רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ק״ח · דִּין הַתַּשְׁלוּמִין

מִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל לְסִבַּת טָעוּת אוֹ אֹנֶס וּבוֹ י״ח סְעִיפִים:טָעָה אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם מִנְחָה וְהַב׳ לְתַשְׁלוּמִין, שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּים תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה לִתְפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין. וְאִם הָפַךְ, שֶׁהָיְתָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁתְּהֵא הָרִאשׁוֹנָה לְתַשְׁלוּמִין — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא לְתַשְׁלוּמִין, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר אוֹתָהּ אַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא חוֹבַת שָׁעָה (לְפִי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, שֶׁאָז חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מַה שֶּׁפָּסַק בִּתְפִלּוֹתָיו, וְלֹא קֹדֶם לָכֵן וְלֹא אַחַר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר). וְכֵן הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לְתַשְׁלוּמִין. וְיֵשׁ מְפַקְפְּקִים לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהַשְּׁנִיָּה הִיא לְשֵׁם חוֹבָה וְהָרִאשׁוֹנָה לְתַשְׁלוּמִין, וּכְגוֹן שֶׁהוּא מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה וְלֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר כְּשֶׁחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, שֶׁאָז אֵין חֲשַׁשׁ בְּרָכָה לְבַטָּלָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז סְעִיף א׳:

תמצית : לא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים, ומקדים חובת שעה לתשלומין ; הפך — לא יצא וחוזר. יש מפקפקים, וטוב לחדש דבר (סימן 107).

טָעָה אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם עַרְבִית וְהַב׳ לְתַשְׁלוּמִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלּוֹת הֵן כְּנֶגֶד הַקָּרְבָּנוֹת — אֵין אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁעָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הַתְּפִלּוֹת הֵן בַּקָּשַׁת הָרַחֲמִים, וְכָל אֵימַת שֶׁיִּתְפַּלֵּל יֵשׁ לוֹ שְׂכַר תְּפִלָּה, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ:

תמצית : לא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים. אף שהתפלות כנגד הקרבנות, אין אומרים עבר יומו בטל, שהתפלה בקשת רחמים — אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה.

טָעָה אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית — מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם שַׁחֲרִית וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין. וְאָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַשְּׁנִיָּה. וְאִם הִתְחִיל — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק:

תמצית : לא התפלל ערבית — מתפלל שחרית שתים. אסור לאכול עד שיתפלל השניה ; התחיל — אין צריך להפסיק.

אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין לָהֶן תַּשְׁלוּמִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח:

תמצית : קריאת שמע — ליש אומרים אין לה תשלומין, וברכותיה לדברי הכל — אין להן תשלומין (סימן 58).

וְטוֹב שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל לְתַשְׁלוּמִין מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, אֶלָּא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּ״אַשְׁרֵי״ (שֶׁאַחַר ״נְפִילַת אַפַּיִם״) כְּדֵי לַעֲמֹד גַּם בִּתְפִלַּת תַּשְׁלוּמִין מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ד סְעִיף ב׳. וְכֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם אוֹ עַרְבִית שְׁתַּיִם — טוֹב לוֹמַר ״אַשְׁרֵי״ בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין דַּי בִּשְׁהִיָּה כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ה. אַךְ הַזֹּהַר הִזְהִיר שֶׁלֹּא לוֹמַר מִזְמוֹר ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ אַחַר מִנְחָה אוֹ אַחַר עַרְבִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמְרֶנּוּ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּתוֹרַת חוֹבָה:

תמצית : טוב להפסיק באשרי בין שחרית לתשלומין, וכן בין מנחה למנחה או ערבית (סימן 234, 105). והזוהר הזהיר שלא לומר תהלה לדוד אחר מנחה או ערבית אלא כקורא בתורה.

מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם אוֹ מִנְחָה שְׁתַּיִם וְהוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר — יוֹצֵא בְּמַה שֶּׁמַּחֲזִיר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם:

תמצית : מי שצריך להתפלל שחרית או מנחה שתים והוא שליח ציבור — יוצא בחזרת התפלה בקול רם.

אֵין תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלָּה שֶׁהִפְסִיד אֶלָּא בִּזְמַן תְּפִלָּה (הַסְּמוּכָה לָהּ) אֲבָל לֹא בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן תְּפִלָּה, כְּגוֹן אִם שָׁהָה הַרְבֵּה אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה — אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עוֹד לְתַשְׁלוּמֵי תְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, לְפִי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלָּה שֶׁהִפְסִיד אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, שֶׁאָז כֵּיוָן שֶׁהוּא עָסוּק בִּתְפִלָּה הוּא חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מַה שֶּׁפָּשַׁע בִּתְפִלּוֹתָיו:

תמצית : אין תשלומין אלא בזמן תפלה הסמוכה, לא לאחר ששהה הרבה — שלא תקנו אלא כשעוסק בתפלת חובת שעה.

לֹא תִּקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לִתְפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ בִּלְבַד, כְּגוֹן אִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, הָאַחֲרוֹנָה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה שֶׁהִיא תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לְעַרְבִית, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין. וְכֵן בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר עָבַר מוּסָף, לְפִי שֶׁאֵין עִנְיָן לְמוּסָף עִם שַׁחֲרִית וּמִנְחָה שֶׁהֵם בִּמְקוֹם הַתְּמִידִים, וְלָכֵן הֵם נִקְרָאוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוּסָף מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי:

תמצית : תשלומין לסמוכה בלבד : לא שחרית ולא מנחה — ערבית שתים למנחה, ושחרית אין לה תשלומין. ומוסף אינו מפסיק בין שחרית למנחה.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לִתְפִלָּה הַסְּמוּכָה לְאוֹתָהּ תְּפִלָּה וּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהִפְסִיד אֵין לָהֶם תַּשְׁלוּמִין, מִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָן נְדָבָה וְשֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהֶן דָּבָר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְלָכֵן מִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה אוֹ תָּפוּס בִּתְפִיסָה וְלֹא הָיָה הַמָּקוֹם נָקִי — נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁכְּשֶׁיֵּצֵא יִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִפְסִיד וִיחַדֵּשׁ בָּהֶן דָּבָר. וְאִם יָצָא מִתְּפִיסָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ — מַזְכִּיר בְּכֻלָּן יַעֲלֶה וְיָבֹא. (אֲבָל אִם יָצָא בְּשַׁבָּת — לֹא יַשְׁלִימֵן בִּנְדָבָה עַד לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז):

תמצית : תפלות אחרות בנדבה ובחידוש (סימן 107). חולה או תפוס — כשיצא ישלים הכל בחידוש ; בראש חודש — מזכיר יעלה ויבוא בכולן.

עָבַר כָּל הַיּוֹם וְלֹא הִתְפַּלֵּל מוּסָף — אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, שֶׁהַאֵיךְ יִקְרָא הַקָּרְבָּנוֹת וּכְבָר עָבַר זְמַן מוּסָף, וְגַם לֹא תִּקְּנוּ ז׳ בְּרָכוֹת שֶׁל מוּסָף אֶלָּא מִשּׁוּם ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״ בִּלְבַד, וּבָזֶה וַדַּאי עָבַר זְמַנּוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ. אֲבָל שְׁאָר תְּפִלּוֹת שֶׁהֵן בַּקָּשַׁת הָרַחֲמִים וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם:

תמצית : עבר היום ולא התפלל מוסף — אין לו תשלומין, שכבר עבר זמנו בטל קרבנו ; אבל שאר תפלות בקשת רחמים — ולואי שיתפלל כל היום.

לֹא תִּקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לְשׁוֹגֵג אוֹ לְאָנוּס, אֲבָל מִי שֶׁהֵזִיד וְלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת — אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ בַּתְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וגו׳״. וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצֶה — יִתְפַּלֵּל אוֹתוֹ נְדָבָה וְאֵין צָרִיךְ חִדּוּשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה שׁוֹגֵג הָיָה חַיָּב לְהַשְׁלִימָהּ בְּלִי שׁוּם חִדּוּשׁ, וְעַכְשָׁו שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בִּנְדָבָה עוֹשֶׂה מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג, וְיֵשׁ לוֹ שְׂכַר תְּפִלַּת תַּחֲנוּנִים וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ שְׂכַר תְּפִלַּת מִצְוָה אֶלָּא שְׂכַר תְּפִלַּת הָרְשׁוּת:

תמצית : מזיד שלא התפלל — אין לו תשלומין אפילו בסמוכה, “מעות לא יוכל לתקן” ; אך מתפלל נדבה בלא חידוש, ושכר תפלת רשות בידו.

אֵינוֹ נִקְרָא מֵזִיד אֶלָּא כְּשֶׁמְּבַטֵּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ בְּלִי שׁוּם טִרְדָּא, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה טָרוּד בְּצֹרֶךְ מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הֶפְסֵד וְעַל יְדֵי כָּךְ הִפְסִיד מִלְּהִתְפַּלֵּל — אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁאָסוּר לַעֲבֹר זְמַן תְּפִלָּה מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִקְרָא מֵזִיד וּפוֹשֵׁעַ לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלָּתוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה שִׁכּוֹר וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הַזְּמַן — חָשׁוּב אֹנֶס, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל לְאַחַר שֶׁיָּפִיג מִן הַיַּיִן הַמּוּעָט שֶׁהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בְּדֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת וְאַחַר כָּךְ נִמְשַׁךְ לִבּוֹ אַחַר הַמִּשְׁתֶּה וְשָׁכַח עַל הַתְּפִלָּה וְנִשְׁתַּכֵּר כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שְׁהוּת לְהָסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו טֶרֶם עֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּאֵיזֶה עֵסֶק וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ זְמַן לְהִתְפַּלֵּל מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר לוֹ זְמַן לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ עֵסֶק שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ שָׁכַח עַל הַתְּפִלָּה וְנִמְשַׁךְ בְּעִסְקוֹ עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַתְּפִלָּה — אֵינוֹ נִקְרָא מֵזִיד, שֶׁהַשּׁוֹכֵחַ כְּאָנוּס הוּא, וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ אִם הָעֵסֶק הוּא מֵהָעֲסָקִים הָאֲסוּרִים מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה וְהוּא הִתְחִיל בְּעֵסֶק זֶה בְּאִסּוּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא בִּטֵּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ אֶלָּא הָיָה סָבוּר לְהִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיִּגְמֹר הָעֵסֶק וְשָׁכַח אַחַר כָּךְ:

תמצית : אינו מזיד אלא המבטל בשאט נפש ; טרוד בממונו, שכור שלא ידע הזמן, ושכח מתוך עיסוק — כאנוס, ויש לו תשלומין.

מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְעַרְבִית וְיָרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם וַעֲדַיִן לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — אֵין לְדַמּוֹתוֹ לְהֵזִיד וְלֹא הִתְפַּלֵּל, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַר זְמַן הַמִּנְחָה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה מִיָּד. וְאַף אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁכְּבָר עֲשָׂאוֹ לַיְלָה בִּתְפִלַּת עַרְבִית, מִכָּל מָקוֹם לֹא יְהֵא אֶלָּא עַרְבִית שְׁתַּיִם וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה. וְאִם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ — יַזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבוֹא גַּם בַּשְּׁנִיָּה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר קִבֵּל עָלָיו רֹאשׁ חֹדֶשׁ:

תמצית : התפלל ערבית מבעוד יום ועדין לא התפלל מנחה — אינו כמזיד, ומתפלל מנחה מיד ; ובראש חודש מזכיר יעלה ויבוא גם בשניה.

טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת, הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם עַרְבִית וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַשְּׁנִיָּה שֶׁל חֹל — לֹא יָצָא יְדֵי תַּשְׁלוּמִין, שֶׁאֵין תְּפִלָּה בְּשַׁבָּת בְּלִי הַזְכָּרַת שַׁבָּת. וְכֵן אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאִם אָמַר ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא בַּשְּׁנִיָּה אוֹ שֶׁלֹּא אָמַר בִּשְׁתֵּיהֶן — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, שֶׁאֵין חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל הַזְכָּרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּעַרְבִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ״ב. אֲבָל אִם הִזְכִּיר בַּשְּׁנִיָּה וְלֹא בָּרִאשׁוֹנָה — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל תַּשְׁלוּמִין, לְפִי שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁכִּוֵּן בָּרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם תַּשְׁלוּמֵי מִנְחַת עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלָכֵן לֹא הִזְכִּיר בָּהּ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבַשְּׁנִיָּה כִּוֵּן לְשֵׁם עַרְבִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהַמַּקְדִּים תְּפִלַּת תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה — לֹא יָצָא יְדֵי תַּשְׁלוּמִין כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְהוּא שֶׁעָשָׂה כֵן בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם שָׁכַח לְהַזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

תמצית : לא התפלל מנחה בערב שבת / ראש חודש — ערבית שתים של שבת / ראש חודש. הזכיר בשניה ולא בראשונה — חוזר (גילה דעתו שהקדים תשלומין) ; שכח בראשונה — אינו חוזר.

טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם וְשָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבוֹא בַּב׳ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְתַשְׁלוּמֵי עַרְבִית וּבְעַרְבִית אֵין חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל הַזְכָּרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּיּוֹם — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל:

תמצית : לא התפלל ערבית דראש חודש, שחרית שתים ושכח יעלה ויבוא בשניה — חוזר, שעכשיו מתפללה ביום.

טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל, מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁהַבְדָּלָה דַּי בְּפַעַם אַחַת מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהַזְכָּרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר בְּכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּהֶן לָכֵן צָרִיךְ גַּם כֵּן לְהַזְכִּיר בִּתְפִלַּת תַּשְׁלוּמִין שֶׁמִּתְפַּלֵּל בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן — יָצָא. וְכֵן אִם לֹא הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, שֶׁאֵין חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל הַזְכָּרַת הַבְדָּלָה בַּתְּפִלָּה הוֹאִיל וְיָכוֹל לְאָמְרָהּ עַל הַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ״ד. אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה — שְׁנִיָּה עָלְתָה לוֹ לְשֵׁם עַרְבִית, רִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל י״ח לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, לְפִי שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁכִּוֵּן בָּרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם תַּשְׁלוּמֵי מִנְחַת שַׁבָּת וְלָכֵן לֹא הִבְדִּיל בָּהּ וּבַשְּׁנִיָּה כִּוֵּן לְשֵׁם עַרְבִית מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם שָׁכַח מִלְּהַבְדִּיל בָּהּ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא גִּלָּה דַּעְתּוֹ כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בְּלֹא דַּעַת:

תמצית : לא התפלל מנחה בשבת — במוצאי שבת ערבית שתים, מבדיל בראשונה ולא בשניה. לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה — חוזר למנחה (גילה דעתו).

טָעָה בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת וְהִתְפַּלֵּל י״ח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אִם הוּא נִזְכַּר מִבְּעוֹד יוֹם, מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁחָשְׁכָה — אֵין צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, שֶׁהֲרֵי בְּעַרְבִית גַּם כֵּן לֹא יִתְפַּלֵּל רַק י״ח שֶׁל חֹל כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּמִנְחָה וְלֹא יַרְוִיחַ כְּלוּם בְּתַשְׁלוּמִין אֵלּוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָצָא בְּמִנְחָה — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם. וְהַדָּבָר מֻכְרָע, וְלָצֵאת יְדֵי סָפֵק — יִתְפַּלֵּל הַב׳ בְּתוֹרַת נְדָבָה וְאֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַסָּפֵק אֵין לְךָ חִדּוּשׁ גָּדוֹל מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז. וְכֵן אִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבוֹא בְּמִנְחָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבַלַּיְלָה אֵינוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. אֲבָל אִם בַּלַּיְלָה גַּם כֵּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי יַרְוִיחַ הַזְכָּרַת יַעֲלֶה וְיָבוֹא בִּתְפִלַּת תַּשְׁלוּמִין. וְכֵן הַדִּין בְּלֵיל יוֹם טוֹב ב׳. וְהוּא הַדִּין אִם שָׁכַח ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ אוֹ ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״, שֶׁיַּרְוִיחַ אוֹתָם בִּתְפִלַּת תַּשְׁלוּמִין:

תמצית : טעה במנחת שבת ולא הזכיר : נזכר ביום — חוזר ; חשכה — אין ערבית שתים (ספק), ולצאת ידי ספק מתפלל נדבה. ואם הלילה ראש חודש — ערבית שתים לדברי הכל.

הַטּוֹעֶה וּמַזְכִּיר מְאֹרַע שְׁאָר יָמִים בִּתְפִלָּה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כְּגוֹן ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ שֶׁלֹּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּחֹל, אִם נִזְכַּר שֶׁטָּעָה — פּוֹסֵק מִיָּד אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה אוֹ כָּל הַתְּפִלָּה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַזְכָּרַת מְאֹרַע שְׁאָר יָמִים חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה לְהַצְרִיכָהּ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אוֹ לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁהִפְסִיק בָּהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּאִלּוּ הִפְסִיק בְּשִׂיחָה בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אוֹ לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁהִפְסִיק בָּהּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק(י)״ד. (וּלְעִנְיַן הֲלָכָה) אַף עַל פִּי שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, מִכָּל מָקוֹם בַּתְּפִלָּה הוֹאִיל וְהַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם, לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁהַדָּבָר מֻכְרָע — יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּתוֹרַת נְדָבָה וְאֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

תמצית : מזכיר מאורע שלא בזמנו : נזכר — פוסק מיד אפילו באמצע ברכה ; לא נזכר — מחלוקת (סימן 114), ובמקום מוכרע חוזר ומתפלל נדבה בלא חידוש.