Sources, a ḥakira of principle, the disputes of Rishonim and Acharonim,
and what each one changes in practice
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״א (four seifim)
with the commentators: ש״ך (5), ט״ז (4), באר היטב (4), פתחי תשובה (2), נקודות הכסף (3), בית יוסף, טור
Foundations:
נדרים כ״ג ע״א · נדרים כ״ג ע״ב · רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳
Written by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, יֹאמַר לוֹ: ״כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הוּא בָּטֵל״, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר » (נדרים כ״ג ע״א)
« וְכֵיוָן דְּאָמַר ״כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר יְהֵא בָּטֵל״, לָא שָׁמַע לֵיהּ וְלָא אָתֵי בַּהֲדֵיהּ » (נדרים כ״ג ע״א)
« אִי זָכוּר, עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, וְקַיֵּים לֵיהּ לְנִדְרֵיהּ! אָמַר אַבָּיֵי, תָּנֵי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר » (נדרים כ״ג ע״ב)
« וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִתְקַיְּימוּ נְדָרָיו כׇּל הַשָּׁנָה, יַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיֹאמַר: כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר יְהֵא בָּטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר » (נדרים כ״ג ע״ב)
« ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)
« הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא יָדַע בַּמֶּה הִתְנָה » (נדרים כ״ג ע״ב)
« אִי זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, וְאָמַר ״עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר״ — נִדְרֵיהּ לֵית בֵּיהּ מַמָּשָׁא » (נדרים כ״ג ע״ב)
« לֹא אָמַר ״עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר״ — עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְקַיֵּים לְנִדְרֵיהּ » (נדרים כ״ג ע״ב)
« תַּנָּא קָא מְסַתֵּים לַהּ סַתּוֹמֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים » (נדרים כ״ג ע״ב)
« ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי״ו סימן ב׳ » (רמ״א יו״ד רי״א:א)
« האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״א:א)
« אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)
« תירץ הר״ן דהתם היינו טעמא לפי שאמר התנאי בשעת הנדר וכיון שהוא אומר בפירוש שע״ד תנאו הוא נודר אי אפשר לומר דעקריה לתנאיה » (ב״י יו״ד רי״א)
« אבל כאן שהתנאי והנדר אינם באים כאחד שייך למימר עקריה » (ב״י יו״ד רי״א)
« הכא בטל מטעם שכתב הר״ן לפי שאמר התנאי בשעת הנדר וכן משמע בטור וכמ״ש הב״ח ופסק כן » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« אבל לקמן התנאי והנדר אינם באים כאחד ושייך לומר עקריה לתנאיה » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« וכתוב בפרישה לכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« אלא העיקר הוא באם מתנה ואומר בפירוש למחר או לאחר שנה אנדור שלא לאכול בשר והריני מבטלו מעתה ה״ז בטל דהרי התנה בפירוש על זה הנדר » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« משא״כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדור » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« ולא ידעתי מקום לדברים אלו דודאי בזה שייך החילוק דאם זכר לתנאי כו׳ כמ״ש בסמוך דאם זכר לתנאי ונדר הרי עקריה לתנאו » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק א)
« אלא דהכא מיירי כמ״ש הר״ן לעיל דמתנה בשעת הנדר וכ״כ בד״מ דהכא מיירי בשעת הנדר דוקא » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק א)
« מקומן ניכר דלאו דוקא מתנה בשעת הנדר אלא ה״ה אם מתנ׳ בפירוש על נדר זה שאדור למחר או לאחר זמן כיון שפורט הנדר הוי כמתנה בשעת הנדר » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« ולא קאמר הר״ן מתנה בשעת הנדר אלא באומר בסתם נדר שאני עתיד לידור » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« ובנה״כ מסכים לדעת הפרישה ע״ש » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק א)
« אינו נדר. משמע אף על פי שזוכר התנאי בשעת הנדר דבכהאי נוונא הנדר קיים לקמן סעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א)
« והט״ז כתב שלא ידע מקום לדברי הפרישה דודאי בזה שייך החילוק דאם זכר לתנאי כו׳ » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק א)
« וי״א דאפילו אמר כן בלחש. הרא״ש בשם רא״מ » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« ופי׳ הרא״מ שאם ביטל בחשאי אין ביטולו ביטול דכיון דנדר בסתם אע״פ שחשב בלבו שנדר על דעת תנאו הוו דברים שבלב ולא מוכחי ולא הוו דברים » (ב״י יו״ד רי״א)
« אבל אם ביטל בפרהסיא הוו דברים שבלב דמוכחי ומועלת מחשבתו לבטל הנדר » (ב״י יו״ד רי״א)
« אמר כן בלחש כו׳. פי׳ שאין נשמע לאזנו וכ״כ מו״ח ז״ל והביא ראייה מק״ש ותפלה דאם השמיע לאזניו חשיב שפיר אמירה » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ב)
« וכ׳ הב״ח מיהו נראה דלא אמרינן אמירה בלחש הוי דברים שבלב אלא היכא דאינו משמיע לאזניו » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« אבל במשמיע לאזניו שפיר חשיב אמירתו הוציא בשפתיו לבטל הנדר והכי נקטינן בדין ק״ש ותפלה » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« ולא משמע כן בהרא״ש דא״כ הדרא קושיית הרא״ש לדוכתא דלישני בהשמיע בלחש לאזניו וחבירו לא שמע » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« גם מלשון שכתב הרא״ש אבל אם ביטל בפרהסיא הוי דברים שבלב דמוכחא ומועלת מחשבתו לבטל הנדר » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« וכן משמע בר׳ ירוחם ני״ד ח״ג וז״ל מבטל בחשאי בלבו כל נדר שעתיד לדור אחריו לא הוה ביטול והוי נדרו נדר אא״כ ביטל בקול רם בפרהסיא » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« אלמא דוקא ביטול בקול רם בעינן » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ב)
« וי״א דאפילו אמר כן בלחש הוי דברים שבלב » (שו״ע יו״ד רי״א:א)
« והש״ך כתב דלא משמע כן בהרא״ש אלא דוקא ביטול בפרהסיא בעינן ול״ד לק״ש ותפלה וכ״מ ברבי׳ ירוחם דלא הוי ביטול אא״כ ביטל בקול רם בפרהסיא » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק ב)
« פירוש שאין נשמע כו׳. ז״א כמ״ש בש״ך ס״ק ב׳ ע״ש » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« כן בלחש. [עבה״ט ועיין בספר לבושי שרד אות ר״ז שהביא ראיה ברורה לדברי הב״ח דלא כש״ך ומסיק כן לדינא דאם השמיע לאזניו אף שלא שמע שום אדם יש להקל » (פתחי תשובה יו״ד רי״א ס״ק א)
« הגה והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כיפורים הוי כאילו התנו בהדיא » (רמ״א יו״ד רי״א:א)
« ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי״ו סימן ב׳ » (רמ״א יו״ד רי״א:א)
« והא דאמרינן כו׳. הג״ה זו שייכא בסעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ג)
« וכאן שייך הג״ה דבס״א המתחלת והא דאמרי׳ כל נדרי וכו׳ » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק ג)
« וכתוב בתשו׳ מהר״מ גלאנטי סי׳ י״ח דה״ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע״פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ג)
« וכתוב בתשובת מהר״מ גלאנטי דה״ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע״פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק ג)
« אלא בשבועה. ובשבועה בנקיטת חפץ לא אתבריר לן דמועיל כל נדרי. מהרי״ו סי״ב » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ה)
« ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי״ו סימן ב׳ » (רמ״א יו״ד רי״א:א)
« וכתב הרמב״ם י״א שאין התנאי קיים לבטל הנדר אא״כ יזכרנו תוך כדי דבור לנדר וא״א הרא״ש ז״ל לא חילק בזה » (טור יו״ד רי״א)
« ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)
« וְאִם לֹא זָכַר הַתְּנַאי אֶלָּא אַחַר שֶׁנָּדַר אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל הַתְּנַאי בְּלִבּוֹ וְקִיְּמוֹ הֲרֵי הַנֵּדֶר בָּטֵל » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳ הלכה ד)
« וְיֵשׁ שֶׁמּוֹרֶה לְהַחְמִיר וְאוֹמֵר וְהוּא שֶׁיִּזְכֹּר הַתְּנַאי אַחַר שֶׁנָּדַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳ הלכה ד)
« אא״כ יזכרנו אחר הנדר תוך כדי דיבור לנדר כו׳ [כצ״ל » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ד)
« הטור כתב כן בשם הרמב״ם ואסיק עליה שהרא״ש לא חילק כן » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« ובאמת יש כאן מקום עיון דהא בסעיף ג׳ כתב ונזכר על מה התנה והתם מהני אף אם נזכר לאחר זמן הרבה כמ״ש הר״ן ונזכר אח״כ ולמה צריך כאן ההזכרה תוך כדי דבור לנדר » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« וכתב הראב״ד וז״ל יפה הורה זה ולא בזכירת התנאי כמו שהוא סובר אלא בקבלתו וקיומו » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« שאם שהה כדי דיבור אחר שזכר אותו ולא קיימו כבר בטל נדרו את תנאו לפי שצריך לומר בלבו על תנאי אני סומך » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« מבואר כוונת הראב״ד דלא אכפת לן כלל בתוך כדי דיבור לנדר אלא כל שיזכור התנאי אפילו אחר זמן הרבה צריך שתוך כדי דיבור לאותו זכירה ישים על לבו לקיים התנאי » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« ואם כן לא היה לש״ע לקבוע הלכה דבעינן תוך כדי דיבור לנדר » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« אלא תוך כדי דיבור של זכירה וצריך עיון » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)
« לא קשה מידי דהתם אומר בשעת הנדר ע״ד ראשונה אני נודר » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« ועוד דהתם מה שאינו זוכר התנאי מיד לאו משום דעקריה לתנאיה אלא משום דאינו זוכר על מה התנה מה שאין כן הכא » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« גם מה שדחק בפירוש ד׳ הרמב״ם ודאי ליתא דפשט דבריו משמע כמו שהבין הטור וש״ע » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« ומ״ש השלחן ערוך ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי היינו משום דמשמע ליה דגם להרמב״ם צריך שיאמר בלבו שהוא סומך על התנאי דאל״כ מה מועיל זכירתו וכל זה ברור » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)
« לנדר. והט״ז חולק ע״ז דלא איכפת לן כלל בתוך כ״ד לנדר אלא כל שיזכור התנאי אפילו אחר זמן הרבה שצריך תוך כ״ד לאותה זכירה להשים על לבו לקיים התנאי » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק ג)
« ובנה״כ מסכים לדעת הפרישה ע״ש » (באר היטב יו״ד רי״א ס״ק א)
« אם אומר בשעת הנדר כו׳. פירוש ובשעת הנדר הוא זוכר התנאי רק שאינו יודע על מה התנה וכן הוא ברמב״ם ובר״ן בהדיא » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ד)
« התנה על קצת דברים שיהא נדרו בטל בהם ואינו יודע על מה התנה אם על אכילת בשר או שתיית יין » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)
« ומ״ה צריך שיאמר על דעת ראשונה אני נודר דאל״כ לא היה לו לידור סתם כיון שזכר שיש תנאי » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ד)
« אם אומר בשעת הנדר על דעת ראשונה אני נודר שאם אזכור על מה שהתניתי שאלך אחר התנאי ונזכר על מה התנה התנאי קיים והנדר בטל » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)
« ואם לא אמר על דעת ראשונה אני נודר התנאי בטל והנדר קיים » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)
« אבל אם לא זכר בשעת הנדר כלל מתנאי פשיטא שדינו כמו בסעיף ב׳ דאחר כך כשיזכור התנאי בטל הנדר » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ד)
« אִם אָמַר עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה אֲנִי עוֹשֶׂה אֵין נִדְרוֹ נֵדֶר שֶׁהֲרֵי בִּטְּלוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳ הלכה ה)
« והנדר בטל. עיין בתשובת שמש צדקה חלק יורה דעה סימן ה׳ וסימן ו׳ אי גם מה שנדר בחלום יבטל על ידי זה » (פתחי תשובה יו״ד רי״א ס״ק ב)
« אין דברים הללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו » (שו״ע יו״ד רי״א:ד)
« אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום » (שו״ע יו״ד רי״א:ד)
« כתב הר״ן בשם התוס׳ על דינים אלו דוקא בשבועות ונדרים שנשבע ונדר לעצמו אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום » (ב״י יו״ד רי״א)
« שע״ד חבירו הוא נשבע ונודר כמי שמבטל תנאו לגמרי דמי » (ב״י יו״ד רי״א)
« יֵשׁ מֵהַגְּאוֹנִים שֶׁאוֹמְרִים אֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּנְדָרִים בִּלְבַד לֹא בִּשְׁבוּעוֹת » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳ הלכה ו)
« וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹרֶה שֶׁדִּין הַנְּדָרִים וְהַשְּׁבוּעוֹת בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ אֶחָד הֵם » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ב׳ הלכה ו)
« אין דברים הללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו » (שו״ע יו״ד רי״א:ד)
« אלא בשבועה. ובשבועה בנקיטת חפץ לא אתבריר לן דמועיל כל נדרי. מהרי״ו סי״ב » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ה)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman רי״א · ♥ Support