הבדיקה : מי מטהרת את מי, ומדוע שהות כדי בדיקה מבטלת הכל
כל זה מיירי שלא בדקה שום אחת מהן או שבדקו שלשתן ומצאו טהורות אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות הן טהורות והאחרת שלא בדקה טמאה ואם בדקה גם השלישית ומצאה טהורה כולן טמאות ואם בדקה אחת ומצאה טמאה האחרות שלא בדקו תולות בה והן טהורות בדקו שתים ומצאו טמאות הן טמאות והג' טהורה מפני שתולה בהן והא דתלינן באותה שמצא טמאה לטהר האחרת וכן הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה דוקא שקנחה עצמה בעד שבידה מיד תיכף למציאת הדם אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקים אין הבדיקה מועלת לטמאה לטהר האחרת ולא לטהורה לטהר עצמה:
כל זה מיירי שלא בדקה שום אחת מהן, או שבדקו שלשתן ומצאו טהורות. אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות — הן טהורות, והאחרת שלא בדקה טמאה. ואם בדקה גם השלישית ומצאה טהורה — כולן טמאות. ואם בדקה אחת ומצאה טמאה — האחרות שלא בדקו תולות בה והן טהורות. בדקו שתים ומצאו טמאות — הן טמאות והשלישית טהורה, מפני שתולה בהן. והא דתלינן באותה שמצאה טמאה לטהר האחרת, וכן הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה — דוקא שקינחה עצמה בעד שבידה מיד, תיכף למציאת הדם. אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה — דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקים — אין הבדיקה מועלת, לא לטמאה לטהר האחרת ולא לטהורה לטהר עצמה.
סעיף נב — מי ראויה לראות יותר : ארבעת הזוגות, תליה בעצמה, והמקומות במטה
במה דברים אמורים כשכולן שוות אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחבירתה שאינה ראויה תולה בראויה כיצד אחת זקנה שעברו עליה שלשה עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה שלא ראתה טהורה ושראתה טמאה אחת מניקה ואחת שאינה מניקה מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה שאם לבשה חלוק בזמן שאינה מעוברת ואח"כ לבשתו בזמן שהיא מעוברת ונמצא עליו דם תולה בימים הראשונים שלא היתה מעוברת וכן מניקה וזקנה וטהורה ואם היו כולן שוות מניקות או זקנות או אחת זקנה ואחת מניקה אין תולות זו בזו היו שלשתן (ערומות) [ערות] ושוכבות על המטה או יושבות על הספסל כאחת ונמצא דם תחת אחת מהן אפילו תחת האמצעית כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם טהורה ואם נמצא ביניהן השתים שנמצא ביניהן טמאות והאחרת טהורה ואם עלו דרך החיצונה ונמצא תחת החיצונה כולן טמאות תחת האמצעי' אמצעית ופנימית טמאות והחיצונות טהורה תחת הפנימית היא לבדה טמאה ושתים החיצונות טהורות ואם היו להן עסק לצד פנים שדרכן לקרב לצד הפנימי כגון שהן טוחנות ברחיים ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות ואם נמצא תחת החיצונה היא טמאה ופנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה:
במה דברים אמורים ? כשכולן שוות. אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחברתה שאינה ראויה — תולה בראויה. כיצד ?
• אחת זקנה שעברו עליה שלש עונות ולא ראתה, ואחת ילדה — זקנה טהורה וילדה טמאה ;
• אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת — מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה ;
• אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה — שלא ראתה טהורה ושראתה טמאה ;
• אחת מניקה ואחת שאינה מניקה — מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה. וכשם שתולה בחברתה, כך תולה בעצמה : שאם לבשה חלוק בזמן שאינה מעוברת ואחר כך לבשתו בזמן שהיא מעוברת ונמצא עליו דם — תולה בימים הראשונים שלא היתה מעוברת ; וכן מניקה וזקנה — וטהורה. ואם היו כולן שוות — מניקות או זקנות, או אחת זקנה ואחת מניקה — אין תולות זו בזו. היו שלשתן (ערומות) [ערות] ושוכבות על המטה או יושבות על הספסל כאחת, ונמצא דם תחת אחת מהן — אפילו תחת האמצעית — כיון שכל אחת מכרת מקומה, אותה שתאמר ״ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם״ — טהורה. ואם נמצא ביניהן — השתים שנמצא ביניהן טמאות והאחרת טהורה. ואם עלו דרך החיצונה : נמצא תחת החיצונה — כולן טמאות ; תחת האמצעית — אמצעית ופנימית טמאות והחיצונה טהורה ; תחת הפנימית — היא לבדה טמאה ושתים החיצונות טהורות. ואם היו להן עסק לצד פנים, שדרכן לקרב לצד הפנימי, כגון שהן טוחנות ברחיים, ונמצא דם תחת הפנימית — שתים הפנימיות טמאות ; ואם נמצא תחת החיצונה — היא טמאה ופנימית טהורה, שאין פנימית דוחקת לבוא לצד החיצונה.
סעיף נג — אחת נתעסקה בכתמים : כולן טהורות
הא דאמרינן נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל כולן טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים:
הא דאמרינן נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל — כולן טמאות : אם נתעסקה אחת בכתמים — כולן טהורות, שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים.
סעיף נד — אין בכתמים משום וסת — חוץ מכתמי עד הבדוק, שהם כראיות
אין בכתמים משום וסת כיצד מצאה כתם בר"ח אפילו שלש פעמים לא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:
אין בכתמים משום וסת. כיצד ? מצאה כתם בראש חודש — אפילו שלש פעמים — לא קבעתו ולא עוקרתו — חוץ מכתמי עד הבדוק לה, שהם מטמאים בכל שהן, והרי הן כראיות לכל דבר.
הכלל העובר בכל הסימן : כיון שהכתמים דרבנן, דרך הסימן להקל — ומכאן השיעור (סעיפים ה-ח), המקום (סעיפים ט, יא-יז), הדברים שאינם בכלל הגזרה (סעיף י), התליות (סעיפים יח-ל), וחזקות החלוק המושאל והמכובס (סעיפים לט-נג). והיוצא מן הכלל הגדול הוא עד הבדוק : שם אין זה כתם אלא ראיה, וסעיף האחרון אומר זאת במפורש.
2. הקשר — מקומו של הסימן
הלכות נדה נפתחות (סימן קפ״ג · 183) בנדה דאורייתא : האשה מיטמאה בהרגשתה ביציאת הדם. הסימנים הבאים עוסקים בדם עצמו : מראותיו (סימן קפ״ח · 188), דם הבתולים והתשמיש (סימן קפ״ז · 187), הספק (סימן קפ״ה · 185). סימן ק״צ פונה לשאלה ממין אחר לגמרי : הכתם הנמצא בלא כל הרגשה. אין כאן דין תורה אלא גזרת חכמים. ומפני שהגזרה דרבנן, נלווית אליה מערכת שלמה של קולות — עיקר עניינו של הסימן, הארוך שבהלכות נדה (סימנים קפ״ג-ר׳), במניין הסעיפים ובאורך הלשון כאחד.
שאלות הסימן הגדולות
שאלה
סעיפים
תשובה אופיינית
מה מטמא : הרגשה או כתם?
א-ד
תורה → הרגשה ; כתם → גזרה דרבנן (עם פטורים)
איזה שיעור מינימלי?
ה-ח
כגריס ועוד במקום אחד ; אין מצרפין טיפות
באיזה מקום חוששין?
ט, יא-יז
רק במקום שיכול לבוא מן המקור
אילו משטחים מחוץ לגזרה?
י
קרקע, בית הכסא : אינו מקבל טומאה → טהורה
האם תולים בסיבה חיצונית?
יח-ל
כן : מכה, דם חיצוני, שרצים (תליות)
ומה בבגד צבעוני?
י (הגהת הרמ״א)
לא גזרו אלא בלבן → צבעונים = אין טומאה
הרעיון החוצה את הכול : הכול נובע מטבע הגזרה הדרבנן. שיעור, מקום, משטח, סיבה חיצונית, צבע הבגד — פתחים שהדין מותיר כדי שלא לטמא, חוץ מבדיקה פעילה בעד הבדוק.
3. מושגי היסוד של הסימן
כדי להבין את סימן ק״צ צריך אוצר מילים קטן המתאר מה מטמא, כיצד נמדד כתם, ובאילו תנאים אפשר לדחותו.
הרגשה — תחושת יציאת הדם. היא המטמאה מן התורה (דאורייתא), כמונח בסימן קפ״ג · 183. בלעדיה — אנו במישור הדרבנן של הכתם בלבד.
כתם — כתם דם הנמצא בגוף או בבגד בלא הרגשה. אינו מטמא אלא בגזרת חכמים (דרבנן) — ומכאן כל קולות הסימן.
כגריס ועוד — השיעור המינימלי : כגריס ועוד מעט — כט׳ עדשים ערוכות ג׳ על ג׳. בפחות מזה אין הגזרה חלה. ה״ועוד״ בא לקלוט את הטיפה הנתלית בכינה (סעיפים ה-ח).
תליה — תליית הכתם בסיבה חיצונית אפשרית (מכה, דם שוק הטבחים, כינה…). מותרת בריווח ״כיון שכתמים דרבנן״, בתנאי צבע וסיבה ממשית (סעיפים טז-לא).
מן המקור — הכתם אינו מחשיד אלא אם יכול לבוא מן הרחם — כנגד בית התורפה, למטה מן החגור וכו׳. במקום שאי אפשר שבא מן המקור — בטל החשש (סעיפים ט, יא-טו).
דבר שאינו מקבל טומאה — קרקע, בית הכסא וכיוצא אינם בכלל הגזרה ; כתם שנראה שם אינו מטמא (סעיף י).
בגדי צבעונים — לא גזרו אלא בלבן ; על בגד צבעוני אין הכתם מטמא. ומכאן מנהג לבישת לבנים צבעוניים (סעיף י, הגהת הרמ״א).
עד הבדוק — סמרטוט בדוק קודם הבדיקה. כתם הנמצא בו אינו כתם אלא כראיה : כל טיפה מטמאה (סעיפים לג, נד).
הציר הגדול : הכתם המקרי בכלל הקולא — שיעור, מקום, תליות, צבע הבגד. העד הבדוק בבדיקה פעילה בכלל החומרה — כל טיפה קובעת. שמירת הבחנה זו היא חוט הסימן כולו.
4. שיעור כגריס ועוד — המידה והצירוף
סעיפים ה-ח מסתכמים בטבלה. השאלה : האם הכתם מגיע לכגריס ועוד במקום אחד? — והאם אפשר לתלות חלק בשרץ?
מצב
נימוק
תוצאה
כתם פחות מכגריס ועוד (במקום אחד)
מתחת לסף הגזרה
🟢 טהורה (אין גזרה)
כתם כגריס ועוד במקום אחד
הגזרה חלה
🔴 טמאה (אלא בתליה / מקום / צבע)
טיפות נפרדות (צירוף > גריס)
כל טיפה תלויה בכינה
🟢 טהורה (אין מצרפין)
פשפש שנהרג / נריח
תליה עד כתורמוס
🟢 נתלה בשרץ
כתם על הבשר (לפי יש אומרים)
במקומות שחוששין
🟡 אפשר שאין לו שיעור
ההיגיון במשפט אחד : הגזרה תופסת רק מכגריס ועוד במקום אחד. בפחות, או בטיפות מפוזרות, או בנתלה בשרץ → טהורה. ה״ועוד״ והתליה בכינה הם שני המנופים שבהם הדין נמנע, ככל יכולתו, מלטמא.
5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים
ביורה דעה אין השולחן ערוך נלמד לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים כל דף : הש״ך והט״ז (נושאי הכלים ביורה דעה ; אין כאן משנה ברורה, המפרש רק אורח חיים). בסימן זה הט״ז מפותח במיוחד (בשיעור, במקום, בתליות, בצבעונים, במקבל טומאה).
הש״ך (ש״ך) — ראשי תיבות שפתי כהן, לרבי שבתי הכהן (ליטא, המאה הי״ז). מפרש היסוד על יורה דעה, עמוק ומדוקדק ; בנדה משלימים אותו בסדרי טהרה ובחכמת אדם.
הט״ז (ט״ז) — ראשי תיבות טורי זהב, לרבי דוד הלוי סגל (פולין, המאה הי״ז). פעמים בדו־שיח — ולעתים במחלוקת — עם הש״ך. על סימן ק״צ הוא מפרט את השיעור (כגריס), התליות והיקף היתר הצבעונים.
אופיו הדרבנן של הכתם — ביאור של דעת
הט״ז — טבע הכתם הדרבנן והיקף הקולות
ביאור — ניסוח לימודי של דעת, ואינו לשון השולחן ערוך ולא לשון אחד מנושאי הכלים
כֶּתֶם — כֻּלּוֹ מִדִּבְרֵיהֶם, וְלָכֵן הֵקֵלּוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכַמָּה דְּבָרִים: בְּשִׁעוּר, בְּמָקוֹם, בִּתְלִיָּה, וּבְצִבְעוֹנִים. וְכָל סְפֵקָא דְּרַבָּנָן — לְקֻלָּא.
הט״ז מדגיש את העיקרון המוביל : הכתם, מאחר שכולו מדבריהם, הקלו בו חכמים בכמה דברים — בשיעור (כגריס), במקום (מן המקור), בתליה, ובצבע הבגד (צבעונים) — לפי הכלל ספקא דרבנן לקולא.
עד הבדוק אינו כתם — ביאור של דעת
הש״ך — עד הבדוק אינו כתם
ביאור — ניסוח לימודי של דעת, ואינו לשון השולחן ערוך ולא לשון אחד מנושאי הכלים
כִּתְמֵי עֵד הַבָּדוּק לָהּ אֵינָם בִּכְלַל גְּזֵרַת כְּתָמִים, אֶלָּא מְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי הֵם כִּרְאִיּוֹת לְכָל דָּבָר; וְלָכֵן אֵין בָּהֶם דִּין שִׁעוּר וְלֹא תְּלִיָּה.
הש״ך מבהיר את גבול הסימן : כתמי עד הבדוק אינם בכלל גזרת הכתמים ; מטמאים בכל שהן והרי הם כראיות לכל דבר. אין בהם דין שיעור ולא תליה — הצד החמור כנגד כל מערכת הקולא שבסימן (עיין סעיף נד). משלימים, בנדה, בסדרי טהרה ובפתחי תשובה (תשובות האחרונים).
ניכרת השיטה : הש״ך והט״ז אינם חוזרים על המחבר — הם מחלצים את העיקרון (כתם דרבנן → קולות ; אך עד בדוק → ראיה) ומסמנים את התנאים. זה הנלמד ברמת הלמדן, וזה המיושם בידי פוסקי הדורות (סדרי טהרה, חכמת אדם, טהרת הבית, שבט הלוי).
6. הגהות הרמ״א (הגה)
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על לשון המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימננו.
על השיעור והצבע — חומרות ודיוקים
הרמ״א מדייק את גדרי השיעור (כגריס ועוד) וצבע הבגדים, ומזכיר בענין בדיקת העד שמרגע שבודקת בעד הבדוק, כל כתם שהוא מטמא (סעיפים לג, לה : וכן עיקר) — חומרת הבדיקה הפעילה.
על הקרקע ובית הכסא — דבר שאינו מקבל טומאה
על סעיף י, הרמ״א (בשם המרדכי, בשם הסמ״ג והסמ״ק) מכליל את בית הכסא בכלל הדברים שאינם מקבלים טומאה : כתם שנראה שם אינו בכלל הגזרה. היתר בעל נפקות מעשית גדולה.
על התליות — להטות את הספק לקולא
על סעיפים טז-לא הרמ״א הולך ומדייק את התנועה הכללית : כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם — תולים ברצון במכה, בדם חיצוני, בשרץ, מרגע שהצבע מתאים והסיבה ממשית. הוא מגדיר את מקרי הגבול (שתי נשים, עד שאול, מגליד/מקדיר).
הרמ״א מבחין היטב בין היקפה המקל של הגזרה (שיעור, מקום, תליות, צבעונים, משטחים) לחומרת הבדיקה הפעילה (עד הבדוק, המטמא בכל שהן). זהו איזון הסימן — והסיבה שההלכה למעשה תובעת תמיד רב.
7. בגדי צבעונים — ההיתר העדכני ביותר
היתר הבגד הצבוע (סעיף י, הגהת הרמ״א) ראוי לעצירה, שכן לו הנפקות המעשית הגדולה ביותר כיום. מדוע בגד צבעוני מסיר את רוב שאלות הכתמים?
הנימוק פשוט : הגזרה כיוונה לכתם הניכר וברור על הלבן. על בגד צבעוני אין כתם הדם ניכר → אין מקום לגזרה. מכאן :
כתם הנמצא על לבן צבעוני אינו, ככלל, מטמא.
מכאן המנהג הרווח ללבוש לבנים ותחבושות צבעוניים ביום־יום.
היתר זה מסיר מראש את עיקר שאלות הכתמים המקריות.
אך שים לב לגדרים : היתר זה בכתם המקרי. אינו חל על הימים שבהם ההלכה דורשת דווקא לבן בדוק — ההפסק טהרה ובדיקות שבעת הנקיים (עיין סימן קצ״ו · 196), הדורשים בד לבן, נקי ובדוק. הסדרת השימוש בצבעים למעשה (מתי כן ומתי לא) — ענין לרב.
8. מקרים מעשיים
כיצד נוהגים דינים אלו כיום? הנה ארבעה מצבים מצויים לאור הסימן.
מקרה 1 — לבישת לבנים צבעוניים (בגדי צבעונים)
זו הנפקות המעשית המרכזית של הסימן. מאחר שלא גזרו על הכתם אלא בלבן, לבישת לבנים ותחבושות צבעוניים מסירה את עיקר שאלות הכתמים המקריות. אך ימי ההפסק טהרה והבדיקה דורשים דווקא לבן בדוק (עיין 196). לקביעת מתי ללבוש צבעים ומתי לא — היוועצי ברב.
מקרה 2 — הראיית כתם מסופק לרב
מול כתם מצטרפים שלושה גורמים : הגודל (כגריס ועוד?), הצבע (דם או צבע? ועיין מראות סימן קפ״ח · 188), המקום (האם בא מן המקור?). אין דנים בהם לבד — מראים את הכתם לרב, הבודק את המשטח, הצבע והמקום ומכריע. להלכה למעשה, היוועצי ברב.
מקרה 3 — תליית כתם בסיבה חיצונית (תליות)
מכה, מעבר במטבח או בשוק של טבחים, עיסוק בבשר או בעוף, שרץ שנמעך : כמה תליות אפשריות, ״כיון שכתמים דרבנן״. ובלבד שהצבע יתאים והסיבה ממשית. תוקף התליה נבדק לפי הענין. להלכה למעשה, היוועצי ברב.
מקרה 4 — משטחים שאינם בכלל (קרקע, בית הכסא)
כתם שנראה בקרקע או בקערת בית הכסא בכלל דבר שאינו מקבל טומאה : אין גזרת הכתמים חלה. אין בכך היתר להכריע לבד בכל מצב (סמרטוט, מושב מיטלטל וכו׳ שונים). להלכה למעשה, היוועצי ברב.
חוט המקרים : טרם החשש, שאלי את שאלות הסימן — איזה גודל? איזה צבע? איזה מקום? איזה משטח? היש תליה? אבל, מאחר שהכתמים דרבנן, יש בהם הרבה קולות — ויישומן תמיד מצריך רב, היודע את פרטי המעשה.
9. סיכום סימן ק״צ
עיקר סימן ק״צ במשפטים אחדים :
מן התורה אין טומאה אלא בהרגשה ; הכתם אינו אלא גזרה דרבנן, ומכאן קולותיו הרבות (סעיף א).
פטורי יסוד : תינוקת/קטנה, שפיעה רצופה = ראיה אחת, שלש עונות שהם צ' יום.
הגזרה תופסת רק מכגריס ועוד במקום אחד ; אין מצרפין טיפות ; תליה לפשפש עד כתורמוס (סעיפים ה-ח).
אינה חלה אלא במקום שיכול לבוא מן המקור (כנגד בית התורפה, למטה מן החגור) (סעיפים ט, יא-יז).
הקרקע ובית הכסא (שאינו מקבל טומאה) מחוץ לגזרה → טהורה (סעיף י).
תולים (תליות) בסיבה חיצונית — מכה, דם שוק הטבחים, שרץ — אם הצבע מתאים (סעיפים יח-ל).
בגדי צבעונים : לא גזרו אלא בלבן → לבישת צבעונים מסירה את עיקר השאלות (סעיף י, הגהת הרמ״א).
הבדיקה (עד הבדוק) חמורה : כל טיפה מטמאה ; מים, מי רגלים וכיבוס מדייקים את החזקות (משפחות 7-8).
דינים נוספים : איש שיוצא ממנו דם, אין בכתמים משום וסת — והכלל הגדול : כתמים דרבנן → לקולא (סעיפים כ, נד).
טבלת זיכרון
מצב
סטטוס אופייני
כתם פחות מכגריס ועוד (במקום אחד)
🟢 טהורה (מתחת לסף הגזרה)
כתם על בגד צבעוני
🟢 טהורה (לא גזרו אלא בלבן)
כתם על קרקע / בית הכסא
🟢 טהורה (אינו מקבל טומאה)
כתם שאפשר לתלות (צבע + סיבה ממשית)
🟢 תליה → טהורה
כתם כגריס, לבן, מן המקור, בלא תליה
🔴 טמאה (להראות לרב)
דם בעד הבדוק (בדיקה פעילה)
🔴 טמאה בכל שהן (ראיה)
שאלות הבנה
בחני את הבנתך :
מה ההבדל בין הרגשה (תורה) לכתם (חכמים)? מדוע הכתם מתיר כל כך הרבה קולות (סעיף א)?
מי פטורה מן הגזרה : התינוקת/קטנה? מהי שלש עונות שהם צ' יום (סעיפים ב-ד)?
מהו שיעור כגריס ועוד? מדוע אין מצרפין טיפות נפרדות (סעיפים ה-ח)?
מהי התליה לפשפש עד כתורמוס (סעיף ז)?
מדוע הכתם מחשיד רק מן המקור (כנגד בית התורפה)? ומה למטה מן החגור (סעיפים ט, יא-טו)?
מדוע הקרקע ובית הכסא מחוץ לגזרה (סעיף י)?
באילו תנאים תליה בסיבה חיצונית עומדת (צבע, סיבה ממשית) (סעיפים טז-לא)?
בארי את היתר הבגדי צבעונים וגדריו (הפסק טהרה, 196).
מדוע העד הבדוק חמור (כל טיפה) בעוד הכתם מקל (סעיפים לג, נד)?
מהו הכלל החוצה את הסימן, ומה אומר הט״ז על טבע הכתם הדרבנן?
להעמיק עוד
אם תרצי להעמיק בסימן זה :
📚 רמה 2 — למדן : הפלפול, טבע הגזרה (כתם דרבנן מול הרגשה דאורייתא), הגיון שיעור כגריס (כינה), היררכיית התליות והיקף היתר הצבעונים, מעוגנים בסוגיות נדה
✨ רמה 3 — סינתזה : הטבלאות המשוות (שיעור, מקום, משטחים, תליות, צבעים), כללי הזהב וזיכרון מהיר של 54 הסעיפים בתשע משפחות
⚖️ רמה 4 — דעת הרב והלכה למעשה : מסורת חב״ד (הצמח צדק מליובאוויטש) והפסיקה המעשית (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן, טהרת הבית, שבט הלוי) על הכתמים ובגדי הצבעונים