✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

מי שלא התפלל ודין תשלומין — עיונים מעמיקים

סימן ק״ח · י״ב סעיפים

יסוד התשלומין · חובת שעה ותשלומין · מזיד ונדבה · יעלה ויבוא והבדלה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ח — י״ב סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק ג׳), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ו. · «עבר יומו בטל קרבנו» · טעה ולא התפלל — מתפלל הסמוכה שתים · התפלה בקשת רחמים

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — גדר דין מי שלא התפלל ותשלומין ומקורותיו (ברכות כ״ו.), צירי הסימן (י״ב סעיפים)
יסוד התשלומין — הקדמת חובת שעה והשנייה לתשלומין, «ואם היפך לא יצא» (ברכות כ״ו., רמב״ם הלכות תפלה פרק ג׳)
גדרי התשלומין — אין תשלומין אלא לסמוכה ובזמן תפלה, מוסף, מזיד ותפלת נדבה
יעלה ויבוא והבדלה — ערב שבת, מוצאי שבת וראש חודש, מבחן גילוי הדעת
סיכום למעשה — זיקה לסי׳ ק״ז וסי׳ רצ״ד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין מִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל וְדִין תַּשְׁלוּמִין. וּבוֹ י״ב סְעִיפִים:

סָעִיף א׳-ב׳: טעה או נאנס — מתפלל הסמוכה שתים, הראשונה חובת שעה והשנייה לתשלומין, ואם היפך לא יצא. ג׳-ד׳: אין תשלומין אלא בזמן תפלה ולסמוכה בלבד. ה׳, ז׳: תפלה שהפסיד — נדבה בחידוש; מזיד — אין תשלומין, ונדבה בלא חידוש. ו׳: מוסף — עבר יומו בטל קרבנו. ט׳-י״א: יעלה ויבוא והבדלה כמטבע השעה. י״ב: מזכיר מאורע שלא בזמנו — לא הוי הפסקה.

Concise summary:

י״ב seifim: the siman governs the מי שלא התפלל and the תשלומין: one who erred (שוגג/אונס) prays the next prayer שתים — first the חובת שעה, then the make-up (ואם היפך לא יצא); the גדרים: תשלומין only for the סמוכה prayer and בזמן תפלה; the מזיד has no תשלומין (but נדבה without חידוש); מוסף — עבר יומו בטל קרבנו; and the conduct of יעלה ויבוא / הבדלה according to the mould of the hour.

1. הקדמת הסוגיא — דין מי שלא התפלל ותשלומין, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין מי שלא התפלל — בין לסיבת טעות או אונס בין במזיד. ראש הסימן: «טעה או נאנס ולא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים» (סעיף א׳), ובו י״ב סעיפים בדיני התשלומין. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) סֵדֶר התשלומין — הראשונה חובת שעה והשנייה לתשלומין, «ואם היפך לא יצא»; (ב) גִּדְרֵי התשלומין — אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה ובזמן תפלה, ואין תשלומין למזיד, וכל שהפסיד יכול להתפלל נדבה. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: מנחה↔ערבית, שחרית↔ערבית, מוסף שאין לו תשלומין, יעלה ויבוא, והבדלה.

הערה יסודית: ציר הסימן — גֶּדֶר התשלומין. אין התשלומין תפלה העומדת בפני עצמה בזמנה, אלא נִגְרֶרֶת אחר תפלת חובת השעה: הראשונה מנחה (או ערבית) והשנייה לתשלומין. ומטעם זה תיקנו תשלומין דוקא לתפלה הסמוכה, ודוקא בזמן תפלה, ולא למי שהזיד. ולזה נפקא מינה בהיפך הסדר, בהזכרת יעלה ויבוא ובהבדלה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תפלת התשלומין — האם היא הֶמְשֵׁךְ וְהַשְׁלָמָה של התפלה שהחסיר (שחוזר ומשלים עתה מה שפסק בתפלותיו, והרי היא כמנחה או כערבית שאיחר), או תְּפִלָּה חֲדָשָׁה מִדִּין הַשָּׁעָה (שאין כאן אלא תפלת הזמן הנאמרת פעמיים, ובאחת מכוון לשם מה שהחסיר)?

(א) אם הֶמְשֵׁךְ והשלמה — התשלומין נמשכים אחר תפלת חובת השעה דוקא, ולכן «אם היפך לא יצא», ולכן אין להם אלא בסמוכה ובזמן תפלה.
(ב) אם תפלה חדשה מדין השעה — הרי היא כשאר תפלת רשות ונדבה, ולכן אף המזיד יכול להתפללה נדבה.

ונפקא מינה בהיפך הסדר, בהזכרת יעלה ויבוא, בהבדלה ובגדר הנדבה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. יסוד התשלומין — הקדמת חובת שעה והשנייה לתשלומין, ואם היפך לא יצא (ברכות כ״ו.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «טעה או נאנס ולא התפלל שחרית — מתפלל מנחה שתים, הראשונה מנחה והשנייה לתשלומין; ואם היפך — לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה; וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין.» סעיף ב׳: «טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים, הראשונה ערבית והשנייה לתשלומין»; ויאמר אשרי בין תפלה לתפלה.

שורש הדין — ברכות כ״ו.: תמצית: שנינו בברייתא — טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, שחרית מתפלל מנחה שתים, מנחה מתפלל ערבית שתים; ובלבד שלא יאמר כיון שעבר זמנה של זו אתפלל לזמן אחר. ונחלקו שם אם תפלות כנגד תמידין או כנגד קרבנות. וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפלה פרק ג׳): מתפלל תחילה את תפלת חובת השעה ואחר כך את התשלומין. ומרן העתיק, וכתב הבית יוסף מן הטור והרא״ש (ולענין אשרי — סמ״ק וריב״ש סי׳ ק״מ).

קושיא — למה מקדים תפלת חובת השעה לתשלומין? מאחר שהתשלומין הם על התפלה שכבר עבר זמנה, והיא חובה שהחסיר וקדמה בזמנה — למה לא יקדימנה? ומה טעם החמירו ש«אם היפך לא יצא»?

תירוץ: לא תיקנו תשלומין אלא כשעוסק בתפלה שהיא חובת שעה — שאז, כיון שהוא עומד בתפלה, חוזר ומשלים מה שפסק בתפלותיו; אבל קודם לכן ולאחר כך אין כאן תשלומין כלל. נמצא שאין התשלומין תפלה העומדת בעצמה, אלא נגררת אחר תפלת ההוֹוֶה; ולכן חובת השעה קודמת, ו«אם היפך» — הקדים הטפל לעיקר — לא יצא וצריך לחזור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «ואם היפך לא יצא»: תלוי בחקירה. אי התשלומין הֶמְשֵׁךְ — מוכרח שיקדים חובת שעה, שהתשלומין נסמכים עליה, וההופך פסל את סדרן (שכיוון בראשונה לתשלומין קודם זמנם, ובשנייה לחובת שעה שלא כתקנתה). ואי תפלה חדשה מדין השעה — קשה מדוע לא יצא, ועל כרחך אף לצד זה תיקנו סדר קבוע. ומרן והרמב״ם נקטו כצד ההמשך, שהתשלומין נגררים אחר חובת השעה (ועי׳ סי׳ ק״ז לענין תפלת נדבה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הקדמה והיפך: (א) הראשונה לעולם חובת שעה, השנייה לתשלומין. (ב) היפך — הקדים תשלומין לחובת שעה — לא יצא בתשלומין, וחוזר. (ג) מפסיק ב«אשרי» בין תפלה לתפלה (סמ״ק וריב״ש). (ד) שליח ציבור יוצא בחזרת הש״ץ (לדעת הרב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מי שלא התפלל בשוגג או אונס — מתפלל את הסמוכה שתים: הראשונה חובת שעה והשנייה לתשלומין; «ואם היפך לא יצא», לפי שלא תיקנו תשלומין אלא כשעוסק בתפלת חובת השעה וחוזר ומשלים מה שפסק (ברכות כ״ו.; רמב״ם הלכות תפלה פרק ג׳).

3. גדרי התשלומין — רק לסמוכה ובזמן תפלה; מוסף; מזיד ותפלת נדבה (סעיפים ג׳-ז׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «הא דמשלים התפלה שהפסיד — דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה — לא.» סעיף ד׳: «אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד»... מתפלל ערבית שתים, האחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לו תשלומין. סעיף ה׳: ותפלות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין; אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר — הרשות בידו, ונכון לעשות כן. סעיף ו׳: «עבר כל היום ולא התפלל מוסף — אין לה תשלומין.» סעיף ז׳: «הזיד ולא התפלל תפלה אחת — אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה לה»; ואם רצה יתפלל אותה נדבה ואינו צריך חידוש.

שורש הדין: תמצית: יסוד גדרי התשלומין מן הברייתא (ברכות כ״ו.) — שאין להתפלל תשלומין אלא בזמן התפלה הסמוכה, ולא לאחר שעבר אף זמנה. ובמוסף — «עבר יומו בטל קרבנו», שאין להשלים הקרבנות אחר זמנם. ובמזיד נאמר «מעֻוָּת לא יוכל לתקן» (קהלת א׳). וברמב״ם (הלכות תפלה פרק ג׳) נתבארו גדרים אלו, ומרן פסקם על פי הטור.

קושיא — למה אין תשלומין אלא לסמוכה? אם התשלומין הם על מה שהחסיר, ולואי שיתפלל אדם כל היום — למה לא ישלים אף תפלה רחוקה, ולמה שחרית שהחסיר ולא השלימה במנחה שוב אין לה תשלומין בערבית?

תירוץ: כיון שאין התשלומין אלא כשעוסק בתפלת חובת השעה וממשיך ומשלים בה — אין ההשלמה חלה אלא על התפלה הסמוכה שהיה עוסק בזמנה; אבל תפלה רחוקה כבר נסתלקה ממנה שעת ההשלמה. ולכן שחרית שלא השלימה במנחה — בטלה השלמתה, שאין ערבית סמוכה לה. וזהו שאמרו «אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת וחילוק — תפלת נדבה: חידוש או לא? חילק מרן: תפלה רחוקה שהפסיד (סעיף ה׳) — המתפללה נדבה צריך שיחדש בה דבר; אבל המזיד המתפלל את הסמוכה נדבה (סעיף ז׳) — אינו צריך חידוש. וטעם החילוק (מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה): המזיד בסמוכה — כיון שאילו היה שוגג היה חייב להשלימה בלא חידוש, אף עתה בנדבה עושה מזיד כשוגג ואינו צריך חידוש; אבל תפלה רחוקה שאין בה דין תשלומין כלל — הרי היא נדבה גמורה, ותפלת נדבה צריכה חידוש (סי׳ ק״ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — גדרי התשלומין: (א) רק בזמן תפלה — שהה הרבה, אין תשלומין. (ב) רק לסמוכה — שחרית ומנחה שהחסיר, ערבית משלים מנחה בלבד. (ג) מוסף — עבר יומו בטל קרבנו, אין תשלומין. (ד) מזיד — אין תשלומין, אבל נדבה בלא חידוש; תפלה רחוקה — נדבה בחידוש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה ובזמן תפלה; מוסף שעבר זמנו — «אין לה תשלומין»; והמזיד — אין לו תשלומין, אבל רשאי להתפלל נדבה (בסמוכה בלא חידוש, וברחוקה בחידוש — סי׳ ק״ז).

4. יעלה ויבוא, הבדלה וגבול התשלומין — ערב שבת, מוצאי שבת וראש חודש (סעיפים ט׳-י״ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ט׳: «טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת — מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית והשנייה לתשלומין.» הגה: וכן בערב ראש חודש מתפלל של ראש חודש שתים; ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה והזכיר בשנייה — צריך לחזור, אבל אם לא הזכיר בשתיהן או הזכיר בראשונה ולא בשנייה — אין צריך לחזור. סעיף י׳: «טעה ולא התפלל מנחה בשבת — מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה»; ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה — «שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו». סעיף י״ב: «הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה — לא הוי הפסקה.»

שורש הדין: תמצית: דיני הזכרת יעלה ויבוא והבדלה בתשלומין מבוארים בכל בו וברִיב״ש (סי׳ ק״מ) ובראשונים, והובאו בבית יוסף ובהגהות הרמ״א. ויסודם: מאחר שהתשלומין נגררים אחר תפלת חובת השעה, נאמרים הם במטבע של אותה שעה — של שבת, של ראש חודש, או של חול — ולא במטבע התפלה שהחסיר.

קושיא — סתירה לכאורה בהזכרת ראש חודש? בהגהת סעיף ט׳ (ערב ראש חודש): הזכיר יעלה ויבוא בשנייה ולא בראשונה — צריך לחזור; ולא הזכיר כלל בשתיהן — אין צריך לחזור. ולמה דוקא בהזכיר בשנייה חוזר, ובלא הזכיר כלל אינו חוזר, והרי בשניהם לא הזכיר בראשונה?

תירוץ: בהזכיר בשנייה ולא בראשונה — גִּלָּה דעתו שכיוון בראשונה לשם תשלומי מנחת ערב ראש חודש (ולכן לא הזכיר בה של ראש חודש), ובשנייה לשם ערבית של ראש חודש; ונמצא שהקדים תשלומין לחובת שעה — «ואם היפך לא יצא» (סעיף א׳), וצריך לחזור. אבל בלא הזכיר בשתיהן, או הזכיר בראשונה ולא בשנייה — לא גילה דעתו להפוך הסדר, ואין חוזרין בשביל הזכרת ראש חודש בערבית (שאין מקדשין החודש בלילה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — מבחן ההבדלה וגילוי גדר התשלומין: סעיף י׳ — לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה: «שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו». מבחן זה מגלה בחקירת היסוד:

אם התשלומין הֶמְשֵׁךְ — הרי גילה בהבדלתו בשנייה שכיוון בראשונה לשם תשלומי מנחת שבת (שאין בה הבדלה) ובשנייה לחובת שעה; ומאחר שהקדים תשלומין לחובת שעה — לא יצא, וזהו «ראשונה לא עלתה לו».
אם היו שתי התפלות שוות מדין השעה — לא היה מקום להכריע ביניהן על פי ההבדלה.

הרי שההבדלה וגילוי הדעת הם המכריעים לפי צד ההמשך, וכשלא גילה דעתו (שכח מלהבדיל) — אין צריך לחזור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — יעלה ויבוא והבדלה: (א) התשלומין נאמרים כמטבע השעה (של שבת / ר״ח / חול). (ב) ערב ר״ח: הזכיר בשנייה ולא בראשונה — חוזר (גילה דעתו); לא הזכיר כלל — אינו חוזר. (ג) מוצאי שבת: מבדיל בראשונה ולא בשנייה; הבדיל בשנייה ולא בראשונה — ראשונה לא עלתה. (ד) הזכיר מאורע שלא בזמנו — אינו הפסק, אך אם נזכר פוסק (רמ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
התשלומין נאמרים כמטבע תפלת חובת השעה — של שבת, של ראש חודש, של חול; והמבדיל או המזכיר יעלה ויבוא בשנייה ולא בראשונה — גילה דעתו שהקדים תשלומין לחובת שעה, ולכן «שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו».

5. סיכום למעשה — זיקה לסי׳ ק״ז וסי׳ רצ״ד · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים» (א׳); אין תשלומין אלא בזמן תפלה (ג׳) ולסמוכה בלבד (ד׳); «עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומין» (ו׳); «הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין» ורשאי נדבה (ז׳); יעלה ויבוא והבדלה כמטבע השעה (ט׳-י״א); «הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים... לא הוי הפסקה» (י״ב).

שורש הדין — התפלה בקשת רחמים: תמצית: טעם עיקר התשלומין — שהתפלות בקשת רחמים הן, וכל אימת שיתפלל יש לו שכר תפלה, אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה; ולפיכך ולואי שיתפלל אדם כל היום. מה שאין כן מוסף, שאינו אלא כנגד הקרבן, ובו «עבר יומו בטל קרבנו». והשווה סי׳ ק״ז (תפלת נדבה וספק), סי׳ רצ״ד (הבדלה בתפלה ועל הכוס), סי׳ תכ״ב (יעלה ויבוא בראש חודש).

קושיא — למה אין תשלומין למוסף כשאר תפלות? אם התשלומין תלויים בהיותו עוסק בתפלת חובת שעה — הרי במוצאי היום עדיין עוסק בתפלה, ולמה לא ישלים מוסף בתפלה הסמוכה?

תירוץ: שאר תפלות בקשת רחמים הן, ואין להן זמן שמבטלן; אבל מוסף כנגד קרבן מוסף, שאין קרב אלא בזמנו, «ונשלמה פרים שפתינו» דוקא בזמן ההקרבה; ובזה עבר זמנו בטל קרבנו. ולכן אף שיש למוסף מטבע ברכות — אין לו תשלומין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
טעה או נאנס	מתפלל את הסמוכה שתים: הראשונה חובת שעה והשנייה לתשלומין (ברכות כ״ו.).
היפך הסדר	הקדים תשלומין לחובת שעה — לא יצא, וחוזר ומתפלל התשלומין.
גבול התשלומין	רק בזמן תפלה ולתפלה הסמוכה בלבד; רחוקה אין לה תשלומין.
מוסף	עבר כל היום ולא התפלל מוסף — אין לה תשלומין (עבר יומו בטל קרבנו).
מזיד ונדבה	מזיד — אין תשלומין; רשאי נדבה בלא חידוש (בסמוכה), ורחוקה בחידוש (סי׳ ק״ז).
יעלה ויבוא / הבדלה	כמטבע השעה; הזכיר/הבדיל בשנייה ולא בראשונה וגילה דעתו — ראשונה לא עלתה (סי׳ רצ״ד, תכ״ב).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
יסוד התשלומין	הראשונה חובת שעה והשנייה לתשלומין, ואם היפך לא יצא	ק״ח סעיף א׳-ב׳ (ברכות כ״ו.; רמב״ם הלכות תפלה פרק ג׳)
גבול התשלומין	רק בזמן תפלה ולסמוכה בלבד	ק״ח סעיף ג׳-ד׳ (ברכות כ״ו.; טור; בית יוסף)
מוסף ומזיד	עבר יומו בטל קרבנו; מזיד אין תשלומין ונדבה בלא חידוש	ק״ח סעיף ו׳-ז׳ (ברכות כ״ו.; קהלת א׳; סי׳ ק״ז)
יעלה ויבוא והבדלה	כמטבע השעה; גילוי דעת ומבחן ההבדלה	ק״ח סעיף ט׳-י״ב (כל בו; ריב״ש סי׳ ק״מ; רמ״א)
טעם התשלומין	התפלה בקשת רחמים — ולואי שיתפלל כל היום	ק״ח (ברכות כ״ו.; סי׳ ק״ז; סי׳ רצ״ד; סי׳ תכ״ב)

גמרא: ברכות כ״ו. · «עבר יומו בטל קרבנו» · טעה ולא התפלל — מתפלל הסמוכה שתים · תפלות כנגד תמידין/קרבנות

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק ג׳) · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · כל בו · ריב״ש (סי׳ ק״מ) · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״ח · מי שלא התפלל ודין תשלומין · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta