1. The axiom: one attaches, and it is the term of attachment that decides
The axiom. A vow by comparison is worth only what the thing compared to is worth. The parchment of a Sefer Torah is holy, but no one vowed it: the attachment therefore falls into a void. Naming what is written in it, or holding the scroll, changes the object — and the vow takes hold.
« הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר כלום » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
« לא אמר כלום. לפי שדעתו אגוילין ואינן כלום: » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק א)
« פירות אלו עלי כזו. דדעתו אגוילים שבה: » (ט״ז יו״ד רי״ב ס״ק א)
Three consequences.(1) A vow “by the Torah” does not take effect. (2) A release is nevertheless required, because the layman does not know why it does not. (3) The oath is not concerned: it binds the man, not the object.
2. The three reflex questions
1. Is it a vow or an oath? An oath — a release in every case, and one goes no further. A vow — next question.
▼
2. Did he say “by what is written in it,” or hold the scroll? Yes to either — a true vow. No to both — he has said nothing.
▼
3. And so, is a release needed? Following the Shach at ס״ק ב: yes, since all today are judged as עמי הארץ.
3. Master table — the seif clause by clause
Seif
The clause of the Shulchan Aruch
What it decides
א
« הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר כלום » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
A vow by the Torah does not take effect
א
« ואין צריך התרה אם הוא תלמיד חכם » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
The scholar needs not even a release
א
« אבל אם הוא עם הארץ צריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
The layman must seek one — and the reason is stated
א
« ואם נדר במה שכתוב בה אסור שהרי כתוב בה איסור » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
“By what is written in it”: that is a vow
א
« נטלה בידו ונדר בה כמי שנדר במה שכתוב בה דמי » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
The scroll held in hand is equivalent to the formula
א
« אבל הנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה ועיין לקמן סימן רל״ז » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
An oath by the Torah always requires a release
א
« ב״י לענין מעשה » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
The attribution: Beit Yosef, as regards practice
4. The grid of cases — does the vow take effect, and what must be done?
The case
Verdict
Source
Scroll at rest, formula not said, and he is a ת״ח
Nothing — and nothing to do
שו״ע יו״ד רי״ב:א
The same, and he is an עם הארץ
Nothing — but a release is required
שו״ע יו״ד רי״ב:א
And today?
All judged as עמי הארץ
ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ב
He said “by what is written in it”
A true vow
שו״ע יו״ד רי״ב:א
He was holding the scroll
A true vow
שו״ע יו״ד רי״ב:א
He said “I vow by the Names in it”
A vow — all the more so, per the Shach
ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ג
He vowed by part of the sheets
A vow, if they bear offerings or Names
ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ג
He swore by the Torah
A release in every case
שו״ע יו״ד רי״ב:א · ב״י
5. The two reasons for the prohibition, and what separates them
Who
The reason
What it yields
The Mehaber, following the Rambam
« ואם נדר במה שכתוב בה אסור שהרי כתוב בה איסור » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
The word of prohibition is written in the Torah
The Raavad and the Ran, via the Shach
« שהרי כתוב בה איסור כו׳. והראב״ד בהשגות פי״ב מה״ש והר״ן פ״ב דנדרים כתבו הטעם מפני שיש בה קרבנות ואזכרות שהן כדבר הנדור » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ג)
The offerings and the Names are like a vowed thing
Nafka mina 1
« ולפ״ז כ״ש אם אמר בפירוש אני נודר באזכרות שבה דהוי נדר אעפ״י שאין כוונתו על איסור ונדר הכתוב בה » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ג)
Vowing expressly by the Names — a vow, all the more so
Nafka mina 2
« וכן אם נדר במקצת יריעות שבתורה אע״פ שאין כתוב באותן יריעות איסור או נדר כיון שיש בהן קרבנות או אזכרות הוי נדר » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ג)
Vowing by sheets without the word — still a vow
6. The vocabulary of the siman
Term
Meaning
Where it operates
גויל
The parchment of the scroll
The reason for “he has said nothing”
אזכרות
The mentions of the Divine Name
The Raavad and Ran’s reason for the vow taking effect
דבר הנדור
A thing forbidden by a man’s word
The condition of attachment
במה שכתוב בה
“By what is written in it”
The formula that turns it into a vow
נטלה בידו
“He took it in his hand”
The act equivalent to the formula
קלות ראש בנדרים
Levity toward vows
The reason for the layman’s release
התרה
The release
Required here although no vow took effect
7. Golden rules, mnemonic and classic pitfalls
The golden rules.(1) Parchment is not a vowed thing: a vow “by the Torah” falls into a void. (2) Three words or one gesture suffice to raise it. (3) A release is required even where nothing took effect. (4) The oath does not enter this calculation.
גויל → nothing · במה שכתוב בה → vow · נטלה בידו → vow · שבועה → always התרה
Pitfall 1 — “therefore I am free.” That is exactly the use the Beit Yosef saw made of this braita, and which he calls a profanation of the Name. The seif itself closes the door with its final parenthesis.
Pitfall 2 — believing the ת״ח / עם הארץ distinction still applies. The Shach, at ס״ק ב, writes that today all are judged as עמי הארץ; the Ba’er Hetev repeats it. The seif’s exemption has no practical use.
Pitfall 3 — conflating the two reasons for the prohibition. They do not yield the same cases. On the Mehaber’s reason, sheets on which the word is not written would say nothing; on that of the Raavad and the Ran, they suffice. The Shach says so expressly.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רי״ב · Level 3 — Synthesis · דין הנודר בתורה daattorah.com