Le siman a sept seifim et presque autant de questions. Pourquoi deux mots pour un seul blâme ? Pourquoi le Choul’han Aroukh n’a-t-il repris qu’une des deux derachot du Yerouchalmi ? Que veut dire au juste « qu’il ne voue pas jusqu’à ce qu’il l’ait » ? Et si dire « j’étudierai ce chapitre » oblige déjà, que reste-t-il à permettre au seif 6 ?
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ג
הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le seif 1 emploie deux mots, et ils ne viennent pas du même endroit. Le premier est de Chemouel, au troisième chapitre de נדרים ; le second est une beraïta rapportée par Rav Dimi, au chapitre de la jeune fiancée. Le Tour les avait déjà mis l’un à côté de l’autre, et le Choul’han Aroukh a fait de même.
« וכ״ש שקשה על הש״ע שהביא בלשון זה נקרא רשע ונקרא חוטא למה הזכיר כלל חוטא כיון שעשאו רשע » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« ונ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« וע״ז אמר דמ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו כנ״ל נכון » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« שמקיימו. כתב הט״ז נ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין מ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק א)
« וְאִם עָבַר וְנָדַר מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מִכְשׁוֹל לְפָנָיו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה)
« רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן » (נדרים כ״ב ע״א)
« ופירש רש״י כאילו בנה במה לע״ז » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« אבל הרא״ש והר״ן פירשו כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« וכתב הר״ן נראה בעיני דלהכי מדמינן ליה לבונה במה משום דסליק אדעתיה דנודר דמצוה קא עביד דרחמנא אסריה במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר אנפשיה וקאמר דטעי דאדרבה לבונה במה דמי » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
Le Tour rapporte, au nom du Yerouchalmi, deux lectures du même verset. La première : dès qu’un homme commence à vouer, son registre est réclamé. La seconde, donnée comme autre explication : c’est celui qui a différé son vœu dont le registre s’ouvre. Le Choul’han Aroukh n’a repris que la seconde.
« מתחיל אדם לנדור פנקסו מתבקשת » (טור יו״ד ר״ג)
« איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת » (טור יו״ד ר״ג)
« ונראה דאיכא בין הנהו דרשות פלוגתא דר׳ מאיר ור״י ריש חולין » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« דהדרשא ראשונה ס״ל כרבי מאיר על כן אמר תיכף שעושה נדר מבקשין בפנקס מעשיו אם הוא כדאי לכך » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« והדרשא השנייה ס״ל כר״י דטוב שידור ואין עונש אלא על שאינו משלם תיכף » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם » (חולין ב׳ ע״א)
« והעתיקו רבינו אלא ששינה וכתב לא ידור עד שיהיה לו דמשמע דכשיהיה לו מצוה לנדור בשעת מעשה וכדברי רבי יהודה » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו » (שו״ע יו״ד ר״ג:ד)
« פי׳ דס״ד דכל שאין לו מ״מ יקבל עליו אם יהיה לו כדאשכחן בתענית » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« קמ״ל דאינו כן ולא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« והכי מסיק ב״י לעיקר דבשעה שיהיה לו אין צריך כלל לנדור » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« ומו״ח ז״ל פירש הלשון לא ידור עד שיהיה לו כלומר שלא יעשה נדר אם יהיה לו כו׳ ולשון עד אינו מיושב לפירושו » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« שיהיה. פי׳ אפילו אם ירצה לקבל עליו שיתן לכשיהיה לו גם כן לא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר. ט״ז: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ד)
Et c’est le Chakh, au ס״ק ד, qui ferme la dernière issue : souscrire en silence n’est pas s’abstenir de vouer. La formule doit être dite.
« יאמר בלא נדר. ר״ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוה נדר. פרישה. וע״ל סי׳ רנ״ז סעיף ג׳ ד׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק » (רמ״א יו״ד ר״ג:ג)
« וכן אם נשבע. פי׳ דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י לקמן סי׳ ר״ל וע״ש: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« וכן אם נשבע כו׳. שם במרדכי הטעם שיש גאונים סבירא להו דלשבועה אין מועיל התרה: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« נשבע. דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י סי׳ ר״ל: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה » (שו״ע יו״ד ר״ג:ו)
« שרי ליה למנדר כו׳. מיהו אפי׳ בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליה חיוב נדר כדלקמן סי׳ רי״ג סעיף ב׳ וכ״פ רבי׳ ירוחם ני״ד ח״ג והסמ״ג דף ע״א סוף ע״ג ושאר פוסקי׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ה)
« למנדר. מיהו אפילו בדבור בעלמא שאמר אשנה הוי עליו חיוב נדר. ש״ך: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« למנדר. עיין בה״ט בשם ש״ך דאפילו בדיבור בעלמא הויא עליה חיוב נדר ועיין בתשובת שמש צדקה חלק יו״ד סימן ה׳ אם זה דוקא במצוה שמקבל עליו לעשות או גם בשב ואל תעשה הדין כן: » (פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« מצוה לישבע כו׳. אף על גב דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזיה נפשיה. ש״ס: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« לישבע. אע״ג דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ש״ס: .. » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ז)
« מנין שנשבעין לקיים המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך » (טור יו״ד ר״ג)
C’est exactement la structure du dernier seif, qui est du Rambam : d’abord la louange, puis la formule des Pères, puis la limite — et la limite est précisément le point où le remède deviendrait une méthode.
« נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת » (משנה אבות פ״ג מי״ג)
« לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסּוּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶם. אֶלָּא יִפְרשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרשׁ מֵהֶן בְּלֹא נֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ד)
| Qui | Ce qu’il tient | Référence |
|---|---|---|
| Chemouel | Quiconque voue, même s’il accomplit, est appelé racha. | נדרים כ״ב ע״א |
| Rav Dimi, frère de Rav Safra | Quiconque voue, même s’il accomplit, est appelé ḥoté. | נדרים ע״ז ע״ב |
| Rabbi Méïr | Mieux vaut ne rien vouer du tout. | חולין ב׳ ע״א |
| Rabbi Yehouda | Mieux vaut vouer et payer. | חולין ב׳ ע״א |
| Rachi | L’autel privé de la comparaison est un autel d’idolâtrie. | בית יוסף יו״ד ר״ג |
| Le Roch et le Ran | C’est un autel privé au temps où ils sont interdits : une offrande juste au mauvais endroit. | בית יוסף יו״ד ר״ג |
| Le Rambam | Pour un vœu d’interdiction déjà prononcé, c’est une mitsva de demander la déliaison. | רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה |
| Le Choul’han Aroukh | Il vaut mieux qu’il demande la déliaison ; mais les vœux de consécration s’accomplissent. | שו״ע יו״ד ר״ג:ג |
| Le Taz | racha s’il a une porte et ne s’en sert pas ; ḥoté tant que le vœu pèse sur lui. Et « jusqu’à ce qu’il l’ait » est temporel. | ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א |
| Le Ba’h | « qu’il ne voue pas jusqu’à ce qu’il l’ait » veut dire : pas de vœu conditionnel. | ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| Le Chakh | « sans vœu » doit être dit expressément ; et « j’étudierai » oblige déjà, même sans formule. | ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| Le Pit’hei Techouva | La question reste : cela vaut-il aussi pour une mitsva d’abstention ? | פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק ב |
« וה״מ כו׳ אבל אם נדר לצדקה או להקדש כו׳. וע״ל ר״ס רנ״ח: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ר״ג · ♥ Soutenir