Ce niveau ne cherche pas la profondeur du raisonnement — c'est le niveau Lamdan qui s'en charge — mais la ligne de psika : pour chaque parole que le siman envisage, ce qui lie, ce qui ne lie pas, et ce qui reste disputé. On dit aussi, là où c'est le cas, que les sources ne s'accordent pas, plutôt que de choisir à leur place. En matière de vœux, la conclusion pratique appartient toujours au Rav.
Sujet : Siman 204 — Halakha lema'assé : ce qui lie et ce qui ne lie pas
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ד
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Une seconde chose doit être dite d'emblée, parce qu'elle change la lecture pratique de tout le bloc. Le Rama, au siman suivant, écrit qu'aujourd'hui tout le monde est jugé comme un עם הארץ, « parce que la plupart ne sont pas des בני תורה » — et cette phrase, posée au 205, retentit sur le 204 : partout où une source dit « pour un עם הארץ il faut une התרה », il faut lire, en pratique, « il faut une התרה ».
« וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי הֵן עָלַי אִסָּר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה א)
Le Chakh écarte expressément la lecture indulgente qui aurait voulu voir dans « יאסר עלי » une intention de s'appuyer sur un interdit de la Torah — ce qui, au siman 205, ne lierait pas :
« ולא אמרינן דכוון לדבר האסור משום צד איסור » (ש״ך יו״ד ר״ד ס״ק ג)
« ואפילו אמר על א׳ שאינו מינו של הראשון כגון שהראשון הוא ככר והב׳ הוא בשר והג׳ פירות » (באר היטב יו״ד ר״ד ס״ק ג)
Un point de pratique sur lequel le Chakh insiste, et qu'on manque facilement : la vocalisation change le sens de la formule. Le Baer Hetev le reprend pour l'étudiant :
« כגון אמר כקרבן בפת״ח או בשו״א או בציר״י או לקרבן » (באר היטב יו״ד ר״ד ס״ק ד)
« הֲרֵי הֵן עָלַי כִּבְכוֹר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְפִּיסוֹ בְּנֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י״ג)
Le Chakh donne le glossaire, et il faut le connaître pour savoir de quoi l'on parle :
« כשה של קרבן כדירים דיר של קרבן כירושלים דחומות העיר ומגדליה משירי הלשכה אתו » (ש״ך יו״ד ר״ד ס״ק ז)
« והר״ן פי׳ כירושלים כקרבנות שבירושלים » (ש״ך יו״ד ר״ד ס״ק ז)
« כשה לקרבן דסתם נדרים להחמיר » (ט״ז יו״ד ר״ד ס״ק ב)
Voici le point du siman où la pratique et la lecture des sources divergent le plus, et il faut le dire honnêtement plutôt que de choisir à leur place. Le Rama écrit que « כשלחן סתם » ne lie pas, tout en ajoutant qu'un עם הארץ doit tout de même faire délier. Le Taz juge que cette distinction n'est pas dans la source et que la formule lie. Le Chakh juge également que la distinction n'est pas celle de la source, mais il ne conclut pas : il écrit וצ״ע.
« דברי הרב אינם מכוונים והעולה מהגהת מרדכי הוא דאם אמר ככר זה עלי כשלחן שבמקדש או כאחד מכלי הקודש הוי נדר דהתפיס בדבר הנדור » (ש״ך יו״ד ר״ד ס״ק ח)
« נמצא שאין חילוק כלל בין שלחן הקודש בין סתם דבתרוייהו אסור בל׳ מתפיס בנדר ובשניהם מותר אם אומר לשון אני נודר או נשבע » (ט״ז יו״ד ר״ד ס״ק ה)
Le Baer Hetev, qui est l'abrégé de pratique, ne choisit pas entre eux : il les rapporte ensemble, et reprend jusqu'à la conclusion du Taz. C'est un signal — l'abrégé de pratique, ici, transmet la contestation plutôt que la glose.
« אלא אם התפיס בדבר כגון שאמר ככר זה עלי כשלחן הקודש או אפילו כשלחן סתם הוי ג״כ אסור כמו באימרא ודירים » (באר היטב יו״ד ר״ד ס״ק ה)
« שָׁמַע חֲבֵרוֹ שֶׁנָּדַר וְאָמַר וַאֲנִי כְּמוֹתְךָ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּמַה שֶּׁנֶּאֱסַר בּוֹ חֲבֵרוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ג׳ הלכה ג)
« דבר שלא בא לעולם יכול לאסור על עצמו ע״י קונם כמו שיכול לאסור פירותיו של חברו אבל בהקדש גמור לא » (ש״ך יו״ד ר״ד ס״ק ט)
« אבל על חבירו אינו יכול לאסור דבר שלא בא לעולם » (פתחי תשובה יו״ד ר״ד ס״ק א)
Un cas très concret est discuté dans ces deux entrées, et il n'y est pas tranché d'une seule voix : celui qui fait vœu de donner le מעשר sur un profit à venir, puis s'appauvrit et se rétracte. Le Chakh le rapporte au nom d'une responsa, avec une distinction fine — si l'argent, lui, existe déjà, le vœu prend ; et le Baer Hetev signale que le Taz, au siman 215, conteste cette conclusion :
« דדבר שלא בא לעולם יכול לאסור על עצמו ע״י קונם כמו שיכול לאסור פירותיו של חבירו אבל בהקדש גמור לא » (באר היטב יו״ד ר״ד ס״ק ו)
| La parole | Verdict | Source du verdict |
|---|---|---|
| « ככר זה עלי כקרבן » | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:א |
| « יאסר עלי ככר זה » | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:א · ש״ך ס״ק ג |
| « ככר זה עלי איסור » | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:א · רמב״ם הלכות נדרים א׳:א |
| Un second objet rattaché au premier (même espèce différente, même après des jours) | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:א · ש״ך ס״ק ד · באר היטב ס״ק ג |
| « כאימרא · כדירים · כמזבח · כהיכל · כירושלים », un ustensile du service | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:ב · ט״ז ס״ק ב |
| « ככר זה עלי כשלחן שבמקדש » | Lie | רמ״א יו״ד ר״ד:ב · ש״ך ס״ק ח · ט״ז ס״ק ה |
| « ככר זה עלי כשלחן » sans préciser | Discuté — lie (Taz) · ne lie pas mais on délie (Rama) · צ״ע (Chakh) | רמ״א יו״ד ר״ד:ב · ש״ך ס״ק ח · ט״ז ס״ק ה · באר היטב ס״ק ה |
| « אני נודר / נשבע בשלחן » | Ne lie pas — il n'y a pas d'אזכרות dans une table | ש״ך ס״ק ח · ט״ז ס״ק ה |
| Rattacher un vœu à un premier-né (בכור) | Ne lie pas — sa sainteté n'est pas בידי אדם | רמב״ם הלכות נדרים א׳:י״ג · נדרים י״ג ע״א |
| « ואני כמותך » dans le כדי דיבור | Lie | שו״ע יו״ד ר״ד:ג · רמב״ם הלכות נדרים ג׳:ג |
| S'interdire un דבר שלא בא לעולם | Lie, pour quand il viendra | שו״ע יו״ד ר״ד:ד |
| L'interdire à autrui | Ne lie pas | ש״ך ס״ק ט · פתחי תשובה ס״ק א |
| Vœu de מעשר sur un profit à venir | Discuté — le Taz, au siman 215, conteste le Chakh | ש״ך ס״ק ט · באר היטב ס״ק ו |