✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה — עיונים מעמיקים

סימן ק״ז · ד׳ סעיפים

המסופק אם התפלל · חידוש בנדבה · אין נדבה למוסף · תנאי הכוונה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ז — ד׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק א׳), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״א. · «ספק התפלל ספק לא התפלל» · «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו» · «למה לי רוב זבחיכם»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — גדר תפילת נדבה והמסופק אם התפלל, מקורותיו (ברכות כ״א.), צירי הסימן (ד׳ סעיפים)
המסופק אם התפלל — «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו», חוזר בלא חידוש, התחיל ונזכר שהתפלל (ברכות כ״א.)
תפילת נדבה וחידוש — «מעין הברכה» ודי בברכה אחת, מחלוקת הרמ״א «דבר שנתחדש אצלו» (טור בשם הרא״ש)
מוסף, שבת ויום טוב, וציבור — אין נדבה למוסף, ואין ציבור מתפלל נדבה כלל
תנאי הכוונה בנדבה — «מכיר את עצמו זריז וזהיר», «למה לי רוב זבחיכם» · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

הַמְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל וְדִין תְּפִלַּת נְדָבָה. וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: מסופק אם התפלל — חוזר ומתפלל בלא חידוש; ברי לו שהתפלל — חוזר על ידי חידוש בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ ממוסף, ובשבת ויום טוב אין נדבה כלל; התחיל על דעת שלא התפלל ונזכר שהתפלל — פוסק אפילו באמצע ברכה. ב׳: החידוש — דבר מעין הברכה בכל אחת מן האמצעיות, ודי אף בברכה אחת; ולהרמ״א חידוש הוא דבר שנתחדש אצלו. ג׳: אין ציבור מתפלל נדבה כלל. ד׳: המתפלל נדבה צריך שיכיר את עצמו זריז וזהיר ויכוין מראש ועד סוף, ואם לאו — «למה לי רוב זבחיכם».

Résumé concis :

ד׳ seifim : le siman règle le המסופק אם התפלל et le דין תפילת נדבה : dans le doute il חוזר ומתפלל sans חידוש (« ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו », ברכות כ״א.) ; s il est certain d avoir prié, il ne recommence qu על ידי חידוש — au titre de נדבה — sauf pour מוסף, et jamais le שבת/יו״ט ; puis le gader du חידוש (מחלוקת מרן והרמ״א), l interdiction de la נדבה pour le ציבור, et la condition de כוונה מראש ועד סוף (« למה לי רוב זבחיכם »).

1. הקדמת הסוגיא — המסופק אם התפלל ודין תפילת נדבה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין המסופק אם התפלל ובדין תפילת נדבה — מי שאינו יודע אם כבר התפלל, ומי שרוצה להוסיף תפילה על חובתו. ראש הסימן: «אם הוא מסופק אם התפלל — חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר» (סעיף א׳), ובו ד׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גדר הספק בתפילה — «ספק התפלל ספק לא התפלל» (ברכות כ״א.), ופסק כרבי יוחנן «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו», שהתפילה בשרשה רשות ונדבה, ולכן בספק חוזר; (ב) גדר תפילת נדבה — שהיא כקרבן נדבה כנגד תפילת חובה שהיא כעולת התמיד, וצריכה חידוש לבל תהא כשתי תמידין ו«בל תוסיף». ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: החידוש וגדרו, אין נדבה למוסף ולציבור, ותנאי הכוונה.

הערה יסודית: ציר הסימן — התפילה בשרשה נדבה היא («ולואי שיתפלל אדם כל היום»), ומכל מקום החובה הקבועה מסגרת קבועה לה. החידוש הוא הבחנה שבין נדבה לחובה כפולה: המוסיף תפילה בלא חידוש כמקריב שני תמידין ועובר משום «בל תוסיף», והמחדש דבר הודיע שהיא נדבה. ולזה נפקא מינה במסופק (שאין צריך חידוש) ובברי לו (שצריך).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תפילת נדבה — האם היא עצמה תפילת חובה שהתירו להביאה בתורת רשות (והחידוש אינו אלא היכר וסימן שאינה באה לשם חובה כפולה), או שהיא מין בפני עצמו, «נדבה», כנגד עולת נדבה (והחידוש מעשה המכונן אותה כנדבה)?

(א) אם חובה בתורת רשות — כל תוספת דברים תספיק להיכר, ודי בחידוש קל שבברכה אחת (וכשיטת מרן).
(ב) אם מין נדבה בפני עצמו — צריך חידוש של ממש, «דבר שנתחדש אצלו», נדבת הלב כנדבת הקרבן (וכשיטת הרמ״א בשם הרא״ש).

ונפקא מינה בגדר החידוש, ובאין נדבה למוסף ולציבור, ובתנאי הכוונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. המסופק אם התפלל — «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו» (ברכות כ״א.), חוזר בלא חידוש

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אם הוא מסופק אם התפלל — חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דבר. אבל אם ברי לו שהתפלל — אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש... ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל — פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו יכול לחדש בה דבר.»

שורש הדין — ברכות כ״א.: «ספק התפלל ספק לא התפלל» — רב יהודה אמר שמואל סבר שאינו חוזר, ורבי יוחנן אמר «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו». ופסקו הראשונים (רי״ף, רמב״ם הלכות תפילה פרק י׳, רא״ש) כרבי יוחנן — שבספק חוזר ומתפלל, שאם לא התפלל יצא ידי חובה, ואם התפלל הרי היא לו נדבה. ומאותה סוגיא: תמצית: מי שנזכר באמצע התפילה שכבר התפלל — פוסק ואפילו באמצע ברכה. ומרן העתיק ההלכה, וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והרא״ש.

קושיא — מסופק אינו צריך חידוש, וברי לו צריך חידוש? אם תפילת הספק באה בתורת נדבה (שמא כבר התפלל), אף היא ראויה לחידוש ככל נדבה; ואם באה בתורת חובה (שמא לא התפלל), אף בברי לו שהתפלל למה לא נאמר שיחזור לגמרי? ומאי שנא ספק מברי?

תירוץ: אין ספק שקול כאן לענין החידוש. במסופק — עצם החזרה על הספק היא החידוש הגדול, שאין לך היכר גדול מזה שחוזר מחמת ספק, שכל אדם היודע שהתפלל אינו חוזר; ומדחזר על הספק ניכר שאינו כמקריב שני תמידין בודאי. אבל בברי לו שהתפלל — אין כאן היכר כלל, וחזרתו בלא חידוש כשתי תמידין ועובר «בל תוסיף», לפיכך צריך חידוש להודיע שהיא נדבה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «התחיל ונזכר שהתפלל — פוסק»: אף שיכול היה לחדש בברכה ולהופכה לנדבה — פוסק, לפי שהתחיל אותה «על דעת שלא התפלל», לשם חובה, ואי אפשר להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. ונמצא שהחידוש אינו מהפך למפרע תפילה שהוחל בה לשם חובה; ומכאן שהנדבה צריכה כוונת נדבה מתחילתה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — המסופק: (א) מסופק אם התפלל — חוזר ומתפלל בלא חידוש. (ב) ברי לו שהתפלל — אינו חוזר אלא על ידי חידוש, בתורת נדבה. (ג) התחיל לשם חובה ונזכר שהתפלל — פוסק אפילו באמצע ברכה, ואפילו יכול לחדש. (ד) שרש הכל — «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מסופק אם התפלל — חוזר ומתפלל בלא חידוש (שהחזרה על הספק גופה חידוש); ברי לו שהתפלל — אינו חוזר אלא על ידי חידוש בנדבה, שלא יהא כמקריב שני תמידין; והתחיל לשם חובה ונזכר שהתפלל — פוסק אפילו באמצע ברכה (ברכות כ״א.).

3. תפילת נדבה וחידוש — «מעין הברכה» ומחלוקת מרן והרמ״א (טור בשם הרא״ש)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות; ואם חידש אפילו בברכה אחת — דיו, כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה.» הגה: «וי״א דלא מקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן» (טור בשם הרא״ש).

שורש הדין: הביא מרן בבית יוסף שני גדרים בחידוש. לדעת מרן (ורמב״ם הלכות תפילה) — החידוש הוא תוספת «מעין הברכה» בברכות האמצעיות, ודי בחידוש בברכה אחת, שכל ענינו היכר להודיע שהיא נדבה. ולדעת הרמ״א (הטור בשם הרא״ש) — לא מקרי חידוש אלא «דבר שנתחדש אצלו שלא היה צריך אליו קודם לכן», כלומר צורך חדש של ממש שנולד לו, כנדבת הלב שבקרבן נדבה.

קושיא — «מעין הברכה» או «דבר שנתחדש אצלו»? למרן די בתוספת מעין הברכה — אף שאינה צורך חדש; ולהרמ״א אין זה חידוש כלל, שהרי לא נתחדש אצלו דבר. ומאי גדר החידוש — היכר בעלמא, או צורך חדש המכונן את הנדבה?

מחלוקת — גדר החידוש: תלוי בחקירת היסוד. למרן — הנדבה תפילת חובה היא הבאה בתורת רשות, והחידוש רק היכר וסימן; לפיכך כל תוספת «מעין הברכה» סגי, ואף בברכה אחת די. להרמ״א (הרא״ש) — הנדבה מין בפני עצמו כעולת נדבה הבאה מנדבת הלב, ולכן צריך «דבר שנתחדש אצלו», צורך חדש הבא מן הרצון; ובלא צורך חדש אין כאן נדבה. ולפי זה בזמננו נמנעו מתפילת נדבה, שאין לנו צורך חדש הראוי ואין אנו יכולין לכוין (עי׳ אחרונים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — גדר החידוש: (א) הוסיף בקשה שגורה שאינה צורך חדש — למרן חידוש, להרמ״א אינו חידוש. (ב) חידש בברכה אחת בלבד — די (מרן). (ג) אין לו צורך חדש כלל — להרמ״א אין לו להתפלל נדבה. (ד) מקום החידוש — בברכות האמצעיות מעין הברכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
החידוש — «שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות», ודי אף בברכה אחת «כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה» (מרן); ולהרמ״א «לא מקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן» (טור בשם הרא״ש).

4. מוסף, שבת ויום טוב, וציבור — «אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל»

לשון השלחן ערוך

מסעיף א׳: «...חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין אותה בנדבה. ובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה כלל.» סעיף ג׳: «אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל.»

שורש הדין: תמצית: טעם שאין מתפללין מוסף בנדבה — שהמוספים אינם קרבין אלא משל ציבור, ואין היחיד יכול להתנדבם; ובשבת ויום טוב אין נדבה כלל, לפי שאין נדרים ונדבות קרבין בהם. וטעם שאין ציבור מתפלל נדבה — שאין הציבור מביא קרבן נדבה אלא לקיץ המזבח בשעה שהמזבח בטל, ודבר שאינו מצוי הוא; אבל היחיד מתפלל נדבה אף בציבור. (וכן ביאר שלחן ערוך הרב — לעיון בדעת הרב בנדון.)

קושיא — יחיד מתפלל נדבה וציבור אינו מתפלל? אם התפילה כנגד הקרבנות, הרי אף הציבור מקריב עולות; ולמה יחיד מתנדב תפילה וציבור אינו מתנדב? ועוד — מאי שנא מוסף משאר תפילות שהיחיד מתנדב?

תירוץ: תפילת נדבה כנגד עולת נדבה, ועולת נדבה של יחיד מצויה, ולכן היחיד מתנדב תפילה. אבל הציבור אינו מביא נדבה קבועה אלא לקיץ המזבח, שאינו מצוי, ולכן אין כנגדה תפילת נדבה קבועה לציבור. והמוסף — כנגד קרבן מוסף שאינו בא אלא משל ציבור ובזמנו הקבוע, ואין היחיד יכול להתנדבו כלל, שאין מוסף בא בנדבה. ובשבת ויום טוב — אין נדרים ונדבות קרבין בהם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — מוסף וציבור: (א) מוסף (אף מוסף ראש חודש) — אין מתפללין בנדבה. (ב) שבת ויום טוב — אין נדבה כלל. (ג) ציבור — אין מתפלל נדבה כלל. (ד) יחיד — מתפלל נדבה, ואפילו בציבור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אין נדבה למוסף (שאין המוספים קרבין אלא משל ציבור), ולא בשבת ויום טוב (שאין נדרים ונדבות קרבין בהם); ואין ציבור מתפלל נדבה כלל (שאין נדבת ציבור אלא לקיץ המזבח שאינו מצוי), אבל יחיד מתפלל נדבה אף בציבור.

5. תנאי הכוונה בנדבה — «למה לי רוב זבחיכם» · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «הרוצה להתפלל תפלת נדבה — צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף; אבל אם אינו יכול לכוין יפה — קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם, והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלות הקבועות ליום.»

שורש הדין: הביא מרן מן הראשונים (טור והרא״ש) שהמתפלל נדבה צריך כוונה מראש ועד סוף, ואם אינו יכול לכוין קרינן ביה הפסוק «למה לי רוב זבחיכם» (ישעיהו א׳). ויסוד הדבר — שהחובה חייב אדם בה אף בלא כוונה יתירה (שהרי תיקנוה חכמים כנגד התמידין), אבל הנדבה כל ענינה נדבת הלב וכוונתו, וכשאין כוונה אין בנדבה טעם; ואדרבה, «והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלות הקבועות ליום».

קושיא — למה החמירו בכוונת הנדבה יותר מכוונת החובה? הרי אף בחובה צריך כוונה, ואם באנו לפסול מחמת חוסר כוונה — אף החובה תיפסל; ומאי שנא נדבה שהצריכוה כוונה מראש ועד סוף?

תירוץ: החובה — חייב אדם להתפללה ואי אפשר לו להיפטר, ולכן אף בכוונה פחותה יצא בדיעבד (ובלבד שכיוון בברכה ראשונה ובאבות); אבל הנדבה — רשות היא, וכל טעמה נדבת הלב; לפיכך אם אינו מכוין כראוי אין לו להביאה כלל, ד«למה לי רוב זבחיכם». ומכאן שדקדקו האחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה) שבזמננו אין נוהגין להתפלל נדבה, שאין אנו יכולין לכוין מראש ועד סוף. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
מסופק אם התפלל	חוזר ומתפלל בלא חידוש, שהחזרה על הספק גופה היכר (ברכות כ״א.).
ברי לו שהתפלל	אינו חוזר אלא על ידי חידוש, בתורת נדבה, שלא יהא כמקריב שני תמידין.
גדר החידוש	למרן — «מעין הברכה» ודי בברכה אחת; להרמ״א — «דבר שנתחדש אצלו».
מוסף, שבת ויו״ט	אין מתפללין מוסף בנדבה, ובשבת ויו״ט אין נדבה כלל.
ציבור ויחיד	אין ציבור מתפלל נדבה כלל; יחיד מתפלל נדבה ואפילו בציבור.
תנאי הכוונה	צריך לכוין מראש ועד סוף; ואם לאו — «למה לי רוב זבחיכם» (ובזמננו נמנעו).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
המסופק אם התפלל	חוזר ומתפלל בלא חידוש	ק״ז סעיף א׳ (ברכות כ״א.; רמב״ם הלכות תפילה פרק י׳; רא״ש)
ברי לו — חידוש	חוזר בנדבה על ידי חידוש, שלא כשני תמידין	ק״ז סעיפים א׳-ב׳ (טור; בית יוסף; רמב״ם)
גדר החידוש	«מעין הברכה» (מרן) / «דבר שנתחדש אצלו» (רמ״א)	ק״ז סעיף ב׳ (טור בשם הרא״ש; רמ״א)
מוסף וציבור	אין נדבה למוסף ולציבור; יחיד מתנדב	ק״ז סעיפים א׳, ג׳ (בית יוסף; טור)
תנאי הכוונה	כוונה מראש ועד סוף, «למה לי רוב זבחיכם»	ק״ז סעיף ד׳ (ישעיהו א׳; טור והרא״ש; מגן אברהם; משנה ברורה)

גמרא: ברכות כ״א. (ספק התפלל ספק לא התפלל; «ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו»; ונזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק א׳ ופרק י׳) · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״ז · המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta