✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן א׳ · ט׳ סעיפים
דין השכמת הבוקר — להכרה והבנה
סימן א׳ · ט׳ סעיפים
דין השכמת הבוקר
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לט׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף, הסברים פדגוגיים, והיסוד הגדול של שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, עם פרק מקרים מעשיים.
נושא: הנהגת היהודי בקומו וסדר הבוקר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן א' · ט׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תוכן הלימוד
1. יתגבר כארי — והיסוד שויתי ה' לנגדי תמיד
2. המשכים להתחנן: שעות המשמרות
3. מיצר ודואג על חורבן בית המקדש
4. מעט בכוונה טוב מהרבות בלא כוונה
5. אמירת פרשיות: עקדה, מן, עשרת הדברות, קרבנות
6. פרשיות הקרבנות: רק ביום
7. יהי רצון אחר פרשת העולה
8. פסוק "ושחט אותו" עם הקרבנות
9. המנהג: כיור, תרומת הדשן, תמיד וקטורת
10. מקרים מעשיים ושאלות חזרה
1. יתגבר כארי
לשון השולחן ערוך (סעיף א')
יִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי לַעֲמוֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר. הגה: וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יְאַחֵר זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין (טור).
הסבר
יתגבר כארי — שיתחזק כאריה לקום בבוקר לעבודת בוראו, באופן שהוא מעורר את השחר ולא השחר מעוררו. הגהת הרמ"א: ועל כל פנים לא יאחר את זמן התפילה שהציבור מתפללין.
"מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר" — לשון הכתוב "עוּרָה כְבוֹדִי... אָעִירָה שָּׁחַר" (תהלים נז): הצדיק קם קודם אור היום לעבודת ה', כמי שמעורר בעצמו את השחר ואינו ממתין שיעירוהו.
היסוד הגדול — שויתי ה' לנגדי תמיד
הרמ"א ממשיך במה שהוא, כלשונו, כלל גדול בתורה ומעלת הצדיקים ההולכים לפני האלהים:
הגה: שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ כִּישִׁיבָתוֹ וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל... כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו (מורה נבוכים ח״ג פ׳ נ״ב).
"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" הוא כלל גדול בתורה ומעלת הצדיקים ההולכים לפני האלהים. שכן ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו בעת היותו לבדו בביתו אינן כישיבתו ותנועותיו ועסקיו בעמדו לפני מלך גדול, ואין דיבורו עם בני ביתו כדיבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו — מיד תגיע אליו היראה וההכנעה והבושה ממנו תמיד (מורה נבוכים ח״ג פ׳ נ״ב).
לב כל הסימן: שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד — ההכרה התמידית שהאדם עומד לפני המלך. לא רגש של הבוקר בלבד, אלא כיוון כל היום: לנהוג, ביחיד כברבים, כעומד לפני הרואה הכל.
למעשה (סעיף א'): מיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו, ולא יתבייש מפני המלעיגים, וגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב.
2. המשכים להתחנן
לשון השולחן ערוך (סעיף ב')
הַמַּשְׁכִּים לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, יְכַוֵּן לַשָּׁעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּנּוֹת הַמִּשְׁמָרוֹת, שֶׁהֵן בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה וּלְסוֹף שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַלַּיְלָה וּלְסוֹף הַלַּיְלָה, שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת עַל הַחֻרְבָּן וְעַל הַגָּלוּת רְצוּיָה.
המשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות המשמרות — בשליש הלילה, בסוף שני שלישי הלילה, ובסוף הלילה — שהתפילה הנאמרת באותן שעות על החורבן ועל הגלות רצויה.
מִשְׁמָרוֹת — ה"אשמורות" המחלקות את הלילה. בשעות חילופן העולם מסוגל יותר לתפילת האבל והתחנונים (יסוד תיקון חצות).
3. מיצר ודואג על החורבן
לשון השולחן ערוך (סעיף ג')
רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁיְּהֵא מֵצֵר וְדוֹאֵג עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
עבודת הבוקר אינה אישית בלבד: היא נושאת גם את צער הכלל. לזכור שעודנו בגלות ולהשתוקק לבניין — חלק מיראת שמים.
4. מעט בכוונה
לשון השולחן ערוך (סעיף ד')
טוֹב מְעַט תַּחֲנוּנִים בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת בְּלֹא כַּוָּנָה.
טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה.
האיכות לפני הכמות. מוטב לומר מעט מתוך הבנה ופנייה אמיתית אל ה' מלהרבות מילים והדעת מפוזרת. זהו יסוד עבודה שבלב.
5. אמירת פרשיות
לשון השולחן ערוך (סעיף ה')
טוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וּפָרָשַׁת הַמָּן וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּפָרָשַׁת עוֹלָה וּמִנְחָה וּשְׁלָמִים וְחַטָּאת וְאָשָׁם. הגה: וְדַוְקָא בְּיָחִיד מֻתָּר לוֹמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּכָל יוֹם, אֲבָל אָסוּר לְאוֹמְרָם בְּצִבּוּר (תשו' הרשב"א סימן קפ"ד).
טוב לומר פרשת העקדה, פרשת המן, עשרת הדברות, ופרשיות הקרבנות: עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם. הגהת הרמ"א: ודווקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בציבור (תשובת הרשב"א סימן קפ"ד).
מדוע עשרת הדברות רק ביחיד? כדי שלא לתת פתחון פה למינים האומרים שאין תורה אלא עשרת הדברות. לכן בציבור נמנעים מלקובעם בתפילה, וביחיד כל אחד אומרם.
| פרשה | עניין |
|---|---|
| הָעֲקֵדָה | עקדת יצחק — להזכיר זכות אבות ומסירות נפש |
| הַמָּן | פרשת המן — לחזק הביטחון שהפרנסה מאת ה' |
| עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת | רק ביחיד |
| קָרְבָּנוֹת | עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם |
6. פרשיות הקרבנות — ביום
לשון השולחן ערוך (סעיף ו')
פָּרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת לֹא יֹאמַר אֶלָּא בַּיּוֹם (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן מ"ז סָעִיף י"ג).
פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום (ועיין לעיל סימן מ"ז סעיף י"ג).
מדוע ביום? שהרי הקרבנות עצמם לא קרבו אלא ביום. וכיוון שאמירת הקרבנות במקום הקרבתם — "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" — שומרים על זמן עבודתם. ההפניה היא לסימן מ"ז.
7. יהי רצון אחר העולה
לשון השולחן ערוך (סעיף ז')
כְּשֶׁיְּסַיֵּם פָּרָשַׁת הָעוֹלָה יֹאמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי עוֹלָה, וְכָךְ יֹאמַר אַחַר פָּרָשַׁת הַמִּנְחָה וְהַשְּׁלָמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם בָּאִים בִּנְדָבָה.
כשיסיים פרשת העולה יאמר "יהי רצון": שיהא זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה. וכן יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים — מפני שהם באים בנדבה.
אומרים "יהי רצון" רק על הקרבנות הבאים בנדבה: עולה, מנחה, שלמים. אבל לא על חטאת ואשם, הבאים על חטא — שאין אדם מבקש להתחייב בהם.
8. "ושחט אותו" עם הקרבנות
לשון השולחן ערוך (סעיף ח')
יֹאמַר עִם הַקָּרְבָּנוֹת פָּרָשַׁת וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה לִפְנֵי ה'.
יאמר עם הקרבנות את הפסוק "וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה לִפְנֵי ה'" (ויקרא א, יא).
פסוק זה מציין את מקום השחיטה — בצפון (צָפוֹנָה) — דין קרבן עולה. בהוספתו אומרים את הקרבן בשלמותו, "לפני ה'", נאמן ליסוד הסימן: הכל נעשה לִפְנֵי ה'.
9. מנהג הכיור והקטורת
לשון השולחן ערוך (סעיף ט')
יֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר פָּרָשַׁת הַכִּיּוֹר, וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן, וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וּפָרָשַׁת סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת וַעֲשִׂיָּתוֹ.
יש נוהגין לומר, כסדר: פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו.
פרשיות נוספות אלו הן מנהג ("יש נוהגין"), כסדר עבודת המקדש שביום. הן משלימות את "סדר הקרבנות" שרבים אומרים בתחילת שחרית.
10. מקרים מעשיים
מקרה 1 — לקום בזריזות
מצב: השעון מצלצל, המיטה נוחה, וזמן תפילה בציבור עוד רחוק. כיצד מקיימים את סעיף א'?
הנהגה: לקום כארי, בלא התמהמהות, מתוך זכירה שזו עבודת הבורא. וגם המתפלל ביחיד לא יאחר את הזמן שהציבור מתפללין (רמ"א). כוח הבוקר נותן את הטון לכל היום.
מקרה 2 — שויתי ה' לנגדי בחיי היום-יום
מצב: בעבודה, לבד מול המסך, איש אינו רואה. מילה, מבט או בחירה עשויים להיעלם מעיני בני אדם.
הנהגה: לזכור שהנהגת האדם לבדו בביתו אינה צריכה להיות שונה מהנהגתו לפני מלך גדול — וכל שכן לפני מלך מלכי המלכים, "אשר מלא כל הארץ כבודו" ורואה במעשיו. זהו היסוד הגדול של הסימן, החי לא בבית הכנסת בלבד אלא בכל מקום.
מקרה 3 — אמירת קרבנות ועשרת הדברות בבוקר
מצב: בפתחו את הסידור בבוקר מוצא האדם את העקדה, פרשת המן, הקרבנות — ושואל מה לומר ומתי.
הנהגה: טוב לומר עקדה, מן ופרשיות הקרבנות, ביום בלבד (סעיף ו'). עשרת הדברות נאמרים בכל יום ביחיד, אך לא בציבור (רמ"א). ושומרים על האיכות לפני הכמות: טוב מעט בכוונה (סעיף ד').
שאלות חזרה
בדוק את הבנתך:
- מהו "מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר", ומה דורש הרמ"א "על כל פנים" בעניין זמן התפילה?
- הסבר את היסוד שויתי ה' לנגדי תמיד: מה ההבדל בין האדם לבדו בביתו לבין העומד לפני מלך גדול?
- מהן שלוש שעות המשמרות, ואיזו תפילה רצויה בהן?
- מהו "טוב מעט תחנונים בכוונה", ולמה זה יסוד בעבודה שבלב?
- מדוע עשרת הדברות נאמרים ביחיד ולא בציבור?
- מדוע פרשיות הקרבנות נאמרות ביום בלבד?
- על אילו קרבנות אומרים "יהי רצון", ולמה לא על חטאת ואשם?
להעמיק עוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖הצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים ודקדוקי האחרונים על שויתי ה' ואמירת הקרבנות
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב על השכמת הבוקר