שבעה סעיפים לסימן, וכמעט כמניינם שאלות. למה שתי לשונות לגנות אחת ? למה נטל השולחן ערוך דרשה אחת משתי דרשות הירושלמי ? ומה פירושו של ״לא ידור עד שיהיה לו״ ? ואם אמירת ״אשנה פרק זה״ כבר מחייבת, מה נשאר להתיר בסעיף ו ?
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ג
הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
סעיף א נוקט שתי לשונות, ואינן ממקום אחד. הראשונה משמואל בפרק שלישי דנדרים ; והשנייה ברייתא שהביא רב דימי בפרק נערה המאורסה. והטור כבר העמידן זו אצל זו, והשולחן ערוך עשה כמוהו.
« וכ״ש שקשה על הש״ע שהביא בלשון זה נקרא רשע ונקרא חוטא למה הזכיר כלל חוטא כיון שעשאו רשע » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« ונ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« וע״ז אמר דמ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו כנ״ל נכון » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א)
« שמקיימו. כתב הט״ז נ״ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין מ״מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק א)
« וְאִם עָבַר וְנָדַר מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מִכְשׁוֹל לְפָנָיו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה)
« רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן » (נדרים כ״ב ע״א)
« ופירש רש״י כאילו בנה במה לע״ז » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« אבל הרא״ש והר״ן פירשו כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« וכתב הר״ן נראה בעיני דלהכי מדמינן ליה לבונה במה משום דסליק אדעתיה דנודר דמצוה קא עביד דרחמנא אסריה במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר אנפשיה וקאמר דטעי דאדרבה לבונה במה דמי » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
הטור מביא בשם הירושלמי שתי דרשות באותו פסוק. הראשונה : מתחיל אדם לנדור — פנקסו מתבקשת. והשנייה, המובאת בלשון דבר אחר : איחר אדם נדרו — פנקסו נפתחת. והשולחן ערוך נטל את השנייה בלבד.
« מתחיל אדם לנדור פנקסו מתבקשת » (טור יו״ד ר״ג)
« איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת » (טור יו״ד ר״ג)
« ונראה דאיכא בין הנהו דרשות פלוגתא דר׳ מאיר ור״י ריש חולין » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« דהדרשא ראשונה ס״ל כרבי מאיר על כן אמר תיכף שעושה נדר מבקשין בפנקס מעשיו אם הוא כדאי לכך » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« והדרשא השנייה ס״ל כר״י דטוב שידור ואין עונש אלא על שאינו משלם תיכף » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם » (חולין ב׳ ע״א)
« והעתיקו רבינו אלא ששינה וכתב לא ידור עד שיהיה לו דמשמע דכשיהיה לו מצוה לנדור בשעת מעשה וכדברי רבי יהודה » (בית יוסף יו״ד ר״ג)
« אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו » (שו״ע יו״ד ר״ג:ד)
« פי׳ דס״ד דכל שאין לו מ״מ יקבל עליו אם יהיה לו כדאשכחן בתענית » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« קמ״ל דאינו כן ולא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« והכי מסיק ב״י לעיקר דבשעה שיהיה לו אין צריך כלל לנדור » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« ומו״ח ז״ל פירש הלשון לא ידור עד שיהיה לו כלומר שלא יעשה נדר אם יהיה לו כו׳ ולשון עד אינו מיושב לפירושו » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« שיהיה. פי׳ אפילו אם ירצה לקבל עליו שיתן לכשיהיה לו גם כן לא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר. ט״ז: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ד)
והש״ך בס״ק ד הוא הסוגר את המוצא האחרון : הפוסק סתם אינו נמנע מן הנדר. והנוסח צריך שייאמר.
« יאמר בלא נדר. ר״ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוה נדר. פרישה. וע״ל סי׳ רנ״ז סעיף ג׳ ד׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד)
« וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק » (רמ״א יו״ד ר״ג:ג)
« וכן אם נשבע. פי׳ דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י לקמן סי׳ ר״ל וע״ש: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« וכן אם נשבע כו׳. שם במרדכי הטעם שיש גאונים סבירא להו דלשבועה אין מועיל התרה: » (ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« נשבע. דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב״י סי׳ ר״ל: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ג)
« האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה » (שו״ע יו״ד ר״ג:ו)
« שרי ליה למנדר כו׳. מיהו אפי׳ בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליה חיוב נדר כדלקמן סי׳ רי״ג סעיף ב׳ וכ״פ רבי׳ ירוחם ני״ד ח״ג והסמ״ג דף ע״א סוף ע״ג ושאר פוסקי׳: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ה)
« למנדר. מיהו אפילו בדבור בעלמא שאמר אשנה הוי עליו חיוב נדר. ש״ך: » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« למנדר. עיין בה״ט בשם ש״ך דאפילו בדיבור בעלמא הויא עליה חיוב נדר ועיין בתשובת שמש צדקה חלק יו״ד סימן ה׳ אם זה דוקא במצוה שמקבל עליו לעשות או גם בשב ואל תעשה הדין כן: » (פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק ב)
« מצוה לישבע כו׳. אף על גב דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזיה נפשיה. ש״ס: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ו)
« לישבע. אע״ג דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי׳ רל״ט מ״מ שרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ש״ס: .. » (באר היטב יו״ד ר״ג ס״ק ז)
« מנין שנשבעין לקיים המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך » (טור יו״ד ר״ג)
וזהו מבנה הסעיף האחרון בדיוק, שהוא מן הרמב״ם : תחילה השבח, ואחריו לשון אבות, ואחריו הגבול — והגבול הוא הנקודה שבה תיעשה התרופה שיטה.
« נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת » (משנה אבות פ״ג מי״ג)
« לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסּוּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶם. אֶלָּא יִפְרשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרשׁ מֵהֶן בְּלֹא נֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ד)
| מי | מה שאוחז | מקור |
|---|---|---|
| שמואל | כל הנודר, אף על פי שמקיימו, נקרא רשע. | נדרים כ״ב ע״א |
| רב דימי אחוה דרב ספרא | כל הנודר, אף על פי שמקיימו, נקרא חוטא. | נדרים ע״ז ע״ב |
| רבי מאיר | טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. | חולין ב׳ ע״א |
| רבי יהודה | טוב מזה ומזה נודר ומשלם. | חולין ב׳ ע״א |
| רש״י | הבמה שבמשל במה לעבודה זרה היא. | בית יוסף יו״ד ר״ג |
| הרא״ש והר״ן | במה בשעת איסור הבמות היא : קרבן כשר שלא במקומו. | בית יוסף יו״ד ר״ג |
| הרמב״ם | בנדר איסור שכבר נדר — מצוה להישאל עליו. | רמב״ם הלכות נדרים פרק י״ג הלכה כ״ה |
| השולחן ערוך | טוב יותר שישאל ; אבל נדרי הקדש — מצוה לקיימן. | שו״ע יו״ד ר״ג:ג |
| הט״ז | רשע כשיש לו פתח ואינו מתיר ; חוטא כל זמן שנדרו עליו. ו״עד שיהיה לו״ לשון זמן הוא. | ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק א |
| הב״ח | ״לא ידור עד שיהיה לו״ — שלא ידור על תנאי. | ט״ז יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| הש״ך | ״בלא נדר״ צריך שייאמר בפירוש ; ו״אשנה״ כבר מחייב, אף בלא לשון נדר. | ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ד |
| הפתחי תשובה | השאלה עומדת : האם אף במצוה של שב ואל תעשה ? | פתחי תשובה יו״ד ר״ג ס״ק ב |
« וה״מ כו׳ אבל אם נדר לצדקה או להקדש כו׳. וע״ל ר״ס רנ״ח: » (ש״ך יו״ד ר״ג ס״ק ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״ג · 203 · ♥ תמיכה