סימן ק״ט — דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבור

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ק״ט:א, הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע השליח צבור לקדושה או לקדיש — יתפלל, ואם לאו — אל יתפלל אם אין השעה עוברת. ועניית אמן ד«האל הקדוש» ו«שומע תפלה» דינן כקדושה וכקדיש. ואם נכנס אחר קדושה, אם יכול לגמור קודם שיגיע השליח צבור למודים — יתפלל.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ק״ט:ב, אם מתחיל להתפלל עם השליח צבור, כשמגיע עמו לנקדישך — יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה כמו שהוא אומר, וכן ברכת «האל הקדוש» וברכת «שומע תפלה», ויכוין שישחה עמו במודים. הגה: אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה ו«האל הקדוש», אלא אם הוצרך מכח שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפלה.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ק״ט:ג, יחיד העומד בתפלה וכשיגיע למקום קדושה היו הצבור אומרים קדושה דסידרא — אינו אומר קדוש עמהם שאין הקדושות שוות, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים דשומע כעונה. הגה: ויש אומרים דקדושת כתר — דהיינו קדושת מוסף — והיחיד מתפלל שחרית — יוכל לומר עמהם, דשניהם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שוה.