Première approche du Siman 222, et il tient en un seul seif — mais treize entrées d’appareil s’y attachent. Le siman 221 avait exposé tout le régime du מודר הנאה ; celui-ci en prend le cas le plus humain : un père veut donner à sa fille, et son gendre ne peut rien recevoir de lui. Or le mari mange les fruits des biens de sa femme — le don à la fille est un profit au gendre. Le seif donne la formule qui dénoue cela, et examine ce qui arrive quand il en manque un morceau. Ce sont des règles למעשה : tout cas réel se pose à un Rav.
Sujet : Doter sa fille quand le gendre est מודר הנאה
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ב (א׳ סעיפים)
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman précédent, le 221, a exposé tout le régime du מודר הנאה — celui à qui le profit d’autrui est interdit par un vœu. Celui-ci en prend un seul cas, et y consacre un seif unique : le beau-père qui veut doter sa fille alors que son gendre ne peut rien recevoir de lui.
Le nœud n’est pas moral, il est juridique. En droit matrimonial, le mari mange les fruits des biens de son épouse. Donner de l’argent à la fille, c’est donc donner au gendre — non par ruse, mais par l’effet mécanique du droit. Ce qui est en jeu n’est pas l’intention du beau-père : c’est la nature du don.
D’où la solution du seif, qui est une formule. Si le père affecte les pièces à un usage déterminé, il ne les a pas transférées absolument, et il ne reste rien à quoi le droit du mari puisse s’attacher. Le seif énonce cette formule, puis examine ce qui se passe quand l’une de ses parties manque — et c’est là que la guemara, les Richonim et les A’haronim se séparent.
Voici l’unique seif, d’abord en entier — tel que la source le donne, chapeau et coquilles compris —, puis décomposé clause par clause.
Le siman est un cas d’espèce, et un seul. Un homme s’est vu interdire par un vœu de profiter de son beau-père — ou, ce qui revient au même ici, le beau-père a interdit son profit au gendre. Le beau-père veut maintenant donner de l’argent à sa fille. Le difficile est que ce qui entre dans la main de la femme, le mari en mange les fruits : le don à la fille est donc un profit au gendre. Tout le seif est la formule qui dénoue cela, et les trois moments où elle peut manquer.
מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד:
המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהניית חותנו ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם קנה הבעל ואסור בהם:
« מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« שהרי הוא אסור בהניית חותנו » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
« קנה הבעל ואסור בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א)
C’est la source, et il faut noter d’emblée deux choses : la michna dit המדיר — celui qui fait vouer — là où le Choulhan Aroukh écrit המודר ; et elle ne connaît qu’une seule affectation, la bouche.
« הַמַּדִּיר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ » (נדרים פ״ח ע״א)
Toute la divergence du seif tient dans ces deux lignes, et le Choulhan Aroukh les met bout à bout : la position de Chmouel comme sienne, celle de Rav comme ויש אומרים.
« אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ ״מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ״, אֲבָל אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״, קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״ — לָא קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל » (נדרים פ״ח ע״א)
« כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב — כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ » (נדרים פ״ח ע״ב)
Le seif du Choulhan Aroukh est cette halakha, à peu près mot pour mot, jusqu’au ויש אומרים que le Mehaber ajoute après. C’est pourquoi la critique du Raavad, rapportée par les Nekoudot HaKessef, atteint aussi le Choulhan Aroukh.
« מִי שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָיָתוֹ עַל בַּעַל בִּתּוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶהֱנֵית בָּהֶן וּמוֹצִיאָה אוֹתָן בַּחֲפָצֶיהָ. הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא יִהְיוּ לְמַה שֶּׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּלְבְּשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳ הלכה י״ז)
« אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָךְ וּלְכָךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶן הֲרֵי קָנָה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכל פֵּרוֹתֶיהָ. וְדָבָר זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיַת חוֹתְנוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳ הלכה י״ז)
Le Tour donne la position que le Mehaber rangera en ויש אומרים, et il la donne comme la sienne : c’est celle du Roch. Il nomme ensuite le Rambam comme le dissident.
« מי שחתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן מעות לבתו צריך שיאמר לה הרי המעות הללו נתונים לך ע״מ שאין לבעליך רשות בהם אלא שאת תהא אוכלת או לובשת בהן » (טור יורה דעה רכ״ב)
« והרמב״ם כתב דמהני אם א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בה ומה שתרצי תעשי בהם וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה » (טור יורה דעה רכ״ב)
Le Beit Yossef rapporte le Roch puis le Ran, et c’est du Ran que vient l’élargissement décisif : la michna n’a dit « argent » que parce que la nourriture n’exige rien, et l’affectation vaut pour n’importe quel usage désigné.
« והר״ן פי׳ והוא רוצה לתת לבתו מעות הא דתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות א״צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכייה בהם » (בית יוסף יורה דעה רכ״ב)
« ופסק הרמב״ם ז״ל בפ״ז מהלכות נדרים כשמואל שכתב נותן לה ואומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (בית יוסף יורה דעה רכ״ב)
Un seul seif, et pourtant treize entrées : trois ס״ק du Chakh, trois du Taz, trois du Baer Hetev, trois du Pit’hei Techouva, une des Nekoudot HaKessef — et cette dernière est l’une des plus longues du traité. Nous les citons toutes, dans l’ordre, sans en résumer aucune. L’Aroukh HaChoul’han n’est pas cité : il ne nous est pas accessible pour ce siman. Le Pri Ḥadach, le Biour HaGra et le Beer HaGola ne le sont pas davantage.
Trois entrées, et elles couvrent exactement les trois questions du siman : ce qui n’exige aucune formule, ce qui n’en a pas assez, et le départage entre les deux avis.
« לתת לבתו מעות. אבל אם רוצה לתת לה מזונות אין צריך לומר לה כלום לפי שאין לבעלה זכייה בהם שהרי זן אשתו ובניו במודר הנאה כדלעיל סי׳ רכ״א ס״ב והביאוהו האחרוני׳: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« או למה שתלבשי כו׳. כתב הפרישה ס״ג צריך עיון אי לא אמר לה אלא המעות הללו נתונים ליך על מנת שתהי׳ אוכלת ולובשת ולא אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן עד כאן לשונו. » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« ולי נראה פשוט מלשון המשנה והפוסקים דכל שלא א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בהן פשיטא דיזכה בהם בעל ואסור וכ״מ להדיא בפי׳ הרא״ש לנדרים דף פ״ח ע״א: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« וי״א דאפי׳ כו׳. כיון דאינו מפרש בפירוש לצורך מה נתנן לה אם כן הוי מתנה לכל דבר ותו לא מהני ע״מ שאין לבעליך רשות בהן שכבר קנה אותה הבעל דיד אשה כיד בעלה ובא״ע סי׳ פ״ה סי״א סתם המחבר כסברא הראשונה ולא הביא דעת הי״א וכתב הב״ח דנראה בפלוגתא דרבוותא לענין נדרים הולכין לחומרא וגבי ממונא קולא » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« לנתבע וחומרא לתובע ומי שמוחזק המע״ה: » (ש״ך יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Trois entrées, longues et argumentées. Le ס״ק ב identifie les deux avis à Chmouel et à Rav ; le ס״ק ג pose la question la plus fine du siman et en tire une conséquence contre la Prisha.
« רוצה לתת לבתו מעות. דוקא מעות אבל אם רוצה ליתן לה מזונות אין צריך לומר כלום לפי שאין לבעלה זכייה בהם והיינו דתנן וזן את אשתו כו׳ כך כתב ר״ן. במקום שמותר לתת לבתו יכול גם ליהנות ממנה דמשל אשתו נהנה כך כתב רש״י במשנה: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« ולא פירש שתהא המתנה כו׳. זה דעת הרמב״ם דדוקא שא״ל ומה שתרצי תעשי בהם גילה דעתי׳ דגם לדידה לא יהיב לגמרי דנימא לאלתר זכה בהם הבעל אלא הרי הוא כאילו אמר לה הרי הם שלך לאותו דבר שתרצי לעשות בו בכל שעה והוה כאומר שתעשי בו דבר פלוני בפרט אבל כל שלא פירש כלל אלא אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהן » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« לא מהני דכיון שזכתה בזה לכל דבר זכה בהם גם הבעל והיינו כשמואל בגמרא אבל הי״א הוא דעת הטור פוסק כרב דס״ל דדוקא במפרש שתעשי בו דבר פלוני אז לא קנתה לגמרי אלא לאותו דבר משום הכי לא זכה גם הבעל ומהני מה שאומר ע״מ שאין לבעליך רשות בהם ופשוט דאם לא אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא אמר הריני » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« נותן ליך במתנה שתעשה בו דבר פלוני שאסור דהוה ק״ו דאם אומר על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא מהני ק״ו הך מילתא שלא זכר כלל את הבעל דודאי זכה בו הבעל בקבלתה וכן מפורש בהדיא במשנה ובפוסקים שצריך לומר שניהם ובדרישה כתב על זה שצ״ע מה דינו ואיני יודע שום ספק בזה: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« שהרי הוא אסור בהנאת חותנו. יש להקשות כיון שחתנו אסור ליהנות משל חמיו כיון שהדירו למה לא יהיה מותר לתת לבתו אפילו סתם שהרי חתנו לא יהנה מן אותה המתנה כלום שודאי לא יעשה איסור. » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« וי״ל כיון שעכ״פ זכה במתנה בקבלת אשתו ה״ל כאילו הוא קיבל מחמיו וחוזר ונותן אח״כ לאשתו ומטעם זה נראה ברור דאף אם גם החתן הדיר עצמו מנכסי חמיו לא מהני שיתן חמיו מתנה לאשתו דמ״ש הדיר גם הוא עצמו בהנאה מאותה מתנה מהדירו חמיו שהרי בתרוייהו אסורים עליו ותו דבהדיר עצמו אפשר לו להתיר נדרו וירצה » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« ליהנות ממנה ואם כן לא מהני כלל מה שהדיר עצמו וחוזר לאיסור מחמת נדר חמיו. ובפרישה כתוב וז״ל נראה ודאי דאם הבעל הדיר הנאה מאותן פירות דמותר ליתן לבתו אלא דלא מיירי רבינו מזה עכ״ל. » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
« ולא דק כלל בהוראה זאת ואיסור גמור הוא כ״ז שלא אומר ע״מ שאין לבעליך רשות בהן אלא שתעשי בו דבר פלוני והיינו כי״א שהוא להחמיר: » (ט״ז יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Trois entrées, et elles sont ici exactement ce que le Baer Hetev est censé être : le Chakh, le Taz et Rachi ramenés à leur substance, dans l’ordre du seif.
« ובלבד. כתב הש״ך אבל אם לא א״ל אלא המעות הללו נתונים לך ע״מ שתהיה אוכלת ולובשת ולא א״ל ע״מ שאין לבעליך רשות בהן פשיטא דיזכה בהן הבעל ואסור עכ״ל וכתב רש״י במשנה דבמקום שמותר לתת לבתו יכול הבעל ליהנות ממנה דמשל אשתו הוא נהנה: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« חותנו. כתב הט״ז וא״ל למה לא יהיה מותר לתת סתם מתנה לבתו דהא חתנו ודאי לא יעשה איסור ולא יהנה מהמתנה די״ל כיון שעכ״פ זכה במתנה בקבלת אשתו ה״ל כאילו קבל בעצמו ולפ״ז נראה ברור דאף אם גם החתן הדיר עצמו מנכסי חמיו לא מהני שיחן חמיו מתנה לאשתו דמ״ש הדיר גם הוא מהדירו חמיו ותו דגרע טפי דנדרו » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« יכול להתיר וירצה ליהנות ממנו ע״כ לא מהני כלל מה שהדיר ג״כ בעצמו ודלא כפרישה ע״ש: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« באומר. כיון דאינו מפרש בהדיא לצורך מה נתנן לה הוי מתנה לכל דבר ותו לא מהני ע״מ שאין לבעליך וכו׳ ובא״ע סי׳ פ״ה סי״א סתם המחבר כסברא הראשונה ולא הביא דעת הי״א וכתב הב״ח דנראה בפלוגתא דרבוותא לענין נדרים הולכין לחומרא וגבי ממונא קולא לנתבע וחומרא לתובע ומי שמוחזק המע״ה עכ״ל הש״ך: » (באר היטב יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Trois entrées, et la première est décisive : elle rassemble, au nom du Cha’ar HaMelekh, les Richonim qui contredisent le פשיטא du Chakh.
« ובלבד. עבה״ט בשם ש״ך. ועיין בספר שער המלך סוף פ״ז מהלכות נדרים שתמה עליו דאישתמיט מיניה דברי הר״ן פ״ק דקדושין דמבואר שם דאפילו לא אמר ע״מ שאין לבעליך רשות בהן מהני וכן מלשון קיצור פסקי הרא״ש שם וכן מבואר ג״כ מדברי הרשב״א בחידושיו גם הרב תוספות י״ט בנדרים שם דקדק כן מדברי הרמב״ם ע״ש ומלשון » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« המשנה דקתני תרווייהו ליכא למידק דאיכא למימר דמתניתין אתא לאשמעינן דע״מ שאין לבעליך רשות גרידא לא מהני עד דלימא מה שאת נותנת ואה״נ דבמה שאת נותנת גרידא מהני ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק א)
« לא קנה הבעל. עיין בשער המלך פ״ז מהלכות נדרים דין י״ז לענין אם מתה האשה אם יירשנה בעלה או לא ע״ש. » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ב)
« דאפילו באומר לה. [עבה״ט ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן נ״ה מ״ש בזה]: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ב ס״ק ג)
Une seule entrée, mais c’est une dissertation : le Chakh y soutient le Raavad contre le Rambam, à partir de la sougya de Kiddouchin, du Yerouchalmi de la fin de Nedarim, et contre le Kessef Michné.
« (סימן רכ״ב בש״ע סעיף א׳) אם נתן לה מתנה ואסר לה ע״מ שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש כו׳. והראב״ד בהשגות השיג על זה דלשמואל אם אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש כו׳ לא קנה אותה הבעל ונ״ל עיקר בש״ס כדבריו ומה שהביא הכסף משנה בזה דברי הר״ן לא יצא ידי חובתו דנראה דהר״ן לא בא לתרץ » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« השגות הראב״ד דאף שכתב הר״ן דס״ל להרמב״ם דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לגמרי אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן כו׳ היינו דהרמב״ם ס״ל הכי אבל מכל מקום קשה השגת הראב״ד דהא מוכח בש״ס דאף על גב דיהיב לה לגמרי לא קני יתהון בעל לשמואל דהא משמע בש״ס דשמואל סבר כחכמים (דברי ר״מ וחכמים עיין » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« בש״ס פ״ק דקדושין דף כ״ג ע״ב) דס״נ דלא אמרי׳ יד אשה כיד בעלה ועוד פריך לרב מכיצד משתתפין כו׳ ולא פריך לשמואל משמע דלשמואל ניחא אף על גב דיהב לה לגמרי לא קנה יתהון בעל דלא אמרינן יד אשה כיד בעלה והא דבעינא שיאמר ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן היינו משום דאם לא אמר כן מסתמא נותנו מתחלה לאש׳ » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« ובעלה ביחד. והכי משמע בירושלמי סוף נדרים דאיתא התם המודר הנאה מחתנו כו׳ תני ולא ליך א״ר מאן תנא ולא ליך ר׳ מאיר דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר לא ליך זכתה האשה זכה בעלה ע״כ ונ״ל דה״פ תני ולא ליך כלומר דוקא כשאומר תהא נושאת לפיך ולא ליך לגמרי דאלו נתן לה לגמרי » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« שתעשה בהם כל מה שתרצה יד האשה כיד בעלה וכן בש״ס דילן בהכי פליגי דרב סבר דוקא דאמר לה מה שאתה נושאת ונותנת לפיך דבכה״ג אף לדידה לא נתן לגמרי רק לפיה ואם כן לא קנה יתהון בעל אבל אי אמר לה מה שתרצי עשי בהם קנה יתהון בעל כרבי מאיר ושמואל מוקי לה אף כרבנן וסבירא ליה דמה שנושאת לפיך הוא לאו » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« דוקא והלכך אפילו אמר לה מה שתרצי עשי דנתן לה לדידה לגמרי לא קנה יתהון בעל. אם כן אדרבה הא לישנא דאפי׳ אמר לה מה שתרצי עשי רבותא היא דאע״פ שהוא שלה לגמרי לא קנה יתהון בעל דלא אמרינן יד אשה כבעלה וא״כ ה״ה כשלא אמר לה לשון זה לא קנה יתהון בעל לשמואל וכמ״ש הראב״ד כן נ״ל ודו״ק. » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
« (והמגדול עוז כ׳ שהרמב״ם פסק כרב ודבריו תמוהין ע״ש): » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ב)
Tout le seif dans une grille : la clause, et ce qu’elle dit.
| Seif | La clause du Choulhan Aroukh | Ce qu’elle dit |
|---|---|---|
| א | « מי שהתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן טעות לבתו. ובו סעיף אחד » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | Celui dont le gendre est מודר הנאה de lui, et qui veut donner de l’argent à sa fille — et il y a ici un seul seif |
| א | « המודר מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | Celui qui est מודר de son gendre et qui veut donner de l’argent à sa fille |
| א | « כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | afin qu’elle en profite et qu’elle les dépense pour ses besoins |
| א | « הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | celui-ci lui donne et lui dit : voici, ces pièces te sont données en don |
| א | « ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | à condition seulement que ton mari n’ait aucun droit sur elles |
| א | « אלא יהיו למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | mais qu’elles soient pour ce que tu mets dans ta bouche, ou pour ce dont tu te vêtiras, ou chose semblable |
| א | « ואפי׳ אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצי עשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | et même s’il a dit : à condition que ton mari n’ait pas de droit sur elles, mais fais-en ce que tu voudras |
| א | « לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | le mari n’a pas acquis, et elle en fera ce qu’elle voudra |
| א | « אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | mais s’il lui a donné un don et lui a dit : à condition que ton mari n’ait pas de droit sur elles |
| א | « ולא פירש שתהא המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | et il n’a pas précisé que ce don serait pour ceci et cela, ou pour ce qu’elle voudrait en faire |
| א | « הרי זה יקנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | alors le mari l’acquerra pour en manger les fruits — et cela est interdit |
| א | « שהרי הוא אסור בהניית חותנו » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | car il lui est interdit de profiter de son beau-père |
| א | « ויש אומרים דאפי׳ באומר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי תעשי בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | et certains disent que même s’il lui dit : à condition que ton mari n’ait pas de droit sur elles, et fais-en ce que tu voudras |
| א | « קנה הבעל ואסור בהם » (שו״ע יו״ד רכ״ב:א) | le mari a acquis, et elles lui sont interdites |
Cinq situations, prises dans l’ordre du seif. Chacune se clôt sur le même renvoi : la conduite réelle revient au Rav.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן רכ״ב · ♥ Soutenir