רמה א׳
רמת המתחיל
יסוד — מתחילים ובינוניים
ע״ד הסעיפים מתורגמים פסקה אחר פסקה, ורמ״ב כניסות הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, פתחי תשובה ונקודות הכסף מובאות אחת אחת.
📖 ללמודהאב מפר נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או נערה
הסימן נפתח באחד משני המפירין ומיד תוחם אותו: כוח האב תלוי בגילה של בתו ובמצבה, וכלה מאליו — בבגרות או בנישואין. ואילו נדרים מופרים לא ייאמר כאן אלא בסעיפים נ״ה ונ״ח.
שולחן ערוך יורה דעה רל״ד:אארבע רמות הלימוד
רמה ב׳
רמת הלמדן
למדן — תלמיד חכם
שמונה מחלוקות: מיגז גייז או מקליש קליש, התרוקנות הרשות, הפרה למקצת, ומקומות שנושאי הכלים עומדים בהם על צריך עיון.
📖 ללמודרמה ג׳
חזרה וסיכום
סיכום — חזרה
ע״ד הסעיפים מסודרים לפי מנגנון — מי מפר, מתי, באיזה שלב של הנדר, באילו תיבות, אילו נדרים — וטבלת־האם השומרת על סדר הספר.
📖 ללמודרמה ד׳
הלכה למעשה
הלכה למעשה — פסק
קו ההנהגה, נסמך בכל פעם על כניסת נושא כלים מצוטטת — ומה שהסימן משאיר במפורש לרב.
📖 ללמודשאלות נפוצות — סימן רל״ד
מה ההבדל בין הפרת נדר להתרתו?
שני מעשים נפרדים הם. ההתרה נעשית לפני חכם או שלושה: עוקרת את הנדר מעיקרו. וההפרה זכות האב או הבעל היא: אין בה כוח זה, והשולחן ערוך אומרו במפורש בסעיף נ״א:
« שאין הבעל והאב עוקרין הנדר מעיקרו כמו החכם: » (שו״ע יו״ד רל״ד:נא)ומכאן זמן היום האחד, שתי קטגוריות הנדרים המופרים, ושאין לשונות החכם מפירות. סימן רכ״ח עוסק בראשונה, וסימן זה בשנייה.
עד מתי יכול הבעל או האב להפר?
ביום שמעו ובאותו יום בלבד. סעיף כ״א מדייק שיום של לוח הוא ולא מעת לעת:
« אין האב מפר נדרי בתו ולא הבעל נדרי אשתו אלא ביום שמעם ודוקא כל היום ולא מעת לעת » (שו״ע יו״ד רל״ד:כא)שמע בתחילת הלילה — מפר כל הלילה ויום המחרת; שמע סמוך לחשיכה — אינו מפר אלא עד שתחשך. אין דף זה נותן רשות לאדם להפר נדר: הוא מתאר את שמצריך השולחן ערוך.
היש לשתיקה תוצאה?
כן, וזו נקודה חמורה בסימן. השתיקה עד הערב מקיימת, ואף שלא נתכוון בה אלא לצערה:
« ואם עבר היום ושתק אפילו לא כוון בשתיקתו אלא לצערה אינו יכול להפר » (שו״ע יו״ד רל״ד:כא)והבאר היטב בס״ק כ״ו מוסיף בשם הר״ן שהשותק על מנת לקיים נועל את הדלת מיד:
« ואם שותק ע״מ לקיים לאלתר שוב אינו יכול להפר אפילו בו ביום. » (באר היטב יו״ד רל״ד ס״ק כ״ו)ומכל מקום מייחד סעיף כ״א מקרה אחד: מי שלא ידע שבידו להפר — עדיין יש לו יום מן השעה שנודע לו.
אילו נדרים הבעל מפר?
שתי קטגוריות בלבד, וסעיף נ״ה נוקב בהן:
« אלו נדרים שהבעל מפר נדרים שיש בהם עינוי נפש ודברים שבינו לבינה » (שו״ע יו״ד רל״ד:נה)נדרים שיש בהם עינוי נפש ניתרים לעולם; ודברים שבינו לבינה אינם ניתרים אלא כל זמן שיש לבעל בהם תועלת — כל זמן שהיא תחתיו, ואחר שתתגרש כל זמן שלא נישאת. וכל השאר — וסעיף ע״ב נותן דוגמה — אינו בר הפרה כלל.
היכולים האב והארוס להפר כל אחד לעצמו?
לא, בנערה המאורסה. סעיף ה׳ קובע שההפרה אז מעשה של שניים:
« ולא האב לבדו מפר אלא שניהם מפירים בשותפות » (שו״ע יו״ד רל״ד:ה)הפר האחד בלא השני — אינו מופר; ואין הסעיף מוסיף אלא שחלקו של השני נשאר קלוש. ובשאלה אם צריך ששניהם ישמעו ביום אחד מביא השולחן ערוך שתי דעות; והש״ך בס״ק י״ג מביא מן הב״ח שנוקטין לחומרא.
הקמה שניתנה בטעות — מתפרקת?
סעיף מ״ט מעמיד את תקנת הסימן, שכבר נאמרה בסעיף כ״ב:
« המקיים נדרי בתו או אשתו וניחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום » (שו״ע יו״ד רל״ד:מט)נשאלין לחכם על ההקמה ואחר כך מפירין בו ביום. וההפך אינו קיים: הפרה שניתנה אינה נלקחת בחזרה. ובזמן השאלה שתי דעות בסעיף: הש״ך בס״ק ס״ג אוחז שהשאלה מועילה אף לאחר כמה ימים; ודעה שנייה, שהמחבר מביא באותו סעיף, אינה מתירה אלא ביום השמיעה, והסוגר שבסופו — הגהת הרמ״א שבמהדורות הנדפסות — מבקש להחמיר כסברא האחרונה. אין הדבר מוכרע כאן, ותקנה זו נעשית לפני רב.