סימן רכ״ה — הלכה למעשה: מה מחייב ומה אינו מחייב (יורה דעה רכ״ה)
יורה דעה · סימן רכ״ה
האוסר על חבירו דבר שאינו שלו
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו · עניית אמן · קבלת דברים · חרם ונידוי
⚖️ הלכה למעשה · פסק
✦ ❖ ✦
מה מחייב, מה אינו מחייב, ומה צריך לשאול קודם שמסיקין
נושא: שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ה (א סעיף) עם נושאי כלים: ש״ך (א) · באר היטב (א) · פתחי תשובה (א) יסוד: נדרים מ״ז ע״א · שבועות כ״ט ע״ב · רמב״ם הלכות נדרים פרק ה׳ · טור ובית יוסף יורה דעה רכ״ה
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
השאלות למעשה
הדין למעשה
שתי השאלות לשאול, בסדר הזה
חרם שגזרו ברבים
שני ספרים שאין להם כניסה, ומה שאין למדים מזה
ארבעה מקרים בני זמננו
1. הדין למעשה
רמה זו מציגה את ההלכה כמו שנותנים אותה הש״ך, הבאר היטב והפתחי תשובה בסימן זה. ואינה באה במקום רב. והערת חטיבה הנוהגת בכל יורה דעה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה. רמה זו רמת פסק היא, ולא ״דעת הרב״.
הדין. אמר לך אדם שנכסי פלוני אסורין עליך. לא ענית — אינו כלום. אינך אסור, ואין כאן נדר להתיר. ענית אמן — הרי אתה אסור כמוציא הלשון בפיך, וצריך התרת נדרים.
« אינו כלום אלא אם כן ענה הנאסר אמן: » (שו״ע יו״ד רכ״ה:א)
« אינו כלום. שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו על חבירו וע״ל סימן ר״ט: » (ש״ך יו״ד רכ״ה ס״ק א)
2. שתי השאלות לשאול, בסדר הזה
שאלה ראשונה: של מי הדבר? היא המכרעת בין סימננו לסימן ר״ט. אם האומר אוסר את שלו, סימן ר״ט אומר בפירוש שאין צריך לקבל דבריו והנדר חל מאליו. ואם הדבר של אחר — הרי אנו בסימננו, ואין בדיבורו כלום.
« אבל כשחבירו מדירו משלו אין צריך לקבל דבריו » (שו״ע יו״ד ר״ט:א)
שאלה שנייה: מה ענית? וכאן היזהר — אין הגבול תיבת אמן דווקא. סימן ר״ט כולל ״כל דבר שעניינו כענית אמן שהוא קבלת דברים״. ״הן״, ״כן יהיה״ — אפשר שהם בכלל. ושאלת מעשה ולשון היא: נשאלת לרב ואינה נחתכת לבד.
« או דבר שעניינו כענית אמן שהוא קבלת דברים אסור » (שו״ע יו״ד ר״ט:א)
3. חרם שגזרו ברבים
היא המטריה היחידה בסימן זה שהפתחי תשובה מדבר בה, וכוחה יפה אף היום. שבועה חמורה שבראש ספר, המופנית לכל קוראיו לעתיד, אין אדם עונה אחריה אמן. והפתחי תשובה מביא משתי הלחם שאינה שבועה ממש אלא גזירת חרם ונידוי — ואינה צריכה קבלה. ומסיים באזהרה שהיא למעשה העיקר.
« דאף שהוציאו בלשון שבועה מ״מ אינה אלא גזירת חרם ונידוי » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ה ס״ק א)
« ולכן אסור לזלזל בשבועות אלו » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ה ס״ק א)
נפקותא למעשה. אל תדון כן: ״לא ענה אדם אמן, אם כן אינו מחייבני״. הפתחי תשובה דוחה סברה זו עצמה בשבועות שברבים. ושם הדבר — שבועה, חרם, או זירוז בעלמא — אינו ביד הקורא: נשאל הוא.
4. שני ספרים שאין להם כניסה, ומה שאין למדים מזה
לט״ז ולנקודות הכסף אין כניסה בסימן זה. ואין ללמוד מכאן כלום להלכה: הסימן קצר, וכבר אמר בו הש״ך העיקר בשש תיבות. ולקרוא הט״ז בעניין זה — עיין בסימנים סימן רכ״ג · 223 (חמש כניסות) וסימן רכ״ד · 224 (שלוש, ואחת מהן ארוכה מאוד בדין חלוקה); ולנקודות הכסף — סימן סימן רכ״ג · 223, ששם הן משיבות לט״ז. ולא נבנתה כאן שום כניסה.
5. ארבעה מקרים בני זמננו
קטטה והכרזה. בתוך ריב אומר אדם לחבירו: ״ביתם של פלוני אסור עליך״. אין הבית שלו: אינו כלום. לא חל, ואין נדר להתיר. ואם ענה השני ״אמן״ או כיוצא בו — הדין משתנה, והשאלה לרב.
הכרזה בפני ציבור. מכריז אדם ברבים שנכס של קהל אסור על פלוני. שתי שאלות נפרדות: של מי הנכס — זה סימננו; והכרזה זו נדר היא או חרם — זה הפתחי תשובה. שתיהן נשאלות, ואין אחת מהן נחתכת מאליה.
שטר הפותח בשבועה. הוא מקרה הפתחי תשובה ממש, ועודנו מצוי: הקדמה, סיום ספר, לשון חמורה. אל תלמוד מחסרון האמן שאין עליך כלום — היא הסברה שהפתחי תשובה דוחה.
אדם האוסר על עצמו נכסי חבירו. אין זה מקרנו, וחל: הגמרא אומרתו בפירוש בראש הבעיא — « אדם אוסר פירות חבירו על עצמו » (נדרים מ״ז ע״א). והנדר תופס, וצריך התרת נדרים להיפטר ממנו.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רכ״ה · רמה ד׳ — הלכה למעשה · האוסר על חבירו דבר שאינו שלו daattorah.com