✦ ❖ ✦ D A A T · N I V E A U 3 — S Y N T H È S E / R É V I S I O N ✦ ❖ ✦
Siman 208 — Le vœu dit sans précision, et le חרם
דיני סתם נדרים והנודר בחרם
Cinq seifim, ramenés à deux questions : que veut dire ce mot, et que coûte de l’avoir transgressé ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ח · ה׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. L’axiome : on rattache, et le terme du rattachement décide
L’axiome. Le vœu par comparaison ne vaut que ce que vaut la chose à laquelle il compare. Rattacher à une chose vouée (דבר הנדור) produit un vœu ; rattacher à une chose seulement interdite (דבר האסור) ne produit rien. De là tout le siman : puisque certaines expressions désignent les deux, il faut une règle d’interprétation — et c’est סתם נדרים להחמיר.
Trois conséquences. (1) Sans précision, on retient le sens qui fait tenir le vœu. (2) Avec précision, on suit l’homme — sauf si l’usage de son lieu a déjà fixé le sens. (3) Celui qui se réfugie après coup dans un sens tiré par les cheveux est traité plus sévèrement : il ne s’agit plus d’une ambiguïté mais d’une échappatoire.
2. Les trois questions-réflexes
1. À quoi a-t-il rattaché ? À une chose vouée — c’est un vœu. À une chose interdite — ce n’est rien. Aux deux à la fois — question suivante.
▼
2. A-t-il précisé, et l’usage du lieu le permet-il ? Il a précisé et rien ne le contredit — on le croit. Il n’a rien dit, ou la majorité du lieu dit l’inverse — à la rigueur.
▼
3. A-t-il transgressé ? Vœu de ce chapitre — pas de pénalité. Vœu de la Torah, délibérément — pénalité des jours. Vœu intenable — déliaison immédiate.
3. Tableau-maître — les cinq seifim clause par clause
| Seif | La clause du Choulhan Aroukh | Ce qu’elle décide |
|---|
| א | « סתם נדרים להחמיר כיצד אמר פירות אלו כבשר מליח או כיין נסך שיש במשמעו מליח של קדשים או יין נסך לשמים שהוא נדר » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | La règle-titre, et son cas d’école |
| א | « שהרי הוא מתפיס בדבר הנדור » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | Le mécanisme : rattacher à une chose vouée |
| א | « שהרי הוא מתפיס בדבר האסור אנו תולין אותו להחמיר » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | Rattacher à une chose interdite ne produit rien |
| א | « ואם הוא אומר שדעתו כבשר מליח ויין נסך של עבודת כוכבים נאמן » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | Celui qui s’explique est cru |
| א | « ואין צריך שאלה ואפי׳ הוא עם הארץ » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | Et sans avoir besoin d’une dissolution |
| א | « ואם רוב אנשי המקום קורים לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליין נסך לשמים יין [נסך] סתם אינו נאמן: » (שו״ע יו״ד ר״ח:א) | Sauf si l’usage du lieu a fixé le sens |
| ב | « נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים (פי׳ רשת שצדין בה דגים בים) » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Celui qui se réfugie dans le ḥerem de la mer |
| ב | « אם הוא תלמיד חכם נאמן ואינו צריך התרה » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Le savant est cru sans formalité |
| ב | « ואם הוא עם הארץ צריך שאלה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | L’homme du commun vient demander une dissolution |
| ב | « ומיהו בחרטה סגי וא״צ לפתוח לו פתח » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Et le regret suffit |
| ב | « ואם עבר על הנדר אין קונסין אותו לנהוג איסור כימים שעבר על הנדר ונהג בהם היתר » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Pas de pénalité pour les vœux de ce chapitre |
| ב | « אבל הנודר נדר גמור דאורייתא ועבר עליו (במזיד) קונסין אותו ואין מתירין לו אלא א״כ ינהוג איסור כימים שעבר עליו ונהג בו היתר » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Pénalité pour un vœu de la Torah transgressé sciemment |
| ב | « ואם יש מכשול בדבר כגון שנדר בדבר שאינו יכול ליזהר בו כגון שאסר עליו כל הפירות שבעולם חוץ מדגן ועבר עליו מתירין לו מיד » (שו״ע יו״ד ר״ח:ב) | Déliaison immédiate quand le vœu est intenable |
| ב | « הגה מיהו אם נראה לחכם שיוכל לעמוד על עצמו ולא יעבור עוד אין מתירים לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר (מרדכי ריש שבועות שתים ובתשובת הרמב״ן סי׳ רכ״ה): » (רמ״א יו״ד ר״ח:ב) | Glose : sauf s’il peut se tenir |
| ג | « במה דברים אמורים שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר בימים מועטים אבל במרובים דיו ל׳ יום: » (שו״ע יו״ד ר״ח:ג) | Trente jours plafonnent la pénalité |
| ד | « מי שעבר על נידוי אין צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר מפני שנידוי הוא דרבנן: » (שו״ע יו״ד ר״ח:ד) | Pas de pénalité pour un נידוי, qui est de rabbinique |
| ה | « אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה הוה ליה כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו » (שו״ע יו״ד ר״ח:ה) | Serment sur l’acte : on délie |
| ה | « אבל אם אמר לשון שמשמעו שלא תהיה אשתו אין מתירין לו עד שיגרשנה כימים שנהג בהם קלות ראש בנדרו. » (שו״ע יו״ד ר״ח:ה) | Serment sur l’état : il faut répudier |
4. Croit-on celui qui s’explique ? — la grille des quatre cas
| Le cas | Verdict | Source |
|---|
| Il a précisé le sens indulgent, et rien ne le contredit | Cru — et sans dissolution | שו״ע יו״ד ר״ח:א |
| Il a précisé, mais la majorité du lieu dit l’inverse | Non cru | שו״ע יו״ד ר״ח:א |
| Il se réfugie après coup dans un sens tiré par les cheveux — et c’est un ת״ח | Cru, sans התרה | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| Le même, et c’est un עם הארץ | Doit demander une dissolution | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| Et aujourd’hui ? | Tous jugés comme des עמי הארץ | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק ח |
| Le ת״ח est-il cru dans le cas du רוב ? | Ma’hloket ouverte | ש״ך ס״ק ה · פתחי תשובה ס״ק ב |
5. La pénalité des jours — quand elle est due, et combien
| Le cas | Verdict | Source |
|---|
| Vœu de ce chapitre, transgressé | Pas de pénalité | שו״ע יו״ד ר״ח:ב · ש״ך ס״ק י |
| Vœu de la Torah, transgressé délibérément | Autant de jours qu’il a été permissif | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| Vœu intenable (tous les fruits sauf le grain) | Déliaison immédiate | שו״ע יו״ד ר״ח:ב |
| Mais s’il veut être délié afin de transgresser | Certains ne délient pas | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק י״ב |
| S’il peut se tenir, et ne transgressera plus | Pénalité due (glose du Rama) | רמ״א יו״ד ר״ח:ב |
| Jours nombreux | Trente jours suffisent | שו״ע יו״ד ר״ח:ג |
| Jours nombreux — selon le Chakh | Le compte entier : אין להקל | ש״ך יו״ד ר״ח ס״ק י״ג |
| נידוי transgressé | Pas de pénalité — c’est de rabbinique | שו״ע יו״ד ר״ח:ד |
| Mais s’il y avait un serment | Pénalité due | ט״ז יו״ד ר״ח ס״ק ד |
6. Les ma’hlokot ouvertes de l’appareil
Cinq points où l’appareil ne parle pas d’une seule voix. Les connaître, c’est savoir ce qui se demande à un Rav.
L’עם הארץ a-t-il besoin d’une שאלה au seif 1 ? Le Mehaber dit non. Le Ba’h dit oui, d’après le Rambam et d’après le siman 205. Le Chakh défend le Mehaber en distinguant les deux situations. Chakh ס״ק ב · Baer Hetev ס״ק ב.
Le ת״ח est-il cru malgré l’usage majoritaire ? La Hagahat Prisha dit oui, a fortiori du seif 2. Le Chakh dit non. Le Ḥavot Yaïr, rapporté par le Pit’hei Techouva, tient la Hagahat Prisha pour principale. Chakh ס״ק ה · Pit’hei Techouva ס״ק ב.
Le regret suffit-il, ou faut-il une porte ? Le seif dit que le regret suffit. Le Ba’h exige une porte d’un autre endroit. Le Rambam, source du dîn, ouvre une porte. Chakh ס״ק ט · Baer Hetev ס״ק ה · Taz ס״ק ב.
Trente jours, ou le compte entier ? Le seif 3 et la parenthèse du seif 5 disent trente. Le Chakh cite les Tossefot, le Roch, Rabbénou Yeroḥam, le Raavad et le Rivach, et écrit אין להקל. Chakh ס״ק י״ג · Baer Hetev ס״ק ח et ס״ק י.
Le חרם est-il de la Torah ? Le Chakh le pose comme prémisse, et le Baer Hetev le reprend. Le Noda BiYehouda, dans le second recueil, se ravise : c’est מדברי קבלה, et un doute s’y tranche à l’indulgence. Chakh ס״ק י״ד · Baer Hetev ס״ק ט · Pit’hei Techouva ס״ק ד.
7. Le vocabulaire du siman
| Terme | Sens |
|---|
| מתפיס | Rattacher : le vœu qui se fait en comparant une chose à une autre |
| דבר הנדור | Chose vouée — interdite par une parole d’homme ; on peut y rattacher |
| דבר האסור | Chose interdite par la Torah ; on ne peut pas y rattacher |
| סתם נדרים להחמיר | Le vœu dit sans précision s’entend au plus sévère |
| בשר מליח · יין נסך | Les deux expressions ambiguës du seif 1 — de l’autel, ou de l’idolâtrie |
| חרמו של ים | Le « ḥerem de la mer », c’est-à-dire le filet de pêche |
| חרטה · פתח | Le regret, et l’ouverture — les deux formes de la dissolution |
| שלא ינהגו קלות ראש בנדרים | La raison de l’exigence faite à l’עם הארץ |
| מכשול | Le risque de faute que ferait naître un vœu intenable |
| נידוי | La mise à l’écart — de rabbinique, d’où l’exemption du seif 4 |
8. Règles d’or, mnémonique et pièges classiques
Deux questions, trois réponses, un plafond. Deux questions : à quoi a-t-il rattaché, et a-t-il précisé ? Trois réponses : à la rigueur s’il s’est tu, à sa parole s’il a parlé, à l’usage si le lieu a tranché. Un plafond : trente jours — que le Chakh conteste.
Les règles d’or
- Le vœu par comparaison vaut ce que vaut le terme de la comparaison.
- La rigueur du seif 1 n’est pas une présomption contre l’homme : c’est une règle d’interprétation du silence.
- L’usage du lieu l’emporte sur la déclaration de l’individu — c’est la même logique qu’au siman 207.
- Le seif 2 est plus sévère que le seif 1 parce qu’il ne s’agit plus d’une ambiguïté mais d’une échappatoire.
- La pénalité des jours n’est due que pour ce qui est de la Torah — sauf la réserve du Taz sur le serment.
Les pièges classiques
- Croire que סתם נדרים להחמיר signifie « on ne le croit jamais » : on le croit dès qu’il précise.
- Confondre דבר הנדור et דבר האסור, et donc inverser le résultat du vœu.
- Lire le seif 2 comme la suite du seif 1 : ce sont deux régimes, et le second est plus sévère.
- Prendre les trente jours du seif 3 pour un point acquis : le Chakh écrit אין להקל.
- Compter dix-sept ס״ק au Chakh : Sefaria en adresse seize, le premier en comprenant deux paragraphes.
- Attribuer au Chakh la position du Beit Yossef sur le Rambam : c’est précisément ce qu’il conteste, et il écrit ותימה.
Les sources de ce niveau sont consultables sur Sefaria :