תשעה סעיפים. אין טבילה עולה אלא אם כן נגעו המים בכל פני הכלי : ומכאן שתי מניעות, הדבר הדבוק בו והאויר הנשאר בו, ופטור אחד למה שעתיד להיקצץ. הסימן חותם את הלכות הטהרה, הפותחות בסימן קפ״ג ומסתיימות כאן ; ושאחריו פותח עניין חדש לגמרי. (שולחן ערוך יורה דעה ר״ב — ט׳ סעיפים)
כל דבר שדרך להקפיד עליו חוצץ ואם לאו אינו חוצץ אא״כ היה חופה את רובו
כל דבר שדרך להקפיד עליו חוצץ, ואם לאו אינו חוצץ — אלא אם כן היה חופה את רובו. סעיף ב נותן את כלל הסימן, והט״ז תולהו מיד בטבילת אדם שבסימן קצ״ח.
שולחן ערוך, יורה דעה ר״ב:ברמה 01
לשון תשעת הסעיפים עם ביאור : הזפת והמור בזכוכית, כלל ההקפדה והרוב, שחרורית היורה, ידות שנשברו, כלי שכפה פיו למטה, כלי בתוך כלי, פה צר, ויד העומדת ליקצץ — עם עשרים ושש הערות הש״ך, הט״ז, הבאר היטב ונקודות הכסף, מובאות אחת אחת, ואחריהן שלושה עשר סעיפי ערוך השולחן.
📖 ללמודרמה 02
פלפול : החקירה בין הדבר הדבוק ובין האויר הכלוא, שתי הקריאות במשנת הזכוכית, מחלוקת הבית יוסף, הב״ח, הט״ז והנקודות הכסף בכלי רחב, קושיית הט״ז מסימן ר״א ושני תירוציו, תמיהת ערוך השולחן על הגהת הרמ״א, שפופרת הנוד ושני שימושיה, וגירסת הגמרא דחולין.
📖 ללמודרמה 03
טבלת האם של תשעת הסעיפים, שתי המניעות זו מזו, ארבעת שיעורי החציצה, היד פרט אחר פרט, שלושת תנאי כלי בתוך כלי, השיטות בכלי רחב, המילון, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, נקודות הכסף וערוך השולחן, ואחריהם מקרי זמננו : התווית, הדבק, הפיח, היד המתנדנדת, הבקבוק, הסל. הערה : אין לפתחי תשובה הערה בסימן זה. והערה שנייה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודסעיף ב נותן את הכלל, ושני שיעורים לו :
« כל דבר שדרך להקפיד עליו חוצץ ואם לאו אינו חוצץ אא״כ היה חופה את רובו » (שו״ע יו״ד ר״ב:ב)
« אלו חוצצין בכלים. תלוי בקפידא של אדם כדלעיל סי׳ קצ״ח סעיף א׳ והוא מדרבנן והיינו או ברובו של כלי אע״ג דאין מקפיד עליו או במיעוטו המקפיד כ״פ הר״ש פ״ט דמקואות וכמ״ש בסעיף ב׳: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק א)מה שדרך להקפיד עליו חוצץ אף במיעוטו, ושאין מקפידין עליו אינו חוצץ אלא ברובו. והט״ז תולה את הכלל בטבילת אדם שבסימן קצ״ח ומזכיר שמדרבנן הוא. ולמעשה — שאל את רבך.
ההגהה אומרתה במפורש, והט״ז מוציא ממנה את ההיפך :
« שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ הוי כדופן הכלי ודרכו בכך ואינו חוצץ » (רמ״א יו״ד ר״ב:ב)
« שחרורית הדבוק ביורה. מבחוץ כו׳. זה כתב הב״י בסי׳ ק״ך בשם הרא״ש ומשמע דבפנים הוה חציצה ומ״מ דוקא אם הוא בדרך שמקפידין עליו וכמ״ש בש״ע סימן ק״ך סעיף י״ג לענין חלודה: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ג)מבחוץ השחרורית כדופן הכלי ואינה חוצצת. ומבפנים, במקום שמקפידין, חוצצת. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיף ו אוסר, והט״ז מספר מפני מה נוספה תיבת ״קצת״ :
« אם פיו צר קצת ולא הפך פיו למעלה לא עלתה לו טבילה לפי שלא יגיעו המים לשוליו אפילו אם מכניסו כולו למים » (שו״ע יו״ד ר״ב:ו)
« ומו״ח ז״ל חלק עליו ואמר שבדוק ומנוסה הוא שכל כלי אפילו רחב אין המים נכנסין עד שולי הכלי מבפנים מחמת האויר שבתוכו » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)האויר הכלוא מונע את המים מלהגיע לשוליו. הב״ח מחזיק שכן בכל כלי ואפילו רחב ; הט״ז מודה לו חוץ מקערה ; והנקודות הכסף דוחות את חילוק הט״ז. ולמעשה מטבילין כשהפה למעלה, או מהפכין את הכלי בתוך המים. ולמעשה — שאל את רבך.
ההגהה מעמידה את התנאים והש״ך מפרטם :
« מותר לטבול כלי בתוך כלי אם יש בפי החיצון כשפופרת הנוד » (רמ״א יו״ד ר״ב:ו)
« ולכן לא יתחוב סכינים תוך דלי ויטבלם כי לא תעלה טבילה בראשם » (רמ״א יו״ד ר״ב:ו)
« אבל להניח זה אצל זה בדלי אפי׳ כלים הרבה יחד מותר לכתחלה » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ו)צריך שיהא פי הכלי רחב כשיעור, שיהיו הכלים רפויים, ושלא יהא אחד לוחץ על חבירו. ולהניחם זה אצל זה, ואפילו הרבה, מותר לכתחילה. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיף ח מסדרו, והש״ך נותן את טעמו :
« כל כלי שפיו צר (יותר משפופרת הנוד) צריך להשהותו במים עד שיתמלא או ימלאנו קודם שיכניסנו למקוה » (שו״ע יו״ד ר״ב:ח)
« מיהו אפי׳ רחב יותר משפ״ה אם הוא בענין שאין המים נכנסין לו מיד צריך להשהותו או למלאותו תחלה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)ממלאין אותו מים קודם שמכניסין אותו, או ממתינין עד שיתמלא. ואין הרוחב פוטר כלום : אם אין המים נכנסין מאליהם, אותה זהירות עצמה. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיפים ג—ה משיבין, ואין השיעור בחומר :
« ידות הכלים שאינן עומדים להיות קבועים כגון שהכניסן שלא כדרכן או שלא הכניסם כולם או שהכניסם כולם ונשברו חוצצין » (שו״ע יו״ד ר״ב:ג)
« בגמי או במשיחה כו׳. שאין זה תיקון יפה אלא תיקון עראי ובודאי אין דעתו להניחו שם אבל אם דבקה בשרף שהוא דיבוק ותיקון טוב על דעת להניחו שם תיקנה לפיכך אינה חוצצת עכ״ל עט״ז: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ב)יד שהוכנסה יפה ועומדת להתקיים הרי היא כגוף הכלי. ויד שסופו ליטלה חוצצת — ותיקון עראי, גמי או חוט, אינו תיקון, ותיקון של קיימא עושה את החפץ אחד. ולמעשה — שאל את רבך.