✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ק״ח · מי שלא התפלל ודין תשלומין

מי שלא התפלל מחמת טעות או אונס ודין תשלומין — מי שהחסיר תפילה בשוגג (טעה) או באונס (נאנס) משלימה בתפילה הסמוכה: תחילה תפילת חובת השעה ואחר כך התשלומין; המזיד אין לו תשלומין; מנחה שהחסיר נשלמת בערבית, ודיני שבת וראש חודש
סימן ק״ח · י״ב סעיפים
מי שלא התפלל ודין תשלומין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את דין השלמת תפילה שהחסיר — דין התשלומין. מי שהחסיר תפילה בשוגג (טעה) או באונס (נאנס) משלימה בתפילה הסמוכה: אומר תחילה את תפילת השעה ואחר כך את התשלומין; ואם היפך — לא יצא. אין תשלומין אלא בזמן תפילה ורק לתפילה הסמוכה; והמזיד אין לו תשלומין. טקסט עברי, ביאור והסבר של י״ב הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: מי שלא התפלל ודין תשלומין — השלמת תפילה שהחסיר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ח · י״ב סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חז״ל (ברכות כ״ו.): טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים — מי שטעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים. זהו דין התשלומין: תפילה שהחסיר בשוגג או באונס «משלמה» בתפילה הסמוכה. הסימן מבאר את הסדר (תחילה תפילת השעה ואחר כך התשלומין), הגבולות (רק לתפילה הסמוכה, ורק בזמן תפילה), ודיני המזיד, שבת וראש חודש. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. י״ב הסעיפים — עיקר התשלומין (סעיפים א-ב), גבולותיו (סעיפים ג-ד-ו-ז), הנדבה (סעיף ה), אונס ומזיד (סעיף ח), שבת וראש חודש (סעיפים ט-יא), הזכרה שלא בזמנה (סעיף יב)
1. מקרה מעשי — החסרתי שחרית: מתפלל מנחה שתים על הסדר
2. מקרה מעשי — האם ביטלתי במזיד או באונס?
3. מקרה מעשי — מנחה שהחסיר בערב שבת או במוצאי שבת
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. מי שלא התפלל — י״ב הסעיפים

תַּשְׁלוּמִין — «תשלום» תפילה שהחסיר. מי שבשוגג (טעה) או באונס (נאנס) לא התפלל תפילה, משלימה בתפילה הסמוכה שמתפלל אותה שתים: הראשונה לחובת השעה, והשנייה לתשלומין. שני גדרים לתשלום זה: אינו אלא בזמן תפילה (בשעה שעוסק בתפילת השעה), ורק לתפילה הסמוכה בלבד. והמזיד — שביטל במתכוון — אין לו תשלומין.

סעיף א׳ — החסיר שחרית: מנחה שתים על הסדר

טעה או נאנס ולא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים, הראשונה מנחה והשנייה לתשלומין. ואם היפך — לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין.
סעיף א׳: טעה או נאנס ולא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים, הראשונה לשם מנחה והשנייה לתשלומין. ואם היפך (הקדים התשלומין) — לא יצא ידי תפילת התשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה לאחר תפילת השעה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפילת תשלומין.
מתחילים בתפילת השעה (מנחה), ואחריה תשלומי שחרית. הסדר מעכב: התשלומין «עוברים» רק בגררת תפילת החובה של אותה שעה.

סעיף ב׳ — החסיר מנחה: ערבית שתים; החסיר ערבית: שחרית שתים

טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים, הראשונה ערבית והשנייה לתשלומין. טעה ולא התפלל ערבית — מתפלל שחרית שתים, הראשונה שחרית והשנייה לתשלומין. לאחר שאומר יוצר וי״ח ברכות יאמר אשרי, ואחר כך יתפלל י״ח לתשלומי ערבית. וכן כשמתפלל ערבית שתים משום שלא התפלל מנחה, יאמר אשרי בין תפלה לתפלה.
סעיף ב׳: לא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים (הא׳ ערבית, הב׳ תשלומין). לא התפלל ערבית — מתפלל שחרית שתים; לאחר יוצר ושמונה עשרה אומר אשרי, ואחר כך מתפלל שמונה עשרה לתשלומי ערבית. וכן כשמתפלל ערבית שתים על מנחה שהחסיר — אומר אשרי בין תפילה לתפילה.
מפסיקים בין שתי העמידות באשרי, כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (ומן הדין די בשהיית הילוך ד׳ אמות).

סעיף ג׳ — רק בזמן תפילה

הא דמשלים התפלה שהפסיד — דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה — לא.
סעיף ג׳: השלמת התפילה שהפסיד אינה אלא בזמן תפילה; אבל בשעה שאין זמן תפילה — לא.
אין התשלומין נאמרים אלא בצוותא עם תפילת חובה. עבר הזמן (כגון ששהה הרבה אחר תפילת השעה) — שוב אינו משלים.

סעיף ד׳ — רק לתפילה הסמוכה

אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד. שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה — מתפלל ערבית שתים, האחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין. וכן בשאר תפלות.
סעיף ד׳: אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד. טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה — מתפלל ערבית שתים, האחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין. וכן בשאר תפילות.
התשלום «עולה» רק מדרגה אחת: בערבית משלימים מנחה (הסמוכה) בלבד, לא שחרית (שכבר רחוקה).

סעיף ה׳ — התפילה הרחוקה בנדבה

אף על פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה, ותפלות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין — אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן.
סעיף ה׳: אף שאין תשלומין אלא לסמוכה, ושאר תפילות שהפסיד אין להן תשלומין — אם רצה להתפלל אותן נדבה ולחדש בהן דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן.
תפילה שרחוקה מכדי תשלומין ממש — יכול לאומרה בנדבה, ובלבד שיחדש בה דבר (חידוש).

סעיף ו׳ — מוסף שעבר זמנו אין לו תשלומין

עבר כל היום ולא התפלל מוסף — אין לה תשלומין.
סעיף ו׳: עבר כל היום ולא התפלל מוסף — אין לה תשלומין.
מוסף כנגד קרבן מוסף של היום: «עבר יומו בטל קרבנו». לפיכך אין משלימין אותו.

סעיף ז׳ — המזיד אין לו תשלומין

הזיד ולא התפלל תפלה אחת — אין לה תשלומין, אפילו בתפלה הסמוכה לה. ואם רצה, יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה.
סעיף ז׳: הזיד ולא התפלל תפילה אחת — אין לה תשלומין, אפילו בתפילה הסמוכה. ואם רצה, יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפללה בתפילה הסמוכה.
ביטול במזיד נועל את שער תשלומי החובה; נשארת רק דרך הנדבה (רשות).

סעיף ח׳ — הטרוד, החושש והשיכור: אנוסים

מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין יישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה; וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שיכור ולא התפלל — כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין. הגה: מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון.
סעיף ח׳: מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן, מפני שסבר שיישאר לו זמן אחר שיגמור עסקו, ועברה השעה; וכן הטרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן השיכור שלא התפלל — כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין. הגה: מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון.
היסח הדעת מחמת עסק, דאגת ממון או שכרות אינו מזיד אלא אונס, והתשלומין פתוחים לו. אך לכתחילה אין מבטלים תפילה מפני ממון.

סעיף ט׳ — מנחה בערב שבת (וערב ראש חודש)

טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת — מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית והשנייה לתשלומין. הגה: והוא הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש — מתפלל של ראש חודש שתים. ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה והזכיר בשנייה — צריך לחזור ולהתפלל; אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או הזכיר בראשונה ולא בשנייה — אין צריך לחזור.
סעיף ט׳: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת — מתפלל ערבית שתים של שבת (הא׳ ערבית, הב׳ תשלומין). הגה: והוא הדין בערב ראש חודש — מתפלל של ראש חודש שתים. ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה והזכיר בשנייה — צריך לחזור; אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או בראשונה ולא בשנייה — אין צריך לחזור.
התשלומין לובשים את אופי תפילת השעה: בערב שבת שתי העמידות «של שבת». ובראש חודש, שכחת יעלה ויבוא מצריכה חזרה רק כשהזכיר בשנייה ולא בראשונה (סימן שהיפך הסדר).

סעיף י׳ — מנחה של שבת שנשלמת במוצאי שבת (הבדלה)

טעה ולא התפלל מנחה בשבת — מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה — שנייה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו. ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן — יצא.
סעיף י׳: טעה ולא התפלל מנחה בשבת — מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה — שנייה עלתה לו (לערבית), ראשונה לא עלתה. ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן — יצא.
ההבדלה מסמנת את תפילת השעה (ערבית של מוצאי שבת). לתיתה בשנייה בלבד מגלה שהיפך הסדר — ומכאן שנכשלו התשלומין.

סעיף י״א — מנחה של שבת שהתפלל בלא הזכרת שבת

טעה במנחה של שבת והתפלל י״ח ולא הזכיר של שבת — מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשנייה, ויתפלל אותה בתורת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר. והוא הדין אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש.
סעיף י״א: טעה במנחה של שבת והתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת — מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשנייה, ומתפללה בתורת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר. והוא הדין אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש.
מאחר שיש ספק (האם יצא במנחה בלא הזכרת שבת), השנייה נאמרת בנדבה; והמתפלל על הספק אין לך חידוש גדול מזה, ולכן אינו צריך חידוש נוסף.

סעיף י״ב — הזכרת מאורע שלא בזמנו

הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה — לא הוי הפסקה. הגה: מיהו אם נזכר שטעה — פוסק אפילו באמצע הברכה.
סעיף י״ב: הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים (כגון יעלה ויבוא, או של שבת) בתפילה שלא בזמנה — לא הוי הפסקה. הגה: מיהו אם נזכר שטעה — פוסק אפילו באמצע הברכה.
הזכרה שלא במקומה אינה פוסלת את התפילה (אינה הפסקה), אך משנזכר — פוסק מיד, אפילו באמצע הברכה, וממשיך כתיקונה.
הסימן במשפט אחד: תפילה שהחסיר בשוגג או באונס משלימה בתפילה הסמוכה (תחילה תפילת השעה ואחר כך התשלומין); רק בזמן תפילה ולתפילה הסמוכה; המזיד ומוסף שעבר זמנו אין להם תשלומין (אך יכול נדבה); הטרוד, החושש והשיכור אנוסים; בשבת ובראש חודש התשלומין כאופי השעה (הבדלה / יעלה ויבוא); והזכרה שלא בזמנה אינה הפסקה.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — החסרתי שחרית

מצב: בטעות לא התפללתי שחרית ועבר הזמן. מה אעשה ?
הנהגה: במנחה אתפלל שתים: הא׳ למנחה (חובת השעה), הב׳ לתשלומי שחרית, ומפסיק ביניהן באשרי. ואם אהפוך הכוונה — אין התשלומין עולין. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — מזיד או אנוס ?

מצב: הנחתי לזמן התפילה לעבור. האם הייתי מזיד או אנוס ?
הנהגה: אם נאנסתי (עסק דחוף, דאגת הפסד ממון, שכחה מתוך טרדה, שכרות) — אנוס אני ויש לי תשלומין. אם ביטלתי במתכוון בלא אונס — אין תשלומין (אלא נדבה). אך לכתחילה אין מבטלים תפילה כלל, אף מפני הפסד. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

מקרה 3 — מנחה שהחסיר בערב שבת או בשבת

מצב: החסרתי מנחה בערב שבת (או בשבת עצמה). כיצד אשלים ?
הנהגה: ערב שבת — מתפלל ערבית שתים של שבת. מנחה שהחסיר בשבת — במוצאי שבת מתפלל שתים של חול, ומבדיל (אתה חוננתנו) בראשונה בלבד. ולדיני ראש חודש ופרטי יעלה ויבוא — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. באיזה סדר אומרים את שתי התפילות, ומה הדין אם היפך (סעיף א׳) ?
  2. למה משלימים רק לתפילה הסמוכה, ורק בזמן תפילה (סעיפים ג-ד) ?
  3. למה מוסף שעבר זמנו אין לו תשלומין (סעיף ו׳) ?
  4. מיהו מזיד ומיהו אנוס — ומה ההבדל לעניין התשלומין (סעיפים ז-ח) ?
  5. במוצאי שבת, באיזו מן התפילות מבדילים, ולמה (סעיף י׳) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן ק״ט
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ק״ח · י״ב סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא