✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין המתפלל שתי תפילות — עיונים מעמיקים
סימן ק״ה · סעיף אחד
המתנה בין שתי תפילות · כדי הילוך ד׳ אמות · דעתו מיושבת · לשון תחינה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיא, מקורות, חקירת היסוד, טעם ושיעור,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ה — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה), מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים, שולחן ערוך הרב

הבסיס ההלכתי:
כדי הילוך ד׳ אמות · דעתו מיושבת · לשון תחינה · זיקה לסי׳ קכ״ג

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר דין המתפלל שתי תפילות, שני צירי הסימן (טעם ושיעור), סעיף אחד
  2. שיעור ההמתנה — «כדי הילוך ד׳ אמות», זיקה לפסיעות ולחזרה שאחר התפילה (סי׳ קכ״ג)
  3. טעם ההמתנה — «דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה», התפילה כתחנונים
  4. עומד במקומו או חוזר למקומו — שיטת אדמו״ר הזקן, זיקה לסי׳ קכ״ג
  5. סיכום וקבלה — נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le seif

דִּין הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת. וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: «המתפלל שתי תפלות זו אחר זו צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד׳ אמות כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה.» כגון שחרית ומוסף, או תשלומין למי ששכח תפילה. ולדעת אדמו״ר הזקן, החוזר למקומו — כמו שיתבאר בסימן קכ״ג.

Résumé concis :

סעיף אחד : le siman règle le המתפלל שתי תפילות — celui qui récite deux Amidot successives (כגון שחרית ומוסף, ou un תשלומין pour une prière oubliée) : il doit attendre entre elles כדי הילוך ד׳ אמות (le temps de marcher quatre coudées), afin que sa pensée soit posée (דעתו מיושבת) et qu'il prie בלשון תחינה — en supplication. Et selon le Choulhan Aroukh HaRav, s'il revient à sa place, voir סי׳ קכ״ג.

1. הקדמת הסוגיא — דין המתפלל שתי תפילות, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין המתפלל שתי תפילות זו אחר זו — כגון שחרית ומוסף, או מי ששכח תפילה וצריך להשלימה בזמן התפילה שלאחריה, ומתפלל שתיים זו אחר זו. וכל הסימן סעיף אחד: «צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד׳ אמות». ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) טעם ההמתנה — «כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה», שהתפילה בקשת רחמים ותחנונים היא, וצריכה ישוב הדעת; (ב) שיעור ההמתנה — «כדי הילוך ד׳ אמות», שהוא שיעור קצוב מדברי חכמים. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: גדר ההמתנה, למה נקבע שיעור ד׳ אמות דווקא, ומה דין החוזר למקומו (עי׳ סי׳ קכ״ג).
הערה יסודית: ההמתנה אינה הפסק בעלמא אלא הכשר לתפילה השנייה — שתהא נאמרת בישוב הדעת ובלשון תחינה, ולא כמי שגורר תפילה אחר תפילה כמעשה קבע. ולזה נפקא מינה בשיעור ההמתנה ובאופן העמידה (עומד במקומו או חוזר למקומו).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: ההמתנה בין שתי התפילות — האם מדין איכות התפילה השנייה (שלא תיאמר אלא בדעת מיושבת ובלשון תחינה, וההמתנה מכשירתה), או מדין היכר והפסק בין שתי התפילות (שלא ייראו כתפילה אחת ארוכה, וצריך להבדיל ביניהן)? ונפקא מינה במי שדעתו מיושבת מיד, ובשיעור ההמתנה כשחוזר למקומו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. שיעור ההמתנה — «כדי הילוך ד׳ אמות», זיקה לפסיעות שאחר התפילה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «המתפלל שתי תפלות זו אחר זו צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד׳ אמות כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה.»
שורש הדין: העתיק מרן דין זה בבית יוסף, ושיעור «כדי הילוך ד׳ אמות» הוא שיעור המצוי בהלכות התפילה — כשיעור ההילוך שאחר תפילה, שהפוסע ג׳ פסיעות לאחוריו אינו חוזר למקומו עד ששוהה כדי הילוך ד׳ אמות (עי׳ יומא נ״ג: וסי׳ קכ״ג). ומכאן שיעור קצוב להמתנה שבין שתי תפילות, שאף היא צריכה ריווח כדי הילוך ד׳ אמות.
קושיא — למה שיעור ד׳ אמות דווקא? אם עיקר הטעם ישוב הדעת — היה לו לתלות באדם, שכל אחד לפי טבעו; ואם משום היכר והפסק — למה שיעור זה ולא אחר?
תירוץ: חכמים נתנו שיעור אחד לכל, שלא לחלק בין אדם לאדם, ותפסו שיעור ד׳ אמות שהוא שיעור חשוב בפני עצמו בכמה מקומות בהלכה, וכן הוא שיעור ההילוך שאחר התפילה עד החזרה למקום; ובשהות זו יש כדי שתתיישב דעתו ותהא תפילתו השנייה כתחילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — שיעור זמן או מהלך בפועל: «כדי הילוך ד׳ אמות» שיעור זמן הוא (כזמן הנצרך להלך ד׳ אמות), ולאו דווקא שילך בפועל; וכן דקדק אדמו״ר הזקן שכתב «דהיינו כדי הילוך ד׳ אמות» — שהמתנה כשיעור זה סגי, בין עמד במקומו בין הילך. ולענין החוזר למקומו ממש — עי׳ לקמן (סעיף 4).
היסוד:
שיעור ההמתנה שבין שתי תפילות — «כדי הילוך ד׳ אמות»: שיעור קצוב מדברי חכמים, כשיעור הפסיעות והחזרה שאחר התפילה (עי׳ סי׳ קכ״ג), והוא שיעור זמן ולאו דווקא הילוך בפועל.

3. טעם ההמתנה — «דעתו מיושבת» ולשון תחינה

לשון השלחן ערוך

עיקר הטעם: «כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה». וכן לשון אדמו״ר הזקן: «כדי שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחינה».
שורש הדין: התפילה בקשת רחמים ותחנונים היא (עי׳ רמב״ם הלכות תפילה, שהתפילה עבודה שבלב ותחנונים), והמתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו כמתחנן לפני המקום. והממהר לתפילה שנייה מיד אחר הראשונה — אין דעתו מיושבת, ותפילתו כמצות אנשים מלומדה. לכך תיקנו להמתין כדי שתתיישב דעתו ויאמרנה כתחינה חדשה.
קושיא — אם הטעם ישוב הדעת, למה לא הצריכו כוונה יתירה תחת המתנה? וכי אין ישוב הדעת תלוי בלב ולא בזמן, ולמה קבעו שהות ולא כוונה?
תירוץ: ישוב הדעת צריך שהות, ואי אפשר לו לאדם לעבור מתפילה לתפילה כהרף עין ולכוון בשנייה כתחינה חדשה; לכך נתנו לו שיעור המתנה שבו תתיישב דעתו ממילא, והרי הוא כמכין עצמו לתפילה חדשה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — באילו תפילות נוהג הדין? ונפקא מינה בסמיכת מוסף לשחרית, ובמתפלל תשלומין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — טעם ההמתנה: (א) שחרית ומוסף — ממתין ביניהן כדי הילוך ד׳ אמות. (ב) תשלומין למי ששכח — ממתין בין החובה לתשלומין. (ג) הטעם — ישוב הדעת ולשון תחינה. (ד) חזר למקומו — עי׳ סי׳ קכ״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
טעם ההמתנה — «כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה»: התפילה תחנונים ובקשת רחמים, וצריכה ישוב הדעת, ואין לגרור תפילה אחר תפילה בלא ריווח.

4. עומד במקומו או חוזר למקומו — זיקה לסימן קכ״ג

לשון שולחן ערוך הרב

אדמו״ר הזקן (ק״ה): «אפילו אינו רוצה לחזור למקומו אלא מתפלל שנית במקום שעומד שם כשפסע אחר תפלה הראשונה» — צריך להמתין כדי הילוך ד׳ אמות; «אבל לחזור למקומו אפילו אינו רוצה להתפלל שנית — צריך להמתין כמו שיתבאר בסימן קכ״ג».
שורש הדין: חילק אדמו״ר הזקן בשני אופנים — (א) העומד במקום שפסע אליו אחר התפילה הראשונה ומתפלל שם שנית, די לו בהמתנת כדי הילוך ד׳ אמות משום ישוב הדעת; (ב) הרוצה לחזור למקומו הראשון, חלה עליו ההמתנה שמדין סוף התפילה (הפסיעות והחזרה), שאף מי שאינו מתפלל שנית אינו חוזר למקומו עד שישהה, כמבואר בסימן קכ״ג.
קושיא — שתי המתנות הן? אחת משום ישוב הדעת לתפילה השנייה, ואחת משום החזרה למקום — ומאי שנא זו מזו?
תירוץ: תרתי נינהו. המתנת סי׳ ק״ה עניינה הכשר התפילה השנייה (דעתו מיושבת, לשון תחינה), ונוהגת אף בעומד במקומו; והמתנת סי׳ קכ״ג עניינה כבוד התפילה שסיים — שהפוסע לאחוריו אינו חוזר מיד למקומו אלא שוהה. וכשחוזר למקומו קודם תפילה שנייה — נוהגות שתיהן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גדרי ההמתנה באחרונים: דנו האחרונים (מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בפרטי הדין — אם ההמתנה נוהגת בכל צמד תפילות או ביתר דקדוק בתשלומין, ובשיעור «דעתו מיושבת» למעשה. ולענין הפסיעות והחזרה למקום — עי׳ סי׳ קכ״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — במקומו או חוזר למקומו: (א) מתפלל שנית במקום שפסע — די בהמתנת כדי הילוך ד׳ אמות. (ב) חוזר למקומו — כדין סי׳ קכ״ג, אף בלא תפילה שנייה. (ג) שתי ההמתנות — הכשר התפילה וכבוד התפילה. (ד) פרטים למעשה — עי׳ אחרונים וסי׳ קכ״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
העומד במקום שפסע ומתפלל שם שנית — ממתין כדי הילוך ד׳ אמות; והחוזר למקומו «צריך להמתין כמו שיתבאר בסימן קכ״ג», אף אם אינו מתפלל שנית (שולחן ערוך הרב ק״ה).

5. סיכום וקבלה — נפקא מינה למעשה · טבלאות

לשון השלחן ערוך

עיקר הסימן: «המתפלל שתי תפלות זו אחר זו צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד׳ אמות כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה» — טעם (דעתו מיושבת, תחינה) ושיעור (ד׳ אמות), ודין החוזר למקומו (עי׳ סי׳ קכ״ג).
שורש הדין — התפילה כתחינה: כל התפילה בקשת רחמים היא, ולכך צריכה דעת מיושבת ולשון תחנונים; ומכאן ההמתנה בין שתי תפילות, שלא תיאמר השנייה בחפזון. והשוה סי׳ צ״ח (כוונת התפילה וישוב הדעת) וסי׳ קכ״ג (הפסיעות והחזרה למקום).

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שיעור ההמתנה כדי הילוך ד׳ אמות בין תפילה לתפילה.
טעם ההמתנה שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה.
שחרית ומוסף ממתין ביניהן כדי הילוך ד׳ אמות.
תשלומין למי ששכח ממתין בין תפילת החובה לתשלומין.
מתפלל שנית במקומו די בהמתנת כדי הילוך ד׳ אמות (שולחן ערוך הרב).
חוזר למקומו כדין סי׳ קכ״ג, אף בלא תפילה שנייה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיא ומקורות

הענין הדין המקור
טעם ההמתנה דעתו מיושבת, לשון תחינה ק״ה סעיף א׳ (מחבר; רמב״ם הלכות תפילה — תחנונים)
שיעור ההמתנה כדי הילוך ד׳ אמות ק״ה סעיף א׳ (מחבר; שיעור הפסיעות, יומא נ״ג:, סי׳ קכ״ג)
עומד במקומו די בהמתנת כדי הילוך ד׳ אמות ק״ה (שולחן ערוך הרב)
חוזר למקומו כדין הפסיעות והחזרה שאחר התפילה סי׳ קכ״ג (שולחן ערוך הרב)
גמרא ומקור: יומא נ״ג: (הפסיעות והשהות שאחר התפילה, שיעור ד׳ אמות) · רמב״ם הלכות תפילה (התפילה תחנונים ובקשת רחמים)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · אליה רבה · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שולחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״ה · דין המתפלל שתי תפילות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן ק״ה · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta