שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד לקרוא רמה זו. סימן קצ״ה עוסק בהרחקות — ההרחקות שהבעל והאשה נוהגים בימי הנדה. כלל היסוד של המחבר: כל עוד לא ספרה שבעה נקיים וטבלה, חייב הבעל לפרוש ממנה ; ואף אם שהתה זמן ארוך ולא טבלה, תמיד היא בנדתה עד שתטבול. הסימן י״ז סעיפים, ויש לקבצם לשש משפחות: (1) השורש והנגיעה — לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה (אף על ידי זריקה) ; (2) השולחן והכוס — היכר בין הקערות, ולא ישתה משיורי כוסה ; (3) המטה — לא ישב על מטתה ולא יישן עמה ; (4) המבט, ייחוד הבגדים והקישוט ; (5) מלאכות החיבה האסורות — מזיגת הכוס, הצעת המטה בפניו, יציקת מים ; (6) שני הזמנים (נדה וליבון) ודיני החולה. רמה זו שני חלקים לה. (1) דעת הרב — שיטת חב״ד: כאן יש מסורת הלכתית חב״דית של ממש, שמרא דאתרא שלה בדיני הנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש (ולעולם «הצמח צדק» בחב״ד הוא רבי זה). (2) הלכה למעשה: הפסק הכללי (בית יוסף, רמ״א, ש״ך, ט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן) ופסיקת זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן). אין מביאים אלא עמדות אמיתיות ובדוקות ; וכשאין פסק או מנהג חב״די מסוים ידוע בבירור — מציינים אותו ברמת העיקרון, בלא להמציא לעולם תשובה, מספר או מנהג. התולדה המעשית ברורה: ההרחקות הן דיני יום־יום מוחשיים, דקים ורבים ; על כן כל מסקנה (למעשה) נחתמת בהפניה אל רבך או אל מורת כלה — דינים אלו לומדים אצל מישהו, ואין מסתפקים בהסקתם לבד.

הערת שיטה (חשובה). חלק זה מציג את גישת ההלכה של חב״ד בדיני הנדה, וכאן בדיני ההרחקות. שלא כדיני הכשרות, כאן יש מסורת פסק חב״דית של ממש, שמרא דאתרא שלה בדיני הנדה הוא הצמח צדק מליובאוויטש (ולעולם «הצמח צדק» בחב״ד הוא רבי זה). אנו מציגים אותה ברמת העיקרון ; אין מייחסים לצמח צדק מליובאוויטש ולא לרבי שום פסק מסוים, מספר תשובה או מנהג שאיננו יכולים לאמת. לפרטי מקרה — הנגיעה, ההיכר, המטה, השירות, החולה — דרכה של חב״ד לפנות אל רב חב״ד או דיין, והאשה אל מורת כלה: הרחקות אלו לומדים, ואין מסיקים אותן לבד.

למעשה (דעת הרב). לפי מסורת חב״ד, נוהגים בעניינים אלו על פי הצמח צדק מליובאוויטש ופסקי הדינים שנמסרו בחב״ד, בחומרת בית המדרש בטהרת המשפחה. ליישום ההרחקות יום־יום — הנגיעה, השולחן, המטה, השירות, החולה —, שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין) ומורת כלה: רמה זו מבארת את העיקרון, אינה מכריעה את מצבך, ודינים מעשיים אלו לומדים אצל מישהו.

למעשה (המגע). העיקרון: אין מגע ישיר, ואין מושיטין דבר מיד ליד (אף בזריקה). אך מקרי היום־יום — להעביר תינוק, להניח ולקחת חפץ, ההיתרים הנהוגים — צריכים הוראה מדויקת. למד דינים אלו אצל רבך או מורת כלה ; רמה זו מעמידה את העיקרון, אינה מקיפה כל מקרה שבבית.

למעשה (השולחן והכוס). העיקרון: אין אכילה על שולחן אחד בלא היכר (דבר מפסיק או כל אחד במפתו), ואין שותין משיורי כוסה (אלא בהפסקת אדם אחר או בהערקה). אך בחירת ההיכר ודקדוקי הרמ״א הם עניני מעשה. למד אותם אצל רבך או מורת כלה ; אין מאלתרים סימנים אלו.

למעשה (המטה). העיקרון: מטות נפרדות ; אינו יושב על מטתה המיוחדת (אף שלא בפניה) ולא על ספסל מתנדנד שהיא יושבת עליו ; אין ישנים יחד, אף בבגדים, אף במצעים או מטות נפרדות הנוגעות. אך הסידור המוחשי — אילו מטות, איזה ריחוק, הספסל — צריך הוראה. למד אותו אצל רבך או מורת כלה.

למעשה (מבט, בגדים, קישוט). העיקרון: לשמור המבט מן המקומות המכוסים ; לייחד בגדים לימי נדה (לזכרון המשותף) ; והקישוט מותר, שלא תתגנה. אך היקף מידות אלו תלוי במנהג ובמקרה. למד אותן אצל רבך או מורת כלה.

למעשה (השירותים). העיקרון: עושה לו הכל, חוץ ממעשי החיבה — מזיגת הכוס (בלא היכר), הצעת המטה בפניו (הסדינים), יציקת מי הרחיצה ; ולהיפך, אף הוא אינו מוזג לה. אך הפרט (ההיכר הנכון, מה טורח, ההדדיות) נלמד במעשה. למד אותו אצל רבך או מורת כלה.

למעשה (שני הזמנים והחולה). העיקרון: ההרחקות נוהגות בנדה ובליבון (עם קולת הרמ״א לאכול בקערה אחת בליבון, כמנהג) ; והחולי פותח קולות מדורגות — הוא חולה (משמשתו בלא מעשי חיבה), היא חולה (אינו נוגע, אלא בצורך ובאין אחר), הבעל רופא (אין דפק, אלא בסכנה). אך היקף הקולא, ובפרט מקרי הסכנה, נחתכים לפי העניין. שאל את רבך (או רב חב״ד / דיין) — ורופא אם יש סכנה ; אין מכריעים קולות אלו לבד.

הערת שיטה. הספרים שלהלן ממשיכים את יסודות סימן קצ״ה לפסיקת ימינו. מובאים כזרמי פסיקה מוכרים, לאמת אצל רב או מורת כלה קודם כל יישום. אין מביאים אלא עמדות אמיתיות ובדוקות ; ואין מצטטים מספר תשובה או מנהג שאיננו יכולים לאמת — ובפרט מנהגי חב״ד, הנמסרים ברמת העיקרון.