« מותר הבן כו׳. דמסתמא ממילי זוטרי כי האי דליכא בהו ביטול תורה כל כך לא אדריה וכתב הפרישה דלסברא זו אפשר בהאב שהדיר הנאה מבנו מפני שאינו עוסק בתורה אסור לעשות לו אפילו דברים אלו דלא כהרמב״ם וכ״פ הב״ח דדינו כמדיר בנו מנכסיו סתם ולא הזכיר מפני שאינו עוסק בתורה ואסור לעשות לבנו שום דבר: » (ש״ך יו״ד רכ״ג ס״ק א)
« וכן מותר כו׳. דכיון שהוא אדם חשוב או אשה שאין דרכה לקנות בעצמה אנן סהדי דאדעתא דהכי לא הדירוהו: » (ש״ך יו״ד רכ״ג ס״ק ב)
« אם פרעם כו׳. נראה דלמאן דאוסר לעיל סימן רכ״א ס״ק ו׳ בפריעת חוב ברור או משכון ה״ה הכא וכן משמע מדברי הר״ן הנ״ל דדמי להדדי ואם כן מיירי הכא בחוב בעל פה וכה״ג שאינו חוב ברור: » (ש״ך יו״ד רכ״ג ס״ק ה)
« (סימן רכ״ג ט״ז ס״ק ה׳) ולענ״ד נראה כו׳. כבר קדמו הדרישה והב״ח: » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ג)
The text of the book, in its order, each clause against its meaning.
| Seif | Text | Meaning |
|---|---|---|
| א | « המדיר עצמו מהנאת בנו כדי שלא יתבטל הבן מלימודו בשבילו » (שו״ע יו״ד רכ״ג:א) | One who forbids himself the benefit of his son, so that the son not be diverted from his study on his account — |
| א | « מותר הבן למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ולצלות לו דג קטן » (שו״ע יו״ד רכ״ג:א) | the son is permitted to fill him a jar of water, to light his lamp and to roast him a small fish. |
| א | « וכן מותר לקנות לו מהשוק מה שצריך אם הוא אדם שאין דרכו לקנות בעצמו או אם היא אשה שהדירה את בנה: » (שו״ע יו״ד רכ״ג:א) | And likewise it is permitted to buy for him in the market what he needs, if he is a man who is not in the habit of buying for himself, or if it is a woman who imposed the vow on her son. |
| ב | « האומר לבנו הרי אתה אסור בהנאתי או שנשבע שלא יהנה בו אם מת יירשנו » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ב) | One who says to his son: “behold you are forbidden my benefit”, or who swore that he shall not benefit from him — if the father dies, the son inherits him. |
| ב | « אסור עליו הנאתו ופירש בין בחיי בין במותי אם מת לא יירשנו. » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ב) | If he forbade him his benefit and specified “both in my lifetime and after my death” — if the father dies, he does not inherit him. |
| ג | « אסר בנו מהנאתו ואמר אם יהיה בן בני זה תלמיד חכם יקנה בני זה נכסי כדי להקנותם לבנו » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ג) | He forbade his son his benefit and said: if this grandson of mine becomes a talmid ḥakham, let this son of mine acquire my property in order to convey it to him — |
| ג | « הרי זה הבן אסור בנכסי האב » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ג) | that son is forbidden in the father’s property, |
| ג | « ובן הבן מותר בהם אם יהיה תלמיד חכם כמו שהתנה: » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ג) | and the son of the son is permitted in it if he becomes a talmid ḥakham as he stipulated. |
| ד | « זה הבן האסור בירושת אביו » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ד) | This son, who is forbidden in his father’s inheritance — |
| ד | « אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבנו הרי זה מותר » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ד) | if he gave his father’s inheritance to his brothers or to his sons, it is permitted, |
| ד | « וכן אם פרעם בחובו או בכתובת אשתו » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ד) | and likewise if he paid them for his debt or for his wife’s ketuba, |
| ד | « וצריך להודיעם שאלו נכסי אביו שאסרם עליו: » (שו״ע יו״ד רכ״ג:ד) | and he must inform them that these are his father’s property, which he forbade him. |
Four disagreements run through the siman. None is closed in the text of the Shulḥan Arukh.
| Term | Meaning |
|---|---|
| מילי זוטרי | trifles — too slight to suppose the vow aimed at them |
| ביטול תורה | interruption of study — the measure of the whole first seif |
| אנן סהדי | “we are all witnesses” — a presumption that counts as testimony |
| קני על מנת להקנות | to acquire for the sole purpose of conveying |
| סודר | the cloth of the kinyan — Rav Naḥman’s proof that “acquiring in order to convey” works |
| טובת הנאה | the moral benefit of being the one who gives |
| מראה להם מקום | “he shows them the place” — the Ran’s solution in seif ד |
| תוך כדי דיבור | within the time of an utterance — the Taz’s argument for attaching the condition to the prohibition |
The father who forbade himself his son’s service to protect his study remains permitted in trifles — the jar, the lamp, the small fish — and in the market purchase if he is not a man who goes there. If the vow is of the other kind, the Shakh, the Taz and the Ba’ḥ hold that even that is forbidden. The vow lapses at the father’s death, unless expressly extended. And the forbidden heir does nothing with his own hand if he can avoid it: he shows the place, he informs, and — according to the Prisha and the Ba’ḥ — what seif ד describes is permitted after the fact rather than from the outset. A real case goes to a Rav.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רכ״ג · ♥ Support