✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

מי הם הפטורים מן התפילה — עיונים מעמיקים
סימן ק״ו · ג׳ סעיפים
פטור מק״ש ופטור מתפלה · נשים ועבדים בתפלה · קטנים לחינוך · מלוי המת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ו — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק א׳), רמב״ן (השגות לספר המצות), מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שלחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
ברכות כ׳.-כ׳: · ברכות י״ז: · קידושין ל״ד. · שבת י״א. · «נשים ועבדים… חייבין בתפלה» · «תפלה רחמי נינהו» · מ״ע שלא הזמן גרמא

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר הפטורים מן התפלה וזיקתם לפטורי ק״ש (ברכות כ׳:), צירי הסימן (ג׳ סעיפים)
  2. פטור ק״ש ופטור תפלה — «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה», ומלוי המת (משנה ברכות י״ז:)
  3. נשים ועבדים בתפלה — מ״ע שלא הזמן גרמא, חקירת הרמב״ם והרמב״ן, וקטנים לחינוך (ברכות כ׳:)
  4. מי שתורתו אומנתו — רשב״י וחביריו, מפסיק לק״ש ולא לתפלה, והגהת הרמ״א (שבת י״א.)
  5. סיכום וקבלת עומ״ש — זיקה לסי׳ פ״ט ולסי׳ ע׳ · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִן הַתְּפִלָּה. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק״ש חייב בתפלה, חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צורך בהם — חייבים בק״ש ופטורים מתפלה. ב׳: נשים ועבדים, אף שפטורים מק״ש, חייבים בתפלה, מפני שהיא מ״ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם. ג׳: מי שתורתו אומנתו (כגון רשב״י וחביריו) מפסיק לק״ש ולא לתפלה, אבל אנו מפסיקין בין לק״ש בין לתפלה (רמ״א: לומד לאחרים אינו פוסק, ומ״מ קורא פסוק ראשון).

Concise summary:

ג׳ seifim: the siman settles מי הם הפטורים מן התפלה — who is exempt from the Amida: ① כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה וכל שחייב בק״ש חייב בתפלה, except the מלוין את המת שאין למטה צורך בהם (חייבים בק״ש but פטורים מתפלה); ② נשים ועבדים — though פטורים מק״ש — חייבים בתפלה, מפני שהיא מ״ע שלא הזמן גרמא, and קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם; ③ מי שתורתו אומנתו מפסיק לק״ש ולא לתפלה, but אנו מפסיקין בין לק״ש בין לתפלה (the Rambam/Ramban chakira on the nature of the obligation of tefillah).

1. הקדמת הסוגיא — מי הם הפטורים מן התפלה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן במי הם הפטורים מן התפלה — ובמי החייבים בה אף שפטורים מק״ש. ראש הסימן: «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה וכל שחייב בק״ש חייב בתפלה» (סעיף א׳), ובו ג׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) זיקת הפטור — התפלה נגררת אחר הק״ש: הפטור מזו פטור מזו, והחייב בזו חייב בזו, מלבד חריגים (מלוי המת פטורים מתפלה אף שחייבים בק״ש; נשים חייבות בתפלה אף שפטורות מק״ש); (ב) גדר חיוב התפלה — אם עיקרה מן התורה או מדברי סופרים, ומזה נובע חיוב הנשים והעבדים (מ״ע שלא הזמן גרמא, ברכות כ׳:).
הערה יסודית: ציר הסימן — עד היכן התפלה נגררת אחר הק״ש. הכלל «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה» אינו כלל גמור, שהרי יש פטור מק״ש שחייב בתפלה (נשים) ויש חייב בק״ש שפטור מתפלה (מלוי המת). ולזה נפקא מינה בגדרי החיוב והפטור, ובטעם שהתפלה חמורה מן הק״ש בטרחתה (עמידה ואורך) וקלה ממנה בעיקר גדרה (מדברי סופרים).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: חיוב התפלה — האם עיקרו מן התורה (רמב״ם: «מצות עשה להתפלל בכל יום», ואין מניינה וזמנה אלא מדברי סופרים), או עיקרו מדברי סופרים (רמב״ן: כל מצות התפלה מדרבנן, ומן התורה אינה אלא בעת צרה)? ונפקא מינה בגדר חיוב הנשים ובנוסח המחייבם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. פטור ק״ש ופטור תפלה — «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה», ומלוי המת (ברכות י״ז:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה, חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צורך בהם, שאף על פי שהם חייבים בק״ש פטורים מתפלה.»
שורש הדין — משנה ברכות י״ז:: «את שלמטה צורך בהם פטורים, ואת שאין למטה צורך בהם חייבים, ואלו ואלו פטורים מן התפלה». נמצא שנושאי המטה ומלוֶּיהָ, אף המיותרים שאין למטה בהם צורך — חייבים בק״ש (שיש בהם פנאי), ומכל מקום פטורים מן התפלה. מכאן למד מרן שאין הכלל «הפטור מק״ש פטור מתפלה» כלל גמור, אלא יש חייב בק״ש ופטור מתפלה. וכתב הבית יוסף מקורו מן הגמרא ומן הראשונים.
קושיא — מלוי המת חייבים בק״ש ופטורים מתפלה, ולמה? אם יש בהם פנאי לק״ש — שהרי חייבום בה — מדוע לא חייבום אף בתפלה שאחריה? ואם אין בהם פנאי — מדוע חייבום בק״ש? ותרתי דסתרי לכאורה בגדר הפנאי.
תירוץ (שלחן ערוך הרב): חילק אדמו״ר הזקן בין הק״ש לתפלה — «הואיל והיא מדברי סופרים, ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כל כך, אבל קריאת שמע עיקר כוונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון ובקל יוכל לעמוד ולכוין». כלומר: התפלה חמורה בטרחתה (עמידה ושהייה מרובה) וקלה בגדרה (דברי סופרים), ולכן במקום טרחת המת פטרוה; אבל הק״ש, שעיקר כוונתה ועמידתה בפסוק ראשון בלבד, בקל יכול לקיימה אף בטרדתו, ולכן חייבוהו בה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — הכלל וחריגיו: תרתי כללי כייל מרן — «הפטור מק״ש פטור מתפלה» ו«החייב בק״ש חייב בתפלה». והחריג היחיד בסעיף זה הוא מלוי המת: חייבים בק״ש ופטורים מתפלה. וטעמו כפול — קולת הק״ש (פסוק ראשון) מזה, וחומרת טרחת התפלה מזה. והחריג ההפוך (פטור מק״ש וחייב בתפלה — נשים) יתבאר בסעיף ב׳, שאין הזיקה גזירת הכתוב אלא הקבלת עניינים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — פטור ק״ש ותפלה: (א) העוסק במת ובהספדו — נגרר אחר דיני מי שמתו מוטל לפניו (עי׳ סי׳ ע״א). (ב) מלוי המת שאין למטה צורך בהם — חייבים בק״ש, פטורים מתפלה. (ג) משהחזירו פניהם מן המת ונפטרו מן הטרחה — חייבים אף בתפלה. (ד) כלל הזיקה — «הפטור מק״ש פטור מתפלה» — נאמר על רוב הפטורים (טרוד, עוסק במצוה), לא על מלוי המת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה וכל שחייב בק״ש חייב בתפלה, חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צורך בהם — חייבים בק״ש ופטורים מתפלה (משנה ברכות י״ז:), לפי שהתפלה בעמידה ואורך ומדברי סופרים, והק״ש עיקרה בפסוק ראשון (שלחן ערוך הרב).

3. נשים ועבדים בתפלה — מ״ע שלא הזמן גרמא, חקירת הרמב״ם והרמב״ן (ברכות כ׳:)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «נשים ועבדים אף על פי שפטורים מק״ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם.»
שורש הדין — משנה ברכות כ׳.-כ׳:: «נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון». ובגמרא (כ׳:) פירשו: תפלה — «דרחמי נינהו»; «מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי — קא משמע לן» שאף על פי כן חייבות. ומרן העתיק לשון המשנה בגדר החיוב — «מ״ע שלא הזמן גרמא».
קושיא — הרי זמני התפלה קבועים (שחר, מנחה, ערב), ולמה אינה מ״ע שהזמן גרמא? כלל בידינו «כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות» (משנה קידושין ל״ד.); ומאחר שהתפלה נאמרה בזמנים — «ערב ובקר וצהרים» — לכאורה הזמן גרמא, ונשים פטורות. ואם כן, במאי חייבן מרן?
חקירה — גדר חיוב התפלה, מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן: ונפקא מינה בגדר חיוב הנשים: לרמב״ם — מדאורייתא ובכל נוסח; לרמב״ן — מתקנת חכמים ובנוסח שתיקנו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
תירוץ (שלחן ערוך הרב): ליישב חיוב הנשים לשתי השיטות כתב אדמו״ר הזקן — לרמב״ם «ועיקר מצות התפלה היא מן התורה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, איזו עבודה שבלב זו תפלה», והזמנים בלבד מדברי סופרים, ולכן שלא הזמן גרמא; ולשיטת ה«יש אומרים» שעיקרה מדברי סופרים — «אף על פי כן חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה, הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר». נמצא שלכל השיטות הנשים חייבות בשחרית ומנחה; ותפלת ערבית, שהיא רשות, «הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדר חיוב הנשים למעשה: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים) בהיקף החיוב: יש שהחמירו שחייבות בשמונה עשרה שלמה שחר וערב כאנשים; ויש שצידדו על פי הרמב״ן שדי להן בבקשת רחמים כלשהי סמוך לנטילה, ומן התורה יוצאות בכך. ולמעשה נהגו רוב הנשים להתפלל שחרית ומנחה (עכ״פ שמונה עשרה או תפלה קצרה), ולא ערבית. וזיקה לסי׳ ע׳ (נשים בק״ש) ולסי׳ ק״ז (תפלת נדבה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קטנים שהגיעו לחינוך

נפקא מינה — נשים, עבדים וקטנים: (א) נשים ועבדים — פטורים מק״ש, חייבים בתפלה (שחרית ומנחה). (ב) ערבית — רשות, ורוב הנשים אינן מתפללות. (ג) קטנים שהגיעו לחינוך — «חייבים לחנכם להתפלל שמונה עשרה ערב ובוקר» (שלחן ערוך הרב), ומכל מקום רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם. (ד) עבד — כאשה, שאין הזמן גרמא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נשים ועבדים חייבים בתפלה מפני שהיא מ״ע שלא הזמן גרמא (ברכות כ׳:): לרמב״ם עיקרה מן התורה והזמנים דרבנן; לרמב״ן עיקרה דרבנן ומ״מ חייבום «דרחמי נינהו». למעשה — שחרית ומנחה חובה, ערבית רשות; וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם.

4. מי שתורתו אומנתו — רשב״י וחביריו, מפסיק לק״ש ולא לתפלה (שבת י״א.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «מי שתורתו אומנתו כגון רשב״י וחביריו מפסיק לק״ש ולא לתפלה, אבל אנו מפסיקין בין לק״ש בין לתפלה. הגה: ואם לומד לאחרים אינו פוסק כמו שנתבאר לעיל סימן פ״ט, ומכל מקום פוסק וקורא פסוק אחד של ק״ש, ואם אין השעה עוברת ויש לו שהות עדיין להתפלל ולקרא ק״ש אינו פוסק כלל.»
שורש הדין — גמרא שבת י״א.: «חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה». ומרן העתיק להלכה. והרמ״א הגיה מן הבית יוסף (סי׳ פ״ט ובשם הר״ן) שאף מי שתורתו אומנתו, אם לומד לאחרים אינו פוסק, ומ״מ פוסק וקורא פסוק ראשון של ק״ש.
קושיא — מדוע מפסיק לק״ש ולא לתפלה? אם גדול כח לימודו עד שאינו פוסק לתפלה — כל שכן שלא יפסיק לק״ש; ואם חייב להפסיק לק״ש — מדוע לא יפסיק אף לתפלה, והרי אף היא מצוה?
תירוץ (שלחן ערוך הרב): חילק אדמו״ר הזקן בין הק״ש לתפלה — הק״ש היא קבלת עול מלכות שמים, ואינה מבטלת מן הלימוד אלא רגע; אבל התפלה, «הואיל ואינה אלא בקשת רחמים על ענייני עולם הזה — אין לו להניח חיי העולם ולעסוק בחיי שעה». ולכן מי שתורתו אומנתו, שאינו מבטל תורתו כלל, מפסיק לק״ש (קבלת מלכות שמים) ולא לתפלה. «אבל אנו מפסיקין בין לק״ש בין לתפלה, כיון שמבלעדי כן אנו מבטלין הרבה». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת והגהת הרמ״א — לומד לאחרים ושעה עוברת: הגיה הרמ״א שני חילוקים: (א) הלומד לאחרים ואם יפסיק יתבטלו — אינו פוסק (כמו שנתבאר סי׳ פ״ט), ומכל מקום קורא פסוק ראשון של ק״ש כדי לקבל עול מלכות שמים בזמנה (ב״י בשם הר״ן). (ב) ואם אין השעה עוברת ויש שהות עדיין — אינו פוסק כלל, אף יחיד, ומתפלל וקורא אחר לימודו. ופירש אדמו״ר הזקן שיחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים, לקיים ההזכרה בזמנה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מי שתורתו אומנתו: (א) רשב״י וחביריו — מפסיק לק״ש, אינו מפסיק לתפלה. (ב) אנו — מפסיקין בין לק״ש בין לתפלה. (ג) לומד לאחרים — אינו פוסק, ומ״מ קורא פסוק ראשון (סי׳ פ״ט). (ד) יש שהות והשעה אינה עוברת — אינו פוסק כלל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מי שתורתו אומנתו (רשב״י וחביריו, שבת י״א.) מפסיק לק״ש — קבלת עול מלכות שמים — ולא לתפלה, שאינה אלא בקשת רחמים על עניני עולם הזה; אבל אנו מפסיקין לשתיהן. ולומד לאחרים אינו פוסק, ומ״מ קורא פסוק ראשון (רמ״א, סי׳ פ״ט).

5. סיכום וקבלת עול מלכות שמים — זיקה לסי׳ פ״ט ולסי׳ ע׳ · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «כל הפטורים מק״ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק״ש חייב בתפלה, חוץ ממלוי המת שאין למטה צורך בהם — חייבים בק״ש ופטורים מתפלה (א׳); נשים ועבדים חייבים בתפלה מפני שהיא מ״ע שלא הזמן גרמא, וקטנים לחינוך (ב׳); מי שתורתו אומנתו מפסיק לק״ש ולא לתפלה, ואנו לשתיהן (ג׳).»
שורש הדין — התפלה עבודה שבלב: «איזו עבודה שבלב זו תפלה» (ספרי; ברכות), ומכאן שעיקר התפלה בקשת רחמים היא; ובזה תלוי חיוב הנשים («דרחמי נינהו») וטעם שאין מי שתורתו אומנתו מפסיק לה (חיי שעה מול חיי עולם). והשוה סי׳ ע׳ (נשים בק״ש), סי׳ פ״ט (זמן התפלה והלומד), וסי׳ ק״ז (תפלת נדבה).
קושיא — אם התפלה קלה מן הק״ש (מדרבנן, בקשת רחמים), למה חייבו בה נשים ולא במלוי המת? הרי במלוי המת פטרוה מפני טרחתה, ובנשים חייבוה אף שפטורות מק״ש החמורה; ותרתי דסתרי בהיקף חיוב התפלה.
תירוץ: אין סתירה. הפטור והחיוב אינם נמדדים בחומרת המצוה אלא בעניינה: מלוי המת — טרחת המצוה שלפניהם דוחה את התפלה שכל עניינה בקשת רחמים בישוב הדעת; ונשים — אף שפטורות מק״ש שהזמן גרמא, בקשת הרחמים שייכת בהן בכל עת, ולכן חייבון בה. נמצא שעצם היות התפלה «רחמי» הוא המחייב את הנשים והפוטר את מלוי המת גם יחד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
הפטור מק״ש פטור אף מתפלה, והחייב בק״ש חייב בתפלה — כלל הזיקה (סעיף א׳).
מלוי המת שאין למטה צורך בהם — חייבים בק״ש, פטורים מתפלה (משנה ברכות י״ז:).
נשים ועבדים חייבים בתפלה (שחרית ומנחה) — מ״ע שלא הזמן גרמא; ערבית רשות.
קטנים לחינוך חייבים לחנכם להתפלל ערב ובוקר; רשאי להאכילם קודם שחרית.
מי שתורתו אומנתו מפסיק לק״ש ולא לתפלה; ואנו מפסיקין לשתיהן; לומד לאחרים — קורא פסוק ראשון (סי׳ פ״ט).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
זיקת פטור ק״ש לתפלה הפטור מזו פטור מזו, והחייב בזו חייב בזו ק״ו סעיף א׳ (ברכות כ׳:; בית יוסף)
מלוי המת חייבים בק״ש ופטורים מתפלה ק״ו סעיף א׳ (משנה ברכות י״ז:; שלחן ערוך הרב)
נשים ועבדים בתפלה מ״ע שלא הזמן גרמא — חייבים ק״ו סעיף ב׳ (משנה ברכות כ׳.-כ׳:; רמב״ם הלכות תפלה פרק א׳; רמב״ן השגות)
קטנים לחינוך חייבים לחנכם להתפלל ערב ובוקר ק״ו סעיף ב׳ (שלחן ערוך הרב; עי׳ סי׳ רס״ט)
מי שתורתו אומנתו מפסיק לק״ש ולא לתפלה ק״ו סעיף ג׳ (שבת י״א.; רמ״א; סי׳ פ״ט)
גמרא: ברכות כ׳.-כ׳: · ברכות י״ז: · קידושין ל״ד. · שבת י״א. (נשים ועבדים חייבין בתפלה «דרחמי נינהו»; מלוי המת פטורים מתפלה; מ״ע שהזמן גרמא נשים פטורות; מי שתורתו אומנתו)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק א׳) · רמב״ן (השגות לספר המצות) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״ו · מי הם הפטורים מן התפילה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן ק״ו · ♥ Support

📖Join a 'havrouta