Siman 229 — halakha lema’asseh: what falls with the part, and in what order one releases (יורה דעה רכ״ט)
יורה דעה · סימן רכ״ט
דין נדר שהותר מקצתו או מי שנדר על דבר א׳ שני פעמים
נדר שהותר מקצתו · פתח וחרטה · התפסה ותוך כדי דיבור · סדר ההתרות · הנודר שני פעמים
⚖️ Halakha lema’asseh level · פסק
✦ ❖ ✦
What falls, what remains, and what is not decided from memory
Subject: שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ט (9 seifim) With the apparatus: ש״ך (י״ט) · ט״ז (י״ז) · באר היטב (י״ג) · פתחי תשובה (ו׳) · נקודות הכסף (ד׳) Foundations: נדרים כ״ה ע״ב · נדרים ס״ו ע״א · נדרים י״ז ע״א · רמב״ם הלכות נדרים פרקים ג׳-ד׳ · רמב״ם הלכות שבועות פרק ו׳ · טור ובית יוסף יורה דעה רכ״ט
Written by: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
What this page covers
The siman’s two rules, and the limit that bounds them
When the part carries the whole — and when it does not
The vow uttered twice: how many releases, and how to ask for them
The order of releases: one criterion for seifim 4 and 9
A community ḥerem, and the two distant men
“אינו יהודי” — and the Radbaz’s warning
Four situations, and the question to ask in each
This level sets out the halakha as the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev, the Pitḥei Teshuva and the Nekudot HaKesef give it on this siman. It does not replace a Rav. A note on the compartment: the Admur HaZaken wrote no Shulḥan Arukh on Yoreh De’ah. This level is therefore a level of psak, not a “Daat HaRav”; not one of its lines rests on a text that does not exist.
1. The two rules, and the limit
« נדר שהותר מקצתו הותר כולו » (שו״ע יו״ד רכ״ט:א)
« אסר עליו ככר ב׳ פעמים או שנשבע עליו ב׳ פעמים אף על פי שנשאל עליו והתירו לו אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ג)
Two rules, and they do not intersect: the first concerns a vow covering several things, the second a vow repeated about one thing. Never apply one in place of the other.
And the limit, which holds for both:
« ואין דברים אלו אמורים אלא בנודר לעצמו אבל אם נדר או נשבע לחבירו לפרעו או לעשות לו מלאכה והתיר לו חבירו מקצתו לא הותרו לו השאר והוא הדין אם היו שנים והותר האחד » (שו״ע יו״ד רכ״ט:א)
The first question to ask, always.Is there someone else with a right? A lender, an employer, a partner. If so, this siman does not apply: the partial remission he grants releases only what it covers, and the rest remains owed.
2. When the part carries the whole
The criterion, given by the Shakh and the Taz in the same terms: the undoing must uproot from the origin.
« שאין החרם והפרת בעל עוקרים מעיקרו אלא מכאן ולהבא » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ט)
The two opinions on פתח and חרטה, and they matter, since our releases today are by חרטה:
« וי״א דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא כשניתר על ידי פתח אבל על ידי חרטה לא וי״א דאפילו ניתר בחרטה נמי » (שו״ע יו״ד רכ״ט:א)
The real case, reported by the Pitḥei Teshuva in the name of the Ḥavot Yair — a man who had vowed to fast and had one day released:
« נהי דהותר כולו מ״מ לא הפסיד שכרו למפרע וגם להבא יכול לשאר כמנהגו על קבלתו הראשונה » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ט ס״ק ב)
« ובסוף סי׳ קכ״ט דלמעשה יש להחמיר לחזור ולקבל להבא » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ט ס״ק ב)
The practical line, as the Pitḥei Teshuva reports it from the Ḥavot Yair. The merit of the past is not lost, and he may continue. But going forward, it is the Ḥavot Yair who concludes, at the end of his siman 129, that one should be strict and take the undertaking on again — and it is to that conclusion that the Pitḥei Teshuva refers. And to know whether the vow did fall entire, one must know what was said before the three — which the person concerned generally no longer does. One more reason to bring the question to a Rav.
3. The vow uttered twice
« אסר עליו ככר ב׳ פעמים או שנשבע עליו ב׳ פעמים אף על פי שנשאל עליו והתירו לו אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ג)
The Shakh attaches a condition not in the text, and he rests it on siman 228:46:
« פירוש שאין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בבת אחת סגי בהיתר אחד כדלעיל סימן רכ״ח סמ״ו » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק י״ג)
Yet the seif he invokes says the opposite for this very case — and since the whole question turns on it, here it is in full:
« מתירים כמה נדרים לאיש אחד אפילו בהיתר אחד ולכמה אנשים בהיתר אחד והני מילי דלאיש אחד סגי בהיתר אחד בנדרים מחולפים אבל מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:מו)
The Taz upholds that ruling of the Shulḥan Arukh and expressly rejects the Maharlbaḥ’s release of them all at once:
« ולע״ד נראה דיפה פסק הש״ע שם » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)
« מ״מ לא נראה דמיקל קולא האחרת של מהר״ר לוי חביב שיוכל להתירם בפעם אחת » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)
And here is the reason he gives, and he gives none firmer:
« דכשזה נופל זה קם ע״כ לא שייך נפילה אחת לתרוייהו וזה דבר שהשכל מחייבו וכל מי שירצה לעקש עליו עליו להביא ראיה ברורה » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)
On the other leniency — releasing the second oath before the first — the Taz is guarded in the same way:
« נראה דאין לסמוך להקל בשל תורה כיון שהרא״ש והטור משמע דלא סבירא להו כן » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י)
And the Shakh himself, at the place the Nekudot HaKesef point to, calls for stringency a priori:
« וכן נראה עיקר אלא שיש להחמיר לכתחלה כיון דאפשר » (ש״ך יו״ד רכ״ח ס״ק ק״י)
And the Nekudot HaKesef conclude, having in fact defended the Maharlbaḥ:
« ומכל מקום יש להחמיר בדבר וכמ״ש בש״ך סימן רכ״ח ס״ק ק״י » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ט)
The practical line is the stringent one, and it is not the convenient one. A vow uttered twice over the same thing requires two separate releases: first the first vow; once it has fallen, the second takes effect and is released in its turn. That is what the Shulḥan Arukh says at siman 228:46, what the Taz upholds, what the Shakh requires a priori, and what the Nekudot HaKesef close the debate on. Release of them all at once — a single request covering every vow together — is the contested path, not the safe one: the Shakh holds it valid but says to refrain from it a priori so long as the other way is open, and the Taz refuses it on a reason of substance. Tell the Rav that the vow was repeated, and how many times. Whether there is ground to rely on the leniency is his to decide: this page does not settle what the Shulḥan Arukh leaves to him.
4. The order of releases
The siman gives two opposite orders, and that is what confuses. At seif 4: the clause first, the vow after. At seif 9: the vow first, the clause after. Here they are in the order of the Shulḥan Arukh — seif 4, then seif 9, in which the criterion governing both is written:
« נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחילה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואחר כך ישאל על הראשונה » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ד)
« נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ידבר עמו שיאסר בבשר נשאל על הראשונה ואחר כך על השניה שאין מתירין לא נדר ולא שבועה כל זמן שלא חלו » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ט)
The rule, in one sentence: one releases what has already taken effect, in the order in which it took effect. At seif 4 the clause “I shall not ask” took effect at once; at seif 9 the second oath has not yet taken effect, since it depends on a future event. So this is not a rule to memorise but a question to ask of each case: what has already taken effect?
5. A community ḥerem, and the two distant men
« וכן צבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה ולא התרה להתרה עד סוף העולם יתירו תחילה חרם האחרון שהחרימו שלא להתיר ואחר כך יתירו הראשון » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ד)
« נראה דבחרם האחרון גופיה צריך ב׳ התרות » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק י״ב)
A practical consequence, and it is a matter of counting. If the resolution carried “no release” and “no release of the release”, three releases are needed: the second clause, the first clause, then the ḥerem. The number depends entirely on the formula that was voted. So the exact text of the resolution is required — and it is a matter for a beit din, not for an assembly.
« אם נשבע על דבר אחד והתנה שלא יוכלו להתיר לו אלא פלוני ופלוני שהם בארץ מרחקים » (שו״ע יו״ד רכ״ט:ו)
« פירוש דוקא שנים אבל אם הזכיר ג׳ הוה על דעת רבים ודינו מבואר בסימן רכ״ח סעיף כ״א » (ט״ז יו״ד רכ״ט ס״ק ט״ו)
And the same demand for precision. Two names: proceed as at seif 6. Three names: the vow becomes על דעת רבים, and the regime is that of siman 228:21 — far heavier. Count the names before concluding.
6. “אינו יהודי”
« מי שנשבע על דבר אחד ואמר שאם ישאל על נדרו אינו יהודי אסור לשאול על נדרו ואפי׳ אם נשאל עליו בדיעבד יש להוכיחו וליסרו שתלה אמונתו בנדרו וצריך כפרה וסליחה » (רמ״א יו״ד רכ״ט:ד)
« אין להתיר משום שאין מתירין נדר שיש בו נדנוד עבירה » (ש״ך יו״ד רכ״ט ס״ק ט״ז)
And the Pitḥei Teshuva brings on this the Radbaz, on a neighbouring formula that had spread in his day:
« על מה שנהגו הטפשים לומר כמו שהקב״ה אמת כן הוא אמת דבר זה הוא עון פלילי וקרוב לכפירה » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ט ס״ק ה)
What to retain in practice. These formulas are not a manner of speaking: the Rama says that whoever used them needs atonement, and the Radbaz asks that whoever utters them be reproved. If someone has said something of this kind, the question goes to a Rav without delay — and it concerns two things at once: the vow, and the formula.
7. Four situations
“I vowed not to eat meat for a year, and the Rav released me for a wedding meal.” Everything depends on what was said at the release, and on the two opinions of seif 1. Do not conclude on your own that the vow fell entire. Go back to the Rav who released you, with the question put in these terms.
“I promised money to someone, and he remitted me half.” This is not the siman. The end of seif 1 is explicit: the other half remains owed.
“I think I made the same vow twice, but I am not sure.” Tell the Rav, and tell him how many times. The safe course is two separate releases, in order; whether to ask for the release of them all together is his to decide.
“Our community passed a solemn resolution, swearing never to go back on it.” Seif 4 and the Taz at ס״ק י״ב apply, and the number of releases depends on the exact formula that was voted. Bring the minutes.
What this level does not say. It does not say how a release is performed — siman 228. It does not say whether it should be asked for — siman 230. It does not say who is qualified to release — siman 231. And it does not say what becomes of a vow made on a mistaken belief — siman 232.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רכ״ט · Level 4 — Halakha lema’asseh · דין נדר שהותר מקצתו או מי שנדר על דבר א׳ שני פעמים daattorah.com