Un traité neuf s’ouvre ici. Les deux simanim précédents parlaient d’eau, de pureté et de ce qui s’interpose entre l’eau et l’objet ; celui-ci ne parle plus que de la parole et de ce qu’elle engage. Le titre le dit : איזה דברים משובחים ואיזה הם מגונים — quelles choses sont louables et lesquelles sont méprisables. Le Choul’han Aroukh annonce ובו ז׳ סעיפים, et ces sept vont d’un blâme sans appel à une louange mesurée.
Sujet : נדרים · שבועה · נדרי הקדש · בלא נדר · סייג לפרישות
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ג
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman se lit en trois mouvements. Les seifim 1 à 3 blâment le vœu et indiquent le remède : la déliaison. Le seif 4 descend dans la pratique — la tsedaka, la collecte, les deux mots à dire. Les seifim 5 à 7 remontent : le vœu permis, le vœu qui est une mitsva, et le vœu louable — chacun borné par la phrase qui le porte.
איזה דברים משובחים ואיזה הם מגונים. ובו ז׳ סעיפים:
אל תהי רגיל בנדרים כל הנודר אף ע״פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא:
איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת:
הנודר כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן שטוב יותר שישאל על נדרו והני מילי בשאר נדרים אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק: (וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק) (מרדכי פ״ג דשבועות בשם מוהר״ם וע״פ עב״י ס״ס ר״ל):
צריך ליזהר שלא ידור שום דבר ואפי׳ צדקה אין טוב לידור אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר:
בעת צרה מותר לנדור:
האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו:
מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח כיצד מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שנתים או שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים כולם דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות ואע״פ שהם עבודה לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר:
Le siman est presque tout entier un enchaînement de sources talmudiques rassemblées par le Tour. Sa première phrase est une beraïta :
« לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בַּנְּדָרִים, שֶׁסּוֹפְךָ לִמְעוֹל בִּשְׁבוּעוֹת » (נדרים כ׳ ע״א)
Les deux qualifications du seif 1 viennent de deux endroits différents, et c’est de là que naît la question du Taz. La première est de Chemouel :
« דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימוֹ — נִקְרָא רָשָׁע » (נדרים כ״ב ע״א)
La seconde est une beraïta rapportée par Rav Dimi, frère de Rav Safra :
« כׇּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַיְּימוֹ — נִקְרָא חוֹטֵא » (נדרים ע״ז ע״ב)
Le seif 2 vient d’un récit de la même page : Rabbi Yannaï l’ancien délie son arrière-petit-fils en lui demandant s’il aurait voué en sachant cela.
« אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּפָתְחִין פִּינְקְסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוֹבָדָךְ, מִי נְדַרְתְּ » (נדרים כ״ב ע״א)
« אָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי קְרָאָה — ״וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר » (נדרים כ״ב ע״א)
Le seif 3 est la beraïta de Rabbi Natan, citée elle aussi à la même page :
« רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן » (נדרים כ״ב ע״א)
« וְהִלְכְתָא: לָא פָּתְחִינַן לָא בְּרֵישָׁא וְלָא בְּסֵיפָא » (נדרים כ״ב ע״א)
Le seif 7 tout entier, et la seconde moitié du seif 3, sont du Rambam, à la fin de ses lois des vœux :
« מִי שֶׁנָּדַר נְדָרִים כְּדֵי לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו הֲרֵי זֶה זָרִיז וּמְשֻׁבָּח » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ג)
« וּבִנְדָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אָמְרוּ חֲכָמִים נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ג)
« לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסּוּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶם. אֶלָּא יִפְרשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרשׁ מֵהֶן בְּלֹא נֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ד)
« וְאִם עָבַר וְנָדַר מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מִכְשׁוֹל לְפָנָיו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה)
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּנִדְרֵי אִסָּר. אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ מִצְוָה לְקַיְּמָן וְלֹא יִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדֹּחַק » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה)
« מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה » (משנה אבות פ״ג מי״ג)
« תניא לעולם אל תהא רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות » (טור יו״ד ר״ג)
« ירושלמי מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו מתבקשת » (טור יו״ד ר״ג)
« ד״א ואחר נדרים לבקר ואיחור נדרים לבקר איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת מעשה באדם אחד שנדר עולה ואיחר עליה וטבעה ספינתו בים » (טור יו״ד ר״ג)
« שרי ליה למינדר לזרוזי נפשיה דאמר רב נידל מנין שנשבעין לקיים המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך » (טור יו״ד ר״ג)
« וא״ת והא כתיב וידר יעקב נדר וכתיב אשר נדרתי אשלמה וי״ל דבשעת צרה שרי כדאמר בבראשית רבה » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« וי״ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה » (תוספות חולין ב׳ ע״ב ד״ה אבל אמר הרי עלי)
« טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם » (חולין ב׳ ע״א)
« טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר וְגוֹ׳״, טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה — שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר » (נדרים ט׳ ע״א)
| Cas | Verdict | Source |
|---|---|---|
| Faire un vœu et l’accomplir | Blâmé — racha et ḥoté | שו״ע יו״ד ר״ג:א |
| Différer l’accomplissement d’un vœu | Le registre s’ouvre | שו״ע יו״ד ר״ג:ב |
| Demander la déliaison d’un vœu d’interdiction | Préférable — et une mitsva selon le Rambam | שו״ע יו״ד ר״ג:ג |
| Demander la déliaison d’un vœu de consécration | Seulement sous contrainte | שו״ע יו״ד ר״ג:ג |
| Demander la déliaison d’un serment | Seulement sous contrainte | רמ״א יו״ד ר״ג:ג |
| Vouer de la tsedaka quand l’argent est en main | Ne pas vouer — donner aussitôt | שו״ע יו״ד ר״ג:ד |
| Vouer de la tsedaka quand l’argent n’est pas là | Ne pas vouer — attendre | ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| Souscrire avec la collecte en disant « sans vœu » | Permis | שו״ע יו״ד ר״ג:ד |
| Souscrire en silence, sans rien dire | C’est déjà un vœu | ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| Faire un vœu en temps de détresse | Permis | שו״ע יו״ד ר״ג:ה |
| Faire un vœu pour s’astreindre à l’étude | Permis | שו״ע יו״ד ר״ג:ו |
| Jurer ou vouer pour se garder d’une faute | Une mitsva | שו״ע יו״ד ר״ג:ו |
| Vouer pour corriger un trait de caractère | Diligent et louable | שו״ע יו״ד ר״ג:ז |
| Multiplier les vœux d’interdiction, s’y accoutumer | Non — même là | שו״ע יו״ד ר״ג:ז |
Vingt entrées en tout sur ce siman : six du Chakh, cinq du Taz, sept du Baer Hetev, deux du Pit’hei Techouva. Les voici une par une, dans leur ordre.
« פנקסו כו׳. כלומר מן השמים פותחין פנקס מעשיו ומדקדקים בהם: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק א)
« וה״מ כו׳ אבל אם נדר לצדקה או להקדש כו׳. וע״ל ר״ס רנ״ח: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« וכן אם נשבע. פי׳ דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י לקמן סי׳ ר״ל וע״ש: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« יאמר בלא נדר. ר״ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוה נדר. פרישה. וע״ל סי׳ רנ״ז סעיף ג׳ ד׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« שרי ליה למנדר כו׳. מיהו אפי׳ בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליה חיוב נדר כדלקמן סי׳ רי״ג סעיף ב׳ וכ״פ רבי׳ ירוחם ני״ד ח״ג והסמ״ג דף ע״א סוף ע״ג ושאר פוסקי׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ה)
« מצוה לישבע כו׳. אף על גב דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזיה נפשיה. ש״ס: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« אע״פ שמקיימו נקרא רשע. פי׳ כיון שאינו מבקש להתירו והאי דנקרא רשע הוא דברי שמואל בנדרים (דף כ״ב) והאי דנקרא חוטא הוא ברייתא (דף ע״ז) והטור הביא שניהם וקשה למה חזרה הברייתא דהוה חוטא והא אפי׳ רשע הוה ואע״פ דיליף לה מפסוק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא קשה אקרא גופיה כן דהא גם שמואל יליף מקרא דהוה רשע וכ״ש שקשה על הש״ע שהביא בלשון זה נקרא רשע ונקרא חוטא למה הזכיר כלל חוטא כיון שעשאו רשע ונ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין כדאשכחן בדף כ״ג דרבנן הוי מצערי מאוד בשביל ר״ש בר רבי שלא מצאו לו פתח וע״ז אמר דמ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו כנ״ל נכון: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« פנקסו נפתחת. בטור בשם ירושלמי דרש לה מקרא דואחר נדרים לבקר ומביא קודם לזה דרשא אחרת כל שמתחיל לנדור פנקסו מתבקשת ואחר כך מביא דרשא זו שהעתיק כאן בשם דבר אחר ונראה דאיכא בין הנהו דרשות פלוגתא דר׳ מאיר ור״י ריש חולין דר׳ מאיר סבירא ליה טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור״י סבירא ליה טוב מזה ומזה נודר ומשלם דהדרשא ראשונה ס״ל כרבי מאיר על כן אמר תיכף שעושה נדר מבקשין בפנקס מעשיו אם הוא כדאי לכך דהיינו אם הוא בר הכי שיקיים מה שנדר והדרשא השנייה ס״ל כר״י דטוב שידור ואין עונש אלא על שאינו משלם תיכף וע״כ אמר איחר נדרו פנקסו נפתחת פי׳ פנקס שעונותיו סדורים שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד סכינא: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« וכן אם נשבע כו׳. שם במרדכי הטעם שיש גאונים סבירא להו דלשבועה אין מועיל התרה: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« לא ידור עד שיהיה לו. פי׳ דס״ד דכל שאין לו מ״מ יקבל עליו אם יהיה לו כדאשכחן בתענית בההיא דגזרו גזרה וגזרו שלא לישב בתענית וקבלו עליהם בנדר כשיהיה אפשר להם להתענות יתענו וילפוה מדניאל שנאמר מיום אשר נתת את לבך להתענות כו׳ אם כן הכא נמי נימא הכי קמ״ל דאינו כן ולא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר והכי מסיק ב״י לעיקר דבשעה שיהיה לו אין צריך כלל לנדור ומו״ח ז״ל פירש הלשון לא ידור עד שיהיה לו כלומר שלא יעשה נדר אם יהיה לו כו׳ ולשון עד אינו מיושב לפירושו: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« האומר אשנה כו׳. בטור קרי לזה מצוה דגופי׳ ונראה דזה החילוק בין צדקה למצוה דתלי בגופיה כי יצרו של אדם יותר מתגבר עליו בנתינת ממון מדבר התלוי בטורח גופי׳ ועל כן יש לחוש שמא יעבור על נדרו ולא יתן ויש מפרשים הטעם דבממון חיישינן שמא לא יהיה לו או שמא לא ירצה העני לקבל וזה אינו נכון דא״כ הוא פטור מן הנדר: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ה)
« שמקיימו. כתב הט״ז נ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין מ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק א)
« פנקסו. פי׳ פנקס שעונותיו סדורין שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד לסכינא: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« נשבע. דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י סי׳ ר״ל: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« שיהיה. פי׳ אפילו אם ירצה לקבל עליו שיתן לכשיהיה לו גם כן לא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר. ט״ז: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« יאמר. ר״ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוי נדר. פרישה: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ה)
« למנדר. מיהו אפילו בדבור בעלמא שאמר אשנה הוי עליו חיוב נדר. ש״ך: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« לישבע. אע״ג דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ש״ס: .. » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ז)
« יאמר בלא נדר. עש״ך שכתב דר״ל שיאמר כן בפירוש וכ״כ בשל״ה דף ק״ח ע״ב וע״ש עוד איך שיש ליזהר: » (פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק א)
« למנדר. עיין בה״ט בשם ש״ך דאפילו בדיבור בעלמא הויא עליה חיוב נדר ועיין בתשובת שמש צדקה חלק יו״ד סימן ה׳ אם זה דוקא במצוה שמקבל עליו לעשות או גם בשב ואל תעשה הדין כן: » (פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק ב)
Les Nekoudot HaKessef ne portent aucune entrée sur ce siman — au siman précédent, le 202, elles en portaient une, et c’est là qu’on la lit. Quant à l’Aroukh HaChoul’han, son texte ne nous est pas accessible ici ; nous ne le citons donc pas sur ce siman, et nous ne préjugeons pas de ce qu’il y écrit.
Les trois dernières halakhot du traité des vœux portent le seif 7 et la fin du seif 3. Les voici en entier — le seif 7 les suit de si près qu’on peut les lire côte à côte :
« מִי שֶׁנָּדַר נְדָרִים כְּדֵי לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו הֲרֵי זֶה זָרִיז וּמְשֻׁבָּח. כֵּיצַד. כְּגוֹן מִי שֶׁהָיָה זוֹלֵל וְאָסַר עָלָיו הַבָּשָׂר שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם. אוֹ מִי שֶׁהָיָה שׁוֹגֶה בַּיַּיִן וְאָסַר הַיַּיִן עַל עַצְמוֹ זְמַן מְרֻבֶּה. אוֹ אָסַר הַשִּׁכְרוּת לְעוֹלָם. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה רוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים וְנִבְהָל לְהוֹן וְאָסַר עַל עַצְמוֹ הַמַּתָּנוֹת אוֹ הֲנָיַת אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מִתְגָּאֶה בְּיָפְיוֹ וְנָדַר בְּנָזִיר וְכַיּוֹצֵא בִּנְדָרִים אֵלּוּ. כֻּלָּן דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה לַשֵּׁם הֵם. וּבִנְדָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אָמְרוּ חֲכָמִים נְדָרִים » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ג)
« סְיָג לִפְרִישׁוּת: » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ג)
« וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֲבוֹדָה (לַשֵּׁם) לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסּוּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶם. אֶלָּא יִפְרשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרשׁ מֵהֶן בְּלֹא נֵדֶר: » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ד)
« אָמְרוּ חֲכָמִים (גמרא נדרים נט א) "כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה". וְאִם עָבַר וְנָדַר מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מִכְשׁוֹל לְפָנָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּנִדְרֵי אִסָּר. אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ מִצְוָה לְקַיְּמָן וְלֹא יִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדֹּחַק שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קטז יד) (תהילים קטז יח) "נְדָרַי לַה׳ אֲשַׁלֵּם": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת נְדָרִים בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה)
C’est le seif 4, mot pour mot. Si la somme est disponible, la donner tout de suite et ne rien promettre. Si elle ne l’est pas, ne rien promettre et attendre. Et si l’on souscrit avec les autres, dire expressément בלי נדר — et le dire, non le penser : le Chakh au ס״ק ד ferme cette porte-là.
Le seif 6 le permet expressément quand on craint de se relâcher. Mais le Chakh au ס״ק ה avertit : la phrase seule, sans aucune formule de vœu, fait déjà peser l’obligation. Celui qui n’entend pas s’engager doit donc ajouter בלי נדר — ici comme à la synagogue.
C’est le seif 7, et c’est le seul cas où le siman loue le vœu. Mais la louange est bornée dans la phrase même : on ne multiplie pas, on ne s’y accoutume pas, et l’on préfère s’abstenir sans vœu. Une résolution, oui ; une méthode de vœux, non.
Le seif 5 le permet en quatre mots, et le Beit Yossef en donne la source : les Tossefot sur חולין, au nom du Béréchit Rabba, à propos du vœu de Yaakov. Cela n’efface pas la suite — un vœu prononcé reste un vœu, et il faudra soit l’accomplir, soit se le faire délier.
Le seif 3 indique le chemin : mieux vaut en demander la déliaison — et le Rambam, plus fermement, en fait une mitsva pour un vœu d’interdiction. Mais la déliaison est l’affaire d’un sage, non du fauteur lui-même. Et pour un vœu de consécration, ou pour un serment, on n’y va que sous contrainte.
C’est exactement le seif 2. Le siman ne réserve pas son avertissement à celui qui manque à sa parole : il le réserve à celui qui tarde. Le Taz au ס״ק ב explique l’image du registre, et le récit du Tour — la nef qui sombre — est l’illustration qu’il en donne.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ר״ג · ♥ Soutenir