Sougyot, sources, ’hakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et examen des chitot
Le sujet :
Choul’han Aroukh, Yoré Déa, siman 92 (9 seifim)
avec l’appareil : Chakh (Siftei Kohen), Taz (Tourei Zahav), Pri Mégadim, Pit’hé Techouva
Le fondement de la sougya dans le Chass :
’Houlin 97b–98a (goût comme substance, קפילא, annulation par soixante) · ’Houlin 108a (’hatikha naassit névéla) · ’Houlin 111b–112a (vapeur, tata’a gavar)
Rédaction et étude :
Rav Yossef ’Haïm Samama · DAAT
דינין אם נפל חלב לקדירה של בשר. ובו ט׳ סעיפים: כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועם העובד כוכבים הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי׳ בפחות מששים ואותה חתיכה אסורה במה דברים אמורים בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אע״פ שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל אסור אא״כ יש בו ס׳: הגה וע״ל סימן צ״ח דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים ובעינן ס׳ בכל ענין:
Résumé du chapeau : le siman s’ouvre sur son intitulé — règles du lait tombé dans une marmite de viande — et annonce neuf seifim ; l’édition suivie ici en découpe bien neuf.
Un kazayit de viande est tombé dans une chaudière de lait bouillant : le non-juif goûte la marmite. S’il dit qu’il s’y trouve un goût de viande, elle est interdite ; sinon elle est permise, même s’il y a moins de soixante — et ce morceau-là, lui, est interdit. De quoi parle-t-on ? De ce qu’on a devancé et retiré le morceau avant qu’il ne rejette le lait qu’il avait absorbé, c’est-à-dire avant que la chaudière ne cesse de bouillir. Mais si l’on n’a pas eu le temps de l’ôter, au point qu’il ait pu rejeter le lait absorbé, alors même que le non-juif y ait goûté et n’y trouve aucun goût, c’est interdit — sauf s’il y a soixante. Glose du Rama : et voir plus loin au siman 98, que nous n’avons pas coutume de nous fier au goût du non-juif, et qu’il faut soixante en tout état de cause.
Tout le siman tient dans une remarque simple : l’interdit de la viande avec le lait est un interdit de goût. Ce n’est pas une quantité qu’il faut mesurer, c’est une saveur qu’il faut constater. De là la permission de la guemara (’Houlin 97b) de s’en remettre au קפילא, l’artisan non juif dont c’est le métier, pour dire s’il y a ou non un goût de viande dans le lait. S’il dit qu’il y en a, c’est interdit ; s’il dit qu’il n’y en a pas, c’est permis même avec moins de soixante. Mais le morceau lui-même reste interdit : il a absorbé du lait, et cet interdit-là se trouve dans son corps — aucun goût extérieur ne l’en lave.
« כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועם העובד כוכבים הקדירה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף א״)
« ואם לאו מותרת אפי׳ בפחות מששים ואותה חתיכה אסורה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף א״)
« במה דברים אמורים בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף א״)
« דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף א״)
« אע״פ שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל אסור אא״כ יש בו ס׳ » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף א״)
« דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים ובעינן ס׳ בכל ענין » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף א״)
C’est l’un des passages les plus aigus du siman, et tout le poids du Taz (ס״ק א) y est engagé.
« ויש כאן ב׳ איסורין האחד מצד טעם בשר שמפליט להחלב תכף אחר הנפילה לשם ולזה מהני ששים בחלב לכ״ע » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
« ויש איסור אחר דהיינו החלב שבולע הבשר לתוכו חוזר ואוסר שאר החלב שביורה » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
On tient là la racine de la condition de temps : le second interdit n’existe pas tant que la chaudière bout, parce que la viande, tant qu’elle bout, ne rend pas ce qu’elle a bu. Il naît à l’instant où le bouillonnement cesse.
« ואיסור זה אינו שייך אלא אחר שתנוח היורה אז חוזר הבשר ומפליט החלב שבלע ולא קודם לזה » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
| Chita | Du lait dans du lait (min bémino) | Source |
|---|---|---|
| Rachi (et la chita du Rivа’) | Même pour une quantité infime — une espèce dans son espèce ne s’annule pas ; soixante ne servirait donc à rien contre le lait absorbé | Taz ס״ק א |
| Rabbénou Tam (et c’est ce que nous tenons) | Annulé par soixante — même une espèce dans son espèce | Taz ס״ק א |
« ובזה לא מהני ס׳ לרש״י דס״ל מין במינו במשהו » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
« אבל אנן קיימא לן כר״ת דאפי׳ מין במינו בטל בס׳ » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
« וכזית דנקט כאן לאו דוקא אלא ה״ה פחות מכזית רק לענין מלקות יש חילוק » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק א)
נפל חלב לתוך קדירה של בשר טועמין החתיכה שנפל עליה החלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה (ולדידן דאין סומכין אעובדי כוכבים בעינן ששים בחתיכה ואם לאו כולה אסורה) ומשערין בכולה אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכת והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים בשלא ניער הקדרה בתחילה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כיסה אבל אם ניער מתחילה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב: הגה וכן אם לא ניער כלל לא בתחילה ולא בסוף ולא כיסה כלל אם יש ס׳ בקדירה נגד טיפת חלב שנפל אינו אסור רק החתיכה לבד ושאר הקדירה מותר (בית יוסף בשם הראב״ד והמגיד משנה בשם הרמב״ם) וכן אם ניער בתחלה או כסה מיד אע״ג דלא ניער ולא כיסה לבסוף כל הקדירה מצטרף והוא שניער וכיסה מיד שנפל שם האיסור (טור וב״י בשם ר״י ן׳ חביב): וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת ואם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמוך עליו משערים בששים (עכ״ל רמב״ם): הגה ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל מה שנוער הקדירה אם לא שניער מיד שנפל האיסור (טור) והכי נהוג:
Du lait est tombé dans une marmite de viande : on goûte le morceau sur lequel le lait est tombé. S’il n’a pas de goût de lait, tout est permis ; s’il a pris du goût de lait, ce morceau-là est interdit (et pour nous, qui ne nous fions pas aux non-juifs, il faut soixante dans le morceau, et sinon il est entièrement interdit). Et l’on mesure dans le tout : s’il y a dans tout ce que contient la marmite — les morceaux, le légume, le bouillon et les épices — de quoi faire que ce morceau soit un soixantième de l’ensemble, ce morceau est interdit et le reste permis. De quoi parle-t-on ? De ce qu’on n’a pas remué la marmite au début, quand le lait est tombé, mais seulement à la fin, et qu’on ne l’a pas couverte. Mais si l’on a remué du début jusqu’à la fin, ou couvert depuis l’instant de la chute jusqu’à la fin, tout se joint pour annuler le goût du lait.
Glose du Rama : de même, si l’on n’a pas remué du tout, ni au début ni à la fin, et qu’on n’a pas couvert du tout — s’il y a soixante dans la marmite contre la goutte de lait tombée, seul le morceau est interdit et le reste de la marmite est permis (Beit Yossef au nom du Raavad, et le Maguid Michné au nom du Rambam). Et de même, si l’on a remué au début ou couvert immédiatement, bien qu’on n’ait ni remué ni couvert à la fin, toute la marmite se joint — à condition d’avoir remué ou couvert dès l’instant où l’interdit y est tombé (Tour, et Beit Yossef au nom de Rabbi Yossef ibn ’Haviv).
De même, si le lait est tombé dans le bouillon ou sur les morceaux sans qu’on sache sur lequel, on remue toute la marmite jusqu’à ce que le tout se mélange de nouveau : s’il y a dans toute la marmite un goût de lait, elle est interdite, sinon elle est permise ; et si l’on ne trouve pas de non-juif pour goûter et s’en remettre à lui, on mesure par soixante (fin des mots du Rambam). Glose : et il y a qui contestent, et tiennent que remuer la marmite ne sert à rien si l’on n’a pas remué dès l’instant où l’interdit est tombé (Tour) — et c’est ainsi que l’on se conduit.
« דכשנפל על חתיכה א׳ אין השאר שבקדירה מצטרף לבטל החלב אלא צריך שיהא בחתיכה עצמה ששים לבטל הטעם » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ג)
« אבל ניער מיד בשעת נפילת הטיפה הרי נכנסה החתיכה מיד בכלל הקדרה וכל הקדרה מצטרף » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ג)
| Chita | Remuer / couvrir | Source |
|---|---|---|
| Le Raavad, et le Maguid Michné au nom du Rambam | Même sans avoir remué du tout : s’il y a soixante dans la marmite contre la goutte, seul ce morceau est interdit et le reste permis | Rama, seif 2 |
| Le Tour, et le Beit Yossef au nom de R. Yossef ibn ’Haviv | Remuer et couvrir ne joignent que si on l’a fait dès l’instant de la chute — et c’est ainsi que l’on se conduit | Rama, seif 2 |
« וכן אם לא ניער כלל לא בתחילה ולא בסוף ולא כיסה כלל אם יש ס׳ בקדירה נגד טיפת חלב שנפל אינו אסור רק החתיכה לבד ושאר הקדירה מותר » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ב)
« וכן אם ניער בתחלה או כסה מיד אע״ג דלא ניער ולא כיסה לבסוף כל הקדירה מצטרף והוא שניער וכיסה מיד שנפל שם האיסור » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ב)
Le Chakh ajoute ici une lecture qui vaut d’être retenue : selon le Tour, il n’est même pas requis de continuer à remuer — il suffit d’avoir remué ou couvert à l’instant de la chute, quand bien même on aurait cessé ensuite. Et il conclut que c’est là le principal.
« ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי׳ פסק אחר כך מלנער » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ה)
« ומ״מ דעת מהר״י ן׳ חביב והרב עיקר » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ה)
« ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל מה שנוער הקדירה אם לא שניער מיד שנפל האיסור » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ב)
« וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ב)
כשנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור ואם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד:
Lorsque ce morceau a été interdit à cause du lait, le morceau tout entier devient interdit ; et si on l’a cuit ensuite avec d’autres morceaux, il faut soixante pour annuler le morceau entier. Si on le reconnaît, on le jette et les autres sont permis ; si on ne le reconnaît pas, le bouillon est permis, et tous les morceaux sont interdits dès lors que le morceau interdit est de ceux dont on fait honneur à ses hôtes.
« הטעם כתבו הפוסקים משום דבשר וחלב כל חד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא״כ בשאר איסורים » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י)
« דקי״ל לקמן ר״ס ק״א דבשר בחלב הוי איסור מחמת עצמו ואם היא ראוי׳ להתכבד לא בטיל באלף » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ט)
C’est l’une des ma’hlokot les plus vives et les plus étendues de tout le traité des mélanges.
לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה ואין בה ששים לבטלו ונאסרה ואחר כך בישלה עם אחרות אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת: הגה וי״א דאמרינן בכל האסורים חתיכה נעשית נבילה (תוס׳ וסמ״ג וסמ״ק ומרדכי והאחרוני׳) וכן המנהג פשוט ואין לשנות ודוקא אם האסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (ארוך כלל כ״ח) וכל זה בשאר איסורים אבל בבשר בחלב אע״פ שאין האסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב אמרינן חתיכה נעשית נבילה יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ״ה ורשב״א ור״ן בשם ראב״ד) ויש לסמוך על זה בשאר אסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר בחלב ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. וע״ל סימן צ״ט ס״ק ט״ו מדין חתיכה נעשית נבילה כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ולא בעינן ס׳ רק נגד האיסור שבלע (מרדכי פג״ה וע״ל סימן צ״ח):
On n’a dit que le morceau lui-même devient névéla que pour la viande avec le lait, mais non pour les autres interdits. Par exemple : un kazayit de graisse interdite absorbé dans un morceau, sans qu’il y ait soixante pour l’annuler, et le morceau a été interdit ; si on le cuit ensuite avec d’autres, il ne faut que soixante contre le kazayit de graisse — et alors même le morceau lui-même redevient permis.
Glose du Rama : et il y a qui disent que pour tous les interdits on dit que le morceau devient névéla (Tossafot, Semag, Semak, Mordekhai et les derniers), et tel est l’usage répandu, qu’il ne faut pas changer. Mais cela seulement si l’interdit adhère au morceau permis, ou si le morceau est tout entier hors du bouillon et que l’interdit est tombé dessus ; en revanche, si une partie du morceau est dans le bouillon et que l’interdit n’y adhère pas, on ne dit pas que le morceau devient névéla, et toute la marmite se joint pour annuler l’interdit — et malgré tout il y a lieu d’être rigoureux et d’interdire ce morceau-là (Arokh, règle 28). Et tout cela pour les autres interdits ; mais pour la viande avec le lait, même si l’interdit n’adhère pas et qu’une partie du morceau est dans le bouillon, on dit que le morceau devient névéla.
Il y a qui disent qu’on ne dit pas « le morceau devient névéla » lorsqu’un interdit liquide s’est mêlé à du permis liquide, puis que le tout s’est mêlé à un autre permis : il ne faut alors que soixante contre l’interdit qui est tombé (Mordekhai, chap. 25, Rachba et Ran au nom du Raavad) ; et l’on peut s’appuyer sur cela pour les autres interdits en cas de grande perte, mais non pour la viande avec le lait. Et s’il s’agit d’un mélange de sec dans du sec, on ne dit pour aucun interdit que le morceau devient névéla ; voir plus loin siman 99. Un récipient rendu interdit par ce qu’il a absorbé — on n’y dit pas que le morceau devient névéla, et il ne faut soixante que contre l’interdit qu’il a absorbé (Mordekhai ; voir plus loin siman 98).
| Chita | ’h.n.n. dans les autres interdits | Source |
|---|---|---|
| Le Me’haber | Seulement pour la viande avec le lait — là, le morceau entier est le corps de l’interdit ; ailleurs, soixante contre le seul interdit absorbé | Me’haber, seif 4 |
| Le Rama (Tossafot, Semag, Semak, Mordekhai) | Dans tous les interdits — et le Chakh rappelle que, de l’avis de tous, ce n’est là que midérabanan | Rama, seif 4 ; Chakh ס״ק י״ב |
« לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ד)
« וי״א דאמרינן בכל האסורים חתיכה נעשית נבילה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« וכן המנהג פשוט ואין לשנות » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« וכ״כ הר״ן דבשאר איסורים הוי מדרבנן » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י״ב)
« ודוקא אם האסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« וכל זה בשאר איסורים אבל בבשר בחלב אע״פ שאין האסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב אמרינן חתיכה נעשית נבילה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« דר״י סובר דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ד)
« ורש״י פי׳ אפי׳ מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק ד)
« הרב הכריע כן הכל מסברתו כעין פשר » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י״ג)
« ומ״ש דבבשר בחלב אפילו מקצת החתיכה תוך הרוטב חנ״נ ג״כ צ״ע דהוא נגד כל הפוסקים » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י״ג)
« ונראה דמ״ש הרב דבבשר בחלב אפילו מקצתה תוך הרוטב חנ״נ היינו בשניער אח״כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י״ג)
Et le Chakh ne laisse pas son צ״ע sans réponse : il propose lui-même un yichouv — ce que le Rama écrit de la viande avec le lait, même lorsqu’une partie baigne dans le bouillon, vaut lorsqu’on a remué ensuite (בשניער) au point que le morceau est entré tout entier dans le bouillon. Nous rapportons la difficulté et sa réponse, sans trancher entre elles.
« יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« דדוקא כשנתערב איסור לח בהיתר יבש אמרינן חנ״נ מטעם חשיבות כי החתיכות איסור ניכר ומובדל נ״נ הוא » (ש״ך יו״ד צ״ב ס״ק י״ד)
« ויש לסמוך על זה בשאר אסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר בחלב » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« דווקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול אמרינן חנ״נ » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ב)
« וכתב להתיר במקום הפסד גדול ואף שרש״ל אוסר אם הוא דרך בישול » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ב)
« ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ולא בעינן ס׳ רק נגד האיסור שבלע » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ד)
« דחתיכה שעומדת בקדרה מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אף שהיא חוץ לרוטב » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק א)
« אבל כשדבוק האיסור באותה חתיכה בתולדתו ונתבשל עמו בקדרה אז ע״י הבל הקדרה ולחלוחית גורם שמתפשט בכולו » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק א)
טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס׳ כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס׳ כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדירה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי יאסר התבשיל וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן: הגה ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה בכל ענין א״צ ס׳ רק נגד הטיפה שנפל עליה כדלקמן סי׳ צ״ד גבי כף:
נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו ומייבשו (ואז הקדירה נמי שרי) (הגהות ש״ד וארוך כלל ל״א) ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי׳ אם נפל כנגד האש אא״כ כנגד הרוטב וע״י ס׳: הגה ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס׳ בתבשיל נגד הטיפה שנפלה ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה ואם בשלו בקדירה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון (ארוך כלל ל״א):
Seif 5. Une goutte de lait tombée de l’extérieur sur une marmite placée près du feu : si elle est tombée en face du mets, il ne faut que soixante contre la goutte, car elle traverse vers l’intérieur et c’est comme si elle était tombée dans le mets. Mais si elle est tombée à l’endroit vide et qu’elle traverse l’épaisseur de la paroi jusqu’à proximité du bouillon, au point qu’il n’y ait pas là soixante contre la goutte, cet endroit de la marmite est interdit ; et si l’on verse le mets par l’endroit qui a été interdit, le mets sera interdit. Le remède : qu’on la laisse ainsi et qu’on n’y touche pas jusqu’à ce qu’elle refroidisse. Glose : et cela seulement si la marmite est ancienne ; mais si elle est neuve, il ne faut en tout état de cause que soixante contre la goutte tombée dessus, comme il est dit plus loin au siman 94 à propos de la cuiller.
Seif 6. Le monde a pris l’usage d’interdire quand elle est tombée sur la paroi, hors de la face du bouillon — et cela seulement quand elle tombe du côté qui n’est pas face au feu ; mais si elle est tombée face au feu, c’est permis, car le feu la brûle et la dessèche (et alors la marmite aussi est permise). Et cela seulement pour une chose minime, telle qu’une goutte ; mais s’il en est tombé beaucoup, il n’y a pas de permission même face au feu, sinon face au bouillon et par soixante. Glose : et alors la marmite est interdite même s’il y a soixante dans le mets contre la goutte tombée ; on en versera aussitôt le mets par l’autre côté, non en face de la goutte. Et si l’on y a cuit un autre mets, son régime est celui de la première fois.
« טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס׳ כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ה)
« ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס׳ כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדירה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ה)
« וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ה)
« אי מפעפע לתוך הרוטב הרי נתבטל הטיפה בששים ואם אינו מפעפע לתוכה ממה יאסר » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק י״ז)
« מבואר מזה דהקדירה אסורה ולא חשבינן כאילו נפלה לתבשיל אלא לענין היתר התבשיל לחוד » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק י״ז)
« ורש״ל כ׳ פ׳ גיד הנשה סימן ל״ז בזה אף הקדירה מותר מן הדין לבשל בה בשר עוד אלא שלכתחלה אסורה להשתמש בה אפילו בשר שנראה כאילו נאסר בחלב כו׳ עכ״ל וכן נראה עיקר כמו שאזכיר בסמוך » (ט״ז יו״ד צ״ב ס״ק י״ז)
Mais le Taz ne s’arrête pas là : il rapporte aussitôt le Maharchal (Pereq Gid ha-Nasheh, siman 37), pour qui la marmite elle-même est permise מן הדין — on peut y cuire de la viande encore — et n’est interdite que לכתחילה, parce qu’elle paraîtrait interdite par le lait. Et le Taz conclut qu’il se range à cet avis : וכן נראה עיקר.
| Le cas | Le régime |
|---|---|
| Marmite ancienne, face au vide, hors de la face du feu | L’usage a été d’interdire cet endroit (s’il n’y a pas là soixante contre la goutte) |
| Face au feu | Permis — le feu la brûle et la dessèche, et alors la marmite aussi est permise |
| Marmite neuve | En tout état de cause, soixante contre la goutte suffisent (comme pour la cuiller, siman 94) |
| Il en est tombé beaucoup (non une goutte) | Pas de permission même face au feu — sinon face au bouillon et par soixante |
« ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה בכל ענין א״צ ס׳ רק נגד הטיפה שנפל עליה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ה)
« אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו ומייבשו » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ו)
« ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי׳ אם נפל כנגד האש אא״כ כנגד הרוטב וע״י ס׳ » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ו)
« ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס׳ בתבשיל נגד הטיפה שנפלה ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ו)
« ואם בשלו בקדירה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ו)
יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בערב שבת אפי׳ שלא כנגד הרוטב אפילו שלא כנגד האש על ידי ס׳: הגה והכי נהוג (ארוך) ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על גבי קרקע והעמידו עליו קדירה חמה אם מה שנשפך אינו אצל האש לא הוי רק כלי שני ולכן הקדירה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר (הגהת ש״ד סימן כ״ה) וקלוח מן הקדירה רותחת שהלך אל קדירה צוננת אם נפסק הקלוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני (כך משמע בשערים מתשובת מוהר״ם) ואם לא נפסק הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה (ת״ה סי׳ קפ״ה) והתבשיל שבתוכה שרי דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה אבל אם הקדירה היא חמה והוא כלי ראשון וכ״ש עומד אצל האש אפי׳ הקלוח הוא צונן הכל אסור דתתאה גבר והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור (כך משמע מב״י) כמו שנתבאר לעיל סי׳ צ״א. טפה הנופל׳ על גבי כיסוי קדירה דינה כנפלה על גבי קדירה נגד הרוטב והוא שהתחיל הקדירה להרתיח דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב (ארוך כלל ל״א וש״ד):
Il y a qui permet, dans un moment pressé — par exemple la veille de Chabbat — même hors de la face du bouillon et même hors de la face du feu, au moyen de soixante. Glose : et c’est ainsi que l’on se conduit.
Et si du lait, ou un autre interdit bouillant, s’est répandu sur le sol et qu’on y a posé une marmite chaude : si ce qui s’est répandu n’est pas près du feu, ce n’est qu’un récipient second ; la marmite est donc interdite, car elle absorbe un peu, mais le mets qui s’y trouve est permis, car le dessous l’emporte.
Un filet qui coule d’une marmite bouillante vers une marmite froide : s’il s’est interrompu avant d’atteindre le froid, c’est aussi un récipient second ; s’il ne s’est pas interrompu, c’est comme un versement, et la marmite froide est interdite si la main se retire au contact du filet — mais le mets qui s’y trouve est permis, car un versement n’interdit que l’épaisseur d’une pelure. En revanche, si la marmite est chaude et qu’elle est un récipient premier, et a fortiori si elle se tient près du feu, alors même que le filet soit froid, tout est interdit : car le dessous l’emporte, et c’est comme du froid versé dans du chaud, où tout est interdit — comme il a été expliqué plus haut au siman 91.
Une goutte qui tombe sur le couvercle d’une marmite a le régime de celle qui tombe sur la marmite face au bouillon — à condition que la marmite ait commencé à bouillir, car alors la vapeur monte sans cesse, atteint le couvercle et en redescend vers le bouillon.
« ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על גבי קרקע והעמידו עליו קדירה חמה אם מה שנשפך אינו אצל האש לא הוי רק כלי שני ולכן הקדירה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ז)
« ואם לא נפסק הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ז)
« והתבשיל שבתוכה שרי דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ז)
« אבל אם הקדירה היא חמה והוא כלי ראשון וכ״ש עומד אצל האש אפי׳ הקלוח הוא צונן הכל אסור דתתאה גבר והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ז)
« טפה הנופל׳ על גבי כיסוי קדירה דינה כנפלה על גבי קדירה נגד הרוטב והוא שהתחיל הקדירה להרתיח דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ז)
« אם היא של מתכות ובא להגעילה לא מהני כשימלאנה מים וירתיחנה דא״כ צד החיצון לא נגעל אלא צריך להכניסה כולה ליורה » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ג)
« מאחר שדין אפר גופיה הוא מחלוקת לכן ח״ו לסמוך ע״ז אלא באיסור קל » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ד)
מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדיר׳ ואוסרת׳: הגה אם היה חלב במחבת בעינן ס׳ בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת (ד״ע) וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך) וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא״י סימן ק״ג) וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כל שכן בזיעה (מרדכי פרק כ״ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש״ד):
Une poêle de lait qu’on a posée dans le foyer, sous une marmite de viande : la vapeur monte, est absorbée par la marmite et l’interdit. Glose : s’il y avait du lait dans la poêle, il faut soixante dans le mets de la marmite contre le lait de la poêle (avis propre). Et tout cela ne parle que d’une poêle découverte, la vapeur montant de l’aliment lui-même vers la marmite qui est au-dessus (Arokh) ; et l’on parle aussi d’une proximité telle que la main se retire de la vapeur à l’endroit où elle touche la marmite — mais si la main ne s’y retire pas, tout est permis. C’est pourquoi l’on suspend de la viande à sécher au-dessus de marmites de lait sans craindre la vapeur qui monte (Piskei Maharaï, 103). Et de même, si la poêle est couverte, tout est permis — comme deux marmites qui se touchent l’une l’autre sans s’interdire par le contact, et a fortiori par la vapeur (Mordekhai, chap. 25). Toutefois, il y a lieu d’être prudent en tout cela a priori.
« וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ח)
« וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ח)
« דדוקא זיעת משקין כמוהו אבל אוכלין כמו חלב המהותך אין זיעתו כמוהו » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ו)
« אם היה מחבת מחלב למטה חם ולמעלה סמוך דבר כשר והזיעה עולה אפי׳ יד סולדת בזיעה אפשר יש להתיר » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ו)
« וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כל שכן בזיעה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ח)
« ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ח)
« מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה » (רמ״א יו״ד צ״ב סעיף ח)
נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי אין צריך כי אם גרידה אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי צריך הגעלה:
Une chandelle de suif faite comme une chandelle de cire, dont une goutte est tombée sur un ustensile : il ne faut que racler. Mais du suif fondu et chaud dont une goutte est tombée sur un ustensile : il faut une hag’ala.
« נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי אין צריך כי אם גרידה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ט)
« אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי צריך הגעלה » (שו״ע יו״ד צ״ב סעיף ט)
« אם מותר להדליק שפופרת של טובאק מנר של חלב » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ז)
« אם נפל ראש הפתילה שכבר נשרף ונעשה אפר אינו אוסר » (פ״ת יו״ד צ״ב ס״ק ח)
| Le mode de contact | Le résultat | La source |
|---|---|---|
| Kazayit de viande dans une chaudière de lait | Goût du קפילא, ou soixante ; et ce morceau-là est interdit | Me’haber, seif 1 ; Taz ס״ק א |
| Lait tombé dans la marmite — sans avoir remué | Soixante dans le morceau lui-même ; à défaut, il est seul interdit | Me’haber et Rama, seif 2 |
| Remué ou couvert dès la chute | Tout se joint pour les soixante | Me’haber et Rama, seif 2 |
| Morceau devenu interdit (’h.n.n.) | Le morceau entier est névéla ; soixante contre lui tout entier | Me’haber, seifim 3–4 ; Chakh ס״ק י |
| Goutte face au bouillon | Elle traverse → soixante contre la goutte | Me’haber, seif 5 ; Taz ס״ק י״ז |
| Goutte face au vide, hors de la face du feu | L’usage a été d’interdire cet endroit | Me’haber, seifim 5–6 |
| Versement / filet ininterrompu | Interdit l’épaisseur d’une pelure ; le mets reste permis (le dessous l’emporte) | Rama, seif 7 |
| Vapeur (poêle découverte, main qui se retire) | Absorbée et interdisante ; couverte ou éloignée — permis | Me’haber et Rama, seif 8 ; Pri Mégadim dans le P’T ס״ק ו |
| Chandelle de suif | Figé — racler ; fondu et chaud — hag’ala | Me’haber, seif 9 ; P’T ס״ק ז–ח |
| Le sujet | Première chita | Seconde chita |
|---|---|---|
| Se fier au goût du non-juif | Le Me’haber — on s’en remet au קפילא, même avec moins de soixante | Le Rama — on ne s’y fie pas, et il faut soixante en tout état de cause |
| Du lait dans du lait — l’interdit absorbé | Rachi et le Rivа’ — pour une quantité infime | Rabbénou Tam — annulé par soixante (et c’est ce que nous tenons) |
| Quand remuer joint-il ? | Raavad et Maguid Michné — même sans avoir remué, soixante suffisent | Tour et Rama — seulement si l’on a remué dès la chute |
| ’Hatikha naassit névéla | Le Me’haber — seulement pour la viande avec le lait | Le Rama — dans tous les interdits, et midérabanan selon le Chakh |
| Le morceau, tout entier ou en partie hors du bouillon | R. Yits’hak — seulement tout entier hors du bouillon | Rachi — même une partie dans le bouillon (Chakh ס״ק ד) |
| Liquide dans du liquide tombé dans du permis | Mordekhai, Rachba et Ran — soixante suffisent, pas de ’h.n.n. | Maharchal — par voie de cuisson, on dit ’h.n.n. (P’T ס״ק ב) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Accueil · Siman 92 · ♥ Soutenir