סימן צ״ה — דין דגים וביצה שנתבשלו בקדרה של בשר

לפי השולחן ערוך (יו״ד צ״ה:א), דגים שנתבשלו או נצלו בקדרה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא: טעם הבשר, שכבר קלוש, עבר לקדרה ומשם לדגים בעודו בכל שלב טעם היתר. אך הרמ״א (הגה) מביא שיש מחמירין לכתחילה בצלייה ובישול (יש מחמירין בצלייה ובישול), ולכן מנהג האשכנזים לאסור לכתחילה ולהתיר בדיעבד. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

זהו לב הסימן: טעם היתר (דהיתרא) העובר פעמיים — מן הבשר לקדרה ומן הקדרה לדגים — נשאר היתר, לפי שהטעם קלוש ולא היה אסור באף שלב. על כן המחבר מתיר לאכול דגים אלו בכותח. אך באיסור, אפילו כמה נותן טעם בר נותן טעם אסורים (ט״ז ס״ק א). הרמ״א מחמיר לכתחילה בצלייה ובישול, אך מתיר בדיעבד, מתיר את השימוש בכליהם, ומתיר כשעלו בלא בישול או כשהכלי אינו בן יומו. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

זהו המקרה המרכזי שבהדחה (סעיף ג). לפי המחבר, קערות בשר המודחות ביורה של חלב במים רותחים (יד סולדת), אפילו שניהם בני יומן, מותרות מטעם נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, ובלבד שיוכל לומר ׳ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בה׳. הרמ״א אוסר כששניהם בני יומן, מודחים יחד ובכלי ראשון — וכן המנהג; אך מתיר אם אחד אינו בן יומו, או שהודחו זה אחר זה, או בכלי שני. עירוי מכלי ראשון של בשר הוי ככלי ראשון, אך מים רותחים פרווה שנשפכו על שניהם — מותר. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.