✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 4 — HALAKHA LEMA‘ASSE

Siman 226 — Halakha lema‘asse: what two partners’ vow actually does (שותפים שהדירו זה את זה)

יורה דעה · סימן רכ״ו
שותפים שהדירו זה את זה
דין חלוקה · ברירה · העמדת תנור · כפיית מכר · חצרי · הקדש לך
⚖️ הלכה למעשה · Psak
✦ ❖ ✦
Level 4 · The line of ruling, the points left open, and what to establish before asking

Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ו (ג׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ט״ו ס״ק), ט״ז (ו׳), באר היטב (ח׳), פתחי תשובה (א׳), נקודות הכסף (ב׳), בית יוסף, טור
יסוד: משנה נדרים פרק ה׳ · נדרים מ״ו ע״ב · רמב״ם הלכות נדרים פרק ז׳

Written by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

Plan of the level

  1. A caution, and why this level is not called “Daat HaRav”
  2. The line of ruling, in five steps
  3. The two points that remain open
  4. The words that decide — what to record before asking
  5. Four cases of today, and what they call for
  6. What remains once the page is closed

1. A caution, and why this level is not called “Daat HaRav”

This page is not a ruling. It sets out the line the siman’s poskim follow, and names the places where they disagree. A vow actually uttered is handled with a Rav, with the exact words and the exact facts.

And a point of method: the Admur HaZaken wrote no Shulḥan Arukh on Yoreh De’ah. No citation of “שולחן ערוך הרב” will be found here — this level 4 rests on the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev, the Pitḥei Teshuva, the Rambam and the Tur, each with its real reference.

2. The line of ruling, in five steps

Step one — establish the property before the vow. Does the jointly held property have a דין חלוקה? For a courtyard the Shakh gives the measure: four cubits by four for each, and he refers to civil law. The answer governs everything else.

« היינו ד׳ אמות על ד׳ אמות לכל אחד כמו שכתוב בחושן משפט סימן קע״א ס״ג » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק א)

Step two — entry. Divisible: forbidden to enter until they divide. Indivisible: the vow did not take hold, and they enter. This second branch also carries, per the Shakh, the courtyard’s other ordinary uses — all but those seif 2 names.

« אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)

Step three — installation, which does not follow entry. Oven, stove, mill and chickens stay forbidden in both branches, and the Ba’er Hetev generalises to any use that occupies the whole courtyard. This is the rule most often forgotten.

« אפי׳ אין בו דין חלוקה ומשמע דכל תשמיש בעולם שממלא כל החצר כגון לשטוח פירות בכל החצר וכה״ג אסור » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ו)

Step four — record the exact wording. חצרי: the sale releases, and compelling a sale makes sense. חצר זו: the sale does not release, and compulsion would be vain. This is not to be guessed — it is to be established.

« אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« אבל אם אמר חצר זה מאי מהני כפייה למכור כיון שאסור גם לאחר שימכור » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק י״ד)

Step five — the way out. The court compels the vower to sell his share, and that is the siman’s real exit: the vow is not undone, the co-ownership is. But the Shakh adds that if the parties wish to divide themselves, or to use גוד או אגוד, they are no longer compelled — they will do as they wish.

« והיו כופין את הנודר למכור חלקו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« ונראה דכשרוצים לחלק או כשרוצים בגוד או אגוד באין בו דין חלוקה אין כופין אלא יעשו כמו שירצו » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק י)

3. The two points that remain open

The man of the street in a divisible courtyard. The Shakh forbids, in terms he almost never uses. The Taz permits relying on the lenient view where entry is for a partner’s need. The Ba’er Hetev reports both without deciding, and the Nekudot HaKesef refute the Taz. This is a question for a Rav, not for a page.

« וכל זה ברור וחלילה להקל ולזוז מדברי המחבר » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ג)
« ודעת הט״ז דיש לסמוך להקל בצריך לא׳ מן השותפים ע״ש שמאריך בדין זה » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ב)

To whom must the share be sold? The Ba’ḥ excludes the partner; the Shakh calls this תמוה in his sק 13; then the Shakh himself, in the Nekudot HaKesef, returns and vindicates the Ba’ḥ. The Ba’er Hetev notes it in brackets. Whoever stops at the Shakh has the wrong position.

« עתה ראיתי שדבריו נכונים דעל כרחך מיירי הכא שהדיר את חבירו דהיינו שאמר יאסר חצרי עליך » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ו)
« אבל בנה״כ חזר בו וכ׳ שדבריו נכונים ע״ש » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ח)

4. The words that decide — what to record before asking

Four things to establish before asking, since no answer can be given without them:

  1. The exact wording. “My courtyard” or “this courtyard”? “Hekdesh” or “hekdesh to you”? One word changes the regime.
  2. The property and its divisibility. Its nature, its size, and whether division would leave each a usable share.
  3. The direction of the vow. Did he forbid himself, or forbid the other? Both? On this depends who is bound — and, per the Rishonim, who is compelled.
  4. The use at issue. To pass, or to install? Seif 2 makes these two distinct questions.
« דמאחר דקאמר לך הקדש ודאי כוונתו לאסרו עליו » (רמ״א יו״ד רכ״ו:א)
« ומ״מ אם פירש עכשיו למה נתכוון אם להקדש עניים או להקדש בדק הבית הכל לפי פירושו » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ז)

5. Four cases of today, and what they call for

An inherited co-ownership and a quarrel. Two heirs, a building, a word spoken in anger. Three things in order: record the wording, measure the divisibility, and decide nothing oneself. The siman provides an exit — the compelled sale — but it goes through a beit din.
A synagogue seat, or a right in an association. The Rama’s gloss reaches far beyond the bench: it is the case of any shared right in an institution. The word לך decides there, and the explanation the person gives today of what he meant counts — the Shakh says so expressly.
A shared space and bulky equipment. The case of seif 2 in its modern form. The question is not the nature of the object but the hold it takes on the other’s share — the exact criterion of the Shakh and the Ba’er Hetev. And it stays forbidden even where entry is permitted.
A third party who must cross the courtyard. A delivery man, a tradesman, a visitor. Seif 1 permits it where it is for the partner’s need — but only in an indivisible courtyard per the Shakh, and also in the divisible one per the Taz. The Taz adds a point easily missed: “the partner’s need” means the other partner, not the vower himself.
« דנראה ברור דהיינו שצריך לאחד מבני החצר זולת הנודר אבל כל שצריך לנודר ודאי איסור גמור הוא » (ט״ז יו״ד רכ״ו ס״ק א)

6. What remains once the page is closed

A vow against a co-owner is not settled like an ordinary vow, because it bears not only on conduct but on property two people hold together. That is why the Shulḥan Arukh opens the siman with a question of property law and closes it with a measure of the court.

Two practical conclusions follow. First: never answer before measuring the property — the same words produce two opposite regimes according to whether division is possible. Second: the siman provides a way out, and it is better to know it than to live indefinitely under a prohibition — but it goes through a beit din, and the Rishonim do not agree on whom it targets.

And the siman’s last sentence remains the most instructive: “and this is not like the partner who forbade his property to a man of the street”. Whoever extends a permission by resemblance ought to reread it.
« ואינו דומה לשותף שהדיר את אחד מן השוק » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ג)
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן רכ״ו · Level 4 — Halakha lema‘asse · שותפים שהדירו זה את זה
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רכ״ו · ♥ Support

📖Join the khavroutha