Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״א (eight seifim)
with the commentators: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פרי מגדים, פתחי תשובה
The ground of the sugya in Shas:
Chullin 96b · Chullin 111b–112a · Pesachim 76a (chapter Keitzad Tzolin — תתאה גבר)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים אלא שצריך להדיח מקום נגיעתן ומותר לצור אותם במטפחת אחת ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה » (שו״ע יו״ד צ״א:א)
« ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק א)
Two things must therefore be kept apart from the outset, and the whole siman lives off the distinction: what clings to the surface — which water carries away — and what has entered the thickness, which only a peel or sixty can address. So long as there is neither heat, nor salt, nor fat, nothing enters; and it is that absence of entry, and not any nullification, that permits.
« דדוקא כשהאחד מהן לח אבל אם שניהם יבשים אפילו הדחה א״צ » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק א)
The reason is plain, and it confirms the reading given above: this rinsing only removes fat sticking to the surface; where everything is thoroughly dry, no fat passes, and so there is nothing to rinse away.
« ומיהו דבר חריף אפילו יבש כצונן לח דמי ובעי הדחה » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק א)
The second concerns the manner of rinsing, and it is not settled. For the Pri Megadim (in the Sifsei Daas), an ordinary rinse without rubbing suffices for plain contact; but what touched fatty forbidden food requires rubbing until the fat is gone.
« אבל היתר שנגע באיסור שמן בעי שפשוף עד שידע באומד הדעת שסר ממנו השמנונית » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק א)
The Chavos Daas disputes that division, and the Beis Efraim follows him: rubbing is required only where the pressure of a knife and fat meet together.
« אך הח״ד כתב דדוקא דוחקא דסכינא ושמנונית בעי שפשוף כגון שחתך בשר בסכין שחתך בו חלב אבל דוחקא בלא שמנונית או שמנונית בלא דוחקא סגי בהדחה בעלמא » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק א)
The Pischei Teshuva adds, in the same entry, that a soft food such as a cucumber requires not rinsing but scraping (גרידה), and that the case of what cannot be rinsed at all — water, for instance — is treated in the following entry. These three views stand side by side; for practice — ask your Rav.
« כל מידי דבעי הדחה כגון להניח בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחלה דילמא אכיל בלא הדחה ודוקא מבושל דלאו אורחי׳ בהדחה אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחילה » (שו״ע יו״ד צ״א:ב)
« ודוקא דבר שיש בו לחלוחית קצת אבל דבר יבש ממש אם לא בלע הכלי רק בצונן מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל » (רמ״א יו״ד צ״א:ב)
« דבכ״מ דאין איסור ברור לפנינו אלא ספק אם יש כאן איסור וצריך דרישה אחר זה בזה אמרי׳ כיון דדיעבד שרי מותר לסמוך לכתחלה על הדרישה שיעשה אחר זה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק א)
Here, by contrast, the act itself is a certain act of prohibition — placing kosher meat in a vessel of forbidden food — to which the rinsing is a remedy. And upon a remedy still to come one does not rely.
« משא״כ כאן שיש איסור ברור במה שישים בשר כשר בכלי של איסור אלא שיש לו תקנה בהדחה בזה לא סמכינן על הדחה שאח״כ דשמא ישכח » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק א)
« אמנם אם נשתמשו בו איסור צונן מותר להשתמש בו היתר צונן לכתחלה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ג)
It was from this distinction that the Rama derived the Rashba’s permission to salt meat in a vessel of יין נסך, and the comparison with chametz vessels used only cold, in which matza may be placed. Then the Shach, after taking the whole piece by piece, writes in so many words that he cannot follow it.
« אבל כל דבריו מתחילתן ועד סופן אינם מובנים לי » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ג)
« דודאי אם קינח הכלי בענין שאין בו שמנונית כלל אין סברא כלל להצריכו הדח׳ דהא לא נגע באיסור ומה שבלע בו אינו מפליט בצונן » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ג)
« והחילוק שכתב תחלה בין נשתמש בו תחלה בצונן או בחמין הוא נכון וברור » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ג)
« בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד ואפי׳ בשר צונן לתוך חלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור משום דתתאה גבר אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן קולף הבשר ושאר הבשר מותר » (שו״ע יו״ד צ״א:ד)
« (ובמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד) » (רמ״א יו״ד צ״א:ד)
« והחלב מותר כולו » (שו״ע יו״ד צ״א:ד)
« ואם נפלו זה לתוך זה צוננין מדיח הבשר ומותר » (שו״ע יו״ד צ״א:ד)
« כלומר שהתחתון שהוא רותח מחמם העליון הצונן » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ו)
When the lower one is cold, it cools the one above; only, in the time it takes for the cold to reach it, a thin layer has already absorbed — and it is for that alone that peeling is needed.
« משום דכאן דהתחתון הוא צונן הוא מקרר העליון אלא דאדמיקר ליה בלע פורתא לכך צריך קליפה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ז)
In other words: at the instant of meeting it is the lower one that imposes its condition; and the entire question concerns only the thin peel absorbed before the lower one cooled the upper. The principle is therefore not an abstract rule of precedence — it is a physical description, which is why cases in which nothing is transmitted can be set against it.
« והיינו דוקא באיסור מחמת עצמו אבל אם הוא איסור בלוע אינו יוצא מחתיכ׳ לחתיכ׳ בלא רוטב » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ה)
« ולא אמרינן כבולעו כך פולטו אלא בדם » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק י)
In other prohibitions what has entered stays and does not come out of itself; there is therefore no remedy but peeling. The Shach says the same thing when he sets aside the Issur veHeter, who wished to apply here the reasoning “being busy expelling, it does not absorb”.
« דדוקא גבי דם אמרינן הכי ולא בשאר איסורים » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ג)
« דאפי׳ נפל החלב רותח על בשר צונן ע״י עירוי שלא נפסק הקלוח סגי בקליפה וכן אפילו נפסק הקלוח בעי קליפה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ז)
For the details he refers to siman 105 §3. And for practice — ask your Rav.
This is one of the sharpest disputes in the siman, and the Taz throws his full weight into it.
| Shita | The milk in which the meat’s peel was forbidden | Source |
|---|---|---|
| The Rambam, Rabbeinu Chananel, Rabbeinu Yitzchak, and the Mechaber | The milk is permitted entirely — no sixty is needed against the peel | Mechaber, seif 4; Taz there |
| The ריב״א (and the Mahara"i, and the Maharshal, chapter 25) | Sixty is needed against the peel that was forbidden first | Tur in the name of the ריב״א; Taz there |
« וכיון שגם הרשב״א הכי ס״ל כן יש לנו לפסוק כריב״א להחמיר ובכ״מ בעינן ששים נגד הקליפה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ז)
He then supports it with a series of proofs worth following, because they are not of one kind: the incident reported by the Mordechai in the chapter Kol haBasar, where sixty was required against the peel of the bowl in the case of the dough kneaded before Rabbeinu Yehuda; the piece of asafoetida cut with a forbidden knife, at the beginning of siman 96, where the impossibility of peeling forbids the whole; and finally, within our own siman, the brine that fell on a vessel at the end of seif 5, which requires scalding.
« אלמא דבעינן לבטל אף דיעבד מה שאסרו כדי קליפה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ז)
And he concludes by leaning on the received practice.
« וכן ראיתי בהג״ה שבסוף או״ה כתב בשם מהרא״י דהכי נהוג כריב״א להצריך ששים וכן הלכה למעשה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ז)
« דהיינו שהוא דבר הנבלל והקליפה נתערבה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ח)
But as soon as the piece remains recognizable and peeling has a meaning, sixty is needed.
« אבל כשנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך ביה קליפה צריך ס׳ » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ח)
And he draws the practical consequence himself.
« ולפ״ז אין להקל במקום דמכירו ושייך קליפה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק ח)
So the Shach and the Taz meet for the case where the piece is recognizable and peeling is possible: there sixty is required. They do not meet on the road, nor on the case of an indistinct mixture, where the Shach permits and where the Taz had concluded in every place.
« דכל היכא דלא נפסק הקילוח דאסור מדינא אין להקל ובעינן ס׳ נגד הקליפה אבל בעירוי שנפסק הקילוח יש להקל ובפרט בבשר בחלב דכל היכא דליכא בישול הוא מדרבנן » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק ה)
In other prohibitions he allows leniency only in the case of a substantial loss. And for practice — ask your Rav.
« מליח שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו דהיינו כעין מליח שמולחים לקדירה ושהה כדי מליחה לקדירה כל זמן שלא הדיחו מיקרי אינו נאכל מחמת מלחו » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
« ומליח כעין מליח דבעי לה לארחא אפי׳ לאחר שהדיחו הוי אינו נאכל מחמת מלחו וכל זמן שלא שראו במים דינו כרותח לאסור כדי קליפה » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
« דהיינו כששהה שיעור מליחה לקדירה הוי רותח ומקמי הכי לא » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
He immediately objects that at siman 69 §20 it emerges from the same author that even before that period the thing counts as boiling hot. His answer turns on the nature of the prohibition at stake.
« דשאני התם דאיירי באיסו׳ דם והלכך הדם והמלח רותחין הם בשעת המליחה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
There the prohibition is blood: blood and salt are both in full activity at the moment of salting. Here the prohibition is meat and cheese, and as long as the salting has not been done properly the meat is not called boiling hot.
« אבל הכא מיירי באיסור בשר וגבינה דכל כמה דלא נמלח כהוגן אין הבשר רותח » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
| Shita | After the period of salting |
|---|---|
| Terumas haDeshen §159, following Tosfos, the Rosh (chapter 25) and the Semag, according to one of their teirutzim | The salt’s force has lapsed, since it expelled all the blood → room to be lenient where there is a substantial loss and for a seudas mitzva |
| Sefer haTeruma, Shaarei Dura, Or Zarua | Salted meat and cheese, even after the period, are forbidden |
| The Shach (ס״ק י״א) | The force lapses only where there was blood to expel; in meat and milk, where there is nothing to expel, it remains |
| The Taz (ס״ק ח) | On this point he does not rule here: he refers to what he set out at siman 69 §20 |
« לעיל סי׳ ס״ט סעיף כ׳ ביארנו הדברים האלו » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ח)
« דלא אמרינן שפסק כח המלח אלא היכא שהפליט דם כי דרך המלח להפליט דם ולא שאר דברים » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
From which it follows that only in that case do we say the salt’s force has lapsed — because it has done its work — and not in other matters.
« א״כ דוקא בכה״ג אמרינן דלאחר ששהה שיעור מליחה פסק כח המלח הואיל והפליט דם משא״כ שאר דברים » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
He brings in support the Issur veHeter (כלל נ״ח), and adds that he laid his reasoning before his teacher and before the great decisors of his time.
« והצעתי דבר זה לפני הגאון אמ״ו ז״ל ושאר גדולי המורים ונשאו ונתנו בדבר והסכימו לדברי » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
And yet he does not follow his own logic to the end. What stops him is the gloss of the Semak in the name of the ריב״א: even after the period, brine keeps the status of boiling hot food, to forbid cheeses.
« דציר היוצא מן הבשר לאחר שיעור מליחה אין עליו דין דם רותח אבל יש עליו דין בשר רותח לאסור הגבינות » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
He therefore concludes, for practice, not to be lenient outside a case of substantial loss and a seudas mitzva.
« ואין להקל אלא במקום הפסד מרובה וסעודת מצוה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
« ואין חילוק בין מליח עליון ותפל תחתון למליח תחתון ותפל עליון לעולם המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
« הילכך בשר וגבינה המלוחים שנגעו זה בזה צריך לקלוף שניהם מקום נגיעתם ואם אחד מהם מלוח והשני תפל המלוח מותר בהדחה והתפל צריך קליפה » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
« ואם הם יבשים אפילו הם מלוחים או לחים ולא מחמת מליחה סגי בהדחה » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
« לעולם המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו » (שו״ע יו״ד צ״א:ה)
Hence the two cases of the seif, and their asymmetry is the whole point:
« ולא שייך כאן למימר איידי דטריד למיפלט לא בלע א״נ כבכ״ע דדוקא גבי דם אמרינן הכי ולא בשאר איסורים » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ג)
It is the same yesod as in seif 4, and it carries far: in other prohibitions expelling is no protection against absorbing. On that ground the Shach sets aside the Issur veHeter (כלל י״ב).
« לחין כן צ״ל » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק ט)
The case is therefore of moist salted foods; for if they are entirely dry, even salted, rinsing suffices — which is what the end of the same seif says, and the Shach explains it at his ס״ק י״ז.
« כל ציר מבשר שנמלח אפילו לא נמלח רק לצלי חשוב רותח » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« ולכן אם נפלה ציר על הגבינה או על כלי אוסר » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« מכל מקום הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« וציר של בשר שאוסר שנפל על הכלי צריך הגעלה ואם הוא כלי חרס צריך שבירה » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« ואם לא נפל רק על מקום אחד בכלי עץ וכיוצא בו קולף מקומו ודיו » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« דציר היוצא מן הבשר לאחר שיעור מליחה אין עליו דין דם רותח אבל יש עליו דין בשר רותח לאסור הגבינות » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״א)
Brine is what remains when salt and moisture have concentrated; it is therefore judged boiling hot in the very place where the meat it came from is not. The Rama says so within the gloss itself.
« מכל מקום הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
« התם מיירי בדבר שנבלע בו ע״י חמין וכה״ג דנבלע בכל הכלי אבל ציר מלוח אינו נבלע אלא כדי קליפה וכמ״ש בסי׳ ס״ט לכך די בקליפה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ח)
There the case is of what was absorbed through heat, and therefore through the whole thickness of the vessel; here salted brine enters only the thickness of a peel, and so a peel suffices.
The Pischei Teshuva (ס״ק ט, on “one peels that spot”) adds, in the name of Rav Maharar Daniel, a case the Rama does not treat: where one no longer knows where the brine fell.
« אם נפל ציר או חלב מהותך חם בכלי ואין יודע באיזה מקום והוא מיעוט הכלי בטל ברוב » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק ט)
But he does not stop there, and his own remark runs against the leniency.
« ונראה דאם הוא כלי שאפשר בהגעלה צריך הגעלה » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק ט)
And for practice — ask your Rav.
« ולעיל סי׳ ע׳ ס״ד ולקמן סי׳ ק״ה סי״א פסק כסברת הרשב״א לחלק במליח בין עליון לתחתון וצ״ל דדוקא לאסור כולה דהיינו בשמן יש חילוק אבל לאסור כ״ק כגון בכחוש אין חילוק דנהי דתתאה גבר מ״מ קליפה מיהא בעי כמו בסעיף ד׳ » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ב)
« (וצ״ע בב״י בסי׳ זה ד״ה ואינו תלוי כו׳ דלא משמע הכי) » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ב)
« היכא אמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה כשאין שום אחת מהחתיכות שמינה שאם היתה שמינה כולה אסורה » (שו״ע יו״ד צ״א:ו)
And he gives the reason why fat changes everything.
« וכן חברתה אסורה כולה מפני שהשומן מפעפע » (שו״ע יו״ד צ״א:ו)
The Shach (ס״ק י״ט) makes clear that it does not matter which of the two is the fat one.
« דאם היתה אחת מהן שמינה או הגבינה או הבשר הכל אסור דאזיל האי ומפטם להאי והוי כאילו הכל שמן » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק י״ט)
This is the yesod of all the Shach’s distinctions above: it is pi’pua’ch, the spreading of fat, that decides between “the whole piece” and “the thickness of a peel”.
« הא דמפלגינן בין נאכל מחמת מלחו לאינו נאכל מחמת מלחו הני מילי בבשר חי אבל צלי רותח שנפל למליח אפילו נאכל מחמת מלחו בעי קליפה » (שו״ע יו״ד צ״א:ז)
« ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל בתבלין והוא צלי רותח כולו אסור » (שו״ע יו״ד צ״א:ז)
« וה״ה אפוי ומבושל » (רמ״א יו״ד צ״א:ז)
« וי״א דאפילו הם צוננים דינא הכי » (רמ״א יו״ד צ״א:ז)
« וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה » (רמ״א יו״ד צ״א:ז)
| Shita | Cold roast fallen into milk | Boiling roast, cracks and spices |
|---|---|---|
| Sefer haTeruma, Shearim, Rosh, Tur, Maharil | Even if edible despite its salt — peeling is required | With cracks or spices the whole is forbidden even if the meat is raw |
| The Raavad, the Rashba, the Ran (and, according to the Rashba, so too Rashi) | Cold roast — rinsing suffices | Boiling: a peel; with cracks or spices and boiling: the whole is forbidden |
| Or Zarua, Hagahos Mordechai in the name of the Mahar"f, Semak, Semag | Cold roast — peeling is required | With cracks or spices and cold: the whole is forbidden; but not if the meat is raw |
« דע שיש בענין זה ג׳ שיטות » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק כ״א)
« היאך סגי בקליפה והלא החלב רך וחזר הצלי שנפל לתוכו כמתבשל בתוכו » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק כ״ג)
The Rashba’s answer makes the milk the “lower one” although it floats: it is the one at home, and therefore the one that cools.
« כיון שנפל לתוך החלב ה״ל כחם לתוך צונן ואף על פי שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי אינו כצונן לתוך חם וכל שהוא במקומו גובר ומקרר הצלי שנפל לתוכו הלכך בקליפה סגי » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק כ״ג)
The Shach draws from this a point that is not slight: the Rashba did not answer from salting but from the boiling roast — that is, from the ordinary case of hot into cold.
« אלא ודאי דהרשב״א לאו מכח מליחה אתא עלה » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק כ״ג)
« דתרי קולי לא מקלינן בשביל הפסד מרובה » (ט״ז יו״ד צ״א ס״ק י״ב)
That is to say: one cannot at once hold that the salting of a roast does not make it “not eaten because of its salt”, and rely on the first opinion of our seif, which is stringent about cracks only in a boiling roast.
« דהגמי״י ואו״ה סוברים דבצלי רותח לא סגי בקליפה אם נפל לחלב ובעי נטילה » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק י)
He reports that the Shach did not retain it, and that the Pri Chadash too does not hold it established.
« ולא קיי״ל הכי לדינא ולכן השמיט שיטה זו » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק י)
The Beis Efraim (Yoreh De’ah §38) nevertheless gave a reason for it: the heat of a roast drives in more than the heat of hot meat.
« דרותח דצלי מבליע טפי מרותח דבשר חם מחמת כ״ר » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק י)
And for practice — ask your Rav.
« אין בשר בחלב נאסר ע״י מליחה או ע״י כבוש אלא באכילה אבל לא בהנאה » (שו״ע יו״ד צ״א:ח)
« עיין בר״ס פ״ז ובמ״ש שם » (ש״ך יו״ד צ״א ס״ק כ״ז)
« דיש להסתפק אם נכבש הבשר תחלה תוך המים מעל״ע דקיי״ל כבוש כמבושל אי לענין זה נמי דינו כמבושל » (פתחי תשובה יו״ד צ״א ס״ק י״א)
The question stands open as the commentators leave it; it is not decided here.
« וי״א דבכל מליחה אנו משערין בס׳ » (רמ״א יו״ד צ״א:ה)
| Mode of contact | Consequence | Where it is found |
|---|---|---|
| Cold into cold | Rinsing (and nothing at all when everything is dry) | Mechaber, seif 1; Shach ס״ק א |
| The lower one is cold (hot fallen on cold) | A peel; and the liquid is permitted entirely | Mechaber, seif 4; Shach ס״ק ז |
| The lower one is boiling (cold fallen into hot) | All forbidden, for want of sixty | Mechaber, seif 4; Shach ס״ק ו–ז |
| Salted counts as boiling | A peel (the salted drives into the bland) | Mechaber, seif 5; Shach ס״ק י״א–י״ג |
| Brine | As boiling; the vessel by scalding or breaking | Rama, seif 5; Shach ס״ק י״ח |
| Fat, which spreads | The whole piece is forbidden | Mechaber, seif 6; Shach ס״ק י״ט |
| Boiling roast, cracks, spices | A peel, or all forbidden | Mechaber, seif 7; Shach ס״ק כ״א |
| Salting and pickling — benefit | Permitted (only eating is forbidden) | Mechaber, seif 8; Shach ס״ק כ״ז |
| Subject | The Shach | The Taz |
|---|---|---|
| Permitted meat in a vessel where the forbidden food was used only cold (seif 2) | He reports the Rama’s way and writes that it is not intelligible to him; his own conclusion is that a well-wiped vessel does not even require rinsing (ס״ק ג) | He holds the Rama’s distinction to be correct and clear (ס״ק ג) |
| Sixty against the peel, in the milk that falls | Where the piece is recognizable and peeling has a meaning, sixty is required; in an indistinct mixture it is permitted (ס״ק ח) | Like the ריב״א, stringently — and he concludes “in every place” (ס״ק ז) |
| Does the salt’s force lapse after the period of salting? | It lapses only as regards blood; in meat and milk it remains (ס״ק י״א) | He does not rule here and refers to siman 69 §20 (ס״ק ח) |
| Salted above / salted below | In fat food there is a difference, as the Rashba; in lean food there is none (ס״ק י״ב) | He emends the word of the text to “moist” (ס״ק ט) |
| A roast fallen into salted food or milk | Three shitos (ס״ק כ״א); and not like the Hagahos Maimoniyos, who require removal (ס״ק כ״ו) | Stringent even for a cold roast with cracks; two leniencies are not combined (ס״ק י״ב) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman 91 · ♥ Support