A first approach to Siman 222, which holds a single seif — yet thirteen commentary entries attach to it. Siman 221 set out the whole regime of the מודר הנאה; this one takes its most human case: a father wishes to give to his daughter, and his son-in-law may receive nothing from him. Now a husband eats the fruits of his wife’s property — the gift to the daughter is a benefit to the son-in-law. The seif gives the formula that unties this, and examines what happens when a piece of it is missing. These are rules למעשה: every real case goes to a Rav.
Subject: Providing for one’s daughter when the son-in-law is מודר הנאה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ב (א׳ סעיפים)
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The previous siman, 221, set out the whole regime of the מודר הנאה — one to whom another’s benefit is forbidden by vow. This one takes a single case from it and gives it one seif: the father-in-law who wishes to provide for his daughter while his son-in-law may receive nothing from him.
The knot is not moral but legal. In matrimonial law the husband eats the fruits of his wife’s property. To give money to the daughter is therefore to give to the son-in-law — not by stratagem but by the mechanical operation of the law. What is at stake is not the father-in-law’s intention: it is the nature of the gift.
Hence the seif’s solution, which is a formula. If the father designates the coins for a set use, he has not transferred them absolutely, and nothing remains for the husband’s right to fasten on. The seif states that formula, then examines what happens when one of its parts is missing — and there the Gemara, the Rishonim and the A’haronim part ways.
Here is the single seif, first in full — as the source gives it, heading and misprints included — and then broken down clause by clause.
The siman is a single case and nothing else. A man has been barred by a vow from benefiting from his father-in-law — or, which comes to the same here, the father-in-law forbade his benefit to the son-in-law. The father-in-law now wishes to give money to his daughter. The difficulty is that what enters a wife’s hand, the husband eats its fruits: the gift to the daughter is therefore a benefit to the son-in-law. The whole seif is the formula that unties this, and the three places where it may fail.
מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד:
המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהניית חותנו ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם קנה הבעל ואסור בהם:
« מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« שהרי הוא אסור בהניית חותנו » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« קנה הבעל ואסור בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
This is the source, and two things must be noted at once: the mishna says המדיר — the one who imposes the vow — where the Shulchan Arukh writes המודר; and it knows only one designation, the mouth.
« הַמַּדִּיר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ » (נדרים פ״ח ע״א)
The whole divergence of the seif lies in these two lines, and the Shulchan Arukh sets them end to end: Shmuel’s position as his own, Rav’s as the ויש אומרים.
« אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ ״מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ״, אֲבָל אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״, קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״ — לָא קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל » (נדרים פ״ח ע״א)
« כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב — כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ » (נדרים פ״ח ע״ב)
The Shulchan Arukh’s seif is this halakha, almost word for word, down to the ויש אומרים the Mehaber adds after it. That is why the Raavad’s critique, reported by the Nekudot HaKesef, reaches the Shulchan Arukh as well.
« מִי שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָיָתוֹ עַל בַּעַל בִּתּוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶהֱנֵית בָּהֶן וּמוֹצִיאָה אוֹתָן בַּחֲפָצֶיהָ. הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא יִהְיוּ לְמַה שֶּׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּלְבְּשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳ הלכה י״ז)
« אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָךְ וּלְכָךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶן הֲרֵי קָנָה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכל פֵּרוֹתֶיהָ. וְדָבָר זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיַת חוֹתְנוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳ הלכה י״ז)
The Tur gives the position the Mehaber will file as ויש אומרים, and gives it as his own: it is the Rosh’s. He then names the Rambam as the dissenter.
« מי שחתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן מעות לבתו צריך שיאמר לה הרי המעות הללו נתונים לך ע״מ שאין לבעליך רשות בהם אלא שאת תהא אוכלת או לובשת בהן » (טור יורה דעה רכ״ב)
« והרמב״ם כתב דמהני אם א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בה ומה שתרצי תעשי בהם וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה » (טור יורה דעה רכ״ב)
The Beit Yosef reports the Rosh and then the Ran, and from the Ran comes the decisive widening: the mishna said “money” only because food requires nothing, and the designation works for any named use.
« והר״ן פי׳ והוא רוצה לתת לבתו מעות הא דתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות א״צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכייה בהם » (בית יוסף יורה דעה רכ״ב)
« ופסק הרמב״ם ז״ל בפ״ז מהלכות נדרים כשמואל שכתב נותן לה ואומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (בית יוסף יורה דעה רכ״ב)
A single seif, and yet thirteen entries: three ס״ק of the Shakh, three of the Taz, three of the Ba’er Hetev, three of the Pit’hei Teshuva, one of the Nekudot HaKesef — and that last is among the longest in the tractate. We cite them all, in order, summarising none. The Arukh HaShulchan is not cited: it is not accessible to us for this siman. Neither are the Pri Ḥadash, the Biur HaGra and the Be’er HaGolah.
Three entries, and they cover exactly the three questions of the siman: what requires no formula, what has not enough of one, and the arbitration between the two views.
« לתת לבתו מעות. אבל אם רוצה לתת לה מזונות אין צריך לומר לה כלום לפי שאין לבעלה זכייה בהם שהרי זן אשתו ובניו במודר הנאה כדלעיל סי׳ רכ״א ס״ב והביאוהו האחרוני׳: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« או למה שתלבשי כו׳. כתב הפרישה ס״ג צריך עיון אי לא אמר לה אלא המעות הללו נתונים ליך על מנת שתהי׳ אוכלת ולובשת ולא אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן עד כאן לשונו. » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« ולי נראה פשוט מלשון המשנה והפוסקים דכל שלא א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בהן פשיטא דיזכה בהם בעל ואסור וכ״מ להדיא בפי׳ הרא״ש לנדרים דף פ״ח ע״א: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« וי״א דאפי׳ כו׳. כיון דאינו מפרש בפירוש לצורך מה נתנן לה אם כן הוי מתנה לכל דבר ותו לא מהני ע״מ שאין לבעליך רשות בהן שכבר קנה אותה הבעל דיד אשה כיד בעלה ובא״ע סי׳ פ״ה סי״א סתם המחבר כסברא הראשונה ולא הביא דעת הי״א וכתב הב״ח דנראה בפלוגתא דרבוותא לענין נדרים הולכין לחומרא וגבי ממונא קולא » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« לנתבע וחומרא לתובע ומי שמוחזק המע״ה: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Three entries, long and reasoned. ס״ק ב identifies the two views with Shmuel and Rav; ס״ק ג raises the finest question of the siman and draws a consequence from it against the Perisha.
« רוצה לתת לבתו מעות. דוקא מעות אבל אם רוצה ליתן לה מזונות אין צריך לומר כלום לפי שאין לבעלה זכייה בהם והיינו דתנן וזן את אשתו כו׳ כך כתב ר״ן. במקום שמותר לתת לבתו יכול גם ליהנות ממנה דמשל אשתו נהנה כך כתב רש״י במשנה: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« ולא פירש שתהא המתנה כו׳. זה דעת הרמב״ם דדוקא שא״ל ומה שתרצי תעשי בהם גילה דעתי׳ דגם לדידה לא יהיב לגמרי דנימא לאלתר זכה בהם הבעל אלא הרי הוא כאילו אמר לה הרי הם שלך לאותו דבר שתרצי לעשות בו בכל שעה והוה כאומר שתעשי בו דבר פלוני בפרט אבל כל שלא פירש כלל אלא אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהן » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« לא מהני דכיון שזכתה בזה לכל דבר זכה בהם גם הבעל והיינו כשמואל בגמרא אבל הי״א הוא דעת הטור פוסק כרב דס״ל דדוקא במפרש שתעשי בו דבר פלוני אז לא קנתה לגמרי אלא לאותו דבר משום הכי לא זכה גם הבעל ומהני מה שאומר ע״מ שאין לבעליך רשות בהם ופשוט דאם לא אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא אמר הריני » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« נותן ליך במתנה שתעשה בו דבר פלוני שאסור דהוה ק״ו דאם אומר על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא מהני ק״ו הך מילתא שלא זכר כלל את הבעל דודאי זכה בו הבעל בקבלתה וכן מפורש בהדיא במשנה ובפוסקים שצריך לומר שניהם ובדרישה כתב על זה שצ״ע מה דינו ואיני יודע שום ספק בזה: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« שהרי הוא אסור בהנאת חותנו. יש להקשות כיון שחתנו אסור ליהנות משל חמיו כיון שהדירו למה לא יהיה מותר לתת לבתו אפילו סתם שהרי חתנו לא יהנה מן אותה המתנה כלום שודאי לא יעשה איסור. » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« וי״ל כיון שעכ״פ זכה במתנה בקבלת אשתו ה״ל כאילו הוא קיבל מחמיו וחוזר ונותן אח״כ לאשתו ומטעם זה נראה ברור דאף אם גם החתן הדיר עצמו מנכסי חמיו לא מהני שיתן חמיו מתנה לאשתו דמ״ש הדיר גם הוא עצמו בהנאה מאותה מתנה מהדירו חמיו שהרי בתרוייהו אסורים עליו ותו דבהדיר עצמו אפשר לו להתיר נדרו וירצה » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« ליהנות ממנה ואם כן לא מהני כלל מה שהדיר עצמו וחוזר לאיסור מחמת נדר חמיו. ובפרישה כתוב וז״ל נראה ודאי דאם הבעל הדיר הנאה מאותן פירות דמותר ליתן לבתו אלא דלא מיירי רבינו מזה עכ״ל. » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« ולא דק כלל בהוראה זאת ואיסור גמור הוא כ״ז שלא אומר ע״מ שאין לבעליך רשות בהן אלא שתעשי בו דבר פלוני והיינו כי״א שהוא להחמיר: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Three entries, and here they are exactly what the Ba’er Hetev is meant to be: the Shakh, the Taz and Rashi brought back to their substance, in the order of the seif.
« ובלבד. כתב הש״ך אבל אם לא א״ל אלא המעות הללו נתונים לך ע״מ שתהיה אוכלת ולובשת ולא א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בהן פשיטא דיזכה בהן הבעל ואסור עכ״ל וכתב רש״י במשנה דבמקום שמותר לתת לבתו יכול הבעל ליהנות ממנה דמשל אשתו הוא נהנה: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« חותנו. כתב הט״ז וא״ל למה לא יהיה מותר לתת סתם מתנה לבתו דהא חתנו ודאי לא יעשה איסור ולא יהנה מהמתנה די״ל כיון שעכ״פ זכה במתנה בקבלת אשתו ה״ל כאילו קבל בעצמו ולפ״ז נראה ברור דאף אם גם החתן הדיר עצמו מנכסי חמיו לא מהני שיחן חמיו מתנה לאשתו דמ״ש הדיר גם הוא מהדירו חמיו ותו דגרע טפי דנדרו » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« יכול להתיר וירצה ליהנות ממנו ע״כ לא מהני כלל מה שהדיר ג״כ בעצמו ודלא כפרישה ע״ש: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« באומר. כיון דאינו מפרש בהדיא לצורך מה נתנן לה הוי מתנה לכל דבר ותו לא מהני ע״מ שאין לבעליך וכו׳ ובא״ע סי׳ פ״ה סי״א סתם המחבר כסברא הראשונה ולא הביא דעת הי״א וכתב הב״ח דנראה בפלוגתא דרבוותא לענין נדרים הולכין לחומרא וגבי ממונא קולא לנתבע וחומרא לתובע ומי שמוחזק המע״ה עכ״ל הש״ך: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Three entries, and the first is decisive: it gathers, in the Sha’ar HaMelekh’s name, the Rishonim who contradict the Shakh’s פשיטא.
« ובלבד. עבה״ט בשם ש״ך. ועיין בספר שער המלך סוף פ״ז מהלכות נדרים שתמה עליו דאישתמיט מיניה דברי הר״ן פ״ק דקדושין דמבואר שם דאפילו לא אמר ע״מ שאין לבעליך רשות בהן מהני וכן מלשון קיצור פסקי הרא״ש שם וכן מבואר ג״כ מדברי הרשב״א בחידושיו גם הרב תוספות י״ט בנדרים שם דקדק כן מדברי הרמב״ם ע״ש ומלשון » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« המשנה דקתני תרווייהו ליכא למידק דאיכא למימר דמתניתין אתא לאשמעינן דע״מ שאין לבעליך רשות גרידא לא מהני עד דלימא מה שאת נותנת ואה״נ דבמה שאת נותנת גרידא מהני ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« לא קנה הבעל. עיין בשער המלך פ״ז מהלכות נדרים דין י״ז לענין אם מתה האשה אם יירשנה בעלה או לא ע״ש. » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« דאפילו באומר לה. [עבה״ט ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן נ״ה מ״ש בזה]: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
A single entry, but a full dissertation: in it the Shakh upholds the Raavad against the Rambam, from the sugya in Kiddushin, the Yerushalmi at the end of Nedarim, and against the Kesef Mishneh.
« (סימן רכ״ב בש״ע סעיף א׳) אם נתן לה מתנה ואסר לה ע״מ שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש כו׳. והראב״ד בהשגות השיג על זה דלשמואל אם אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש כו׳ לא קנה אותה הבעל ונ״ל עיקר בש״ס כדבריו ומה שהביא הכסף משנה בזה דברי הר״ן לא יצא ידי חובתו דנראה דהר״ן לא בא לתרץ » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« השגות הראב״ד דאף שכתב הר״ן דס״ל להרמב״ם דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לגמרי אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן כו׳ היינו דהרמב״ם ס״ל הכי אבל מכל מקום קשה השגת הראב״ד דהא מוכח בש״ס דאף על גב דיהיב לה לגמרי לא קני יתהון בעל לשמואל דהא משמע בש״ס דשמואל סבר כחכמים (דברי ר״מ וחכמים עיין » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« בש״ס פ״ק דקדושין דף כ״ג ע״ב) דס״נ דלא אמרי׳ יד אשה כיד בעלה ועוד פריך לרב מכיצד משתתפין כו׳ ולא פריך לשמואל משמע דלשמואל ניחא אף על גב דיהב לה לגמרי לא קנה יתהון בעל דלא אמרינן יד אשה כיד בעלה והא דבעינא שיאמר ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן היינו משום דאם לא אמר כן מסתמא נותנו מתחלה לאש׳ » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« ובעלה ביחד. והכי משמע בירושלמי סוף נדרים דאיתא התם המודר הנאה מחתנו כו׳ תני ולא ליך א״ר מאן תנא ולא ליך ר׳ מאיר דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר לא ליך זכתה האשה זכה בעלה ע״כ ונ״ל דה״פ תני ולא ליך כלומר דוקא כשאומר תהא נושאת לפיך ולא ליך לגמרי דאלו נתן לה לגמרי » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« שתעשה בהם כל מה שתרצה יד האשה כיד בעלה וכן בש״ס דילן בהכי פליגי דרב סבר דוקא דאמר לה מה שאתה נושאת ונותנת לפיך דבכה״ג אף לדידה לא נתן לגמרי רק לפיה ואם כן לא קנה יתהון בעל אבל אי אמר לה מה שתרצי עשי בהם קנה יתהון בעל כרבי מאיר ושמואל מוקי לה אף כרבנן וסבירא ליה דמה שנושאת לפיך הוא לאו » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« דוקא והלכך אפילו אמר לה מה שתרצי עשי דנתן לה לדידה לגמרי לא קנה יתהון בעל. אם כן אדרבה הא לישנא דאפי׳ אמר לה מה שתרצי עשי רבותא היא דאע״פ שהוא שלה לגמרי לא קנה יתהון בעל דלא אמרינן יד אשה כבעלה וא״כ ה״ה כשלא אמר לה לשון זה לא קנה יתהון בעל לשמואל וכמ״ש הראב״ד כן נ״ל ודו״ק. » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« (והמגדול עוז כ׳ שהרמב״ם פסק כרב ודבריו תמוהין ע״ש): » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
The whole seif in a grid: the clause, and what it says.
| Seif | The clause of the Shulchan Arukh | What it says |
|---|---|---|
| א | « מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | One whose son-in-law is מודר הנאה from him, and who wishes to give money to his daughter — and it contains one seif |
| א | « המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | One who is מודר from his son-in-law and wishes to give money to his daughter |
| א | « כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | so that she may enjoy them and spend them on her own needs |
| א | « הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | he gives her and says to her: behold, these coins are given to you as a gift |
| א | « ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | provided only that your husband have no right in them |
| א | « אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | but let them be for what you put into your mouth, or for what you will wear, or the like |
| א | « ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | and even if he said: on condition that your husband have no right in them, but do with them what you wish |
| א | « לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | the husband has not acquired, and she will do with them what she wishes |
| א | « אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | but if he gave her a gift and said to her: on condition that your husband have no right in them |
| א | « ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | and did not specify that this gift should be for this and that, or for what she would wish to do with them |
| א | « הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | then the husband will acquire it to eat its fruits — and that is forbidden |
| א | « שהרי הוא אסור בהניית חותנו » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | for he is forbidden to benefit from his father-in-law |
| א | « ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | and some say that even where he says to her: on condition that your husband have no right in them, and do with them what you wish |
| א | « קנה הבעל ואסור בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | the husband has acquired, and they are forbidden to him |
Five situations, taken in the order of the seif. Each closes on the same referral: actual conduct belongs to the Rav.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רכ״ב · ♥ Support