✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman 190 — Les taches (כתמים)

La gzéra des Sages, le שיעור כגריס, les תליות, et le heter des בגדי צבעונים
יורה דעה · סימן ק״צ
דִּינֵי כְּתָמִים וּבְדִיקַת הָאִשָּׁה
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Première approche du Siman 190, le plus vaste des Hilkhot Nidah : ses 54 seifim, un par un dans l’ordre du livre, texte hébreu verbatim et traduction française fluide. Pourquoi une tache de sang (כֶּתֶם) rend-elle טמאה alors que la Torah n'interdit que par l'הַרְגָּשָׁה ? Le rôle de la gzéra des Sages (כתם דרבנן), de la mesure כְּגְרִיס וְעוֹד, du lieu et de la forme de la tache, de l'objet שאינו מקבל טומאה, des תליות (attributions), et du grand heter des בגדי צבעונים.

Sujet : Les taches (כתמים) — la gzéra des Sages, le שיעור כגריס, les תליות, les בגדי צבעונים
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״צ

Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 Plan de l'étude

1. Le texte du Choul’han Aroukh : les 54 seifim, un par un, dans l’ordre du livre
2. Contexte : pourquoi les כתמים viennent après l'הרגשה (183) et les מראות (188)
3. Les concepts-clés : הרגשה דאורייתא, כתם דרבנן, כגריס ועוד, תליה, מקבל טומאה, צבעונים…
4. Le שיעור כגריס ועוד : le tableau de la mesure et du non-cumul des gouttes
5. Le Shach et le Taz : qui ils sont, quelques entrées-clés (le Taz très développé ici)
6. Les gloses du Rama (הגה)
7. בגדי צבעונים : le grand heter et sa portée pratique aujourd'hui
8. Cas pratiques modernes : sous-vêtements de couleur, montrer la tache au Rav, תליות, surfaces non concernées
9. Synthèse et questions de compréhension

1. Le texte du Choul’han Aroukh — les 54 seifim dans l’ordre du livre

Le siman 190 est le plus long des Hilkhot Nidah : 54 seifim. Ils sont donnés ici un par un, dans l’ordre du livre, chacun avec son texte hébreu verbatim et sa traduction française. Le principe directeur est posé dès le seif 1 : la Torah ne rend טמאה que par l’הרגשה ; les Sages ont décrété sur la tache trouvée sur le corps ou le vêtement, même sans sensation. Tout le siman découle de cette גזרה דרבנן — et c’est parce qu’elle est rabbinique qu’y sont possibles tant de קולות : la mesure, le lieu, les attributions, la couleur du tissu. La lecture par familles thématiques se trouve au niveau 3.

Seif 1 — Chapeau du siman ; l’הרגשה de la Torah, la גזרה des Sages sur le כתם, et la conduite qui en découle

דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים:
דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאלו ראתה ודאי וכמו שיתבאר לקמן סימן קצ"ו) ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה:
Chapeau du siman : Lois des taches et de l’examen de la femme. Et il comporte cinquante-quatre seifim (דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים).

D’après la Torah (דבר תורה), la femme ne devient pas טמאה et n’est pas interdite à son mari tant qu’elle n’a pas ressenti que du sang est sorti de sa chair (עד שתרגיש שיצא דם מבשרה). Mais les Sages ont décrété sur la tache (וחכמים גזרו על כתם) trouvée sur son corps ou sur ses vêtements qu’elle est טמאה et interdite à son mari — et cela même si elle n’a rien ressenti (אפילו לא הרגישה), et même si elle s’est examinée et s’est trouvée טהורה (ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה).
Elle a donc besoin d’un הפסק טהרה — s’examiner et se trouver טהורה — puis compter sept jours propres (ואח"כ תמנה שבעה נקיים), le jour de la découverte n’étant pas compté (חוץ מיום המציאה) — comme si elle avait vu de façon certaine, ainsi qu’il sera expliqué plus loin au siman 196.
Et si elle a ressenti que sa source s’ouvrait pour émettre du sang (שנפתח מקורה להוציא דם), qu’elle s’est examinée ensuite et n’a rien trouvé — il en est un qui dit qu’elle est טמאה (יש מי שאומר שהיא טמאה).
L’idée fondatrice de tout le siman : il faut distinguer deux plans. La נדה דאורייתא du siman 183 suppose une הרגשה — la femme sent l’écoulement. Le כתם du siman 190 est tout autre : c’est une tache découverte sans sensation ; elle ne rend טמאה que par une גזרת חכמים. Le seif 1 dit déjà la conséquence pratique de la גזרה : הפסק טהרה, puis sept jours propres à compter du lendemain de la découverte.

Seif 2 — Sur qui la גזרה ne porte pas : la fillette qui n’est pas en âge de voir

לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דהיינו שהיא פחותה מי"ב אפילו הביאה שתי שערות וכן אפי' היתה יתירה מי"ב אם בדקוה ולא הביאה ב' שערות בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה ואפילו אם ראתה כבר ב"פ אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם:
On n’a pas décrété sur la תינוקת qui n’est pas encore en âge de voir (לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות) — c’est-à-dire celle qui a moins de douze ans (פחותה מי"ב), même si elle a déjà produit deux poils (אפילו הביאה שתי שערות) ; et de même celle qui a plus de douze ans, si on l’a examinée et qu’elle n’a pas produit deux poils — qu’elle soit vierge ou non (בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה) — et même si elle a déjà vu deux fois. Mais après avoir vu trois fois, elle est tenue à la crainte du כתם (אבל לאחר שראתה שלש פעמים חוששת לכתם).

Seif 3 — L’écoulement continu ne compte que pour une seule vue ; la חזקה de trois fois, et la glose du Rama

היתה שופעת כמה ימים או שהית' מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה שלש פעמים אפילו ביום א' הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא ויש מי שאומר שאין כתמה טמא אלא א"כ ראתה דם שלשה וסתות (ויש להחמיר כסברא הראשונה) (היא סברת רש"י ורשב"א והטור):
Si elle s’écoulait plusieurs jours (היתה שופעת כמה ימים) ou gouttait goutte après goutte sans interruption (מזלפת טיף אחר טיף בלא הפסק), ce n’est qu’une seule vue tant qu’elle n’a pas cessé (אינו אלא כראיה אחת עד שתפסיק). Mais si elle a cessé un peu, puis a revu trois fois — même en un seul jour (אפילו ביום א') — la voilà établie dans le sang (הרי זו מוחזקת בדמים) et sa tache est טמא. Et il en est un qui dit que sa tache n’est טמא que si elle a vu du sang à trois וסתות (אלא א"כ ראתה דם שלשה וסתות).
Glose (Rama) : et il y a lieu d’être rigoureux comme la première opinion (ויש להחמיר כסברא הראשונה) — c’est l’avis de Rachi, du Rachba et du Tour.

Seif 4 — Comment la fillette qui avait vu trois fois revient à son statut antérieur : trois עונות, quatre-vingt-dix jours

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג"פ ופסקה מלראות שיעור שלש עונות שהם צ' יום חוזרת לקדמותה וכתמה טהור עד שתחזור ותראה שלש פעמים:
Une תינוקת qui n’est pas en âge de voir et qui a vu trois fois (וראתה ג"פ), puis a cessé de voir durant la mesure de trois עונות, qui sont quatre-vingt-dix jours (שיעור שלש עונות שהם צ' יום) — revient à son statut antérieur, et sa tache est טהור (חוזרת לקדמותה וכתמה טהור) — jusqu’à ce qu’elle revoie trois fois (עד שתחזור ותראה שלש פעמים).

Seif 5 — La mesure de la גזרה : כגריס ועוד, neuf lentilles en carré ; en deçà, on attribue au pou

לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אף על פי שלא הרגה כנה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו:
On n’a décrété sur la tache que si elle atteint כגריס ועוד (לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד). La mesure du גריס est celle de neuf lentilles (כט' עדשים) — glose du Rama : trois sur trois (ג' על ג') (Tour) — et la mesure d’une lentille est de vingt-quatre poils (ושיעור עדשה כ"ד שערות) — glose du Rama : l’Agour au nom du Maharil, qu’elle est de trente-six poils, tels qu’ils sont implantés sur le corps d’un homme (réponse du Maharyou, siman 22).
Tant que la tache n’a pas cette mesure, nous attribuons en disant que c’est du sang de pou (אנו תולין לומר דם כנה הוא) — et cela même si elle n’a pas tué de pou (אף על פי שלא הרגה כנה). Mais dès qu’elle a cette mesure, on n’attribue plus au pou (אין תולין בכנה), qu’elle soit carrée ou allongée (בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך). Et s’il lui est tombé sous la main un גריס plus gros que cette mesure, c’est par lui qu’on mesure (משערין בו).
Deux lectures de la mesure, et la page ne tranche pas. Le texte imprimé devant nous porte כ"ד שערות — vingt-quatre poils. Le Chakh, à son ס״ק ו, tient que la leçon juste est כד’, c’est-à-dire QUATRE poils, et que le vingt-quatre imprimé vient d’une faute de typographe : « כצ"ל דלא כמו שנדפס בספרים » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ו). Et son ס״ק ז précise que les trente-six de l’Agour décrivent le גריס — six sur six —, non la lentille : « כלומר שהגריס הוא ל"ו שערות דהיינו ו’ על ו’ » (ש״ך יו״ד ק״צ ס״ק ז). La mesure pratique revient au Rav.
Le seuil de la גזרה : une tache plus petite que כגריס ועוד ne rend pas טמאה. Le « ועוד » n’est pas décoratif : c’est lui qui laisse la place à la goutte attribuable au pou (כינה), et les seifim 8, 27 et 28 s’en servent. Noter la mesure telle que le texte la donne — neuf lentilles, la lentille valant vingt-quatre poils chez le Mehaber, trente-six selon l’Agour rapporté par le Rama.

Seif 6 — La mesure vaut-elle aussi pour la tache trouvée sur le corps ? L’avis des וי"א

הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור:
Cette exigence d’une mesure vaut aussi bien pour la tache trouvée sur son vêtement que pour celle trouvée sur sa chair (בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה). Et il y en a qui disent qu’on ne l’a dite que pour la tache trouvée sur son vêtement (וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה) ; mais la tache trouvée sur sa chair seule, aux endroits dont on se préoccupe, n’a pas de mesure (במקומות שחוששין להם אין לו שיעור).

Seif 7 — La תליה à la punaise : jusqu’à la taille d’un כתורמוס

אם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולה בו עד כתורמוס (פירוש מין ממיני הקטניות שהוא מר ובלע"ז לופינ"ו):
Si elle a tué une punaise (אם הרגה פשפש) ou en a senti l’odeur (או הריחה ריחו), elle lui attribue la tache jusqu’à la taille d’un כתורמוס (תולה בו עד כתורמוס) — explication : une espèce de légumineuse, qui est amère, en langue vulgaire lupino.

Seif 8 — Les gouttes séparées ne se cumulent pas ; et l’avis contraire pour la tache sur la chair

אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד אע"פ שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד וי"א דהני מילי כשנמצאו על חלוקה אבל אם נמצאו על בשרה מצטרפין לכגריס ועוד:
Si la tache n’atteint pas כגריס ועוד en un seul endroit (אם אין בכתם במקום אחד כגריס ועוד), même s’il y a là de nombreuses gouttes proches les unes des autres (אע"פ שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה) au point que, si on les réunissait, il y aurait plus qu’un גריס — elle est טהורה : car nous attribuons chaque goutte à un pou (שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכנה), jusqu’à ce qu’il y ait כגריס ועוד en un seul endroit (במקום אחד). Et il y en a qui disent que cela ne vaut que pour des gouttes trouvées sur son vêtement ; mais si elles se trouvent sur sa chair, elles se cumulent pour atteindre כגריס ועוד (מצטרפין לכגריס ועוד).

Seif 9 — La tache trouvée face à בית תורפה : ni la forme ni l’allure ne la sauvent

כתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טיפין טיפין או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה הואיל והוא כנגד בית תורפה (פי' גנאי הוא והוא כנוי לערוה) טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה:
Une tache trouvée sur sa chair (כתם הנמצא על בשרה), qu’elle soit longue comme une lanière, ou ronde, ou en gouttes éparses (או שהיו טיפין טיפין), ou que la longueur de la tache aille sur la largeur de sa cuisse (על רוחב יריכה), ou qu’elle paraisse comme allant de bas en haut (כאילו הוא ממטה למעלה) — dès lors qu’elle est face à בית תורפה — explication : c’est un terme de pudeur, un euphémisme pour la nudité — elle est טמאה. Et l’on ne dit pas : si cela avait goutté du corps, ce ne serait pas ainsi (ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה).

Seif 10 — Ce qui n’est pas réceptacle de טומאה, et le vêtement teint : là où la גזרה ne porte pas

כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):
Une tache trouvée sur un objet qui n’est pas réceptacle de טומאה — on n’a pas décrété (כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו). Comment ? Si elle a examiné le sol nu (בדקה קרקע עולם) — glose du Rama : ou le lieu d’aisance, qui n’est pas réceptacle de טומאה (Mordekhi, Hilkhot Nidah, au nom du Smag et du Smak) — ou tout objet qui n’est pas réceptacle de טומאה, qu’elle s’y est assise et y a trouvé une tache ; et de même une tache trouvée sur un vêtement teint (על בגד צבוע) — elle est טהורה.
Glose (Rama) : c’est pourquoi la femme portera des vêtements de couleur, afin de la sauver des taches (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) — le Rambam, et la Guemara, chapitre האשה.
דבר שאינו מקבל טומאה — « objet non réceptacle de טומאה » : la גזרה des כתמים ne porte que sur ce qui est susceptible de contracter la טומאה. Sur le sol nu (קרקע עולם), et, par la glose du Rama, sur le lieu d’aisance, il n’y a pas de crainte de כתם. Le même seif ajoute le vêtement teint (בגד צבוע), d’où le conseil du Rama de porter des vêtements de couleur.

Seif 11 — Seulement là où la tache a pu venir מן המקור : talon, jambes, mains ; la femme renversée ; la plaie

לא בכ"מ שימצא שם כתם טמאה אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור כיצד נמצא על עקבה טמאה וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה (וכ"ש על רגליה ממש) (ב"י בשם רשב"א) וכן אם נמצא על ידיה אפילו על קשרי אצבעותיה שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מצד חוץ או אפילו מהצדדין ואצ"ל למעלה מאותו מקום טהורה ואם יודעת שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה טמאה בכ"מ שתמצאנו אפי' למעלה מהחגור בין מלפניה בין מלאחריה אפילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים ודוקא כשנמצא על בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה וגם על חלוקה אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים תולה בו בין שנמצא למטה מהחגור או שהגביהה רגליה ונמצא למעלה מהחגור (הרמב"ן ורשב"א) בד"א שכשנמצא הכתם על בשרה בלבד אינה תולה כשאין לה לתלות אלא בעסק הכתמים או בשוק של טבחים אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה שאפשר שיבא הדם ממנה תולה בה וטהור' ואם המכה בכתפה והכתם על יריכה במקום שאי אפשר לבא מהמכה טמאה:
Ce n’est pas en tout endroit où l’on trouve une tache qu’elle est טמאה (לא בכ"מ שימצא שם כתם טמאה), mais à l’endroit où il est possible qu’elle soit venue de la source (אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור). Comment ? Trouvée sur son talon (על עקבה) — טמאה ; et de même si elle se trouve sur toute la longueur de sa jambe et de ses pieds, du côté intérieur (מבפנים), qui sont les endroits qui se collent l’un à l’autre lorsqu’elle se tient debout et joint pied à pied et jambe à jambe ; et de même si elle se trouve sur le haut de son gros orteil (על ראש גודל רגליה) — glose du Rama : et à plus forte raison sur ses pieds mêmes (Beit Yossef au nom du Rachba) ; et de même si elle se trouve sur ses mains, même sur les jointures de ses doigts (על קשרי אצבעותיה), car les mains sont affairées (שהידים עסקניות הן) et peut-être ont-elles touché cet endroit.
Mais si elle se trouve sur ses jambes et ses pieds du côté extérieur, ou même sur les côtés — et à plus forte raison au-dessus de cet endroit — elle est טהורה.
Et si elle sait qu’elle a été renversée et a levé les jambes en l’air (שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה) — elle est טמאה en tout endroit où elle la trouvera, même au-dessus de la ceinture, devant comme derrière, et même si elle est passée par le marché des bouchers ou s’est occupée de taches. Et cela précisément quand la tache se trouve sur sa chair seule ; mais si elle se trouve sur sa chair et aussi sur son vêtement, alors si elle est passée par le marché des bouchers ou s’est occupée de taches, elle lui attribue la tache — qu’elle soit trouvée sous la ceinture, ou qu’elle ait levé les jambes et qu’elle soit trouvée au-dessus de la ceinture (le Ramban et le Rachba).
En quel cas dit-on que, la tache trouvée sur sa chair seule, elle n’attribue pas ? Quand elle n’a à attribuer qu’à la manipulation de taches ou au marché des bouchers ; mais si elle a une plaie sur le corps à laquelle elle peut attribuer (אבל אם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה), en sorte qu’il est possible que le sang en vienne — elle lui attribue, et c’est טהור. Et si la plaie est à son épaule et la tache sur sa cuisse, en un endroit où il est impossible qu’elle vienne de la plaie — elle est טמאה.
La logique du lieu : la גזרה ne joue que si la tache a pu provenir מן המקור. Le talon, la face interne des jambes, le dessus du gros orteil, les mains « affairées » — on craint. Le côté extérieur des jambes, et a fortiori plus haut — on ne craint pas. Deux renversements : la femme נזדקרה (elle a levé les jambes) fait craindre partout ; et une מכה sur le corps rouvre la תליה là où le marché des bouchers ne suffisait pas.

Seif 12 — La tache sur le vêtement : sous la ceinture, טמאה ; au-dessus, טהורה

נמצא הכתם על חלוקה למטה מהחגור או במקום החגור עצמו טמאה אפי' נמצא לצד חוץ (ואין חילוק בין נמצא בחלוק לפניה או מאחריה או מן הצדדין מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) (ב"י בשם הראב"ד בס' בע"הנ ורשב"א בת"ה) ואם עברה בשוק של טבחים טהורה אפילו נמצא לצד פנים ועל בשרה ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה טהורה אפילו נזדקרה והגביהה רגליה ואפילו לא עברה בשוק של טבחים שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה:
La tache trouvée sur son vêtement sous la ceinture, ou à l’endroit même de la ceinture — elle est טמאה, même si elle se trouve du côté extérieur (אפי' נמצא לצד חוץ). Glose du Rama : et il n’y a pas de différence selon que la tache se trouve sur le vêtement devant elle, derrière elle ou sur les côtés, parce que les vêtements tournent ici et là (מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) (Beit Yossef au nom du Raavad dans le Sefer Baalei HaNefech, et du Rachba dans Torat HaBayit).
Et si elle est passée par le marché des bouchers — elle est טהורה, même si la tache se trouve du côté intérieur et sur sa chair. Et si elle se trouve sur son vêtement seulement, de la ceinture et au-dessus — elle est טהורה, même si elle a été renversée et a levé les jambes, et même si elle n’est pas passée par le marché des bouchers : car si elle était venue de la source, elle se serait trouvée sur sa chair (שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה).

Seif 13 — La tache sur la manche : tout dépend de ce que la manche peut atteindre

נמצא על בית יד של חלוקה אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה טמאה אפי' אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה ואם אינה יכולה ליגע שם כלל טהורה:
Si elle s’est trouvée sur la manche du vêtement (על בית יד של חלוקה) : si l’endroit de la manche où le sang s’est trouvé atteint jusqu’à בית תורפה — elle est טמאה, et cela même si elle ne peut l’y amener qu’en se courbant beaucoup (אפי' אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה). Et si elle ne peut absolument pas y toucher — elle est טהורה.

Seif 14 — Le vêtement dont elle se couvre la nuit et la מעפורת : la tache fait craindre partout, sauf si le nœud a tenu

היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שימצא בו טמאה מפני שהוא (חוזר) הילך והילך וכן הדין אם נמצא במעפורת שמכסה ראשה או שחוגרת בו (רמב"ם) ואם קשרה בו ראשה היטב וכשנעורה גם כן מצאתו קשור יפה אינה חוששת:
Si elle l’ôtait et s’en couvrait la nuit (היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה) — en tout endroit où la tache s’y trouvera, elle est טמאה, parce qu’il (tourne) de-ci de-là (מפני שהוא (חוזר) הילך והילך). Et il en va de même si la tache s’est trouvée sur la מעפורת dont elle couvre sa tête, ou dont elle se ceint (או שחוגרת בו) — le Rambam. Et si elle avait bien noué la coiffe sur sa tête, et qu’à son réveil elle l’a également trouvée bien nouée — elle n’a pas à craindre (אינה חוששת).

Seif 15 — Deux femmes et un même vêtement : qui s’en est couvert la tête ?

שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות ואם אחת כיסתה והאחרת לא כיסתה אף על פי ששתיהן לבשו החלוק ונמצא הכתם למעלה מהחגור אותה שכיסתה טמאה והאחרת טהורה:
Deux femmes qui ont couvert leur tête d’un même vêtement — toutes deux sont טמאות (שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות). Et si l’une l’a couverte et l’autre non — bien que toutes deux aient porté le vêtement — et que la tache s’est trouvée au-dessus de la ceinture : celle qui s’en est couvert la tête est טמאה, et l’autre est טהורה.

Seif 16 — Une plaie au cou et une tache sous la ceinture : le vêtement s’est retourné

אם יש לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוק אפילו למטה מהחגור שאי אפשר ליגע שם מהמכה אם פושטתו ומתכסה בו תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לו שם:
Si elle a une plaie au cou (מכה בצוארה) et que la tache s’est trouvée sur le vêtement, même sous la ceinture, là où il est impossible que la plaie l’ait atteinte — si elle l’ôte et s’en couvre, elle attribue la tache à sa plaie (תולה במכתה), car je dis : il s’est retourné et elle est venue là (שאני אומר נתהפך ובא לו שם).

Seif 17 — Deux taches, l’une au-dessus et l’autre au-dessous de la ceinture : quand la haute explique la basse

מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה ממנו ויודעת שלא נזדקרה טהורה שאני אומר כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר שודאי מעלמא בא שהרי אין לתלותו בכנה אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין אותו מעלמא דשמא דם כנה הוא ואם יש בתחתון כגריס ועוד שאין לתלות בכנה טמאה:
Elle a trouvé une tache au-dessus de la ceinture et une tache au-dessous, et elle sait qu’elle n’a pas été renversée — elle est טהורה, car je dis : de même que celle du haut est venue d’ailleurs, ainsi est venue celle du bas (כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון).
En quel cas ? Quand celle du haut atteint כגריס ועוד ou davantage, car elle vient alors à coup sûr d’ailleurs, puisqu’on ne peut plus l’attribuer à un pou. Mais si elle n’atteint pas כגריס ועוד, on ne l’attribue pas à une cause extérieure, car peut-être est-ce du sang de pou (דשמא דם כנה הוא). Et si celle du bas atteint כגריס ועוד, qu’on ne peut attribuer à un pou — elle est טמאה.

Seif 18 — Puisque les כתמים sont דרבנן : on attribue à toute cause possible sur le vêtement ; et pour la chair, la plaie

כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה אפילו לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא אפילו בתחתון טהורה אבל אם נמצא על בשרה אינה תולה אלא א"כ יש לה מכה בגופה אז תולה בה אפילו על בשרה אם הוא במקום שאפשר לדם לנטף משם ואפילו נתרפאת אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת (רשב"א ומרדכי וסה"ת וסמ"ג):
Puisque les taches sont rabbiniques, on est indulgent à leur égard, et elle attribue à toute chose à laquelle elle peut attribuer (כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות). Comment ? Elle a abattu une bête domestique, un animal sauvage ou un oiseau (שחטה בהמה חיה או עוף), ou s’est occupée de taches, ou s’est assise à côté de ceux qui s’en occupent, ou est passée par le marché des bouchers, et du sang s’est trouvé sur ses vêtements — elle y attribue la tache et elle est טהורה. Et même si elle porte trois vêtements l’un sur l’autre et que la tache s’est trouvée jusque sur celui du dessous — elle est טהורה.
Mais si la tache s’est trouvée sur sa chair, elle n’attribue pas — sauf si elle a une plaie sur le corps : alors elle lui attribue, même sur sa chair, si la plaie est en un endroit d’où le sang peut goutter jusque-là. Et même si la plaie est guérie (ואפילו נתרפאת), s’il est possible qu’elle se rouvre et émette du sang par frottement — elle lui attribue, et cela bien qu’une croûte se soit maintenant formée dessus et qu’elle ne goutte plus (ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת) — le Rachba, le Mordekhi, le Sefer HaTeroumah et le Smag.
Le cœur du chapitre des תליות : la formule du seif 18 — puisque les כתמים sont דרבנן, on est indulgent et elle attribue à tout ce à quoi elle peut attribuer — commande ce qui suit. Une plaie (מכה), du sang externe (abattage, marché des bouchers), une cause sur le mari ou l’enfant (seif 19) : tout cela peut rattacher la tache à une origine non utérine. Les seifim suivants en posent les conditions — notamment la correspondance des couleurs (seifim 23, 24, 30) et la réalité de la cause (seifim 22, 25, 26).

Seif 19 — Elle attribue aussi à son fils et à son mari ; et la glose du Rama sur les femmes du même lit

כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל' אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה לפי שדרכם ליגע בה אבל אם היו עסוקים בדם ולא נמצא בהם דם אינו תולה בהם אא"כ היו עסוקי' בדבר שדרכו לינתז כגון שחיט' וכיוצא בה: הגה וה"ה אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן תולה בהן כמו בבנה ובבעלה (מרדכי הלכות נדה ובש"ד):
De même qu’elle s’attribue la tache à elle-même, de même elle l’attribue à son fils et à son mari (כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעל'), s’ils se sont occupés de taches ou s’ils ont une plaie, car ils ont coutume de la toucher (לפי שדרכם ליגע בה). Mais s’ils étaient occupés à du sang et qu’il ne s’en est pas trouvé sur eux, elle ne leur attribue pas — sauf s’ils étaient occupés à une chose dont la manière est de gicler (בדבר שדרכו לינתז), comme l’abattage et ce qui lui ressemble.
Glose (Rama) : et il en va de même si elle a couché dans un lit avec des femmes qui ont des plaies sur le corps : elle leur attribue la tache comme à son fils et à son mari (Mordekhi, Hilkhot Nidah, et Chaarei Dourah).

Seif 20 — Le mari sujet à des saignements : elle lui attribue le sang trouvé sur son עד

מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה:
Celui qui a coutume d’émettre du sang par le canal urinaire (מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה), et qu’au moment de l’union du sang s’est trouvé sur le עד de la femme — elle l’attribue à son mari (תולה בבעלה).

Seif 21 — Une tache au bas et à l’arrière du vêtement, une plaie par-devant : le pan a tourné

היכא דאשתכח כתם בשיפולה ומאחורה ומכה איכא מקמא תליא בה דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה:
Là où une tache s’est trouvée au bas de son vêtement et par-derrière (בשיפולה ומאחורה), et qu’il y a une plaie par-devant — elle lui attribue la tache (מקמא תליא בה) : car il est possible que, tandis qu’elle était assise, le pan de derrière soit venu devant elle et qu’il y ait goutté de cette plaie (דאפשר אדיתבה הך דבתרא אתא לקמה ונטפה בה מההיא מכה).

Seif 22 — Quand la cause elle-même est douteuse : la ville où les bouchers ont un lieu fixe, et celle où ils n’en ont pas

ספק אם עברה בשוק של טבחים או אם ישבה בצד המתעסקים בכתמים אינה תולה בהם במה דברים אמורים בעיר שהטבחים או המתעסקים בכתמים יושבים במקום ידוע אבל אם דרכם להתעסק כאן וכאן תולין אפילו מספק שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה:
S’il y a doute quant à savoir si elle est passée par le marché des bouchers, ou si elle s’est assise à côté de ceux qui s’occupent de taches — elle ne leur attribue pas (אינה תולה בהם). En quel cas dit-on cela ? Dans une ville où les bouchers, ou ceux qui s’occupent de taches, siègent en un endroit connu (במקום ידוע). Mais si leur manière est de s’en occuper ici et là, on attribue même à partir d’un doute (תולין אפילו מספק) : peut-être s’en sont-ils occupés à l’endroit par où elle est passée, sans qu’elle s’en aperçoive (ולא הרגישה).

Seif 23 — La couleur doit correspondre : rouge sur rouge, noir sur noir — et la ressemblance approximative suffit

נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור או איפכא אין תולין בו במה דברים אמורים אדום בשחור ושחור באדום אבל אדום באדום ושחור בשחור אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו כגון שנתעסקה במי תלתן או במי בשר או בקילור אדום קצת תולה בו האדום:
Si elle s’est occupée d’une chose rouge et qu’il s’est trouvé sur elle une tache noire, ou l’inverse — on n’y attribue pas (אין תולין בו). En quel cas dit-on cela ? Du rouge dans du noir et du noir dans du rouge (אדום בשחור ושחור באדום). Mais du rouge dans du rouge et du noir dans du noir — même si l’on ne reconnaît pas vraiment qu’elle lui ressemble — elle y attribue (אפילו אם אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו) : par exemple, si elle s’est occupée d’eau de fenugrec, de jus de viande, ou d’un collyre un peu rouge — elle y attribue le rouge.

Seif 24 — La volaille : trois couleurs de sang, donc trois couleurs de tache

נתעסקה בתרנגולת תולה בו אדום ושחור וכרכומי לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי:
Si elle s’est occupée d’une poule, elle lui attribue le rouge, le noir et le couleur safran (אדום ושחור וכרכומי) — car le sang de l’abattage est rouge, le sang de ses membres est noir, et le sang de ses entrailles est safran (לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי).

Seif 25 — Un seul oiseau, deux femmes, et deux taches d’un סלע : la cause ne suffit pas pour deux

שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחת כסלע שתיהן טמאות:
Deux femmes qui se sont occupées d’un même oiseau, lequel n’a de sang que la valeur d’un סלע (שאין בו דם אלא כסלע), et qu’il s’est trouvé sur chacune d’elles la valeur d’un סלע — toutes deux sont טמאות (שתיהן טמאות).

Seif 26 — Deux גריסין sur une cause qui n’en explique qu’un : un au sang, un au pou — et la glose du Rama

נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כשני גריסין הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת אבל אם נמצא הכתם יותר מכשני גריסין טמאה: (רמב"ם פ"ט ורשב"א ורא"ה בב"ה וה"ה) ויש מחמירין ומטמאין בכל זה (הרא"ש והטור) ומכל מקום נראה דיש לסמוך אמקילין דבכתמים שומעין להקל:
Si elle s’est occupée d’un sang dont il ne pouvait résulter qu’une tache d’un גריס, et qu’il s’est trouvé sur elle l’équivalent de deux גריסין — elle attribue un גריס au sang dont elle s’est occupée, et un גריס à un pou (וכגריס במאכולת). Mais si la tache s’est trouvée plus grande que deux גריסין — elle est טמאה (le Rambam, chapitre 9 ; le Rachba ; le Raa dans Bedek HaBayit ; le Maguid Michné).
Glose (Rama) : et il y en a qui sont rigoureux et rendent טמא dans tout ceci (le Roch et le Tour) ; et néanmoins il semble qu’on puisse s’appuyer sur ceux qui allègent, car en matière de taches on écoute celui qui allège (דבכתמים שומעין להקל).

Seif 27 — La cause plus petite que la tache : le sang de pou vient s’y ajouter — et la glose du Rama

נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה שאני אומר כתם זה מעסק הכתמים הוא וכבר היה שם דם מאכולת (פירוש דם כינה) שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כשני גריסין טהורה: הגה ויש מחמירין ומטמאין ומכל מקום אם נתעסקה בדם ואינה יודעת בכמה אזלינן לקולא ואמרינן שהיה בדם כשיעור הכתם (בית יוסף וכן כתב הרשב"א ורא"ש וטור ובל"ח כתב דדעת הרב דהכא מחמירין כ"ע וכמ"ש בס"ק ל"ז):
Si elle s’est occupée de moins qu’un גריס et qu’il s’est trouvé sur elle כגריס ועוד — elle est טהורה : car je dis que cette tache vient de la manipulation des taches, et qu’il y avait déjà là du sang de מאכולת — explication : du sang de pou — qui s’y est joint jusqu’à ce que cela devienne plus qu’un גריס (שנצטרף אליו עד שחזר ליותר מכגריס). Et de même, si elle s’est occupée de moins qu’un גריס et qu’il s’est trouvé sur elle l’équivalent de deux גריסין — elle est טהורה.
Glose (Rama) : et il y en a qui sont rigoureux et rendent טמא. Et néanmoins, si elle s’est occupée de sang et ne sait pas en quelle quantité — nous allons vers l’indulgence et disons qu’il y avait dans ce sang la mesure de la tache (Beit Yossef ; ainsi ont écrit le Rachba, le Roch et le Tour ; et le Lehem Hamoudot a écrit que l’avis du Rav est qu’ici tous sont rigoureux, comme il est écrit au ס״ק ל״ז).

Seif 28 — Deux גריסין avec un pou écrasé dedans : l’un au pou écrasé, l’autre à un autre pou

האשה שמצא' על חלוקה כשני גריסין וכינה מעוכה בו טהורה שהגריס הא' ודאי מכינה המעוכה בו והגריס השני אנו תולין אותו בכינה אחרת כיון שאין בו כגריס ועוד:
La femme qui a trouvé sur son vêtement l’équivalent de deux גריסין avec un pou écrasé dedans — elle est טהורה (וכינה מעוכה בו טהורה) : car le premier גריס vient à coup sûr du pou qui y est écrasé, et le second גריס, nous l’attribuons à un autre pou (אנו תולין אותו בכינה אחרת), puisqu’il n’y a pas en lui כגריס ועוד (כיון שאין בו כגריס ועוד).

Seif 29 — Quand une punaise a été tuée, le כתורמוס prend la place du גריס dans tous les calculs

הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמס חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו:
Si elle a tué une punaise, à laquelle nous attribuons jusqu’à un כתורמס (שאנו תולין בו עד כתורמס) — le כתורמס devient la mesure du גריס pour toutes les règles que nous avons dites (חזר כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו).

Seif 30 — Elle n’est pas tenue de comparer la tache à sa cause ; elle attribue de plein droit

אינה צריכה להקיף (פי' ענין הקפה הוא לדמות דבר לדבר) הכתם לדבר שהיא תולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
Elle n’a pas besoin de comparer (אינה צריכה להקיף) — explication : le sens de la הקפה est de comparer une chose à une autre — la tache à la chose à laquelle elle l’attribue ; mais elle attribue de plein droit (אלא תולה מן הסתם), à moins qu’elle ne sache que celle-ci est noire et celle-là rouge (עד שתדע שזה שחור וזה אדום).

Seif 31 — Le doute sang ou teinture : les sept סמנים, et pourquoi on ne les emploie plus

מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע מעברת עליו ז' סמנים אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה ואם אינה מעברת עליו טמאה מספק ועכשיו אין לנו העברת ז' סמנים מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם:
Elle a trouvé une tache, n’a rien à quoi l’attribuer, et la chose est douteuse : est-ce du sang ou de la teinture ? (מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע). Elle fait passer dessus les sept סמנים (מעברת עליו ז' סמנים) : si la tache est demeurée telle quelle — c’est de la teinture, et elle est טהורה (אם עמד בעיניו הרי זה צבע וטהורה). Et si elle ne les fait pas passer dessus — elle est טמאה par doute (טמאה מספק). Et à présent nous n’avons plus le passage des sept סמנים, parce que nous ne sommes pas experts pour une part de leurs noms (מפני שאין אנו בקיאים בקצת משמותם).
L’examen est une affaire de Rav. Le seif 31 le dit à sa manière : l’épreuve des sept סמנים, qui tranchait autrefois entre sang et teinture, ne nous est plus accessible — « nous ne sommes pas experts pour une part de leurs noms ». Ce qui reste, ce sont la couleur (cf. les מראות du siman 188), la taille, le lieu, le support. Devant un doute, on ne tranche jamais seul : on montre la tache à un Rav.

Seif 32 — Refaire le trajet du travail : l’épreuve qui décide d’une tache trouvée en chemin

האשה שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום שעברה על דבר שהיה בדוק לה מתחילה (והוא מקבל טומאה) (ד"ע בד"מ וכ"ה ברא"ש פרק האשה ורשב"א סוף שער ד' ותוספות ריש דף נ"ח) תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם טמאה ואם לאו טהורה:
La femme qui était occupée à son ouvrage, et que du sang s’est trouvé à un endroit par lequel elle est passée, sur une chose qui avait été vérifiée pour elle au départ (על דבר שהיה בדוק לה מתחילה) — glose du Rama : et qui est réceptacle de טומאה — qu’elle retourne s’occuper comme elle l’avait fait (תחזור להתעסק כמו שעשתה) : s’il se trouve qu’elle passe par l’endroit où le sang a été trouvé — elle est טמאה ; et sinon — elle est טהורה.

Seif 33 — Le עד הבדוק : la moindre goutte rend טמאה, et le pou écrasé n’y change rien

האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה:
La femme qui s’est examinée avec un עד — explication : un linge, du sens de « comme un vêtement de linges sont toutes nos justices » (Isaïe 64:5) — qui avait été vérifié pour elle, et qu’il s’y est trouvé ne serait-ce qu’une goutte comme un grain de moutarde (אפי' טיפה כחרדל), qu’elle soit ronde ou allongée — elle est טמאה. Et non seulement cela, mais même s’il s’est trouvé sur la tache un pou écrasé — elle est טמאה (אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה). Et il en va de même lorsqu’elle s’est examinée avec lui, l’a posé dans une boîte, puis l’a examiné une heure après et y a trouvé du sang, en quelque quantité que ce soit, allongé ou rond — elle est טמאה.
Tache trouvée (כתם) et examen actif (עד הבדוק) : il faut distinguer. Une tache fortuite relève du régime indulgent des כתמים — mesure, lieu, תליות. Mais quand la femme s’examine avec un linge vérifié et y trouve du sang, le seif 33 est catégorique : une goutte comme un grain de moutarde suffit, et même un pou écrasé trouvé sur la tache ne l’en dispense pas. Le seif 54 en tire la conséquence : ces taches-là valent comme de vraies ראיות.

Seif 34 — Le עד posé sous l’oreiller : משוך ou עגול, et la glose du Rama

בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקתו מהקינוח ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר: הגה וה"ה אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו (ב"י כמו שנתבאר לעיל באיזה דבר תלינן כתם):
Elle s’est examinée avec un עד vérifié pour elle, l’a posé sous l’oreiller ou sous le traversin (תחת הכר או תחת הכסת), et le lendemain du sang s’y est trouvé : s’il est allongé — elle est טמאה, car sa présomption est qu’il vient de l’essuyage (שחזקתו מהקינוח) ; et s’il est rond et n’a pas כגריס ועוד — elle est טהורה, car ce n’est que le sang d’un pou tué sous l’oreiller (שנהרגה תחת הכר).
Glose (Rama) : et il en va de même s’il est plus grand qu’un גריס et qu’il y a de quoi l’y attribuer (Beit Yossef, comme il a été expliqué plus haut à propos de ce à quoi l’on attribue une tache).

Seif 35 — Le עד essuyé sur la cuisse : la מחלוקת sur la tache ronde, et le Rama tranche

בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה אפילו בכל שהוא ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא הגה וכן עיקר:
Elle s’est examinée avec un עד vérifié pour elle, l’a essuyé sur sa cuisse (וטחתו בירכה), et le lendemain du sang s’y est trouvé : s’il est allongé — elle est טמאה, et cela en quelque quantité que ce soit (אפילו בכל שהוא) ; et s’il est rond — elle est טהורה, s’il n’y a pas en lui כגריס ועוד. Et il y en a qui disent que même rond il est טמא en quelque quantité que ce soit (ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא).
Glose (Rama) : et ainsi est l’essentiel (וכן עיקר).

Seif 36 — Le עד qui n’était pas vérifié : la mesure du גריס revient — et la glose du Rama sur le linge présumé sali

בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם (אינה) טמאה (אלא) אם יש בו כגריס ועוד (טור בשם הרא"ש וע"פ): הגה ודוקא בעד בינוני דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך (ד"ע) אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצויין שם שחזקתו שכבר היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם טהורה אפילו יותר מכגריס (כן משמע מהריטב"א שהביא ב"י):
Elle s’est examinée avec un עד qui n’était pas vérifié pour elle — même si elle l’avait gardé dans son coffre (אפילו הניחתו שמור בתיבתה) — et y a trouvé du sang : (elle n’est) טמאה (que) s’il y a en lui כגריס ועוד (Tour au nom du Roch).
Glose (Rama) : et cela précisément avec un עד ordinaire, c’est-à-dire dont la présomption n’est ni d’être vérifié ni d’être sali (son propre avis) ; mais si elle s’est examinée avec un עד dont la présomption est d’être sali — par exemple qu’elle a pris un עד à un endroit où le sang est fréquent, dont la présomption est qu’il y avait déjà dessus des taches — et qu’elle s’est examinée avec lui et qu’il s’y est trouvé une tache : elle est טהורה, même plus qu’un גריס (ainsi ressort-il du Ritva rapporté par le Beit Yossef).

Seif 37 — Le עד non vérifié essuyé sur la cuisse : טהורה même à כגריס ועוד — et la glose du Rama

בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה וטחתו בירכה ואח"כ נמצא עליו דם אפילו כגריס ועוד טהורה: הגה וכל שכן אם הניחתו אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם דטהור אפילו ביותר מכגריס (ד"ע וב"י) אבל הניחתו במקום שאין דם שכיח טמאה אם הוא יותר מכגריס:
Elle s’est examinée avec un עד qui n’était pas vérifié pour elle, l’a essuyé sur sa cuisse (וטחתו בירכה), et ensuite du sang s’y est trouvé — même כגריס ועוד — elle est טהורה (אפילו כגריס ועוד טהורה).
Glose (Rama) : et à plus forte raison si elle l’a posé, après l’examen, en un endroit où il y a de quoi attribuer la tache : c’est טהור même avec plus qu’un גריס (son propre avis et le Beit Yossef) ; mais si elle l’a posé en un endroit où le sang n’est pas fréquent — elle est טמאה s’il est plus grand qu’un גריס.

Seif 38 — La définition du עד הבדוק : ce qui suffit à le présumer vérifié

איזהו עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים הרי זה בחזקת בדוק:
Qu’est-ce qu’un עד הבדוק ? Tout linge qu’elle a examiné — qu’elle-même ou sa compagne l’ait examiné (בין היא בין חברתה) — et dont on ne sait pas qu’une tache y soit entrée (ולא נודע שנכנס בו כתם), et qu’elle n’a pas fait passer par le marché des bouchers ni à côté de ceux qui s’occupent de taches — celui-là est présumé vérifié (הרי זה בחזקת בדוק).

Seif 39 — Le vêtement non vérifié avant d’être porté : aucune tache n’y rend טמאה

אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה:
La femme n’est pas טמאה à cause d’une tache trouvée sur son vêtement que si celui-ci avait été vérifié pour elle avant qu’elle ne le revête (אלא אם כן היה בדוק לה קודם שלבשתו). Mais s’il n’était pas vérifié avant qu’elle ne le revête, qu’elle l’a revêtu sans examen et y a trouvé une tache — elle est טהורה.

Seif 40 — Le vêtement prêté après examen : la seconde est טמאה, la première טהורה

בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה והשאילה לחברתה ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניה טמאה:
Elle a examiné son vêtement, l’a ôté et l’a trouvé טהורה (ומצאה טהורה), puis l’a prêté à sa compagne, qui l’a revêtu et y a trouvé une tache : la première est טהורה et la seconde est טמאה (הראשונה טהורה והשניה טמאה).

Seif 41 — Prêté à une נדה ou à une non-juive : elle leur attribue, et même pendant ses sept jours propres

לבשה חלוקה הבדוק לה ופשטתו והשאילתו לישראלית נדה או לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות וראת' פעם א' אע"פ שאינה רואה בימי השאלת החלוק ואחר כך נמצא בו כתם תולה בהן וטהורה והוא הדין אם בדקתו והשאילתו להן ואח"כ לבשתו היא ומצאה בו כתם שתולה בהן (זהו פי' רש"י ורמב''ם וטור) ואפילו היא בספירת שבעה נקיים (וע"ל סי' קצ"ו דבג' ימים הראשונים של ז' נקיים אין מקילין בכתמים לתלות בדבר אחר):
Elle a revêtu son vêtement vérifié pour elle, l’a ôté et l’a prêté à une juive נדה, ou à une non-juive qui est en âge de voir et a déjà vu une fois (שהגיע זמנה לראות וראת' פעם א') — même si elle ne voit pas durant les jours du prêt du vêtement — et qu’ensuite une tache y a été trouvée : elle leur attribue la tache et elle est טהורה. Et il en va de même si elle l’a examiné, le leur a prêté, puis l’a revêtu elle-même et y a trouvé une tache : elle leur attribue — telle est l’explication de Rachi, du Rambam et du Tour. Et cela même si elle est dans le compte des sept jours propres (ואפילו היא בספירת שבעה נקיים).
Glose (Rama) : et vois plus loin au siman 196, que dans les trois premiers jours des sept jours propres on n’allège pas en matière de taches pour les attribuer à autre chose.

Seif 42 — Prêté à une mineure, à une נערה, à une יושבת על דם טוהר, à une סופרת ז׳ : elle attribue, et la compagne se trouve מקולקלת

השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה או שהשאילתו לנערה שלא ראתה ולבשתו תוך ארבעה לילות לבעילתה או שהשאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בהן ואפילו בזמן הזה (ראב"ד וטור בשם י"א וה"ה ור' ירוחם לדעת רמב"ם ורא"ה בב"ה) וכן אם השאילתו לסופרת ז' שלא טבלה תולה בה ובעלת החלוק טהורה וחברתה ששאלתו מקולקלת:
Elle l’a prêté à une mineure qui n’a jamais vu, et cette mineure l’a revêtu après avoir été בעולה, avant que la plaie ne soit guérie (קודם שחיתה המכה) ; ou elle l’a prêté à une נערה qui n’a pas vu, et celle-ci l’a revêtu dans les quatre nuits de sa בעילה ; ou elle l’a prêté à une femme qui siège sur du דם טוהר — elle leur attribue la tache, et cela même de nos jours (ואפילו בזמן הזה) — le Raavad, le Tour au nom des yesh omrim (י״א), le Maguid Michné, Rabbenou Yerouham selon le Rambam, et le Raa dans Bedek HaBayit.
Et de même si elle l’a prêté à une femme qui compte ses sept jours et ne s’est pas encore immergée — elle lui attribue la tache : la propriétaire du vêtement est טהורה, et sa compagne qui le lui a emprunté est מקולקלת (son compte est gâté).

Seif 43 — Prêté à une femme qui a déjà une tache : ni l’une ni l’autre n’attribue, et toutes deux doivent craindre

השאילתו לבעלת הכתם בין שהיתה יושבת כבר על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה אין תולות זו בזו ולא זו בזו ושתיהן צריכות לחוש וכל שכן אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו ששתיהן צריכות לחוש (טור וכן מורים בפשיטות בש"ס ופוסקים טובי זימני):
Elle l’a prêté à une femme qui a déjà une tache (לבעלת הכתם) — qu’elle fût déjà assise sur la tache avant l’emprunt, ou qu’elle ait vu une tache sur un autre vêtement après avoir emprunté celui-ci — elles ne s’attribuent pas la tache l’une à l’autre, ni celle-ci à celle-là, et toutes deux doivent craindre (ושתיהן צריכות לחוש). Et à plus forte raison si elle l’a prêté à une femme טהורה puis l’a repris et revêtu : toutes deux doivent craindre — le Tour ; et ainsi enseigne-t-on sans hésiter dans le Talmud et chez les poskim, à maintes reprises.

Seif 44 — Le vêtement porté pendant les jours de נדה : la tache s’attribue à ces jours-là

לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם תולה שמימי נדותה הוא:
Elle a porté un vêtement durant ses jours de נדה sans l’examiner, l’a porté ensuite durant ses jours de pureté, et une tache s’y est trouvée — elle attribue la tache aux jours de sa נדה (תולה שמימי נדותה הוא).

Seif 45 — Elle s’attribue à elle-même les jours anciens : la femme enceinte, la nourrice — et la glose du Rama sur la vieille femme

לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה (וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה) (ב"י בשם הרשב"א):
Elle a porté un vêtement avant d’être enceinte, et après être devenue enceinte l’a porté sans examen et y a trouvé une tache — elle attribue la tache au port des jours anciens, quand elle n’était pas enceinte (תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת). Et de même la nourrice s’attribue la tache à elle-même, comme elle l’attribue à sa compagne (וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה).
Glose (Rama) : et de même la vieille femme s’attribue la tache à elle-même, aux jours où elle n’était pas vieille (Beit Yossef au nom du Rachba).

Seif 46 — Le vêtement lavé entre-temps : qui l’a lavé, et l’épreuve du מקדיר contre le מגליד

חלוק שלבשתה בימי נדתה ונתכבס וחזרה ולבשתו בזמן שהיא טהורה בלא בדיקה אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול חזקה בדקתו בשעת כיבוס ואינה תולה בה ואם היא בפנינו ואומרת שלא בדקתו תולה לומר שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס ואם נתכבס ע"י שפחה או עובדת כוכבים אפילו אינה לפנינו תולה לומר שמתחילה היה ואם אפשר לעמוד על הברור כגון שמכרת במראיתו אם מקדיר דהיינו שנכנס לתוך הבגד בידוע שקודם כיבוס היה ואם מגליד דהיינו שאינו נכנס לתוך הבגד בידוע שאחר כיבוס היה ואם אינה בקיאה בכך חוששת להחמיר (דעת הראב"ד):
Un vêtement qu’elle a porté durant ses jours de נדה, qui a été lavé, et qu’elle a de nouveau porté alors qu’elle est טהורה, sans examen :
• s’il a été lavé par une juive et qu’elle n’est pas devant nous pour être interrogée — la présomption est qu’elle l’a examiné au moment du lavage (חזקה בדקתו בשעת כיבוס), et la femme ne lui attribue pas la tache ;
• et si elle est devant nous et dit qu’elle ne l’a pas examiné — elle attribue, en disant que la tache y était dès le début et n’est pas partie au lavage (שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס) ;
• et s’il a été lavé par une servante ou par une non-juive — même si elle n’est pas devant nous, elle attribue, en disant que la tache y était dès le début.
Et s’il est possible d’en avoir le cœur net — par exemple qu’elle reconnaisse à son aspect : si la tache est מקדיר, c’est-à-dire qu’elle a pénétré dans le tissu, on sait qu’elle y était avant le lavage ; et si elle est מגליד, c’est-à-dire qu’elle ne pénètre pas dans le tissu, on sait qu’elle y est venue après le lavage. Et si elle n’est pas experte en cela — elle doit craindre et se montrer rigoureuse (חוששת להחמיר) — avis du Raavad.

Seif 47 — Le même test appliqué à deux femmes : מגליד désigne la seconde, מקדיר la première

לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחבירתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמהראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה:
Elle a porté un vêtement vérifié pour elle, l’a ôté, l’a lavé et l’a prêté à sa compagne, et une tache s’y est trouvée : si elle est מגליד, on sait qu’elle vient de la seconde : celle-ci est טמאה et la première est טהורה ; et si elle est מקדיר, on sait qu’elle vient de la première : celle-ci est טמאה et la seconde est טהורה.

Seif 48 — Deux femmes et un vêtement vérifié : la ceinture de chacune décide, et la taille aussi

ב' נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם אם הוא מהחגור ולמטה לשתיהן שתיהן טמאות ואם הוא למעלה מהחגור לשתיהן שתיהן טהורות היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם הוא מהחגור ולמטה לארוכה כשם שהוא לקצרה שתיהן טמאות ואם הוא מהחגור ולמטה לקצרה ולמעלה מהחגור לארוכה קצרה טמאה וארוכה טהורה במה דברים אמורים כשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן אבל אם כיסו בו את ראשן שתיהן טמאות כיסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה אותה שכיסתה את ראשה טמאה וחבירתה טהורה:
Deux femmes qui ont porté un même vêtement vérifié et qu’une tache y a été trouvée :
• si elle est de la ceinture et au-dessous pour toutes deux — toutes deux sont טמאות ;
• et si elle est au-dessus de la ceinture pour toutes deux — toutes deux sont טהורות ;
• si l’une était grande et l’autre petite : si elle est de la ceinture et au-dessous pour la grande comme elle l’est pour la petite — toutes deux sont טמאות ; et si elle est de la ceinture et au-dessous pour la petite mais au-dessus de la ceinture pour la grande — la petite est טמאה et la grande est טהורה.
En quel cas dit-on cela ? Quand elles ne l’ont pas ôté la nuit pour s’en couvrir la tête ; mais si elles s’en sont couvert la tête — toutes deux sont טמאות. Si l’une d’elles s’en est couvert la tête et non la seconde — celle qui s’en est couvert la tête est טמאה et sa compagne est טהורה.

Seif 49 — Trois femmes, un vêtement ou un banc : toutes טמאות — sauf si l’une d’elles est plus susceptible de voir

שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו ואח"כ נמצא עליו כתם כולן טמאות והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה במה דברים אמורים בזמן שכולן שוות אבל אם היתה אחת מהן ראויה לראות יותר מחברתה כגון שהיא זקנה או מעוברת או מניקה או שלא ראתה דם מימיה אע"פ שנשואה אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה:
Trois femmes qui ont porté un même vêtement, ou qui se sont assises sur un même banc l’une après l’autre, et qu’ensuite une tache y a été trouvée — toutes sont טמאות ; et cela à condition que le banc soit d’une matière réceptacle de טומאה (והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה). En quel cas dit-on cela ? Quand elles sont toutes égales (בזמן שכולן שוות). Mais si l’une d’elles était plus susceptible de voir que sa compagne — par exemple qu’elle soit vieille, ou enceinte, ou nourrice, ou qu’elle n’ait jamais vu de sang de sa vie, bien qu’elle soit mariée — celle qui n’est pas susceptible de voir attribue la tache à celle qui l’est (אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה).

Seif 50 — Trois femmes dans un même lit : jambes entrelacées ou non, et le drap du dessus

שלש נשים שישנות במטה אחת ומשולבות (פי' תכופות ודבוקות יחד כשליבות הסולם) שרגליהן מעורות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ואם אינן משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות נמצא תחת הפנימית היא והאמצעית טמאה והחיצונה טהורה. נמצא תחת החיצונה היא והאמצעית טמאה והפנימית טהורה במה דברים אמורים כשעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עלו דרך החיצונה כולן טמאות שאולי דרך עברתה נטף ממנה והני מילי כשלא נמצא על סדין העליון (טור בשם הרא"ש) אבל אם נמצא בו בין כך ובין כך כולן טמאות מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך:
Trois femmes qui dorment dans un même lit et sont משולבות — explication : serrées et collées ensemble comme les échelons d’une échelle — dont les jambes sont entremêlées les unes aux autres, et que du sang s’est trouvé sous l’une d’elles — toutes sont טמאות.
Et si elles ne sont pas entremêlées les unes aux autres :
• sang trouvé sous celle du milieu — toutes sont טמאות ;
• trouvé sous celle du dedans — elle et celle du milieu sont טמאה, et celle du dehors est טהורה ;
• trouvé sous celle du dehors — elle et celle du milieu sont טמאה, et celle du dedans est טהורה.
En quel cas dit-on cela ? Quand elles sont montées par le pied du lit (דרך מרגלות המטה) ; mais si elles sont montées en passant par celle du dehors — toutes sont טמאות, car peut-être, sur son passage, le sang a-t-il goutté d’elle. Et tout cela lorsque le sang ne s’est pas trouvé sur le drap du dessus (Tour au nom du Roch) ; mais s’il s’y est trouvé — dans un cas comme dans l’autre toutes sont טמאות, parce que ce drap est fait pour se retourner de-ci de-là (מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך).

Seif 51 — Ce que change une בדיקה : qui purifie qui, et pourquoi le délai d’un essuyage ruine tout

כל זה מיירי שלא בדקה שום אחת מהן או שבדקו שלשתן ומצאו טהורות אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות הן טהורות והאחרת שלא בדקה טמאה ואם בדקה גם השלישית ומצאה טהורה כולן טמאות ואם בדקה אחת ומצאה טמאה האחרות שלא בדקו תולות בה והן טהורות בדקו שתים ומצאו טמאות הן טמאות והג' טהורה מפני שתולה בהן והא דתלינן באותה שמצא טמאה לטהר האחרת וכן הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה דוקא שקנחה עצמה בעד שבידה מיד תיכף למציאת הדם אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקים אין הבדיקה מועלת לטמאה לטהר האחרת ולא לטהורה לטהר עצמה:
Tout ceci parle du cas où aucune d’elles ne s’est examinée, ou bien où toutes trois se sont examinées et se sont trouvées טהורות. Mais si l’une ou deux se sont examinées et se sont trouvées טהורות — elles sont טהורות, et l’autre, qui ne s’est pas examinée, est טמאה. Et si la troisième aussi s’est examinée et s’est trouvée טהורה — toutes sont טמאות. Et si l’une s’est examinée et s’est trouvée טמאה — les autres, qui ne se sont pas examinées, lui attribuent la tache et elles sont טהורות. Si deux se sont examinées et se sont trouvées טמאות — elles sont טמאות et la troisième est טהורה, parce qu’elle leur attribue la tache.
Et ce fait d’attribuer la tache à celle qui s’est trouvée טמאה pour purifier l’autre, comme le fait de purifier celle qui s’est trouvée טהורה — ne valent que si elle s’est essuyée avec le עד qu’elle a en main immédiatement, aussitôt après la découverte du sang (מיד תיכף למציאת הדם). Mais si elle a tardé le temps d’une בדיקה — c’est-à-dire le temps d’essuyer dans les creux et les replis (כדי שתקנח בחורין ובסדקים) — l’examen ne sert de rien : ni à la טמאה pour purifier l’autre, ni à la טהורה pour se purifier elle-même.

Seif 52 — Laquelle est la plus susceptible de voir : les quatre couples de cas, la תליה sur soi-même, et les places au lit

במה דברים אמורים כשכולן שוות אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחבירתה שאינה ראויה תולה בראויה כיצד אחת זקנה שעברו עליה שלשה עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה שלא ראתה טהורה ושראתה טמאה אחת מניקה ואחת שאינה מניקה מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה שאם לבשה חלוק בזמן שאינה מעוברת ואח"כ לבשתו בזמן שהיא מעוברת ונמצא עליו דם תולה בימים הראשונים שלא היתה מעוברת וכן מניקה וזקנה וטהורה ואם היו כולן שוות מניקות או זקנות או אחת זקנה ואחת מניקה אין תולות זו בזו היו שלשתן (ערומות) [ערות] ושוכבות על המטה או יושבות על הספסל כאחת ונמצא דם תחת אחת מהן אפילו תחת האמצעית כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם טהורה ואם נמצא ביניהן השתים שנמצא ביניהן טמאות והאחרת טהורה ואם עלו דרך החיצונה ונמצא תחת החיצונה כולן טמאות תחת האמצעי' אמצעית ופנימית טמאות והחיצונות טהורה תחת הפנימית היא לבדה טמאה ושתים החיצונות טהורות ואם היו להן עסק לצד פנים שדרכן לקרב לצד הפנימי כגון שהן טוחנות ברחיים ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות ואם נמצא תחת החיצונה היא טמאה ופנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה:
En quel cas dit-on cela ? Quand elles sont toutes égales. Mais si l’une est plus susceptible de voir que sa compagne qui ne l’est pas — celle-ci attribue la tache à celle qui est susceptible (תולה בראויה). Comment ?
• l’une vieille, sur qui sont passées trois עונות sans qu’elle ait vu, et l’autre jeune : la vieille est טהורה et la jeune טמאה ;
• l’une enceinte dont la grossesse est reconnaissable et l’autre non enceinte : l’enceinte est טהורה et la non-enceinte טמאה ;
• l’une בתולת דמים qui n’a jamais vu et l’autre qui a vu : celle qui n’a pas vu est טהורה et celle qui a vu est טמאה ;
• l’une nourrice et l’autre non : la nourrice est טהורה et celle qui n’allaite pas est טמאה.
Et de même qu’elle attribue la tache à sa compagne, de même elle se l’attribue à elle-même : si elle a porté un vêtement au temps où elle n’était pas enceinte, puis l’a porté au temps où elle est enceinte, et que du sang s’y est trouvé — elle attribue la tache aux jours anciens, où elle n’était pas enceinte ; et de même la nourrice et la vieille — et elle est טהורה. Et si elles étaient toutes égales — toutes nourrices, ou toutes vieilles, ou l’une vieille et l’autre nourrice — elles ne s’attribuent pas la tache l’une à l’autre.
Si elles étaient toutes trois (nues) [éveillées] et couchées sur le lit, ou assises ensemble sur le banc, et que du sang s’est trouvé sous l’une d’elles — même sous celle du milieu — puisque chacune reconnaît sa place, celle qui dira « il m’est clair que je ne suis pas venue à l’endroit où le sang a été trouvé » est טהורה. Et s’il s’est trouvé entre elles : les deux entre lesquelles il s’est trouvé sont טמאות, et l’autre est טהורה.
Et si elles sont montées en passant par celle du dehors : trouvé sous celle du dehors — toutes sont טמאות ; sous celle du milieu — celle du milieu et celle du dedans sont טמאות, et celle du dehors est טהורה ; sous celle du dedans — elle seule est טמאה, et les deux du dehors sont טהורות.
Et si elles avaient un ouvrage du côté du dedans, en sorte que leur manière est de se rapprocher du côté intérieur — comme lorsqu’elles moulent à la meule (שהן טוחנות ברחיים) — et que du sang s’est trouvé sous celle du dedans : les deux du dedans sont טמאות ; et s’il s’est trouvé sous celle du dehors : elle est טמאה et celle du dedans est טהורה, car celle du dedans ne se pousse pas pour venir du côté du dehors.

Seif 53 — Une seule s’est occupée de taches : toutes s’en trouvent טהורות

הא דאמרינן נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל כולן טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים:
Ce que nous avons dit — du sang trouvé sur un vêtement, un lit ou un banc, toutes sont טמאות — si l’une d’elles s’est occupée de taches, toutes sont טהורות : car toutes lui attribuent la tache, et elle-même l’attribue aux taches dont elle s’est occupée (שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים).

Seif 54 — Les כתמים ne fondent pas un וסת — sauf ceux du עד הבדוק, qui valent comme des ראיות

אין בכתמים משום וסת כיצד מצאה כתם בר"ח אפילו שלש פעמים לא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:
Les taches ne fondent pas un וסת (אין בכתמים משום וסת). Comment ? Elle a trouvé une tache à ראש חודש — même trois fois — elle ne l’a ni établi ni déraciné (לא קבעתו ולא עוקרתו) — hormis les taches d’un עד הבדוק pour elle, qui rendent טמאה en quelque quantité que ce soit, et qui sont comme des ראיות à tous égards (שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר).
Le principe transversal du siman : parce que les כתמים sont דרבנן, on est globalement plus indulgent — d’où la mesure (seifim 5-8), le lieu (seifim 9, 11-17), les surfaces hors décret (seif 10), les תליות (seifim 18-30) et les présomptions du vêtement prêté ou lavé (seifim 39-53). La grande exception est l’עד הבדוק : là, on ne parle plus de כתם mais de ראיה, et le dernier seif le dit en propres termes.

2. Contexte — où ce siman se place

Les Hilkhot Nidah s'ouvrent (Siman 183) sur la נדה דאורייתא : la femme devient טמאה quand elle ressent (הרגשה) l'écoulement du sang. Les simanim suivants traitent du sang lui-même : ses couleurs (les מראות, Siman 188), le sang de l'union (Siman 187), le doute (Siman 185). Le Siman 190 aborde alors une question d'un tout autre ordre : la tache (כתם) découverte sans aucune sensation. Ce n'est plus la Torah qui parle, mais une גזרת חכמים. Et parce que le décret est rabbinique, il s'accompagne d'un système entier d'indulgences — la matière propre de ce siman, le plus long des Hilkhot Nidah (simanim 183-200), par le nombre de seifim comme par l’étendue du texte.

Les grandes questions du siman

Question Seifim Réponse-type
Qu'est-ce qui rend טמאה : הרגשה ou כתם ? 1-4 Torah → הרגשה ; כתם → גזרה דרבנן (avec exemptions)
Quelle taille minimale ? 5-8 כגריס ועוד d'un seul tenant ; non-cumul des gouttes
À quel endroit craint-on ? 9, 11-17 Seulement là où la tache a pu venir מן המקור
Quelles surfaces sont hors décret ? 10 Sol, toilettes : דבר שאינו מקבל טומאה → טהורה
Peut-on attribuer à une cause externe ? 18-30 Oui : מכה, sang externe, insectes (תליות)
Et le vêtement de couleur ? 10 (glose du Rama) לא גזרו אלא בלבן → צבעונים = pas de טומאה
L'idée transversale : tout découle de la nature דרבנן du décret. Mesure, lieu, surface, cause externe, couleur du tissu — autant de portes que la loi laisse ouvertes pour ne pas rendre טמאה, sauf lors d'un examen actif avec un עד הבדוק.

3. Les concepts-clés de ce siman

Pour comprendre le Siman 190, il faut maîtriser un petit vocabulaire qui décrit ce qui rend טמאה, comment se mesure une tache, et à quelles conditions on peut l'écarter.

הרגשה — La sensation : la perception physique de l'écoulement du sang. C'est elle qui rend טמאה d'après la Torah (דאורייתא), comme posé au Siman 183. Sans elle, on n'est qu'au plan rabbinique du כתם.
כתם — La tache : une tache de sang découverte sur le corps ou le vêtement sans הרגשה. Elle ne rend טמאה que par גזרת חכמים (décret rabbinique) — d'où toutes les indulgences du siman.
כגריס ועוד — La mesure minimale : « comme une fève גריס et un peu plus » — environ 9 lentilles disposées en carré (3×3). En deçà, la גזרה ne s'applique pas. Le « ועוד » sert à absorber la goutte attribuable à un pou (seifim 5-8).
תליה — L'attribution : rattacher la tache à une cause externe possible (plaie/מכה, sang du marché des bouchers, insecte/כינה…). Permise largement « car les כתמים sont דרבנן », sous condition de couleur et de cause réelle (seifim 16-31).
מן המקור — « de la source » : la tache ne fait craindre que si elle a pu provenir de l'utérus — face à בית התורפה, sous la ceinture, etc. Ailleurs, l'origine utérine étant impossible, la crainte tombe (seifim 9, 11-15).
דבר שאינו מקבל טומאה — Objet non réceptacle de טומאה : le sol, la cuvette des toilettes et autres surfaces semblables ne sont pas atteints par la גזרה ; une tache aperçue là ne rend pas טמאה (seif 10).
בגדי צבעונים — Vêtements de couleur : on n'a décrété que sur le blanc ; sur un tissu coloré, la tache ne rend pas טמאה. D'où l'usage de porter des sous-vêtements de couleur (seif 10, glose du Rama).
עד הבדוק — Le linge vérifié : un tissu examiné avant l'examen interne. Une tache qu'on y trouve n'est pas un כתם mais vaut comme une ראיה : la moindre goutte rend טמאה (seifim 33, 54).
Le grand axe à retenir : la tache fortuite (כתם) relève d'un régime indulgent — mesure, lieu, תליות, couleur du tissu. L'examen actif avec un עד הבדוק relève d'un régime strict — toute goutte compte. Garder cette distinction, c'est tenir le fil du siman entier.

4. Le שיעור כגריס ועוד — la mesure et le cumul

Les seifim 5-8 se résument en un tableau. La question est : la tache atteint-elle כגריס ועוד d'un seul tenant ? — et peut-on attribuer une part à un insecte ?

Situation Raisonnement Résultat
Tache < כגריס ועוד (d'un seul tenant) En deçà du seuil de la גזרה 🟢 טהורה (pas de décret)
Tache ≥ כגריס ועוד d'un seul tenant Le décret s'applique 🔴 טמאה (sauf תליה / lieu / couleur)
Plusieurs gouttes séparées (cumul > גריס) Chaque goutte תלויה בכינה 🟢 טהורה (on ne cumule pas)
Pou (פשפש) écrasé / senti תליה jusqu'à כתורמוס (lupin) 🟢 Attribuée à l'insecte
Tache sur le corps (selon יש אומרים) Aux endroits qui font craindre 🟡 Peut n'avoir pas de mesure minimale
La logique en une phrase : la גזרה ne mord qu'à partir de כגריס ועוד d'un seul tenant. En deçà, ou en gouttes éparses, ou attribuable à un insecte → טהורה. Le « ועוד » et la תליה לכינה sont les deux ressorts par lesquels la loi évite, autant qu'elle peut, de rendre טמאה.

5. Le Shach et le Taz — les grands commentateurs

En Yoreh De'ah, le Choul'han Aroukh ne se lit jamais seul. Deux grands commentaires l'accompagnent sur chaque page : le Shach et le Taz (les nossei kelim de référence en Yoreh De'ah ; pas de Mishna Berurah ici, qui ne commente que l'Orach Chaim). Sur notre siman, le Taz est particulièrement développé (sur la mesure, le lieu, les תליות, les צבעונים, le מקבל טומאה).

Le Shach (ש״ך) — abréviation de שפתי כהן, Siftei Kohen, de Rabbi Shabtai haCohen (Lituanie, XVIIᵉ siècle). C'est le commentaire de référence sur Yoreh De'ah, d'une grande profondeur analytique ; en Nidah on le complète souvent par le Sidrei Tahara et la 'Hokhmat Adam.
Le Taz (ט״ז) — abréviation de טורי זהב, Turei Zahav, de Rabbi David haLévi Segal (Pologne, XVIIᵉ siècle). Souvent en dialogue — et parfois en désaccord — avec le Shach. Sur le Siman 190, il détaille la mesure (כגריס), les תליות et la portée du heter des צבעונים.

Le caractère rabbinique du כתם — exposé de DAAT

la nature rabbinique du כתם et l'ampleur des קולות

exposé — formulation pédagogique de DAAT, et non une parole du Choul’han Aroukh ni d’un commentateur כֶּתֶם — כֻּלּוֹ מִדִּבְרֵיהֶם, וְלָכֵן הֵקֵלּוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכַמָּה דְּבָרִים: בְּשִׁעוּר, בְּמָקוֹם, בִּתְלִיָּה, וּבְצִבְעוֹנִים. וְכָל סְפֵקָא דְּרַבָּנָן — לְקֻלָּא.
Le Taz souligne le principe directeur : le כתם étant entièrement rabbinique (מדבריהם), les Sages y ont introduit de nombreuses indulgences — dans la mesure (כגריס), le lieu (מן המקור), l'attribution (תליה) et la couleur du vêtement (צבעונים) — selon la règle générale ספקא דרבנן לקולא (un doute rabbinique se tranche dans le sens indulgent).

Le עד הבדוק n’est pas un כתם — exposé de DAAT

le עד הבדוק n'est pas un כתם

exposé — formulation pédagogique de DAAT, et non une parole du Choul’han Aroukh ni d’un commentateur כִּתְמֵי עֵד הַבָּדוּק לָהּ אֵינָם בִּכְלַל גְּזֵרַת כְּתָמִים, אֶלָּא מְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי הֵם כִּרְאִיּוֹת לְכָל דָּבָר; וְלָכֵן אֵין בָּהֶם דִּין שִׁעוּר וְלֹא תְּלִיָּה.
Le Shach précise la frontière du siman : les taches d'un עד הבדוק ne relèvent pas du décret des כתמים ; elles rendent טמאה en toute quantité et valent comme de vraies vues à tous égards. Pas de dîn de mesure ni de תליה pour elles — c'est le pendant strict de tout le système indulgent du siman (cf. seif 54). On complète, en Nidah, par le Sidrei Tahara et le Pitchei Teshuva (responsa des Aharonim).
On voit la méthode : le Shach et le Taz ne répètent pas le Mehaber — ils dégagent le principe (כתם דרבנן → קולות ; mais עד בדוק → ראיה) et balisent les conditions. C'est exactement ce qu'on approfondit au niveau Lamdan, et que les poskim contemporains (Sidrei Tahara, 'Hokhmat Adam, Taharat haBayit, Shevet haLevi) appliquent au concret.

6. Les gloses du Rama (הגה)

Le Rama (Rabbi Moshe Isserles) ajoute sur le texte du Mehaber des gloses qui reflètent l'usage achkénaze et précisent la pratique. Voici ses interventions les plus marquantes dans notre siman.

Sur la mesure et la couleur — חומרות et précisions

Le Rama précise les contours de la mesure (כגריס ועוד) et de la couleur des vêtements. Il rappelle, sur l'examen du עד, que dès lors qu'on s'examine avec un עד הבדוק, la moindre tache rend טמאה (seifim 33, 35 : וכן עיקר) — la rigueur de l'examen actif.

Sur le sol et les toilettes — דבר שאינו מקבל טומאה

Sur le seif 10, le Rama (au nom du Mordekhi, citant le Sma"g et le Sma"k) intègre la cuvette des toilettes (בית הכסא) parmi les objets non réceptacles de טומאה : une tache aperçue là ne relève pas de la גזרה. C'est un heter d'une grande portée pratique.

Sur les תליות — remuer le doute en faveur de la קולא

Sur les seifim 16-31, le Rama suit et précise le mouvement général : כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם — on attribue volontiers à une plaie, à du sang externe, à un insecte, dès que la couleur correspond et que la cause est réelle. Il encadre les cas-limites (deux femmes, עד prêté, מגליד/מקדיר).
Le Rama distingue soigneusement la portée indulgente du décret (mesure, lieu, תליות, צבעונים, surfaces) et la rigueur de l'examen actif (עד הבדוק, qui rend טמאה en toute quantité). C'est l'équilibre même du siman — et la raison pour laquelle la pratique exige toujours un Rav.

7. בגדי צבעונים — le heter le plus actuel

Le heter du vêtement teint (seif 10, glose du Rama) mérite un arrêt, car c'est lui qui a, aujourd'hui, la plus grande portée pratique. Pourquoi un vêtement de couleur écarte-t-il la plupart des problèmes de כתמים ?

לֹא גָּזְרוּ עַל הַכֶּתֶם אֶלָּא בְּבֶגֶד לָבָן; וּלְפִיכָךְ תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים.
Le raisonnement est simple : la גזרה visait la tache nette et reconnaissable sur le blanc. Sur un tissu coloré, une tache de sang ne se distingue pas → il n'y a pas matière à la גזרה. De là :
Mais attention aux limites : ce heter vaut pour la tache fortuite. Il ne s'applique pas aux jours où la halakha exige précisément un linge blanc bien examiné — le הֶפְסֵק טָהֳרָה et les בדיקות des sept jours (cf. Siman 196), qui demandent un tissu blanc, propre et vérifié. Régler concrètement l'usage des couleurs (quand oui, quand non) relève donc du Rav.

8. Cas pratiques modernes

Comment ces règles s'appliquent-elles aujourd'hui ? Voici quatre situations courantes éclairées par notre siman.

Cas 1 — Porter des sous-vêtements de couleur (בגדי צבעונים)

C'est l'application pratique majeure du siman. Puisqu'on n'a décrété sur le כתם que pour le blanc, porter des sous-vêtements et des protections de couleur écarte l'essentiel des questions de taches fortuites. Mais les jours de הפסק טהרה et de בדיקה exigent au contraire du blanc examiné (cf. 196). Pour fixer concrètement quand porter de la couleur et quand non, consulte ton Rav.

Cas 2 — Montrer une tache douteuse à un Rav

Devant une tache, trois paramètres se croisent : la taille (atteint-elle כגריס ועוד ?), la couleur (sang ou teinture ? cf. les מראות du Siman 188), l'emplacement (a-t-elle pu venir מן המקור ?). Ces critères ne se jugent pas seul·e : on montre la tache au Rav, qui examine le support, la couleur et le lieu, et qui tranche. Pour la halakha lema'asseh, consulte ton Rav.

Cas 3 — Rattacher une tache à une cause externe (תליות)

Une plaie (מכה), un passage en cuisine ou au marché des bouchers, la manipulation de viande ou de volaille, un insecte écrasé : autant de תליות possibles, « car les כתמים sont דרבנן ». Encore faut-il que la couleur corresponde et que la cause soit réelle. La validité d'une תליה se vérifie au cas par cas. Pour la halakha lema'asseh, consulte ton Rav.

Cas 4 — Surfaces non concernées (le sol, les toilettes)

Une tache aperçue sur le sol ou sur la cuvette des toilettes relève de la catégorie דבר שאינו מקבל טומאה : la גזרה des כתמים ne s'y applique pas. Cela n'autorise pas à conclure soi-même dans tous les cas (le linge, le siège amovible, etc. diffèrent). Pour la halakha lema'asseh, consulte ton Rav.
Le fil conducteur des quatre cas : avant de craindre, pose-toi les questions du siman — quelle taille ? quelle couleur ? quel endroit ? quel support ? y a-t-il une תליה ? Mais, les כתמים étant דרבנן, la pratique recèle beaucoup de קולות — et leur application exige toujours un Rav, qui connaît les détails de fait.

9. Synthèse du Siman 190

L'essentiel du Siman 190 en quelques phrases :
  1. La Torah ne rend טמאה que par l'הרגשה ; le כתם n'est qu'une גזרה דרבנן, d'où ses nombreuses קולות (seif 1).
  2. Exemptions de base : תינוקת/קטנה, écoulement continu = une seule ראיה, שלש עונות שהם צ' יום (90 jours).
  3. La גזרה ne mord qu'à כגריס ועוד d'un seul tenant ; on ne cumule pas les gouttes ; תליה לפשפש jusqu'à כתורמוס (seifim 5-8).
  4. Elle ne joue que là où la tache a pu venir מן המקור (כנגד בית התורפה, sous la ceinture) (seifim 9, 11-17).
  5. Le sol et les toilettes (שאינו מקבל טומאה) sont hors décret → טהורה (seif 10).
  6. On attribue (תליות) à une cause externe — מכה, sang du marché des bouchers, insecte — si la couleur correspond (seifim 18-30).
  7. בגדי צבעונים : on n'a décrété que sur le blanc → porter de la couleur écarte l'essentiel des questions (seif 10, glose du Rama).
  8. L'examen (עד הבדוק) est strict : la moindre goutte rend טמאה (seif 33) ; le linge non vérifié, le vêtement prêté puis lavé, font jouer des présomptions distinctes (seifim 36-47).
  9. Dinim supplémentaires : איש שיוצא ממנו דם, les כתמים ne fondent pas un וסת — et le grand principe : כתמים דרבנן → לקולא (seifim 20, 54).

Tableau-mémoire

Situation Statut-type
Tache < כגריס ועוד (d'un seul tenant) 🟢 טהורה (sous le seuil de la גזרה)
Tache sur vêtement de couleur (צבעוני) 🟢 טהורה (לא גזרו אלא בלבן)
Tache sur le sol / les toilettes 🟢 טהורה (אינו מקבל טומאה)
Tache attribuable (couleur + cause réelle) 🟢 תליה → טהורה
Tache ≥ כגריס, blanc, מן המקור, sans תליה 🔴 טמאה (montrer au Rav)
Sang sur un עד הבדוק (examen actif) 🔴 טמאה en toute quantité (ראיה)

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Quelle différence entre הרגשה (Torah) et כתם (Sages) ? Pourquoi le כתם autorise-t-il tant de קולות (seif 1) ?
  2. Qui est exempté de la גזרה : la תינוקת/קטנה ? Que signifie שלש עונות שהם צ' יום (90 jours) (seifim 2-4) ?
  3. Quelle est la mesure כגריס ועוד ? Pourquoi ne cumule-t-on pas les gouttes séparées (seifim 5-8) ?
  4. Qu'est-ce que la תליה לפשפש jusqu'à כתורמוס (seif 7) ?
  5. Pourquoi la tache ne fait-elle craindre que מן המקור (כנגד בית התורפה) ? Et sous la ceinture (seifim 9, 11-15) ?
  6. Pourquoi le sol et les toilettes sont-ils hors décret (seif 10) ?
  7. À quelles conditions une תליה à une cause externe tient-elle (couleur, cause réelle) (seifim 16-31) ?
  8. Explique le heter des בגדי צבעונים et ses limites (הפסק טהרה, 196).
  9. Pourquoi le עד הבדוק est-il strict (toute goutte) alors que le כתם est indulgent (seifim 33, 54) ?
  10. Quel est le principe transversal du siman, et que dit le Taz sur la nature דרבנן des כתמים ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Les sources de ce niveau sont consultables sur Sefaria :
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
יורה דעה · סימן ק״צ · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha